Шаббат 146b

המנער משום ריחשא וי״א אין מוסיפים זימנין דלא תקניה מעיקרא ואתי לארוחי ביה דרש רב נחמן משום רבי יוחנן הלכה כיש אומרים׃ ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה׃ אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום העשוי לשמר אבל לחזק אסור היכי דמי לשמר היכי דמי לחזק א״ר חסדא למעלה מן היין זהו לשמר למטה מן היין זהו לחזק רבא אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר והיכי דמי לחזק כגון שניקבה למטה מן השמרים א״ל אביי לרבא תניא דמסייע לך בית סתום יש לו ארבע אמות פרץ את פצימיו אין לו ד׳ אמות בית סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו גובתא רב אסר ושמואל שרי מחתך לכתחלה דכ״ע לא פליגי דאסור אהדורי דכ״ע לא פליגי דשרי כי פליגי דחתיכה ולא מתקנא מאן דאסר גזרינן דילמא אתי למיחתך לכתחלה ומאן דשרי לא גזרינן כתנאי אין חותכין שפופרת ביו״ט וא״צ לומר בשבת נפלה ( אין ) מחזירין אותה בשבת ואין צריך לומר ביו״ט ור׳ יאשיה מיקל ר׳ יאשיה אהייא אילימא ארישא הא קמתקן מנא אלא אסיפא ת״ק נמי מישרא קשרי אלא דחתיכה ולא מתקנא איכא בינייהו מ״ס גזרינן ומ״ס לא גזרינן דרש רב שישא בריה דרב אידי משמיה דר׳ יוחנן הלכה כר׳ יאשיה׃ ואם היתה נקובה וכו׳׃ מישחא רב אסר ושמואל שרי מאן דאסר גזרינן משום שעוה ומאן דשרי לא גזרינן אמר ליה רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן משמיה דרב מישחא שרי אמר טבות רישבא אמר שמואל האי טרפא דאסא אסור מ״ט רב יימר מדפתי אמר גזירה משום מרזב רב אשי אמר גזירה שמא יקטום מאי בינייהו איכא בינייהו דקטים ומנחי בי סדיא רב אסר ושמואל שרי ברכין דכולי עלמא לא פליגי דשרי בקשין דכ״ע לא פליגי דאסור כי פליגי במיצעי מאן דאסר מיחזי כמשוי ומאן דשרי לא מיחזי כמשוי והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דרב איקלע לההוא אתרא דלא הוה ליה רווחא נפק יתיב בכרמלית אייתו ליה בי סדיא לא יתיב מאן דחזא סבר משום דבי סדיא אסור ולא היא דרב אכרוזי מכריז בי סדיא שרי ומשום כבוד רבותינו לא ישב עליו ומאן נינהו רב כהנא ורב אסי׃ מתני׳ נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שיצננו ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו מי שנשרו כליו בדרך במים מהלך בהן ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם׃ גמ׳ פשיטא מהו דתימא ניגזר משום אשוויי גומות קא משמע לן׃ ואת המים היפים ברעים׃ פשיטא סיפא איצטריכא ליה ואת הצונן בחמה הא נמי פשיטא מהו דתימא ניגזור דילמא אתי לאטמוני ברמץ קמ״ל׃ מי שנשרו וכו׳׃ אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור תנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר״א ור״ש אוסרין אמר רב הונא המנטר משום ריחשא. שלא יכנס נו שכן כגון ")נמייה ומולדה שממיתים המ התרנגולים: זימנין דלא תקניה מעיקרה. שיהח כדי להוציא הכל ולהכניס את האויר: לא שנו. דניקנין: אלא במקום. דסתימה זו לא נעשית אלא לשמור ריח היין שלא ילא ויתקלקל וכיון דלאו סתימה מעלייתח עבדי לה לאו כלום הוא: לחזק. שיחזק הכלי שלא ילא יינו הואיל וסתימה מעלייתה היא כי הדר נקיב לה הוי כפותח לכתחלה: למטה מן היין נמי לשמר הוא. כיון דלאו כובד היין נשען עליו סגי ליה בסתימה כל דהו: למטה מן השמרים. חלל שוליו שכל כובד היין נשען שס: סניא דמסייע לך. דלא פקע שס פתח מינים אלה בבתימה מעלייתה: בית סתוס יש לו ד״ש. קיי״ל בננה במראה) חזר מתחלקת לפי פתחיה לפי פתח הבתים הפתומין לה. אס נאו לחלק את החלר בין שניס שהיה לזה בית שפתומין לו לחלר שני פתחים ולזה בית שפתימין לו למלר ד׳ פתמיס נוטל לכל פתח ארבע אמות במלר נגד פתחו למדת רומנ פתחו והשאר חולקין נשוה ואם נסתס אחד מהס קודם חלוקת המלר ולא פירץ את פלימיו אלא סתם בין שני הפלימין אינו מפסיד ע)[דין] פתחו בכך פירן את פלימיו ואח״כ סתמו פקע מס פתח מיניה: בית סתום. והמת בתוכו אינו מטמא סביביו: פרץ פלימיו. וסתמו נעשה קבר ומטמה סביביו ד״ח כדאמר נסוטה (ד׳ מד.) מת תופס ד״ח לטומאה וגזרה דרבנן שמא יחהיל ולא יבין: נובתא. לתקוע קנה מלול בנקב החבית שילא היין דרך הקנס: מתתך. רונניי״ר לתקנה למדת הנקב: אסדורי. אם נפלה: ולא מתקנא. לא ניתנה בנקב לידע אס למדתו היה: אי לימא אריסה. למותכה ולשפותה: מטמא. שמן עב: אסור. למרמו: טרפה דאמא. לתת עלה של הדם בנקב החבית שהעלה עשוי כמרוב והיין 31 דרך שס: גזירה משוס מרוב. שמא יכין מרוב: שמא יקטוס, העלה מן הענף וכיון דקטומיה הוה ליה כמתקן כלי כדתניא במסכת בילה (דף לג:) לחלות") בו שיניו לא יקטמנו ואס קטמו חייב מטאת: צי סדיה. לכדין שקורין פלטר״ש ועשויין לקפלן תחתיו במקוס הכר או הכסת: רב אסר. להביאו דרך מלבוש דרך רשות הרבים כשהוא מעוטף נו: ברכין. שדרכן להתממס כהן: דטרו. דמלכום הן: ולא הוס ליה רווחה. בבית למקוס מושנס של תלמידים: ומטוס כבוד רבותינו. שלא היה להן דבר ליםב עליו ויושבין על גבי קרקע: רב כהנא ורב אסי. תלמידי מצרים היו לוי): מתני' לתוך הבור. שאין בו מים: שיהא שמור. שלא יסרים מחמת המוס: ואת המים היפים ברעים. כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים להשתמר (3) שילונו ולא יממנו: מי שנשרו. שנפלו למים בשנת: למלר הקילונה, הסמוכה למצוא העיר בתוך העיר שהוא מקום משתמר: שוטמן נחמה. ליבסן: אבל לא כנגד העם. שימשדוהו שכנסן: גמ׳ פשיטא. דנותנין תבשיל לתוך הבור: גומות. שבקרקע סבור שיהו שוין להושיב הקדרה: המנער משום ריחשא. ואטו פתחא אחרינא דליכא למיחש לריחשא לא גזרינן דדוקא אטו לול של תרנגולין גזרינן דלא מסקי אינשי אדעתייהו שיהא עשוי להכניס ולהוציא׃ פרץ פצימיו מטמא כל סביביו. פי׳ בקונטרס כל סביביו ד׳ אמות כקבר ואין נראה לזקיני הרב ר׳ שמשון זצ״ל דכיון דמסיימי מחיצתא ולית לן למיחש שמא יעלה על הבית ויאהיל עליו ולא ידע לית לן למימר דמטמא ד׳ אמות כל סביביו כדמוכח בסוטה פרק משוח מלחמה ( ד׳ מד.) גבי חצר הקבר העומד בתוכה טהור הני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא אבל מת בעלמא תפיס ומשמע דבמת נמי היכא דמסיימא לא נטמא כל סביביו ד׳ אמות אלא נראה לו דהכי פי׳ זיזין באותו בית שבולטין מחוץ לבית מכל צד ויש בהם פותח טפח בכל אחד אם הבית סתום ועדיין נראית בו צורת הפתח אינו מטמא שסתמו של מת עומד לצאת דרך הפתח פרץ פצימיו וחזר ובנאו כשאר כותל ולא נותר בו כלל פתח מטמא כל סביביו דכל חד וחד איכא לספוקי דילמא דרך אותו מקום יצא מן הבית מיהו לאו פירכא היא כולי האי מה שהקשה לפירוש הקונטרס די״ל שלא חלקו חכמים במת ועוד נראה דלא קשה כלל לפי׳ הקונטרס דבית נמי לא מסיימי מחיצתא שהוא מטמא הנוגע בכתלים אפילו לא יעלה על גביו כקבר שמטמא במגע אפילו מן הצד כדתניא בספרי בפרשת פרה אדומה או בקבר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח אמרת ק״ו ומה אהל שמקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח אלמא כשהוא סתום מטמא אף הנוגע מן הצד׃ הלכה כרבי יאשיה. הלכך מותר לתת לכתחילה גובתא שקורין רזיי״ל בחבית׃ משום מרזב. פי׳ הרב פור״ת שלא יבוא ליתן על גגו מרזב וקשה דבגובתא נמי נגזר אלא נראה לרבי כפי׳ הקונט׳ שלא יתקן מרזב ליינו שיפול היין בתוכו וילך למרחוק דכשלוקח עלה של הדס ומקפלו כעין מרזב נראה כעושה מרזב אבל בגובתא שאינו עושה בו שום מעשה לא גזרינן. מ״ר׃ אייתי ליה בי סדיא. בי מיצעי הוה דאי לאו הכי היכי איתמר מכללא׃ מי שנשרו כליו במים. בדרך גרסינן לשון נפילה לא כפי׳ הקונטרס לעיל בפרק במה אשה ( דף סה.) שנשרו במי גשמים דהא אמרינן בביצה בפרק משילין ( דף לה׃) מאן דתני מנשירין לא משתבש כדתנן מי שנשרו כליו במים בדרך אלמא לשון נפילה הוא. מ״ר׃