המנער טליתו בשבת חייב חטאת ולא
אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקי לית לן בה
ולא אמרן אלא באוכמי אבל בחיורי וסומקי
לית לן בה והוא דקפיד עלייהו עולא איקלע
לפומבדיתא חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו
אמר קמחללין רבנן שבתא אמר להו רב
יהודה נפוצי ליה באפיה אנן לא קפדינן מידי
אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף א״ל הב לי
כומתאי [ חזא דאיכא ] טלא עליה הוה קמחסם
למיתבה ליה א״ל נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי
אמר רב יצחק בר יוסף א״ר יוחנן היוצא בטלית
מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת חייב
חטאת תנ״ה סוחרי כסות היוצאים בטליתות
מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת חייבין
חטאת ולא סוחרי כסות בלבד אמרו אלא
כל אדם אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך
וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב
חטאת ולא חנוני בלבד אמרו אלא כל אדם
אלא שדרכו של חנוני לצאת כך והרטנין
יוצאין בסודרין שעל כתיפן ולא רטנין
בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של
רטנין לצאת בכך א״ר יהודה מעשה בהורקנוס
בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא
בסודר שעל כתיפו בשבת אלא שנימא
כרוכה לו באצבעו וכשבא הדבר לפני
חכמים אמרו אפילו אין נימא כרוכה לו
באצבעו דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה
דרב חסדא הלכה אע״פ שאין נימא כרוכה
לו באצבעותיו עולא איקלע לבי אסי בר
היני בעו מיניה מהו לעשות מרזב בשבת
אמר להו הכי אמר רבי אלעי אסור לעשות
מרזב בשבת מאי מרזב אמר ר׳ זירא כיסי
בבלייתא ר׳ ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא
א״ל הכי מאי א״ל אסור והכי מאי א״ל אסור
אמר רב פפא נקוט האי כללא בידך כל
אדעתא דלכנופי אסור כל דלהתנאות שרי כי
הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו
הוה כי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא
רבי לשדה והיו שני צידי טליתו מונחין על
כתיפו אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו
של רבי מאיר בזו לא חייב ר׳ מאיר חטאת
אמר ליה דקדק רבי מאיר עד כאן שלשל רבי טליתו כי אתא רבין אמר
לא יהושע בן זירוז הוה אלא יהושע בן כפוסאי היה חתנו של ר׳ עקיבא אמר
בזו לא חייב ר׳ עקיבא חטאת אמר לו דקדק ר״ע עד כאן שלשל רבי טליתו
כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר נשאל איתמר׃ מתני׳ הרוחץ
במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו
אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם
ומביאין אותן בידן סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגררין
אין יורדין לקורדימא ואין עושין אפיקטויזין ואין מעצבין את הקטן ואין
מחזירין את השבר מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ
הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא׃ גמ׳ קתני מי מערה דומיא דמי טבריא
מה מי טבריא חמין אף מי מערה חמין הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל
גמ׳
המנטר עליקו. מן העפר: קייב מעשה. "רזהו ליבונה: אלא
באוכמי. שהאבק מקלקל מרהיתה וקפיד עליה: והוא דקפיר עלייהו.
לנובשן עד שינערם: קמחללי (6) שבתה, וגלימי אוכמי הוו: לא
קפדינן. לא איכפת לן אם יש עליה אבק הלכך לחו ליבון הוא:
כומתאי. כובעי: סוה קא מתמס. לסון
לא תחסום (דברים כה): למימנה ליה.
שלריך לנער הטל מעליה: נטלית
מקופלת. לאחר שנתנה על ראשו הגביה
שיפוליה על כתפיו: חייב חטאת.
שאין זה דרך מלבוש: והרטנין. על שם
מקום: נימא כרוכה על הלבעו.
שלא יפול מכתפיו: בר סיני: מרוב.
מפרש לקמיה: כיסי בבלייסא.
שמסלקין בגדיהס מן הארץ כשהן
ארוכין וכופלין אותן כלפי מעלה
פרונלי״ם ומחזיקין אותן [ג] ע״י מוטין
והיינו כמין כים וכמו מרוב: אסור.
משום תקוני מנא: הכי מאי. קולט
מלוקו ") (בפניו) בענין אחד ושואלו כגון
זה מרוב או לא ומוזר וקולטו בענין
אמר ושוחלו: לכנופי. שיהא מתוקן
תמיד להעמיד קיפולו לעולם:
לההנאום. לפי שעה: מהנאה בסדינו.
אחר שנתעטף היה מתקנו על גופו
ומיישנו. ובחול קהמר כלומר חלמה
דאורחיה בהכי וה״ה לשבת: שני
לידי עליםו. שבימינו ובשמאלו ללד
הקרקע: בן זירוז: כזו לא חייב ר״מ
מטאם. נחמיה, דאין זה דרך מלבוש
אלא דרך משוי: דקדק ר״מ ע״כ.
בתמיה לחייב חטאת בדבר הדומה
להיות מותר כזה שאינה מקופלת
ואמוריה נופלין למטה מכתפיו חלה
שלידיה היו מונמין על כתפו: שלשל.
הורידה למטה שקבל דבריו: נשאל
איהמר. לא אירע מעשה זה לרבי
אלא שאלו לפניו מהו ללאת בו ונקם
להתיר עד שאמרו לפניו מטוס רבי
מאיר חייב חטאת דחיהו סבר הואיל
ואינה מקופלת שהכי המוריה היו
נופלין למטה מן כתפיו אלה שלידיה
היו מונחים על כתפיו הוה סבר דרך
מלבוש הוא: מתני' מי מערה.
מי מקום מקורה (3) שהוא חם ואין מומו
יולא. ולוקח ממין נקט ומש״ה קתני
הרומן דיעבד: ונסתפג. וקינח:
אפי׳ בעשר אלונטיות. סדינין שמקנמין
בהן וסיפג בהן זה אחר זה. ורבותה
היה דלא נפישי מיה בכל חד אפ״ה
לא יביחס בידו בתוך ביתו אפי׳ ע״י
עיכוב שמה ישכח ויסמט בבואו: אבל
עשרה בני אדם. הואיל ומרובין הן
מדכרי ההדדי: מסתפגין באלונטית
אמת. והיינו נמי רבותח למדה חלונטית
לעשרה (ג) נפישא ביה מיה אפילו הכי
מניחין חומה בילים: פניהם ידיהם
ורגליהם. אורמא דמילתא נקט
וה״ה לכל גופס: סכין. שמן בשנת:
וממשמשין. ביד על כל הגוף להנחה:
אבל לא מתעמלין. לשפשף נכח:
ולא מתגררין גר׳. גרטי״ר במגררת
שקורין אסטרייל״ה דהוי עובדה למול:
לקורדימה, שס הנהר, ובגמ' [ע״כן מפרט
טעמה: אפיקטויזין. להקיה: ואין
מעלבין אם הקטן. לשון ידיך עלבוני
(איוב י) שמתקנים ומיישבין עלמותיו וחוליות שדרתו כמדת ללמו ובגמרא וע״כ אמר טעמא: ואין מחזירין את השכר. עלס שנשבר. כל רפואה
אסורה משום שחיקת סמנין: נפרקה. אלויישי״ר בלע״ז שילה העלם מפרק שלו: לא יטרפס. לשון ביצים טרופות בקערה (חולין דף כד):
דתניא
המנער טליתו. פי׳ ר״ח מן הטל שעליו דהיינו כיבוס וליבון
חייב חטאת וכן משמע דהוי דומיא דכומתא דרב יוסף
אבל בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון׃
היוצא בטלית מקופלת. איידי דאיירינן במי שנשרו כליו בדרך שאז
דרך הוא לקפל טליתו נקטיה הכא׃
הרטנין. רטנין כמו הרהטנין
(הערוך פי׳ הרצים )׃ מהו לעשות
מרזב. נראה לרבי דלענין איסור הוצאה
איירי כמו טלית של ד׳ כנפו׳ ולוקח שני
צידי רוחב טליתו של צד ימינו ונותן
על כתף השמאלית ואינו פושטו על
כתף אלא מקופל ומונח על כתפו
והיינו דקאמר מאי מרזב כיסי בבלייתא
שקורין פרונצדר״ה דכשהוא מונח
כמו שפירשתי יש בו כיסים מרובים
וכל כיסא וכיסא נראה כמין מרזב
ומיבעיא ליה אי איכא איסור הוצאה
בכך כיון שאינה דרך מלבוש והיינו
דקאמר כל אדעתא לכנופי אסור
דהיינו כמו שפירשתי ששני צידי הימין
מקובצים ומונחים על כתף השמאלית
שיכול לילך במהרה. ולא יכביד עליו
טליתו אדעתא דלהתנאות שפיר דמי
והיינו כשאין צידי טליתו מקובצין אלא
צד אחד מונחת על כתפו אצל צוארו
וצד האחר נופל על שכמו עד הזרוע
ואין בו שום כיסוי והיינו שלשל רבי
טליתו דבסמוך שלשל אותו כמו
שפירשתי כעין להתנאות והיינו דרך
מלבוש וכן פירש בערוך ערך מרזב
אסור לעשות מרזב בשבת פירוש
כשיעטוף אדם טליתו ויקפיל שני
קצותיו כעין דרך קיפול ויניחנה על
שכמו השמאלית ויחזור ויקפל שאר
הטלית שבצד הימין ויניחנה בכתפו
רק מה שפירש שקורין מרזב מה
שטליתו מושפלת מהנה ומהנה וחלל
כנגד השדרה דנראה כמין מרזב אינו
נראה לרבי דא״כ מאי קאמר בתר
הכי מאי מרזב כיסי בבלייתא הלא
אינו עשוי כעין כיסא. מ״ר׃
אף מי מערה חמין. שהוחמו
באור דאי בחמי טבריא שרי
לכתחילה כדאמר בפרק כירה ( ד׳ מ.
ושם ) והניחו להן חמי טבריא ובפרק
שמונה שרצים ׳ ( ד׳ קט. ושם׃)׃
דיעבד אין. אמי מערה קאי ולא
תנא במתני׳ חמי טבריא
אלא למידק אף מי מערה חמין׃