הלכה
דלהשתטף כל גופו אפי׳ לכתחילה שפיר
דמי מני ר״ש היא דתניא לא ישתטף אדם
בין בחמין בין בצונן דברי ר״מ ר״ש מתיר
ר׳ יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר׃
ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות׃ רישא
רבותא קמ״ל וסיפא רבותא קמ״ל רישא
רבותא קמ״ל דאפילו הני דלא נפישי בהו
מיא כיון דחד הוא אתי לידי סחיטה וסיפא
רבותא קמ״ל אפילו הני דנפישי בהו מיא
כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי׃ תנו רבנן
מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון ולא
ימסרנה לאוליירין מפני שחשודים על אותו
דבר רבי שמעון אומר מסתפג באלונטית
אחת ומביאה בידו לתוך ביתו אמר ליה
אביי לרב יוסף הלכתא מאי אמר ליה הא
ר׳ שמעון הא רבי הא שמואל הא ר׳ יוחנן
ר׳ שמעון הא דאמרן רבי דתניא אמר רבי
כשהיינו למדין תורה אצל ר׳ שמעון בתקוע
היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג
לקרפף עד שהיינו מגיעין אצל מעין שהיינו
רוחצין בו שמואל דאמר רב יהודה אמר
שמואל מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו
לתוך ביתו ר׳ יוחנן דאמר ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן הלכה מסתפג אדם
באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו ומי א״ר יוחנן הכי והא״ר יוחנן הלכה
כסתם משנה ותנן ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות לא יביאם בידו ההוא כבן
חכינאי מתני לה א״ר חייא בר אבא אר״י האוליירין מביאין בלרי נשים לבי
בני ובלבד שיתכסה בהן ראשן ורובן סכניתא צריך לקשר ב׳ ראשיה למטה
א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן למטה מכתפיים אמר להו רבא לבני מחוזא כי
מעבריתו מאני לבני חילא שרביבו בהו למטה מכתפיים׃ סכין וממשמשין׃
ת״ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא
עושה בחול היכי עביד ר׳ חמא בר חנינא אמר סך ואח״כ ממשמש ר׳ יוחנן
אמר סך וממשמש בבת אחת׃ אבל לא מתעמלין׃ א״ר חייא בר אבא
א״ר יוחנן אסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסת מפני שמעמלת ומרפא
אמר ר׳ יהודה אמר רב כל ימיה של דיומסת עשרים ואחד יום ועצרת מן המנין
איבעיא להו עצרת ( בתחלה ) להאי גיסא או להאי גיסא ת״ש דאמר שמואל
כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו דילמא התם הוא דכמה דקריר
עלמא מעלי אבל הכא משום הבלא הוא כיון דחמים עלמא טפי מעלי
אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים
מישראל רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה
כי הדר אתא קם למיקרי בספרא בעא למיקרא החדש הזה לכם אמר החרש
היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה והיינו דתנן ר׳ נהוראי אומר
הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה
בידך ואל בינתך אל תשען תנא לא ר׳ נהוראי שמו אלא ר׳ נחמיה שמו
ואמרי לה ר׳ אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו ר׳ נהוראי שמנהיר
עיני חכמים בהלכה׃ אבל לא מתגררין׃ ת״ר אין גוררין במגררת בשבת
רשב״ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורר כדרכו ואינו
חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגררתא דכספא׃ אין
יורדין לקורדימא וכו׳׃ מאי טעמא משום פיקא׃ ואין עושין אפיקטויזין
בשבת׃ אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בסם אבל
ביד מותר תניא רבי נחמיה אומר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין׃
ואין מעצבין את הקטן׃ אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן לפופי
ינוקא בשבת שפיר דמי והאנן תנן אין מעצבין התם בחומרי שדרה דמיחזי
כבונה׃ ואין מחזירין את השבר׃ אמר רבי חנא בגדתאה אמר שמואל
הלכה
גמ׳ דלהשתטף. שופכן על גופו דלאו דרך למילה היא שרי לכתחילה
אפי׳ בחמין: סיפה. אבל עשרה בני אדם כו׳: ומניחה במלון.
הסמוכה לכותל המרמן: לאוליירין. בלנים: על אותו דבר. סמיטה:
הא רבי והא ד״ש כו'. הרי כל אלו שמתירין: מקלר לגג כו'. כ״ם
לטעמיה דאמר בעירובין (דף על.)
חמד גגות המד מלירות וא׳ קרפיפות
כולן רשות המת הן לטלטל מזה לזה
ואפילו של בעלים הרבה: עד שהיינו
מגיעין כו'. ומסתמא לא היו מניחין
אותה על המעין במקום הפקר: כבן
מכינאי מפני לה. דברי בן מכינאי
מסיים נה ולהו סתמה: האוליירין.
כלנין: מכיאין כלרי נפיס. סדינים
שהנשים מסתפגין בהם מותר להביאן
דרך מלבוש לבית המרמן: סכניסה.
סודר גדול [א] שתלוי לו בין כתפיו
וראשו עטוף נו: לריך לקשור שני
ראשיה. זה מזה שלא תפול מראשו: כי
מעבריתו מאני לבני הילה. כשתביאו
בגדי העובדי כוכבים בני המיל המוטלים
עליכם לממשן ואתם מביאים להם
בשבת דרך רשות הרבים: שרצינו
בהו למטה מכתפייס. שלא יהיו
סוליהם מונחים בכתפיכס אלא מסוכיס
למטה שיהח נראה לבוש: סך ואח״כ
ממשמם. [דקסנר] בחול ממשמש
ואחר כך סך: דיומסיקם), שס נהר
שמימיו מלוחים: שמעמלת. מחממת:
ומרפא. שהטיט מלוח: כל ימיה.
ימי רפוחמה: להאי גיסא כו׳.
ממחלת הימים חו בסוף: שקייני.
משקין לרפואה: מדבקה לעצרת.
חלמה עלכת בסוף: ממרא דפרוניקה.
שס מדינה שיינה משובח: קפמו עשרת
השבטים, שהיו בעלי הנאה ועסוקים
בכך ולא היו עוסקים בתורה וילאו
לתרבות רעה: לסקס. לפרוגימה
ודיומסית: אימשיך במרייהו. אמר
היין והרמילה: איעקר תלמודיה.
נעקר תלמודו ושכמו: החרם היה
לכם: הוי גולה למקום תורה. אס
מ״מ אתה אל חשב אלא במקום
מ״מ מצריך ואל תחמר תלמידים
הם יבואו אלי ודי לי בכך למה אהיה
גולה: שמכיריך יקיימוה בידך.
אתהח רגיל הגלם וכשתשנה מסכת
אחת והס אחרת תשמענה ומהח
סדורה בפיך ואל תשתכח סימנה:
ואל בינתך אל השען. לומר מכס גדול
אני הכרן וכשאחזור פרק זה חו מסכת
זו לא תשתכח חברתס ממני: מגררק.
אסטריי״ל ואדם מגרר נה: מגררקא
דכספה. לשכת: משוס פיקה. טיט
של אותו נהר מחליק ובגדי האדם
ניטורין במים כשהוא נופל ואתי לידי
סחיטה: אלא נמס. דדמי לרפואה
וגזירה "משום שחיקת סמנין: אבל
ביד. להכניס יד לתוך גרונו עד שיקיה
מותר: מפני הפסד אוכלין. שבמעיו
ומתוך כך הוא רעב ומוזר ואוכל: לפופי.
אונמלוטי״ה כמו שעושי׳ לקטן שיתייםבו
חבריו ולא יתעקם: בחומרי שדרה.
חוליות של שדרה שנתפרקה אחת מהן.
ולאחר זמן קמיירי דאי ניוס לידה (ב)
אמרי' (לעיל דף קכט:) כל החמור בפ׳
תוכמה דיחזקאל עושין למיה בשנת:
מתני׳
דתניא א״ר כשהיינו למדין תורה כו׳. מסתמא יחידי היה שלא
היה אלא אחד מתלמידיו עמו כשהיה רוחץ כדתניא במקום
שנהגו ( פסחים דף נא.) שלא ירחוץ תלמיד עם רבו ואם היה רבו
צריך לו מותר ומסתמא ר״ש לא היה צריך אלא לאחד כשהיה רוחץ
וכשהיו שבים לביתם היה התלמיד
נושא האלונטית בפני עצמה שר״ש
לא היה נושא עמו דהא ס״ל שיחיד
מותר להביאה ולא חיישינן לסחיטה
והא דקאמר היינו ר״ל כל אחד ואחד
בפני עצמו כשהיה מגיע יומו לשמש
רבו ולעיל בפ׳ כירה ( דף מ׃) גרסינן
מעשה בתלמיד של ר׳ מאיר שנכנס
אחריו לבית המרחץ ויש ספרים
דגרסי תלמידיו ואיננו ובכל הספרים
גרסי לקמן בפרק שואל ( דף קנא׃)
תלמידו. מ״ר׃
צריך לקשר שני ראשיה למטה.
בגיטין בפ׳ הנזקין ( דף נט.)
מפרש דסכניתא הוא בגד דק דאמרינן
סוכני וחומר כי אמגוזא ופלגא
דאמגוזא ומשום הכי צריך לקשר שני
ראשיה למטה שלא יפריחנו מעליו
הרוח ואתי לאתויי או משום דנראה
כעין משוי לפי שהוא דק מאד ואינו
נראה מלבוש אא״כ נראה קשור׃
אין מעצבין את הקטן. פירשנו [ בריש
כל הכלים ] ( דף קכ״ג.) ד״ה אסובי׃