קמט.שואלפרק שלשה ועשריםשבת

גמ׳ מ״ט רב ביבי אמר גזירה שמא ימחוק  אביי אמר גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות  מאי בינייהו א״ב דכתב אכותל ומידלי למ״ד  שמא ימחוק לא חיישינן ולמ״ד שמא יקרא  חיישינן ולמ״ד שמא ימחוק ניחוש שמא  יקרא ותו לשמא ימחוק לא חיישינן והתניא  לא יקרא לאור הנר ואמר רבה אפי׳ גבוה  שתי קומות אפי׳ גבוה שתי מרדעות אפי׳  עשרה בתים זה ע״ג זה לא יקרא אלא איכא  בינייהו דכתב אכותל ומיתתי למאן דאמר  שמא ימחוק חיישינן למ״ד שמא יקרא לא  חיישינן גודא בשטרא לא מיחלף ולמ״ד שמא  יקרא ליחוש שמא ימחוק אלא איכא בינייהו  דחייק אטבלא ואפינקס למ״ד שמא ימחוק  לא חיישינן למ״ד שמא יקרא חיישינן ולמ״ד  שמא ימחוק ליחוש שמא יקרא וכ״ת טבלא  ופינקס בשטרא לא מיחלף והתניא מונה  אדם כמה מבפנים וכמה מבחוץ וכמה מנות  עתיד להניח לפניהם מכתב שעל גבי הכותל  אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקס היכי  דמי אילימא דכתיב מיכתב מ״ש הכא ומ״ש  הכא אלא לאו דחייק וקתני מכתב שעל גבי  הכותל אבל לא מכתב שע״ג טבלא ופינקס  אלא לעולם דכתב אכותל ומידלי ודקא קשיא  לך דרבה דרבה תנאי היא דתניא מונה אדם  את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן  הכתב ר׳ אחא מתיר מכתב שעל גבי הכותל  היכי דמי אילימא דכתיב מתתא ליחוש שמא  ימחוק אלא לאו דכתב ומידלי וש״מ דרבה  תנאי היא ש״מ והני תנאי כהני תנאי דתניא  אין רואין במראה בשבת רבי מאיר  מתיר במראה הקבוע בכותל מ״ש הקבוע  בכותל דאדהכי והכי מדכר שאינו קבוע נמי  אדהכי והכי מדכר הכא במראה של מתכת  עסקינן וכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה  דא״ר נחמן אמר רבה בר אבוה מפני מה  אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם  עשוי להשיר בה נימין המדולדלין תנו  רבנן כתב המהלך תחת הצורה ותחת  הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקנא  עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום  שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא  אמר רבי חנין אל תפנו אל מדעתכם׃ מפיס  אדם עם בניו וכו׳׃ עם בניו ועם בני ביתו אין  ועם אחר לא מאי טעמא כדרב יהודה אמר  שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל בני חבורה המקפידין זה על זה  עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשום לווין ופורעין ביו״ט  שלא הכין להם כל לרכס ויתחרט שזימן יותר מן הראוי ויממוק מן  הכתב כדי שלא יקרהס השמש: כל הני שמא יקרא בשטרי הדיוטות  של מקח וממכר קחמר (ח): דכתב. מניינה הכותל בדיו: ומידלי. שאינו  מגיע למס למחוק: (אפילו גבוה.  שאינו מגיע למס למחוק): אפילו  גבוה. שאינו מגיע שם להטות הנר  אסור להואיל ונמוך אסור גבוה נמי  אסור שלה תחלוק: ומימתי. שנמוך  ויכול להגיע שס ולמתוק: ולמ״ד שמא  יקרה. היכא דליכא למימם לשמה  יקרה ליחום לשמח ימחוק: דמייק.  בסכין בתוך הען בטבלא שאין נומה  למחוק ואדהכי מדכר וליכא למימם  למחוק: נודא. כותל: פינקם. כעין  לומות של סוחרים'): כמה בפנים וכמה  בחוץ. את מי ומי הושיב בפנים  במקום המכובד ואת מי ומי הושיב  בחון שאינם כל כך ספונין: אבל  לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקם.  דגודה בשטרא לא מיחלף הבל טבלא  ופינקם מיחלף: [דכתיב מיכתב. כתב  של דיון: אלא לעולם דכתב הכותל  ומידלי. שאינו יכול למחוק ולשמא  יקרה לא חיישינן דגודה בשטרה לא  מיחלף. ולקשיח לך דאע״ג דמידלי  ליתסרי כדרכה דאמר גבי נר אפילו  י׳ נמים: דרבה תנאי היא. דאיכא  דחיים לשלה תחלוק באיסור שנת  דרבנן ואיכא דמפליג: ליחוש לשמה  ימתוק. דהא ר׳ המח כותל דוקא  נקט ואי ממתי מה לי כותל מה לי  אגרת: אין רואין במראה. מירואיי״ר.  לפי שהרואה במראה אינו צריך אלא  לתקן שערות ראשו חקנו הלכך מייםי׳  שמה יראה נימין המדולדלות שאינן  שוות עם שחר השער ב)ויגלמן:  דאדהכי והכי. שילך להביא תער או  מספרים: מדכר. שהוא שבת: של  מתכת, שאינו צריך להביא מספרים  שהיא עלמה מגלמת השער: כסף  המהלך במס הלוכה ותחת הדיוקנאות.  כגון בני אדם המליירים בכותל מיות  משונות חו דיוקנות של בני אדם של  מעשיסל) כגון מלחמת דוד וגלית  וכומבין תחתיה זו לוכת מיה פלונית  חזו דיוקנית פלוני ופלונית: אסור  לקרותו בשבת. שמא יקרא בשטרי  הדיוטות: אל מדעתכם. אל אשר  אתם עושים מדעת לבבכס ומלל שלכם.  חלילים לשון חללים: עם בניו ובני ביתו  אין עם אמר לה. מדלח מנה ומפים על  המנות: מטוס לווין ופורעין. דגזור  נהו רבנן שמא יכתוב: המקפידין.  שאין מומלים ומוותרין זה לזה:  לפירוש  ולמ״ד שמא ימחוק ליחוש שמא יקרא. ולא מסיק אדעתיה גודא בשטרא לא מיחלף׃  בשטרי הדיוטות. פי׳ בקונט׳ של מקח וממכר  ולעיל בפרק כל כתבי ( דף קטז׃ ושם ) פירש איגרות  השלוחות למצוא חפץ׃ אלא איכא בינייהו דכתיב אכותל  ומתתאי. ולא ידענא אמאי נקט  מתתאי כיון דס״ד דכ״ע אית להו דרבה׃  אילימא דכתיב מיכתב מ״ש  הכא מ״ש הכא. פירוש תרוייהו  יהא אסור שמא ימחוק׃  לעולם דכתב אכותל ומידלי  ודקשיא לך דרבה דרבה  תנאי היא. לפירוש הקונטרס צ״ל  דהשתא דמוקי לה דכתיב אכותל  ומידלי למ״ד שמא ימחוק איכא דאית  ליה דרבה ולמ״ד שמא יקרא לית ליה  דרבה והשתא מיבעיא לן למימר  דבדרבה פליגי תנאי כי היכי דפליגי  אמוראי דהכא וברייתא קמייתא  מיתוקמא שפיר דכתיב מכתב אכותל  ומידלי דכולהו אמוראי גודא בשטרא  לא מיחלף וקשה לפירוש זה דהשתא  לא הוה פלוגתייהו כדהוה מוקמת לה  מעיקרא למאן דאמר שמא ימחוק לא  חיישינן למאן דאמר שמא יקרא חיישי׳  וה״ר פורת פירש דאביי ורב ביבי  תרוייהו לית להו דרבה דפליגי בכתב  אכותל ומידלי למאן דאמר שמא ימחוק  לא חיישינן כיון דמידלי ולית לן דרבה  ולשמא יקרא נמי לא חייש קסבר גודא  בשטרא לא מיחלף ולמ״ד שמא יקרא  חייש דקסבר גודא בשטרא מיחלף  ואביי לא הוה מוקי פלוגתייהו דרבי  אחא ורבנן כרבה דא״כ ר׳ אחא  ע״כ לית ליה דאביי דשרי בכותל אלמא  קסבר גודא בשטרא לא מיחלף וא״כ  כמאן סבירא ליה דאפילו רבנן לא  פליגי עליה דר׳ אחא אלא משום דאית  להו דרבה וגזרינן שמא ימחוק אלא  הוה מפרש אביי דכ״ע לית להו דרבה  ולא חיישינן לשמא ימחוק במידלי  ובגודא בשטרא מיחלף פליגי והא  דקאמר ש״מ דרבה תנאי היא הו״מ  למימר ודאי לכ״ע לית להו דרבה  כדמפרש לאביי אלא דלא מצי למוכח  הא בהדיא ולהכי קאמר דתנאי היא  וליכא לאקשויי לרבה והא לא מצי  למימר דפליגי בחייק מיחק רבי  אחא ורבנן ובגודא בשטרא מיחלף  פליגי אבל כ״ע אית להו דרבה משום  דסברא הוא כיון דחייק ואיתא נמי  בכותל פשיטא דבהא לא הוי אמרי  רבנן דגודא בשטרא מיחלף וצריך  לאוקמא השתא ברייתא דלעיל דחייק  מיחק למאן דסבר גודא בשטרא מיחלף  וקשה קצת לפירוש זה דה״ל למימר  דכ״ע לית להו דרבה ואביי ורב  ביבי בגודא אי מיחלף בשטרא פליגי׃  ודיוקני עצמה אף בחול אסור.  נראה דבשויה לשם עבודת  גלולים אמר אבל לנוי מותר כדמשמע  מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא ( ע״ז דף נ.) מכלל דאחריני הוו מסתכלי׃  בני חבורה המקפידין זה על זה עוברין משום משקל ומשום מדה ומשום מנין. פירוש לפי שמקפידין זה על זה עוברין אפילו על מה שאין שאר בני אדם  עוברין משום מדה כדאמרינן בביצה ( דף כט.) יכול אדם לומר לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה פירוש כלי שמודדין בו אסור דדמי למקח  וממכר והם כיון שהם מקפידים כל כלים הוי לגבייהו מדה לפי שמקפידין לידע שיעורו לשלם להם הכלי וכן משקל ששוקלים ומכוונים  זה כנגד זה ביד ואמרינן בביצה אין משגיחין במאזנים ביום טוב ומשום מנין כדאמר בביצה ( דף כט׃) הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר  לו תן לי כו׳ ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח שאם היו נותנים מאה אגוזים בדינר ולקח כבר תשעים לא יאמר לו תן לי עשרים.  אגוזים שאתחייב לך עשרה אגוזים שנראה שעושה להשלים הדינר אבל יכול לומר לו תן לי כ׳ אגוזים סתם ובבני חבורה המקפידים  אסור שיבא לידי איסור שיזכירו להשלים וכדברי בית הלל אף משום רבית דכשהם מחזירין זה לזה הם מקפידים מה ששוות יותר וקשה