Шаббат 14b

כֵיוְָן דְהָךְ גַּזוּר בְרֵישָא הָא תּוּ לָמָה לִי אֶלָּא הַךְ גַּזוּר בְרֵישָא וְַהֲדַר גַּזוּר בְכוּלְּהוּ יָדַיִם וּטְבוּל יוֹם טְבוּל יוֹם דְאוֹרַיְיתָא הוּא דִכְתִיב וּבָא הַשֶּמֶש וְְטָהֵר סְמֵי מִכָאן טְבוּל יוֹם וְְהָאוֹכָלִין שֶנִּטְמְאוּ בַמַשְקִין בְמַשְקִין דְמַאי אִילֵימָא בְמַשְקִין הַבָאִין מֵחֲמַת שֶרֶץ דאוריי׳ נִינְהוּ דִכְתִיב וְְכָל מַשְקֶה אֲשֶר יִשָּתֶה אֶלָּא בְמַשְקִין הַבָאִין מֵחֲמַת יָדַיִם וּגְזֵירָה מִשּוּם מַשְקִין הַבָאִין מֵחֲמַת שֶרֶץ וְְהַכֵלִים שֶנִּטְמְאוּ בַמַשְקִין כֵלִים דאיטמאו בְמַשְקִין דְמַאי אִילֵימָא בְמַשְקִין דְזָב דאוריי׳ נִינְהוּ דִכְתִיב וְְכִי יָרוֹק הַזָּב בַטָּהוֹר מַה שֶּבְיַד טָהוֹר טִמֵאתִי לְך אֶלָּא בְמַשְקִין הַבָאִין מֵחֲמַת שֶרֶץ וּגְזֵירָה מִשּוּם מַשְקִין דְזָב וְיָדַיִם תַּלְמִידֵי שַמַאי וְְהִלֵּל גָּזוּר שַמַאי וְְהִלֵּל גָּזוּר דְתַנְיָא יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִיש צְרֵידָה וְְיוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִיש יְרוּשָלַיִם גָּזְרוּ טוּמְאָה עַל אֶרֶץ הָעַמִים וְְעַל כְלֵי זְכוּכִית שִמְעוֹן בֶן שָטַח תִּיקֵּן כְתוּבָה לְאִשָּה וְְגָזַר טוּמְאָה עַל כְלֵי מַתָּכוֹת שַמַאי וְְהִלֵּל גָּזְרוּ טוּמְאָה עַל הַיָּדַיִם וכ״ת שַמַאי וְְסִיעָתוֹ וְְהִלֵּל וְְסִיעָתוֹ וְְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל י״ח דָבָר גָּזְרוּ ובי״ח נֶחְלְקוּ וְְאִילּוּ הִלֵּל וְְשַמַאי לאֹ נֶחְלְקוּ אלּא בג׳ מְקוֹמוֹת דא״ר הוּנָא בג׳ מְקוֹמוֹת נֶחְלְקוּ וְְתוּ לאֹ וכ״ת אֲתוּ אִינְהוּ גַּזוּר לִתְלוֹת וְְאָתוּ תַּלְמִידַיְיהוּ וְְגָזְרוּ לִשְרוֹף וְְהָאָמַר אִילְּפָא יָדַיִם תְּחִלַּת גְּזֵירָתָן לִשְרֵיפָה אֶלָּא אֲתוּ אִינְהוּ גְּזוּר וְְלָא קִבְלוּ מִינַּיְיהוּ וְְאָתוּ תַּלְמִידַיְיהוּ גָּזְרוּ וְְקִבְלוּ מִינַּיְיהוּ וְְאַכַתִּי שְלמֹהֹ גָּזַר דא״ר יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל בְשָעָה שֶתִּיקֵּן שְלמֹהֹ עֵירוּבִין וּנְטִילַת יָדַיִם יָצְתָה בַת קוֹל וְְאָמְרָה בְנִי אִם חָכַם לִבֶך יִשְמַח לִבִי גַּם אָנִי חֲכַם בְנִי וְְשַמַח לִבִי וְְאָשִיבָה חוֹרְפִי דָבָר אֲתָא וּלְמָחָר ובא השמש וטהר. ומקמי הכח לה. והוקמינן להאי קרא בתרומה ביבמות בפ׳ הערל (ד׳ עד:) ואפי׳ לנגיעה אשכחן קרא התסי) כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים (6) וגו׳ו) והאי נגיעה היה ובעינן הערב שמש חלמה פסיל בנגיעה דאי לא פסיל למאי קרי ליה וטהר השתא מכלל דמעיקרא לח הוי טהור גמור והאי כלי לחו בר אכילה הוח ומיהו טמויי לח מטמינן דהח לחו טמא איקרי: סמי מכאן. הסר מכאן: מממת פרץ. שנטמאו בשרן: דאורייתא היא, שהמשקין ראשון והאוכל שני ופוסל תרומה להיות שלישי: דכתיב וכל משקה וגו׳. ואע״ג דהאי נמסקין הבחין מחמת אויר כלי חכם כתיב דהא כתיב לעיל מיניה כל אשר בתוכו יטמה מכל החוכל כלומר חס ים בתוכו אוכלין או משקין והני שניים נינהו שהכלי היה ראשון והס שניים ואוכל הנוגע בהן אינו פוסל את התרומה ה) (א״ה) הח גמרינן מסקין הבחין מחמת שכך מנייהו בק״ו בפ״ק רפסמים (דף יח:) וכיון דמקבלי טומאה מדאורייתא ממילא עברי לאוכל שני דהכי גמרינן סדר טומאה התס דמשקה מטמח אוכל ואוכל משקה דלא משכחת רביעי בקדם אלא בהכי דהח אין טומאה עושה כיולא בה לא להיות אוכל מטמה אוכל ולה משקה מטמא משקה ולא אוכל ומשקה מטמאין כלים דאין כלי מיטמה חלה באב הטומאה: מחמת ידיס. לפני נטילה דגזרו לצנן בידים וכן בשאר כל פוסלי תרומה השנויין לטמא משקין להיות מחלה: נזירה משום משקין הבאים מחמת שרץ. ראשכמן בהן שהן ראשונים דאורייתא, והא דגזור בכל טומאת מסקין להיות מחלה ולא גזור נמי באוכלין גזירה משוס אוכל הבא מחמת שכך היינו טעמא דהממור רבנן במשקין משוס דעלולין לקבל טומאה שאינן לריכין תיקון הכשר להביאן לידי טומאהט) אבל אוכלין לריכין תיקון נתינת מיס להכשירן לקבלת טומאה. כל הכשר שבעים לשון תיקון: משקה הזב. היולה ממנו רוקו חזונו ומימי רגליו: וכי ירוק הוב וגו׳. וכנם בגדיו חלמה אב הטומאה הוח לטמה אדם ובגדים דהיינו כלים, ושאר משקין היולאין ממנו גמרינן מרוק׳ מה רוק מתאסף מחלה והמ״כ יולא חף כל מתעגל ויולא כגון מימי רגליו: מה שביד טהור טמאמי לך. אינו צריך כאן דטומאת משא ילפינן מיניה לרוק במסכת נדה (פ״ו דף נה:): אלא בנאין מחמת שרץ. דלאו אב הטומאה הן והכלי אינו מקבל טומאה חלה מחב הטומאה כדתניא בפסחים (דף כ.) יכול יהו כל הכלים מיטמאים מאויר כלי חרס מ״ל מכל האוכל וגו' [ויקרא יא) אוכל ומשקה מיטמה מאויר כלי חרס כו׳ אלמא לא התי כלי טמח ומטמח ליה וכ״ש הוכל ומשקה וגזור רבנן דליטמח לענין תרומה משום משקה וב חנה שהן אב הטומאה: על ארץ העמים. מטוס ספק קצרות שלהן דנכרי מטמא במגע ובמשא ואהל לרבנן כזולרבי שמעון נמי דאמר אין מטמאין באהל מטמאין הן במגע ובמשא ורקב: ועל כלי זכוכית. דלה כתיב בחורייתא טומאה: תיקן כתובה. שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובה לפי שהיה מייחד לה כתובתה וכשהיה כועס עליה חומר לה טלי כתובתיך ולאי בכתובות בסוף על מגען לא אוכלין ולא מורפין: לשריפה, שיהיו מורפין תרומה עליהן: שלמה נזר. דכתיב (קהלת יב) ואיזן ומקר שעשה חזנים לתורה כלומר סייג והרחקה בכפיפה זו שנוטלין אותה באזנים ואין נוגעין בה: עירובין. אזנים להולאת שנת שאסור להוציא מרשותו לרשות חבירו ואע״פ ששניהס רה״י: אֶלָּא כֵיוְָן דְהָךְ גַּזוּר בְרֵישָא הָא תּוּ לָמָה לִי. וְְאִם תּאֹמַר וְְהָא נָפְקָא מִינָּהּ לַנּוֹגֵעַ בְסֵפֶר מִיַּד אַחֵר נְטִילָה וְְלאֹ הִסִּיחַ דַעְתּוֹ וְַאֲפִילּוּ הָכֵי יָדָיו טְמֵאוֹת מִשּוּם דְרַבִי פַרְנָךְ וְְיֵש לוֹמַר דְמִשּוּם הָא לאֹ הּיּוּ גּוֹזְרִין דְמִילְּתָא דְלאֹ שְכִיחָא הִיא שֶיִּגַּע בְסֵפֶר מִיַּד אַחֵר נְטִילָה וּמִיהוּ הָשְתָּא דִגְזוּר יָדַיִם מֵחֲמַת סֵפֶר בְרֵישָא אֲפִילּוּ נוֹגֵעַ סָמוּךְ לִנְטִילָה גָּזְרוּ עָלֶיהָ שֶלּאֹ חָלְקוּ׃ סְמֵי מִכָאן טְבוּל יוֹם. לאֹ מִן הַמְשַנֶּה אֶלָּא דְלָא הָוְֵי מְמַנִּין י״ח דָבָר׃ מַשְקִין הַבָאִים מֵחַמַת שֶרֶץ. דְאוֹרַיְיתָא נִינְהוּ לְרַבִי עֲקִיבָא פָרֵיךְ דְאִית לֵיהּ בְפֶרֶק קַמָא דפסחים ( ד׳ יד׃) מַשְקִין לְטַמֵא אֲחֵרִים דְאוֹרַיְיתָא׃ דִכְתִיב וְְכָל מַשְקֶה אֲשֶר יִשָּתֶה. הַאי קְרָא בְמַשְקִין הַבָאִין מֵחֲמַת כְלִי אַיְירִי וּמַשְקִין הַבָאִין מֵחֲמַת שֶרֶץ אָתְיָא בק״ו מִינָּהּ וְְאִם תּאֹמַר וּמַאי פָרֵיךְ דְאוֹרַיְיתָא נִינְהוּ נֵימָא דַיּוֹ לְבָא מִן הַדִין לִהְיוֹת כַנִּדוֹן וְְלאֹ לֶיהֱוְֵי אֶלָּא שֵנִי כַמַשְקִין הַבָאִין מֵחֲמַת כְלִי וְְאוֹכְלִין הַנּוֹגְעִין בָהֶן לאֹ פָסְלִי תְּרוּמָה וי״ל דְאֵין דָבָר הַנּוֹגֵעַ בְשֶרֶץ שֶלּאֹ יְהֵא רִאשוֹן ובפ״ק דפסחים ( ג״ז שם ) הֶאֱרַכְתִּי יוֹתֵר׃ אֶלָּא בְמַשְקִין הַבָאִין מֵחֲמַת יָדַיִם. וא״ת וּמַה הוּצְרְכוּ לִגְזֵירָה זוֹ דְכֵיוְָן דְגָזְרוּ דְיָדַיִם פוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה א״כ מַשְקִין שֶׁנָּגְעוּ בָהֶן הָוְֵי תְּחִלָּה דְכָל הַפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה מְטַמֵא מַשְקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה וי״ל דהאוכלים שֶנִּטְמְאוּ בַמַשְקִין הַיְינוּ גְּזֵירָה דְכָל הַפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה וְְעַד הַשְתָּא לאֹ נִגְזְרָה וְְהָא דְקָאָמַר בְמַשְקִין הַבָאִים מֵחַמַת יָדַיִם ה״ה מֵחֲמַת כָל פוסלי תְּרוּמָה וְְהָא דְּקָמְהַדַּר ר׳ יְהוֹשֻעַ לְרַבִי אֱלִיעֶזֶר (חולין פ״ב דף לד.) מָצִינוּ שֶהַשֵּנִי עוֹשֶה שֵנִי ע״י מַשְקִין ואע״ג דְאַכַתֵּי לָא נִגְזְרָה מ״מ הָיָה דַעְתָּן לִגְזוֹר מִיָּד׃ אֶלָּא בְמַשְקִין הַבָאִים מֵחַמַת שֶרֶץ. אוֹמֵר ר״י דה״ה דַהֲוְָה מָצֵי לְמִנְקַט מַשְקִין הַבָאִים מֵחַמַת יָדַיִם שֶׁגַּם הֵם מְטַמְאִים כְלִי לִפְסוֹל תְּרוּמָה כִדְאָמַר בִבְרָכוֹת בְפֶרֶק אֵלּוּ דְבָרִים (דף נב.) ב״ש אוֹמְרִים נוֹטְלִים לַיָּדַיִם וְְאַחַר כָךְ מוֹזְגִים אֶת הַכוֹס שֶאִם מוֹזְגִים תְּחִלָּה יִטָּמְאוּ מַשְקִין שֶאֲחוֹרֵי הַכוֹס מֵחֲמַת יָדַיִם וְְיַחְזְרוּ וְִיטַמְאוּ אֶת הַכוֹס אֶלָּא נָקַט מַשְקִים הַבָאִים מֵחַמַת שֶרֶץ לְאַשְמַעִינַן דַאֲפִילּוּ הָנָךְ לָא הָוְֵי אֶלָּא מִדְרַבָנָן׃ שַמַאי וְְהִלֵּל גָּזוּר. לָא בָעֵי לְשַנּוּיֵי דְשַמַאי וּהּלּלּ גָּזוּר בְיָדַיִם הַבָאוֹת מֵחֲמַת סֵפֶר וְְלאֹ בִסְתָם יָדַיִם דְגָזְרוּ טוּמְאָה עַל הַיָּדַיִם סְתָמָא קָתָנֵי דְמַשְמַע כָל סְתָם יָדַיִם׃ וְְאִילּוּ שַמַאי וְְהִלֵּל לאֹ נֶחְלְקוּ אלּא בג׳ דְבָרִים בִלְבָד. וְְאִם תּאֹמַר לֵימָא דבג׳ דְבָרִים נֶחְלְקוּ וְְעָמְדוּ במחלוקתם וּבִשְאָר י״ח דְבָרִים נֶחְלְקוּ וּלְמָחָר הוּשְוְוּ כדמשני לְקַמָן כִי פָרֵיךְ וְְהָא. אִיכָא בוֹצֵר לַגַּת כו׳ הָא שָתֵיק לֵיהּ הִלֵּל לְשַמַאי לְהָכִי לאֹ מַנִּי לָהּ בַהֲדֵי גׁ׳ דְבָרִים וי״ל דְלָא דָמֵי לְהָתָם דבהבוצר לַגַּת שָתֵיק לֵיהּ הִלֵּל לְשַמַאי וּהּוּדהּ לוֹ מִיָּד בְאוֹתוֹ מַעֲמָד לְהָכִי לאֹ חֲשִיב אֲבָל הָכָא דְכָל הַיּוֹם נֶחְלְקוּ וְְלאֹ הוּשְוְוּ עַד לְמָחָר לאֹ הֲוְָה לֵיהּ לְמֵימַר לאֹ נֶחְלְקוּ ואע״ג דְקָצַת מַשְמַע שֶהָיוּ שַמַאי וְְהִלֵּל עַצְמָן בְיוֹם שֶגָּזְרוּ י״ח דָבָר ( דהא ) כִי הֵיכִי דְקָתָנֵי ( דף יז.) גַּבֵי בוֹצֵר לַגַּת אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה הִלֵּל כָפוּף וְְיוֹשֵב לִפְנֵי שַמַאי כו׳ וה״נ קָתָנֵי בְּתוֹסֶפְתָּא דְשַבָת גַּבֵי י״ח דְבָרִים מ״מ צָרִיךְ לוֹמַר דְשַנִּי מַעֲשִים הָוְוּ׃