כל
ושל בית הכסא רעות של סם ושל שחוק
ושל פירות יפות ביום שיזועו שומרי הבית
והתעותו וגו׳ ביום שיזועו שומרי הבית אלו
הכסלים והצלעות והתעותו אנשי החיל אלו
שוקים ובטלו הטוחנות אלו שינים וחשכו
הרואות בארובות אלו עינים א״ל קיסר לר׳
יהושע בן חנניה מ״ט לא אתית לבי אבידן
א״ל טור תלג סחרוני גלידין כלבוהי לא
נבחין טחנוהי לא טוחנין בי רב אמרי אדלא
אבידנא בחישנא תניא רבי יוסי בר קיסמא
אומר טבא תרי מתלת ווי לה לחדא דאזלא
ולא אתיא מאי היא א״ר חסדא ינקותא כי
אתא רב דימי אמר ינקותא כלילא דוורדא
סבותא כלילא דחילפא תנא משמיה דרבי
מאיר דוק בככי ותשכח בניגרי שנאמר
ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו
א״ל שמואל לרב יהודה שיננא שרי שקיך
ועייל לחמך עד ארבעין שנין מיכלא מעלי
מכאן ואילך משתי מעלי א״ל ההוא גוזאה
לר׳ יהושע בן קרחה מהכא לקרחינא כמה
הוי א״ל כמהכא לגוזניא א״ל צדוקי ברחא
קרחא בארבעה אמר ליה עיקרא שליפא
בתמניא חזייה דלא סיים מסאניה א״ל דעל
סוס מלך דעל חמור בן חורין ודמנעלי
בריגלוהי בר איניש דלא הא ולא הא דחפיר
וקביר טב מיניה א״ל גוזא גוזא תלת אמרת
לי תלת שמעת הדרת פנים זקן שמחת לב
אשה נחלת ה׳ בנים ברוך המקום שמנעך
מכולם א״ל קרחא מצויינא אמר ליה עיקרא
שליפא תוכחה א״ל רבי לר׳ שמעון בן
חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל
כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך א״ל סלעים נעשו גבוהים קרובים נעשו רחוקים משתים נעשו שלש משים
שלום בבית בטל׃ וסגרו דלתים בשוק וגו׳ אלו נקביו של אדם בשפל קול הטחנה בשביל קורקבן שאינו טוחן
ויקום לקול הצפור שאפילו צפור מנערתו משנתו וישחו כל בנות השיר שאפילו ( קול שירים ושירות
) דומות עליו כשוחה ואף ברזילי הגלעדי אמר לדוד בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע מכאן
שדעותן של זקנים משתנות אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה מכאן ששפתותיהן של
זקנים מתרפטות אם אשמע עוד בקול שרים ושרות מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות אמר רב ברזילי
הגלעדי שקרא הוה דההיא אמתא דהויא בי רבי בת תשעין ותרתין שנין והות טעמא קידרא רבא אמר ברזילי
הגלעדי שטוף בזמה הוה וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו תניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר
תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ועמי
הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח גם מגבוה ייראו
שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים וחתחתים בדרך בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים וינאץ
השקד זו קליבוסת ויסתבל החגב אלו עגבות ותפר האביונה זו חמדה רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב כי
מטא להאי קרא נגיד ואתנח אמר ש״מ בטל ליה חמדיה דרב אמר רב כהנא מאי דכתיב כי הוא אמר ויהי זו
אשה הוא צוה ויעמוד אלו בנים תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה כי הולך האדם
אל בית עולמו א״ר יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו משל למלך שנכנס הוא ועבדיו
לעיר כשהן נכנסין כולן בשער אחד נכנסין כשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו ואמר רבי
יצחק מאי דכתיב כי הילדות והשחרות הבל דברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנתו
ואמר רבי יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי שנאמר אך בשרו עליו יכאב אמר רב חסדא נפשו של
אדם מתאבלת עליו כל שבעה שנא׳ ונפשו עליו תאבל וכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים אמר רב יהודה
מת שאין לו מנחמין הולכין י׳ בני אדם ויושבין במקומו ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה לא היו לו מנחמין
של בית הכסא. מתוך יסורין: של פירות, כגון ריח מכלל: הכסלים.
לא הקבלת פני. ודרך ענוה קאמר ליה: סלעים. קטנים נעשו גבוהים
ליפלאנק״ש: והללעות, שהן שומרין בני המעיים ומיותו של אדם
שזקנתי: קרובים. נדמין לי כרחוקים: שמים נעשו לי שלם. שלריך
וסוגרין בעדם: אלו שוקיים. שכחו של אדם נסמך עליהם: לכי
אני משענת: משים שלום בנים. חבר משמים: לישנה המרינה קרובים
אבידן. מקום העשוי להתווכח שס לדוקים וביימוסיסל) עם ישראל נעשו רחוקים. מרוב חלשות של אדם כשמזקין צריך להרחיק רגליו זה
במקרהות: טור מלג. ההר נעשה שלג
מזה: שאינו טומן. שאין בני מעיו
כלומר ראשי לבן: סחרוני גלידין.
טומנין אכילתו: קורקבן. הוא המסם
סביבותיו של הר מלחו קרמ כלומר
שקורין לינפי״ל: כל בנות השיר. כל
שפמי וזקני הלבינו: כלבוהי לא נבמין.
קולות של שיר הויין ליה שומה: שרעמן
קולי אינו נשמע: טמנוסי. השינים:
של זקנים משתנות. דכתיב המדע בין
אדלא אבידנא במישנה, אמר מה שלה
טוב לרע ובזקנה מרובה קאמר:
אבד ממני אני מפטפט. מרוב זקנה
מסרפטות. מתבקעות. כמו מנעל
אני הולך שמות ומנענע ונראה כמי
המרופט (לעיל דף קמה:): מתכנדוק.
שמבקש דינר הנחבד לו: מרתי עבא
כמו וחזניו הכבד (ישעיה ו): שעוף.
מסלה. טוניס נ׳ הרגלים של ימי
כמו סוס שוטף במלחמה (ירמיה ח)
בחרות מג׳ של זקנה שלריך משענת
להוט אחר הדבר ורודף: וטעם זקנים
עם רגליו: ווי לס. מכל עליה כלומר
יקה. וע״כ מדקטי קראי ההדדי מד
יש לו להתחוכן ולזעוק ווי ההולכת
ממוקם בחכמים ומל נזקני השוק:
ואינה מחרת: כלילא דוורדה. נזר של
מגבוה "יראו. יראים הס הזקנים
ווכד: מילפי. אורטיא״ם: דוק בככי
מגבשושית שבדרכים ואומרים גבוהים
ומשכת בניגרי. הכול הרבה וממלא
הם: פוסיס. פחדים: וינאן השקד.
האכילה בפסיעותיך שיחזק כמך. דוק
אילן של שקדים ילין ויהיו בולטין כלים
כמו הכלה מדקה (דניאל ז) לשון כוסם:
שלו: זו קליבוסת. עלס של הנק״מ
שרי שקיך. פתח פיך: גוזא. סרים
שהיכך תקוע בו בולט ויולא מרוב
ולדוקי היה: מהכא לקרמינה כמה הוי.
תשות כמו: ויסתכל המגב. דומה
כמה מהלך ים מכאן עד הקרח.
עליו כסבל משא כבד: וספר האביונה.
ולהקניטו על קרחתו נתכוון: כמהכא
תבטל התחום חמדת משמים: פסיק
לנוזנים. כמו שמכאן עד הסכים: אמר
סידרא. מסדר פרטיות של פסוקים:
ליה לדוקי ברמה קרמא בארבעה.
נגיד ואיסנה. כב: ממדיה. מאותו:
שהקרח לקוח בארבע. ברמה קרמא
זו אשה. אם לא על פי גזרת המלך
הוא עו על שס שאינו מלוכם בלמר
לא היתה ראויה להתחוות לה שהיה
כרמל קרוי קרחה: אמר ליה. רבי
כחמת מלאה מיחום והכל כלים
יהושע: עיקרה שליפה. שה שביליו
המכיה: מדור לפי כבודו. מדלא
עקורים ונתוקין לוקמין בשמנה: חזייה.
כתיב חל בית העולם ש״מ כל אחד
לדוקי לרבי יהושע דלא סיים מסחניה:
ואחד לבית המוכן לו: בשער אחד.
קרהא מלויינה. אתה הקרח במרינה
אף כאן הכל מתים בענין אחד: שאדם
אתה נחת עמרי נחמיה: אמר לו
עושה בילדותו. כוב משמים: משקיריס
רבי יהושע עיקרה שליפה תוכחה.
פניו. מתים כמו: שאין לו מנחמים. אין
אמה הסכים להקניטני ולהתווכח
לו הכלים שיהו לריכין לנחמו:
עמי נחת: לא הקצלנו פניך.
במקומו. במקום שמת שס: