קנב.שואלפרק שלשה ועשריםשבת

כָל  וְְשֶל בֵית הַכִסֵּא רָעוֹת שֶל סַם וְְשֶל שְחוֹק  וְְשֶל פֵירוֹת יָפוֹת בַיּוֹם שֶיָּזוּעוּ שוֹמְרֵי הַבַיִת  וְְהִתְעַוְּתוּ וְגוֹ׳ בַיּוֹם שֶיָּזוּעוּ שוֹמְרֵי הַבַיִת אֵלּוּ  הַכְסָלִים וְְהַצְּלָעוֹת וְְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵי הֶחָיִל אֵלּוּ  שוֹקַיִם וּבָטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת אֵלּוּ שִינַּיִם וְְחָשְכוּ  הָרוֹאוֹת בָאֲרוּבוֹת אֵלּוּ עֵינַיִם א״ל קֵיסָר לר׳  יְהוֹשֻעַ בֶן חֲנַנְיָה מ״ט לָא אֲתֵית לְבֵי אָבִידָן  א״ל טוּר תְּלַג סַחֲרוּנִי גְּלִידִין כַלְבוֹהִי לָא  נָבְחִין טַחֲנוֹהִי לָא טוֹחֲנִין בֵי רַב אָמְרִי אַדְלָא  אָבֵידְנָא בָחֵישְנָא תַּנְיָא רַבִי יוֹסֵי בַר קִיסְמָא  אוֹמֵר טָבָא תְּרֵי מִתְּלָת וְַוְי לָהּ לַחֲדָא דְאָזְלָא  וְְלָא אָתְיָא מַאי הִיא א״ר חִסְדָא יַנְקוּתָא כִי  אֲתָא רַב דִימִי אֲמַר יַנְקוּתָא כְלִילָא דְוְַוְרְדָא  סִבוּתָא כְלִילָא דְחִילְפָא תָּנָא מִשְּמֵיהּ דְרַבִי  מֵאִיר דוֹק בְכָכֵי וְְתִשְכַח בְנִיגְרֵי שֶנֶּאֱמַר  וְַנִּשְבַע לֶחֶם וְַנִּהְיֶה טוֹבִים וְְרָעָה לאֹ רָאִינוּ  א״ל שְמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה שִינָּנָא שְרֵי שַקָּיָךְ  וְְעָיֵיל לַחְמָךְ עַד אַרְבְעִין שְנִין מִיכְלָא מַעֲלֵי  מִכָאן וְְאֵילָךְ מִשְתֵּי מַעֲלֵי א״ל הַהוּא גּוֹזָאָה  לר׳ יְהוֹשֻעַ בֶן קָרְחָה מֵהָכָא לְקַרְחִינָא כַמָה  הָוְֵי א״ל כְמֵהָכָא לְגוֹזַנְיָא א״ל צְדוֹקִי בַרְחָא  קַרְחָא בְאַרְבָעָה אֲמַר לֵיהּ עִיקָּרָא שְלִיפָא  בִתְמָנְיָא חַזְיֵיהּ דְלָא סִיֵּים מְסָאנֵיהּ א״ל דְעַל  סוּס מֶלֶךְ דְעַל חֲמוֹר בֶן חוֹרִין וּדְמַנְעַלֵי  בְרִיגְלוֹהִי בַר אִינִיש דְלָא הָא וְְלָא הָא דַחֲפִיר  וּקְבִיר טָב מִינֵּיהּ א״ל גּוֹזָא גּוֹזָא תְּלָת אָמְרַתְּ  לִי תְּלָת שָמְעַתְּ הַדְרַת פָנִים זָקֵן שִמְחַת לֵב  אִשָּה נַחֲלַת ה׳ בָנִים בָרוּךְ הַמָקוֹם שֶמְנָעֲך  מִכוּלָּם א״ל קַרְחָא מַצּוּיָינָא אֲמַר לֵיהּ עִיקָּרָא  שְלִיפָא תּוֹכֵחָה א״ל רַבִי לר׳ שִמְעוֹן בֶן  חֲלַפְתָּא מִפְנֵי מַה לּאֹ הִקְבַלְנוּ פָנֶיך בָרֶגֶל  כְדֶרֶךְ שֶהִקְבִילוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיך א״ל סְלָעִים נַעֲשוּ גְּבוֹהִים קְרוֹבִים נַעֲשוּ רְחוֹקִים מִשְּתַּיִם נַעֲשוּ שָלש מֵשִים  שָלוֹם בַבַיִת בָטֵל׃ וְְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַשּוּק וְגוֹ׳ אֵלּוּ נְקָבָיו שֶל אָדָם בִשְפַל קוֹל הַטַּחֲנָה בִשְבִיל קוּרְקְבָן שֶאֵינוֹ טוֹחֵן  וְְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפוֹר שֶאֲפִילּוּ צִפוֹר מְנַעַרְתּוֹ מִשְּנָתוֹ וְְיִשַּחוּ כָל בְנוֹת הַשִּיר שֶאֲפִילּוּ ( קול שירים ושירות  ) דוֹמוֹת עָלָיו כְשוּחָה וְְאַף בַרְזִילַּי הַגִּלְעָדִי אָמַר לְדָוְִד בֶן שְמנִֹים שָנָה אָנכִֹי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵין טוֹב לְרָע מִכָאן  שֶדֵעוֹתָן שֶל זְקֵנִים מִשְתַּנּוֹת אִם יִטְעַם עַבְדְך אֶת אֲשֶר אוֹכַל וְְאֶת אֲשֶר אֶשְתֶּה מִכָאן שֶשִּפְתוֹתֵיהֶן שֶל  זְקֵנִים מִתְרַפְטוֹת אִם אֶשְמַע עוֹד בְקוֹל שָרִים וְְשָרוֹת מִכָאן שֶאָזְנֵיהֶם שֶל זְקֵנִים מִתְכַבְדוֹת אָמַר רַב בַרְזִילַּי  הַגִּלְעָדִי שַקָּרָא הֲוְָה דְהַהִיא אַמְתָא דְהָוְְיָא בֵי רַבִי בַת תִּשְעִין וְְתַרְתֵּין שְנִין וְַהֲוְַת טָעֲמָא קִידְרָא רָבָא אָמַר בַרְזִילַּי  הַגִּלְעָדִי שָטוּף בְזִמָה הֲוְָה וְְכָל הַשָּטוּף בְזִמָה זִקְנָה קוֹפֶצֶת עָלָיו תַּנְיָא רַבִי יִשְמָעֵאל בְרַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר  תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָל זְמַן שֶמַזְקִינִין חָכְמָה נִתּוֹסֶפֶת בָהֶם שֶנֶּאֱמַר בִישִישִים חָכְמָה וְְאוֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה וְְעַמֵי  הָאָרֶץ כָל זְמַן שֶמַזְקִינִין טִפְשוּת נִתּוֹסֶפֶת בָהֶן שֶנֶּאֱמַר מֵסִיר שָפָה לְנֶאֱמָנִים וְְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח גַּם מִגָּבוֹהּ יִירָאוּ  שֶאֲפִילּוּ גַּבְשוּשִית קְטַנָּה דוֹמָה עָלָיו כְהָרֵי הָרִים וְְחַתְחַתִּים בַדֶרֶךְ בְשָעָה שֶמְהַלֵּךְ בַדֶרֶךְ נַעֲשוּ לוֹ תְּוְָהִים וְְיָנֵאץ  הַשָּקֵד זוֹ קְלִיבוֹסֶת וְְיִסְתַּבֵל הֶחָגָב אֵלּוּ עֲגָבוֹת וְְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה זוֹ חֶמְדָה רַב כָהֲנָא הֲוְָה פָסֵיק סִידְרָא קַמֵיהּ דְרַב כִי  מְטָא לְהַאי קְרָא נָגֵיד וְְאִתְנַח אֲמַר ש״מ בְטַל לֵיהּ חֶמְדֵיהּ דְרַב אָמַר רַב כָהֲנָא מַאי דִכְתִיב כִי הוּא אָמַר וְַיֶּהִי זוֹ  אִשָּה הוּא צִוָּה וְַיַּעֲמוֹד אֵלּוּ בָנִים תָּנָא אִשָּה חֵמֶת מָלֵא צוֹאָה וּפִיהָ מָלֵא דָם וְְהַכלֹ רָצִין אַחֲרֶיהָ כִי הוֹלֵךְ הָאָדָם  אֶל בֵית עוֹלָמוֹ א״ר יִצְחָק מְלַמֵד שֶכָל צַדִיק וְְצַדִיק נוֹתְנִין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדוֹ מָשָל לְמֶלֶךְ שֶנִּכְנַס הוּא וְַעֲבָדָיו  לְעִיר כְשֶהֵן נִכְנָסִין כוּלָּן בְשַעַר אֶחָד נִכְנָסִין כְשֶהֵן לָנִין כָל אֶחָד וְְאֶחָד נוֹתְנִין לוֹ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדוֹ וְְאָמַר רַבִי  יִצְחָק מַאי דִכְתִיב כִי הַיַּלְדוּת וְְהַשַּחֲרוּת הָבֶל דְבָרִים שֶאָדָם עוֹשֶה בְיַלְדוּתוֹ מַשְחִירִים פָנָיו לְעֵת זִקְנָתוֹ  וְְאָמַר רַבִי יִצְחָק קָשֶה רִימָה לַמֵת כְמַחַט בְבָשָר הַחַי שֶנֶּאֱמַר אַךְ בְשָרוֹ עָלָיו יִכְאָב אָמַר רַב חִסְדָא נַפְשוֹ שֶל  אָדָם מִתְאַבֶלֶת עָלָיו כָל שִבְעָה שנא׳ וְְנַפְשוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל וּכְתִיב וְַיַּעַש לְאָבִיו אֵבֶל שִבְעַת יָמִים אָמַר רַב יְהוּדָה  מֵת שֶאֵין לוֹ מְנַחֲמִין הוֹלְכִין י׳ בְנֵי אָדָם וְְיוֹשְבִין בִמְקוֹמוֹ הַהוּא דִשְכִיב בִשְבַבוּתֵיהּ דְרַב יְהוּדָה לאֹ הָיוּ לוֹ מְנַחֲמִין  של בית הכסא. מתוך יסורין: של פירות, כגון ריח מכלל: הכסלים.  לא הקבלת פני. ודרך ענוה קאמר ליה: סלעים. קטנים נעשו גבוהים  ליפלאנק״ש: והללעות, שהן שומרין בני המעיים ומיותו של אדם  שזקנתי: קרובים. נדמין לי כרחוקים: שמים נעשו לי שלם. שלריך  וסוגרין בעדם: אלו שוקיים. שכחו של אדם נסמך עליהם: לכי  אני משענת: משים שלום בנים. חבר משמים: לישנה המרינה קרובים  אבידן. מקום העשוי להתווכח שס לדוקים וביימוסיסל) עם ישראל נעשו רחוקים. מרוב חלשות של אדם כשמזקין צריך להרחיק רגליו זה  במקרהות: טור מלג. ההר נעשה שלג  מזה: שאינו טומן. שאין בני מעיו  כלומר ראשי לבן: סחרוני גלידין.  טומנין אכילתו: קורקבן. הוא המסם  סביבותיו של הר מלחו קרמ כלומר  שקורין לינפי״ל: כל בנות השיר. כל  שפמי וזקני הלבינו: כלבוהי לא נבמין.  קולות של שיר הויין ליה שומה: שרעמן  קולי אינו נשמע: טמנוסי. השינים:  של זקנים משתנות. דכתיב המדע בין  אדלא אבידנא במישנה, אמר מה שלה  טוב לרע ובזקנה מרובה קאמר:  אבד ממני אני מפטפט. מרוב זקנה  מסרפטות. מתבקעות. כמו מנעל  אני הולך שמות ומנענע ונראה כמי  המרופט (לעיל דף קמה:): מתכנדוק.  שמבקש דינר הנחבד לו: מרתי עבא  כמו וחזניו הכבד (ישעיה ו): שעוף.  מסלה. טוניס נ׳ הרגלים של ימי  כמו סוס שוטף במלחמה (ירמיה ח)  בחרות מג׳ של זקנה שלריך משענת  להוט אחר הדבר ורודף: וטעם זקנים  עם רגליו: ווי לס. מכל עליה כלומר  יקה. וע״כ מדקטי קראי ההדדי מד  יש לו להתחוכן ולזעוק ווי ההולכת  ממוקם בחכמים ומל נזקני השוק:  ואינה מחרת: כלילא דוורדה. נזר של  מגבוה "יראו. יראים הס הזקנים  ווכד: מילפי. אורטיא״ם: דוק בככי  מגבשושית שבדרכים ואומרים גבוהים  ומשכת בניגרי. הכול הרבה וממלא  הם: פוסיס. פחדים: וינאן השקד.  האכילה בפסיעותיך שיחזק כמך. דוק  אילן של שקדים ילין ויהיו בולטין כלים  כמו הכלה מדקה (דניאל ז) לשון כוסם:  שלו: זו קליבוסת. עלס של הנק״מ  שרי שקיך. פתח פיך: גוזא. סרים  שהיכך תקוע בו בולט ויולא מרוב  ולדוקי היה: מהכא לקרמינה כמה הוי.  תשות כמו: ויסתכל המגב. דומה  כמה מהלך ים מכאן עד הקרח.  עליו כסבל משא כבד: וספר האביונה.  ולהקניטו על קרחתו נתכוון: כמהכא  תבטל התחום חמדת משמים: פסיק  לנוזנים. כמו שמכאן עד הסכים: אמר  סידרא. מסדר פרטיות של פסוקים:  ליה לדוקי ברמה קרמא בארבעה.  נגיד ואיסנה. כב: ממדיה. מאותו:  שהקרח לקוח בארבע. ברמה קרמא  זו אשה. אם לא על פי גזרת המלך  הוא עו על שס שאינו מלוכם בלמר  לא היתה ראויה להתחוות לה שהיה  כרמל קרוי קרחה: אמר ליה. רבי  כחמת מלאה מיחום והכל כלים  יהושע: עיקרה שליפה. שה שביליו  המכיה: מדור לפי כבודו. מדלא  עקורים ונתוקין לוקמין בשמנה: חזייה.  כתיב חל בית העולם ש״מ כל אחד  לדוקי לרבי יהושע דלא סיים מסחניה:  ואחד לבית המוכן לו: בשער אחד.  קרהא מלויינה. אתה הקרח במרינה  אף כאן הכל מתים בענין אחד: שאדם  אתה נחת עמרי נחמיה: אמר לו  עושה בילדותו. כוב משמים: משקיריס  רבי יהושע עיקרה שליפה תוכחה.  פניו. מתים כמו: שאין לו מנחמים. אין  אמה הסכים להקניטני ולהתווכח  לו הכלים שיהו לריכין לנחמו:  עמי נחת: לא הקצלנו פניך.  במקומו. במקום שמת שס: