דקאי
רבי יוסי בר׳ יהודה היא והנ״מ הוא דמשני
היכי משני א״ר חסדא על יד על יד ושוין
שבוחשין את השתית בשבת ושותים זיתום
המצרי והאמרת אין גובלין ל״ק הא בעבה
הא ברכה והני מילי הוא דמשני היכי משני
אמר רב יוסף בחול נותן את החומץ ואח״כ
נותן את השתית בשבת נותן את השתית
ואח״כ נותן את החומץ לוי בריה דרב הונא
בר חייא אשכחיה לגבלא דבי נשיה דקא
גביל וספי ליה לתוריה בטש ביה אתא אבוה
אשכחיה א״ל הכי אמר אבוה דאמך משמיה
דרב ומנו רבי ירמיה בר אבא גובלין ולא
מספין ודלא לקיט בלישניה מהלקיטין ליה
וה״מ הוא דמשני היכי משני אמר רב יימר
בר שלמיא משמיה דאביי שתי וערב והא לא
מערב שפיר אמר רב יהודה מנערו לכלי
כתיב אפינקסיה דזעירי אמרית קדם רבי ומנו רבי חייא מהו לגבל אמר
אסור מהו לפרק אמר מותר אמר רב [ מנשיא ] חד קמי חד תרי קמי
תרי שפיר דמי תלתא קמי תרי אסור רב יוסף אמר קב ואפילו קביים עולא
אמר כור ואפילו כוריים כתיב אפינקסיה דלוי אמרית קדם רבי ומנו רבינו
הקדוש על דהוו גבלין שתיתא בבבל והוה צוח רבי ומנו רבינו הקדוש
על דהוו גבלין שתיתא ולית דשמיע ליה ולית חילא בידיה למיסר מדרבי
יוסי בר׳ יהודה כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי האי מאן דבחד בשבא
יהי גבר ולא חדא ביה מאי [ ולא חדא ביה ] אילימא ולא חד לטיבו
והאמר רב אשי אנא בחד בשבא הואי אלא לאו חדא לבישו והאמר
רב אשי אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא אנא מלך והוא הוה ריש
גנבי אלא אי כולי לטיבו אי כולי לבישו ( מאי טעמא דאיברו ביה אור
וחושך ) האי מאן דבתרי בשבא יהי גבר רגזן מ״ט משום דאיפליגו ביה
מיא האי מאן דבתלתא בשבא יהי גבר עתיר וזנאי יהא מ״ט משום דאיברו
ביה עשבים האי מאן דבארבעה בשבא יהי גבר חכים ) ונהיר מ״ט משום
דאיתלו ביה מאורות האי מאן דבחמשה בשבא יהי גבר גומל חסדים מ״ט
משום דאיברו ביה דגים ועופות האי מאן דבמעלי שבתא יהי גבר חזרן
אמר ר״נ בר יצחק חזרן במצות האי מאן דבשבתא יהי בשבתא ימות על
דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא אמר רבא בר רב שילא וקדישא רבא
יתקרי אמר להו רבי חנינא פוקו אמרו ליה לבר ליואי לא מזל יום גורם
אלא מזל שעה גורם האי מאן דבחמה יהי גבר זיותן יהי אכיל מדיליה
ושתי מדיליה ורזוהי גליין אם גניב לא מצלח האי מאן דבכוכב נוגה יהי
גבר עתיר וזנאי יהי מ״ט משום דאיתיליד ביה נורא האי מאן דבכוכב
יהי גבר נהיר וחכים משום דספרא דחמה הוא האי מאן דבלבנה יהי גבר
סביל מרעין בנאי וסתיר סתיר ובנאי אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה
ורזוהי כסיין אם גנב מצלח האי מאן דבשבתאי יהי גבר מחשבתיה בטלין
ואית דאמרי כל דמחשבין עליה בטלין האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן
אמר ר״נ בר יצחק וצדקן במצות האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא
א״ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא אמר רבה אנא במאדים הואי
אמר אביי מר נמי עניש וקטיל איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל
מעשיר ויש מזל לישראל רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא רבי יוחנן
לטעמיה דא״ר יוחנן מניין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה׳
אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים
מהמה הם יחתו ולא ישראל ואף רב סבר אין מזל לישראל דאמר רב
יהודה אמר רב מניין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה אמר
אברהם לפני הקב״ה רבש״ע בן ביתי יורש אותי אמר לו לאו כי אם אשר
יצא ממעיך אמר לפניו רבש״ע נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד
בן אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל מאי דעתיך
דקאי
רבי יוסי בר יהודה היא, עודאי רבי לא מהני ליה שינוי דמנתינת מים מיחייב אפילו במידי דלאו בר גיבול כדאמרינן גבי מורסן אבל לרבי
יוסי בר יהודה) דאמר עד שיגבל הכח גובלין כלאחר יד כדמפרט ואזיל והנ״מ הוא לקח משני: שנותשין. בתרווד דהיינו גובלין:
ושותים זיתום המזרי, דבלאו רפואה נמי משקה הוא דתנן כל המשקין שותה אדם לרפואה (לעיל דף קט:): נענה. אין גובלין ברכה
צומשין שאין זו לישה: כחול נותן המומן כו'. כלומר כן דרכו בחול: לגבלא דבי נשיה. שומר בהמות אביו ומגכל מאכלן: דקא
נכיל. מורסן ע״י שינוי: נעם ביה.
דהח לכולי עלמא אבל לא גובלין
מכן: גובלין. מורסן ע״י שינוי
כדמפרש וחזיל והוא דקה משני:
ולא מספין. לתוכי אין מחמירין
אותן: ודלא לקיט בלישניה. עגל
קטן שעדיין לא לומד לאכול: והני
מילי. דחמכן דמותר לגבל מוכסן:
שתי וערב. פעם אחת מוליך המקל
שתי ופעם המת ערב: מנערו לכלי.
והוא מתערב מאליו: אפינקסיה.
לומות קשורות זו עם זו כחותן של
סוחרים": מהו לפרק. לתת מתוך
כלי שלפני בהמה זו ולתת לפני
חברתה: קרא קמי קדח. מילמא
נאפי נפשה היא. מדח מדה שרגילין
לתת לפני בהמה מותר לתת לפניה
בשנת וכן תרתי קמי תרתי החוכלות
נאנוס המד: אבל הלמא קמי סרתי.
הואיל ובמול לא יהיב להו כי החי הוי
טרמה דלא צריך וכ״ש תרתי קמי
מדה: שמרית קמים רבי. רבי לוי
משתעי דהוא אמר קדס רבי על
הנך אינשי דגבלין שתיתה: מדר׳ יוסי
בר יהודה. בר פלוגתיה דהוה שרי
לעיל אף נענה ועל ידי שינוי והיו
נוהגין כמותו: האי מאן דבקד
בשנה. הנולד באחד בשבת: יהא
גבר ולא מדא ביה. יהא אדם שלס
במדה המת יהא ולא המת נו ממדה
אחרת ולקמן מפרש לה ואזיל: והוא
רים גנבי. דמאן דבחד בשנה יהא
ראש כמו שהיום ראש למעשה בראשית.
מיהו שמע מינה דגולדיס בו לדיקיס
ורשעים: דאיפליגו מיה. כך הוא
יבדל מכל אדם: זכאי. נוסף: דאיברו
ניה עשבים. דכתי' (בראשי׳ א)
תדשא הארץ והוא דבר שפרה
ורבה מחד וממהר לגדל וללמומ
דהוא ענין פרילות השווי״ח כלע״ז
כ) [ל"ה] דלה כתיב למינהו בעשבים
בלווייס (ועוד) שיולאין בערבוביה
ויונקין זו מזו: ונהיר. זיותן: דאיתלו
ביה מאורות, וכתיבל) ומורה
אור: דאיברו ניה דגים ועופות.
שאין עורמין לאוכלין אלא ניזונים
נמסרו של הקב״ה: מורן. ממזר
אמר מלות: מזרן במלות. שכן דרך
ע״ש לחזר אחר מלות שבת: וקדישא
רבה יסקרי. שיהח פרוש וקדום
דכתיב (שמות כ) ויקדשהו: אמר לסו
רבי חנינא. לתלמידים שקראו
פנקסו של ר׳ יהושע: מזל שעה.
ז׳ מזלות הן המשמשין את השעות
מנכ״ל של״ס ממה היינו ממה ממש
והוא אחד מן המזלות וכן לבנה והשאר
הוויין כוכבים: זיומן. כשמש המחיר:
אכיל מדיליה. כשמש שאינו מסיג
גבול רעהו למשול בלילה: וכזוהי
גליין. אין לו רשות לכסות סולו
ונסתרותיו הלא כשמם הזה שהוא
פומבי לכל: דסלי ביה נורא. אם
תלוי באותו מזל. ילר של משמים נוער
לתנור: מזל כוכב. הוא סופר של מזל ממה לכתוב דרך הילוכו ותקופותיו ומלוי אצלו תמיד: מכיל מרטין. כלבנה זו (ב) שמתנוונה והולכת: בנאי
וסמיר. כלבנה זו שגדילה ומתמעטת: אכיל לא דיליה. "כלבנה המסגת גבול החמה למשול אף ביום: ורזוהי כסיין. כלבנה שאינה
מחירה: דבשבתאי. מזל כוכב ששמו שבתאי: נעלין. כמו לה ישנותו (בראשית ח): לדקן במלות. לדקה לעניים דקרי ליה מלוה מ) (ככל)
לשון אגדה: גנבא. ליסטים ההורג נפשות: אומנה. מקי דם: ענים. בני אדם העוברין על דבריו: מזל מחכים. לפי המזל היה החכמה
כדאמר דבחמה נהיר ומכים: וים מזל לישראל. שאין תפלה ולדקה משנה את המזל: אין מזל לישראל. דעל ידי תפלה וזכות
משתנה מזלו לטובה: אילעגנינות, חכמת המזלות: לא מאילטגנינותך. היינו דכתיב ויולא אותו החולה מון מאילטגנינותו:
מהו לפרק. פירש בקונטרס לפרק
מלפני בהמה זו וליתן לפני
אחרת וכן פירש בערוך בערך פרק
וקשה לר״י דהיינו מתניתין גבי בהמה
(לעיל דף קמ׃) ונראה לר״י לפרק
היינו להריק המים וגם המורסן
מכלי אל כלי שתגבל היטב ובערוך
פירש כמה לשונות׃
אין מזל לישראל. והא דאמר רבא
בשילהי מו״ק ( דף כח. ושם
) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא
מילתא אלא במזלא תליא מילתא
מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה
אבל פעמים שאין המזל משתנה
כדאמר ביבמות פרק החולץ ( דף
נ. ושם ) זכה מוסיפין לו לא זכה
פוחתין לו ( דאין מזל לישראל )׃