Шаббат 157a

וגיגית אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו״ט רבי יוחנן ההוא כרבי יוסי בר יהודה מתני לה תא שמע מתחילין בערימת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה התם בארזי ואשוחי דמוקצה מחמת חסרון כיס אפילו רבי שמעון מודה ת״ש אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות ר׳ יוחנן סתמא אחרינא אשכח ב״ש אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין וב״ה אומרים מסלק את הטבלה כולה ומנערה וא״ר נחמן אנו אין לנו אלא ב״ש כרבי יהודה וב״ה כר״ש פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר״ש לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת מיאוס נמי הלכה כר״ש לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בה באותה שבת אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו ר״ש מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה׃ מתני׳ מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת ופוקקין את המאור ומודדין את המטלית ומודדין את המקוה ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת׃ גמ׳ איבעיא להו הפרה בין לצורך ובין שלא לצורך ושאלה לצורך אין שלא לצורך לא ומשום הכי קפלגינהו מהדדי או דילמא הפרה נמי לצורך אין שלא לצורך לא והא דקא פליג להו מהדדי משום דהפרה אין צריך ב״ד ושאלה צריכה ב״ד ת״ש דתני זוטי דבי רב פפא מפירין נדרים בשבת לצורך השבת לצורך השבת אין שלא לצורך השבת לא לישנא אחרינא איבעיא להו לצורך אתרוייהו קתני ושלא לצורך לא אלמא הפרת נדרים מעת לעת או דילמא כי קתני לצורך אשאלה הוא דקתני אבל הפרת נדרים אפילו שלא לצורך אלמא הפרת נדרים כל היום תא שמע דתני רב זוטי דבי רב פפי מפירין נדרים בשבת לצורך השבת לצורך השבת אין שלא לצורך השבת לא אלמא הפרת נדרים מעת לעת א״ר אשי והאנן תנן הפרת נדרים כל היום ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד נדרה לילי שבת מיפר לילי שבת ויום השבת עד שתחשך נדרה עם חשכה מיפר עד שלא תחשך שאם לא הפר משחשכה אינו יכול להפר תנאי היא דתניא הפרת נדרים כל היום ר׳ יוסי בר יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אמרו מעת לעת׃ ונשאלים לנדרים׃ איבעיא להו כשלא היה לו פנאי או דלמא אפילו היה לו פנאי תא שמע דאזדקיקו ליה רבנן לרב זוטרא בריה דרב זירא ושרו ליה נדריה ואף על גב דהוה ליה פנאי׃ שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי׃ אמר רב יהודה אמר רב הילקטי קטנה היתה בין שני בתים [ וטומאה היתה שם ] וגיגית אין מבקעין עלים מן הקורות. סואר של הקורות המוקלות וסדורות לבנין: ולא מן קורה, הישנה שנשברה היום ומהשמה להסקה קיימה והפ״ה אסור הואיל ובין השמשות לא איתכן להכי: מתחילין. להסיק בערימת התבן. קח סלקא דעתך נתיבנא בריא דסתמיה להסקה: אבל לא בעלים שכמוקלה. שהנימס ברחבה שהתוכי ביתו והקלס לימות הסתיו. מוקלה רחבה שלמורי בתיס שהקלה המורי ביתו להכניס שס דבר לחולר: בארוי ואשומי. אכז זכר וארו נקבה שעומדין לבנין: מסקין. אורמה דמילתא נקט מטוס סירכא דמםכא שמהח נומה להפשיט: מדבריות. שרועות בהפר תמיד (6) ולנומ נמוך התחום: מהמא המרינה. בית הלל משיב כסממה: כל הכלים ניעלין. ואפי׳ מלאכתן לאיסור ורבי שמעון היא: מון מן המסר הגדול. מגירה שהיא לאומנין לקון בה עלים ומוקלה מחמת חסרון כיס הוא שלא ישתכרו מכילים שהוא עשוי כסכין מלה פגימות: ויקר של מקריסה. המופר את הקרקע. קולטר״א בלע"ז: מתני' מפירין. בעל לאשתו: ונשאלין. למכס: שהן לצורך השבת. כגון שנדר שלא לאכול ע)[היום]: ופוקקין את המאור. כרבנן דאמרי (לעיל דף קכה:) פוקקין פקק המלון: ומודדין את המקום. במדה שיהח שס עמוק שלם המות מיס וכומנ אמה על חמה: ואת המטלית. (3) שתהח שלם על שלם אלנעות כגון אם היתה טמאה ונגעה נטהכות: נטפית. פך של חרם. (ג) ומנירו נפי״ן (דף קכה:) זמורה שהיא קשורה נטפים ממלחין נה בשנת: מקידה. כלי מכם: לידע אם ים בגינים פוקח טפח. בגמרא מפרם לה: וקושרין. קשר שאינו של קיימא אפילו לכתחילה: ומודדין. להמלמד על דבר הוראה: גמ׳ איבעיה להו הפרה. דמתניתין בין לצורך שוובין שלא לצורך] השבת דגני הפרה ביוס שמעו כתיב (במדבר ל) וחס לח מיפר האידנא שוב אינו מיפר: ושאלה לצורך אין שלא לצורך לא. דיכול ליםאל למחר ומטוס הכי מפליג להו מהדדי ולא קמני מפירין ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת דלא קאי לצורך אלא השאלה: בית דין. מכס: הכי גרסי׳ ל״א איבעיה להו (כמסכת נדרים דף עז) לצורך אמרוייהו קאי. ההפרה והשאלה אבל הפרה שלא לצורך לא חלמה הפרת נדרים מעת לעת חה ששמע בשנת יכול להפר משתמשך בתוך מעת לעת של שמיעה הלכך שלא לצורך לא שריון בשנת: כל היום. עד מתמשך ותו לא ואפילו שמע סמוך למשיכה הלכך אפי׳ שלא לצורך") שהס לא יפר עכשיו לא יפר עוד: לצורך השבת. אלמח הפרת נדרים מעת לעת של שמיעה הלכך שלא לצורך (ד) לה מדליה שרי אלא לצורך: להקל ולהחמיר. כלומר פעמים שים שהומ גדול ופעמים שאינו אלא מעט: איבעיא להו. הה דקמני נשאלין לנדרים שהן לצורך: כשלא היה לו פנאי. למחל מערב שבת קאמר או אפילו כשהיה לו פנאי: הילקטי קטנה. שביל קטן בין שני בתים: אין משקין ושוחטין את המדבריות. הוה מצי למימר דהני כגרוגרות וצמוקין דמיין כדאמר בפרק כירה ( לעיל דף מה׃)׃ לבר ממוקצה מחמת איסור. וכגון איסור דדחייה בידים כגון נר שהדליקו באותו שבת כדפירשתי בפ״ק בסופו׃ והלכתא מעת לעת. לא גרס בפירוש ר״ח דבנדרים משמע דלית הלכתא הכי דאמר בפרק נערה המאורסה ( נדרים דף עו׃) אין הלכה כאותו הזוג. מ״ר׃ הלקטי קטנה. מפרש בקונטרס שביל קטן היתה בין שני בתים והגיגית סדוקה מונחת על גבן והמת מוטל בהלקטי תחת הגיגית נגד הסדק וקשרו המקידה לידע אם יש בסדק פותח טפח ולהאי פירושא קשה לר״י דאפי׳ אין בסדק פותח טפח כיון שהמת נגדו לא חשבינן לה כמאהיל על המת כיון שאין [זה ] דרך מאהיל כדמוכח במסכת אהלות ( פ״י מ״ה ) ומייתי לה בסוף פרק קמא דסוכה ( דף יח. ושם ) אין בארובה פותח טפח והמת בבית מה שבבית כנגד ארובה טהור המת כנגד ארובה מה שבבית טהור וכיון שהמת היה נגד הסדק מה היה להם לקשור המקודה ועוד פירש שלפני מות המת פקקו המאור בטפיח ולא הבין רבי לפירושו הלא אותו מת לא היה מת שלם שהרי לא ידעו אם למעלה הימנו היה פותח טפח והמת היה כולו תחת הסדק אלא ודאי כזית מן המת היה וא״כ לא היה לו לומר לפני מות המת אלא לפני שבא כזית מן המת לשם ומיהו יתכן לומר שהמת היה כולו מוטל תחת הגיגית שלא כנגד הסדק והגיגית היתה סדוקה באמצע מראשה לסופה ואילו היה באותו סדק על פני כולו פותח טפח לא היתה טומאה עוברת דלא חשיב כאהל אחד אבל אין בו פותח טפח כאלו אין כאן סדק וחשיב כאהל אחד ומביא את הטומאה לבית וקושיא ראשונה מכל מקום במקומה עומדת ונראה כפירוש ר״ח דמפרש דהלקטי היינו תל המתלקט ואותה הלקטי היתה בין שני בתים והמת היה בבית אחד ואותה הגיגית היתה למעלה מן התל עד לתקרה ואותה הגיגית לא היתה טמאה שהרי בטלה שם ואם לא היתה סדוקה לא היה הבית אחר טמא אלא הגיגית היתה סדוקה מצדה והשתא אתי שפיר דקתני סדוקה לפי שהיא מצדה אבל לפירוש הקונטרס לא אתי שפיר דכיון דפירש שהסדק למעלה מן הגיגית היה לו לומר פתוחה ולא סדוקה אבל לפר״ח אתי שפיר שהסדק היה מן הצד וקשרו את המקידה לידע אם יש פותח טפח ויש לנו לומר שאותו חור היה עשוי לתשמיש דחור העשוי לתשמיש שיעורו בפותח טפח ואם היה פותח טפח הבית אחר טמא ואם לאו טהור ומיהו קשה לר״י לפירוש ר״ח דלא הוה ליה למימר על גבן אלא על גבה. מ״ר׃