יח׃יציאות השבתפרק ראשוןשבת

כותח  מוגמר וגפרית מ״ט שרו ב״ש התם מנח  אארעא גיגית ונר וקדרה ושפוד מ״ט שרו  ב״ש דמפקר להו אפקורי מאן תנא להא  דת״ר לא תמלא אשה קדרה עססיות  ותורמסין ותניח לתוך התנור ע״ש עם חשכה  ואם נתנן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו  כיוצא בו לא ימלא נחתום חבית של מים  ויניח לתוך התנור ע״ש עם חשכה ואם עשה  כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו לימא  ב״ש היא ולא ב״ה אפילו תימא ב״ה גזירה  שמא יחתה בגחלים א״ה מוגמר וגפרית נמי  לגזור התם לא מחתי להו דאי מחתי סליק  בהו קוטרא וקשי להו אונין של פשתן נמי  ליגזור התם כיון דקשי להו זיקא לא מגלו  ליה צמר ליורה ליגזור אמר שמואל ביורה  עקורה וניחוש שמא מגיס בה בעקורה  וטוחה והשתא דאמר מר גזירה שמא יחתה  בגחלים האי קדרה חייתא שרי לאנוחה  ע״ש עם חשיכה בתנורא מ״ט כיון דלא חזי  לאורתא אסוחי מסח דעתיה מיניה ולא אתי  לחתויי גחלים ובשיל שפיר דמי בשיל ולא  בשיל אסיר ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר  דמי והשתא דאמר מר כל מידי דקשי ליה  זיקא לא מגלו ליה האי בשרא דגדיא ושריק  שפיר דמי דברחא ולא שריק אסור דגדיא  ולא שריק דברחא ושריק רב אשי שרי ורב  ירמיה מדיפתי אסיר ולרב אשי דשרי  (והתניא ) אין צולין בשר בצל וביצה אלא  כדי שיצולו מבעוד יום התם דברחא ולא  שריק איכא דאמרי דגדיא בין שריק בין לא  שריק שפיר דמי דברחא נמי ושריק שפיר  דמי כי פליגי דברחא ולא שריק דרב אשי  שרי ורב ירמיה מדפתי אסיר ולרב אשי  דשרי ( והתניא ) אין צולין בשר בצל וביצה  אלא כדי שיצולו מבעוד יום התם בבשרא  אגומרי אמר רבינא האי קרא חייא שפיר דמי  כיון דקשי ליה זיקא כבשרא דגדיא דמי׃  ב״ש אומרים אין מוכרין׃ ת״ר ב״ש אומרים  לא ימכור אדם חפצו לנכרי ולא ישאילנו  ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע  לביתו וב״ה אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך  לחומה רבי עקיבא אומר כדי שיצא מפתח  ביתו א״ר יוסי בר׳ יהודה הן הן דברי רבי  עקיבא הן הן דברי בית הלל לא בא רבי  עקיבא אלא לפרש דברי ב״ה׃ ת״ר בש״א  לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם הפסח דברי ב״ש  ובית הלל אומרים כל זמן שמותר לאוכלו מותר למוכרו רבי יהודה אומר  מוגמר וגפרים מ״ע שרו. הא מנחי בכלים: כגון דמנמי מוגמר  ונפרים בארעא. ולא בכלי: גינים, שהשכר בתוכו ואי אפשר  לשופכו לארץ והשעורין נשורין כל השבת יותר מח׳ ימיס והשבת  בכלל וכן נר הדולק בשבת וכן קדרה שעל גבי כירה שאי אפשר שלא  מלטמק בשנת וכן שפוד המונח  בתנור כדתנן (דף יט:) מטלטלין  את הפסח ולח פליגי ב״ם: בדמפקר  לסו. לכלים ושוב אינו מלווה על  שניתמן: עססיות וקורמסין. מיני  קטניות ולריכין בישול יותר: בכדי  שיעשו. כדי שלא יהנה ממלאכת  שבת: יממה בנחלים. למהר ביטולן:  סליק בהו קוטרה. של עלים ומשחיר  הבגדים ועשן העלים קשה להס וכן  בנפרית: לא מגלי. משטח פי תנור  וליכא למגזר שמא יחתה בגמלים:  לגזור. שמא יממה בגמלים: עקורה.  מעל האור: מנים. מהפך בה  ובמבוטלת) הוי בישול: וטומס. מכוסה  בכיסוי שלה וטומה בטיט סביב  דכולי האי לא טרח ומידכר: והשסא  דאמר מר. דהנחת קדרה לא הסירה  חלה משום מתייה: האי קדרא  הייתה שפיר דמי. להשהותה לכתחלה  מבעוד יום בתנור והיה מתבשלת  כל הלילה דודחי הייתה לחו הדעתא  למיכלה לחוכמה הנחה התס ומטוס  למחר לה אתי לחתויי שהרי יש לה  שהות גדול ולא דמי לעססיות  ומורמסין שאין כל הלילה והיום די  להן: ובשיל שפיר דמי. מבושלת כל  לרכה שפיר דמי להניחה דלא בעי  מיתוי: שדה ניה גרמא מייא. דלאו  דעתיה למיכליה לחוכמה: גדיה.  קטי ליה זיקה: שריק. פי התנור  בטיט סביב כיסוי אינו מוכן למתות:  ברמא. איל גדול לא קשיא ליה זיקה  ואמי לגלויי פי התנור ליטול כיסויו  לחמות: דגדיא ולא שריק. איכא  חדה לאיסורא וחדה להיתרה:  בבשרא אגומרי. שאינו בתנור  דאפילו כיסוי ליכא ומוכן להפוך בו  ולממות: לא ישאילנו. שחלה דבר  המוזר בעין. הלואה בדבר הניתן  להולאה: אלא כדי שיגיע. הנכרי  לביתו מנעול יוס ואע״ג דבדידיה  קטרמ מחמירין ב״ש דמיחלף  בשלומו: בית הסמוך לחומה. של  עיר אחרת שהנכרי דר מס שהרי  יכול להניחו שס: מפתח ביתו. של  ישראל: הן הן דברי כו' לא בא  ר״ע. לחלוק על ב״ה אלא לחלוק על  חנה בן מחלוקתו שאמר אליבא דב״ה  לבית הסמוך לחומה ובא ר״ע לומר  לא אמרו ב״ה כן חלה כו׳ ע):  נותנין  לה כב״ש אלא הש״ס הוא דקאמר הכי הא מני ב״ש היא אליבא דרב  יוסף דמוקי לה משום שביתת כלים אבל לרב אושעיא מצינן למימר  דמוקי לה כב״ה ואית ליה השמעת קול כרבה וכן פסק ר״ח דטעמא  דריחים משום השמעת קול ואתי כב״ה ועוד דסוגיא דלקמן לא  מיתוקמא אלא כרבה. כדפי׳ וקי״ל  כרב אושעיא דמאן תנא שביתת כלים  בית שמאי היא ומותר להשאיל כלים  לנכרי ואין לחוש במה שיעשה בו  הנכרי מלאכה אבל בהמתו אסור  להשאיל דשביתת בהמתו עליו  דאורייתא׃ ולבית שמאי אף  על גב דלא קעביד מעשה וכו׳.  השתא דטעמא דב״ש משום שביתת  כלים הנך ג׳ בבות קמייתא אין שורין  דיו וסממנים ואונין ומצודות הוו  משום שביתת כלים שהמלאכה נעשית  בתוך הכלי ונמצא שהכלי עושה  המלאכה אבל מוכרין לנכרי ועורות  לעבדן וכלים לכובס לא הוי משום  שביתת כלים דבמה שהעורות  מתעבדין אין העור עושה המלאכה  אלא האדם המעבד עושה המלאכה  וכן בגד המתלבן האדם המלבנו  עושה המלאכה אלא טעמא דאסרי  בית שמאי משום דמיחלף בשלוחו  ולהכי נמי מוגמר וגפרית דמוקי  בסמוך דמנחי אארעא אף על גב  שהכלים העליונים מתגפרים ונצבעים  לא שייך שביתת כלים כדפרישי׳ שהכלי  שאין המלאכה נעשית בו אין בהן  משום שביתת כלים׃  דמפקרא להו אפקורי. אע״ג  דאמר בנדרים ( דף  מה.) דבעינן הפקר בפני ג׳ הכא  לא בעינן דמסתמא מפקיר להו ואין  לסמוך על זה להשכיר סוס לנכרי  ולהפקיר דהכא שאני משום דלא  אפשר בענין אחר ועוד שאין הדבר  מפורסם׃ לא ימלא נחתום כו׳.  כדמסיק גזירה שמא יחתה אף ע״פ  שיש שהות הרבה להתחמם חיישינן  שמא יצטנן לפי שרגילים לחמם  על אש רפה ויהא צריך לחתות׃  גזירה שמא יחתה. ואם תאמר  מעיקרא דלא ידע האי טעמא תקשי  ליה מתני׳ דבשר בצל וביצה וחררה  ויש לומר דהתם ידע שפיר דהוי  טעמא משום שמא יחתה שאין דבר  מפסיק בינו לגחלים׃  דילמא מגיס בה. והוי צובע׃  ביורה עקור׳ וטוחה. ואין  לחוש שמא יגלה ויגיס שאין דרך  להגיס כמו לחתות ועוד דשמא  מיהדק טפי׃ בשיל ולא בשיל  אסור. צ״ל דלא הוי כמאכל בן  דרוסאי דאי הוה כמאכל בן דרוסאי  שרי להשהותו על גבי כירה אע״פ  שאינה גרופה וקטומה׃  האי בישרא דגדיא ושריק. מפרש  בה״ג דמכאן ואילך איירי בצלי  וכן משמע מדמייתי עלה אין צולין בשר בצל וביצה ולקמן בפרקין נמי מייתי לה אמשלשלים את הפסח ולהכי ברחא ולא שריק אסור אפי׳ בחייא  כיון דמיירי בצלי ראוי לאוכלה בלילה ואתי לחתויי׃ התם בבשרא אגומרי. וא״ת לרב אשי דשרי ברחא ולא שריק ולא אסר אלא בשרא  אגומרי תיקשי ליה מתני׳ דאין נותנין הפת בתוך התנור ( דף יט.) ועוד משלשלין את הפסח אמרי׳ מאי טעמא משום דבני חבורה זריזין  הן. כדמפרש לקמן ( דף כ׃) והא בלאו הכי נמי שרי ויש לומר דמיירי שהתנור פתוח דהוי כמו בשרא אגומרי ונראה דאין הלכה  כרב אשי בהאי לישנא דשרי ברחא ולא שריק דסוגיא דלעיל דקאמר כיון דקשי ליה זיקא לא מגלה לה לא אתיה כוותיה וכן סוגיא  דלקמן גבי בני חבורה דזריזין הם דמשני האי מנתח פי׳ וקשי ליה זיקא והאי לא מנתח ולרב אשי אפי׳ היכא דלא קשי ליה זיקא שרי׃  ולא ישאילנו כו׳ אלא כדי שיגיע לביתו. לא מיירי בכלים דאסור לב״ש משום שביתת כלים דאפילו ברביעי או בחמישי נמי  אלא כגון חלוק ושאר דברים וטעמא משום הוצאה ונראה כשלוחו כדפ״ה׃