יט.יציאות השבתפרק ראשוןשבת

לא  כותח הבבלי וכל מיני כותח אסור למכור  ל׳ יום קודם הפסח׃ ת״ר נותנין מזונות  לפני הכלב בחצר נטלו ויצא אין נזקקין לו  כיוצא בו נותנין מזונות לפני הנכרי בחצר  נטלו ויצא אין נזקקין לו הא תו למה לי  היינו הך מהו דתימא האי רמי עליה והאי  לא רמי עליה קמ״ל׃ ת״ר לא ישכיר אדם  כליו לנכרי בע״ש בד׳ ובה׳ מותר כיוצא בו  אין משלחין איגרות ביד נכרי בע״ש בד׳  ובה׳ מותר אמרו עליו על ר׳ יוסי הכהן  ואמרי לה על ר׳ יוסי החסיד שלא נמצא  כתב ידו ביד נכרי מעולם ת״ר אין משלחין  איגרת ביד נכרי ע״ש אא״כ קוצץ לו דמים  ב״ש אומרים כדי שיגיע לביתו וב״ה אומרים  כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה והלא קצץ  אמר רב ששת ה״ק ואם לא קצץ בית שמאי  אומרים עד שיגיע לביתו ובית הלל אומרים  עד שיגיע לבית הסמוך לחומה והאמרת  רישא אין משלחין לא קשיא הא דקביע בי  דואר במתא והא דלא קביע בי דואר במתא׃  ת״ר אין מפליגין בספינה פחות מג׳ ימים  קודם לשבת במה דברים אמורים לדבר  הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי ופוסק עמו  על מנת לשבות ואינו שובת דברי רבי רשב״ג  אומר אינו צריך ומצור לצידן אפילו בע״ש  מותר׃ ת״ר אין צרין על עיירות של נכרים  פחות מג׳ ימים קודם לשבת ואם התחילו  אין מפסיקין וכן היה שמאי אומר עד רדתה  אפי׳ בשבת׃ אמר רבן שמעון בן גמליאל  נוהגין היו וכו׳׃ תניא א״ר צדוק כך היה  מנהגו של בית רבן גמליאל שהיו נותנין כלי  לבן לכובס ג׳ ימים קודם לשבת וצבועים  אפילו בע״ש ומדבריהם למדנו שהלבנים  קשים לכבסן יותר מן הצבועין אביי הוה  יהיב ליה ההוא מנא דצביעא לקצרא אמר  ליה כמה בעית עילויה א״ל כדחיורא אמר  ליה כבר קדמוך רבנן אמר אביי האי מאן  דיהיב מנא לקצרא במשחא ניתיב ליה  ובמשחא נשקול מיניה דאי טפי אפסדיה  דמתחיה ואי בציר אפסדיה דכווציה׃ ושוין  אלו ואלו שטוענין כו׳׃ מאי שנא כולהו דגזרו בהו ב״ש ומ״ש קורות בית הבד  ועיגולי הגת דלא גזרו הנך דאי עביד להו בשבת מיחייב חטאת גזרו בהו ב״ש  ע״ש עם חשכה קורות בית הבד ועיגולי הגת דאי עביד להו בשבת לא מיחייב  חטאת לא גזרו מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי אמר רבי יוסי  (בר ) חנינא רבי ישמעאל היא דתנן השום והבוסר והמלילות שרסקן  מבעוד יום רבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך ורבי עקיבא אומר  כומת הבבלי. נותנין בו ממן כדאמרי' נחלו עוברין) ואינו עשוי  לאכול יחד חלה לטבול נו ואינו כלה עד זמן מרובה: שלשים יום.  משמתחילין לדרום בהלכות הפסח חלה אזהרת פסח עליו: כלב.  רמי עליה לזונו: לא ישכיר אדם כליו. לעשות בהן מלאכה בע״ש  דנראה שמשכירו לו לצורך השבת:  שלא נמלא כתב ידו. שלא יוליכנו  בשבת: אלא אם כן קלן לו דמים.  דכיון דקולן לו דמיס נדידיה טרמ  וב״ש לא מודו בקלן דאפילו בקלן  פליגי דהח לה עדיף ממוכר ומשחיל  ונותן ממנה חלה מילתא דב״ה  משמעינן דבדלח קולן לח פליגי  דאסור: לביתו. של מי שנשתלמ לו:  לבית הסמוך. לחומת העיר שנשתלמ  מס: והלא קלן. ואמאי חסרי ב״ה  הח אינהו שרו לעיל: והא אמרת  רישה אין משלמין. אא״כ קלן: דולר.  שלטון העיר ולו רגילין לשלוח  איגרות: שכימה נמסה. משלמין בלא  קולן בכדי שיגיע השליח למר לבית  הדואר ולמר לבית הסמוך לחומה  ורישא דאין משלמין בלא קולן כלל  דלה קביע במתח ואם לא ימלאנו  יהא צריך לילך אחריו בשבת: מפליגין.  מפרישין מן היבשה ליס וזהו  לשון [הפלגת] ספינה על שס שמפליג  עלמו מן היישוב. ומרבינו יעקב  שמעתי בעירובין שהמלעיתו של יס  נקרא פילגום ואף בלשון לעז פילג״א:  ופוסק. עם הנכרי ע״מ לפנות ואין  צריך לשנות: ומלור ללידן. אין אלא  מהלך יוס ובע״ם היה שם יוס השוק  כדאמרינן בפסחים במקום שנהגו [דף  (:]: ומדבריהם למדנו כו׳. ונפקה מינה  לשכר הכונס: לקלרה. כונס: כמה  נעים עלויס. בשכר כינוס: כבר  קדמוך רצון. שלמדונו שהלבנים  קשים לכבסן יותר מן הלבועים:  לימשמים. ימדדנו בנתינתו ונחזירתו:  דכוולי. ברותחין: דאתי ממילא.  כגון משקין הללו שנסחטים מחליהס  ובלבד שיתחיל מבעוד יום: בוסר.  ענבים בתחילתן כשהן דקים מוליא  מהן משקין לטבל בו בשר לפי שהוא  חזק וקרוב להחמיץ: מלילות, שבולין שלא  כשלו כל לרכן מרסקן וטוענן באבנים  ומשקה 31 מהן ומטבל בו: יגמור.  מאמר שכסקן ולברס בכובד ינימס  בכלים וילחו מעלמן ומותר לכתחילה:  63  שמן  נותנין מזונות לנכרי בחצר. בשבת אפילו לב״ש דרגיל לאוכלו  מיד ודוקא מזונות אבל שאר חפצים אסורים אפילו  לב״ה דלא שרי ב״ה אלא בע״ש אבל בשבת לא וא״ת ואמאי נותנין  מזונות לנכרי בשבת הא כיון דאין מזונותיהן עליך כדאמרינן הכא  ובפ״ב דביצה ( דף כא׃) דמוציא אני את  הנכרי שאין מזונותיהן עליך ליתסר  כדאמרינן בפרק בתרא ( דף קנה׃).  דאסור לטרוח בשבת לתת מזונות  לפני חיה משום דאין מזונותי׳ עליך  ה״נ ה״ל למיסר בנכרי ויש לומר כיון  דמפרנסים עניי נכרים עם עניי  ישראל משום דרכי שלום חשיב קצת  מזונותיו עליך לענין איסור טורח  שבות דרבנן אבל לענין עשיית  מלאכה בי״ט דהוי איסור דאורייתא  לא חשיב מזונותיו עליך׃  כתוב בא״ז שפ״א חלה נכרי ושלח ליהודי  א׳ בי״ט שישלח לו מיינו ואם לא ישלח לו  ימות והנכרי היה מוחזק בעיר והתיר לשלוח  לו ע״י נכרי משום דרכי שלום ושלח אל רבינו  שמחה והתיר לו אבל לא ע״י ישראל ולה״ר  יצחק נראה דהוא הדין בשבת אם היה הענין  כך שהיה דבר ששייך דרכי שלום כגון שהיה  הנכרי אלם נראה שמותר לשלוח לו על ידי  נכרי לדידן דלית לן השתא רשות הרבים  דאורייתא [ תוס׳ ישנים ]׃  לא ישכיר. אין לפרש משום  שביתת כלים וכב״ש דא״כ אפי׳  ברביעי ובחמישי נמי אלא כב״ה  היא דלית להו שביתת כלים או בחלוק  וטלית וכיוצא בהן איירי דלא שייך  שביתת כלים ואסור לפי שנראה  כנוטל שכר שבת אף על פי שמשכירו  יחד חדש או שבוע דאם משכירו  ליום אפילו ברביעי ובחמישי אסור  כדמשמע בסוף הזהב ( ב״מ דף נח.) גבי  שוכר פועלים לשמור פרה או תינוק  ודוקא לשוכרו דמיחזי כנוטל שכר  שבת אבל שאלה שריא׃  אלא אם כן קוצץ לו דמים. מתני  נמי דנותנים כלים לכובס  ועורות לעבדן איירי נמי בקוצץ והא  דפריך והלא קצץ לב״ה פריך׃  אין מפליגין בספינה. אפילו  תוך התחום אסור משום שט  כדמוכח בפ׳ תולין ( לקמן קלט׃ ושם )  גבי ההוא צורבא מדרבנן דאמר למינם  בעינא ואזיל לאידך גיסא ושמר פירי  משמע דתוך התחום היה ואפ״ה בלא  הערמה אסור׃  השום והבוסר והמלילות. למאי  דקאמר בריש חבית ( לקמן  קמג׃) מודים חכמים לר׳ יהודה  בשאר פירות ומייתי מדתניא סוחטין  בפגעין ועוזרדין אבל לא ברמונים  צ״ל דשום ובוסר יותר עשוין למשקין  מפגעין ועוזרדין ומיהו התם מסיק  דתרדין אע״ג דלאו בני סחיטה נינהו  הואיל ואחשבינהו ה״ל משקין ולפ״ז  הא דקתני סוחטין בפגעים לאו  סחיטה גמורה קאמר אלא מיתוק בעלמא׃ רבי ישמעאל אומר יגמור. פי׳ אינו צריך לסלק הטעינה סמוך לחשכה אלא מניחן כל השבת  קשה לר״י היכי מוכח דסבר ר׳ ישמעאל כל דאתי ממילא אפי׳ עביד בשבת ליכא חיוב חטאת דילמא ר׳ ישמעאל סבר כב״ה דשרו אפי׳ בהנך  דלא אתי ממילא והא דנקט ריסקן משום רבותא דר״ע ועוד תימה דר״ע דאמר לא יגמור לא כב״ש ולא כב״ה ונראה לר״י דיגמור היינו  דיגמור ויאכל בשבת ולא דמי למשקין שזבו שאסורין דגזרינן שמא יסחוט דהכא אפילו יסחוט ליכא איסור דאורייתא משום דאתי ממילא  והשתא מייתי שפיר דקסבר ר׳ ישמעאל כל דאתי ממילא ש״ד אפי׳ לב״ש כיון דאי עביד ליה בשבת לא מיחייב ור״ע דאמר לא יגמור  לא שצריך להסיר הקורה דסבר כב״ה אלא שלא יגמור כדי לאכול משקדש היום דאסורין אפי׳ לב״ה כשאר משקין שזבו דאסורין דהך סחיטה  נמי דאורייתא אע״ג דאתי ממילא ועי״ל דיגמור בידים משתחשך דלא דמי למתני׳ דלא שרו ב״ה אלא טעינת קורה אבל בידים לא  דהכא כשאין מחוסרין דיכה כדאמר בסמוך והשתא מייתי שפיר דכיון דשרי ר׳ ישמעאל לסחוט בידים ולא גזר אטו מחוסרי דיכה א״כ  במחוסרי דיכה נמי סבר דלא מיחייב ובתר הכי קאמר דלרבי ישמעאל במחוסרי דיכה מיחייב ואפ״ה כשאין מחוסרין שרי בידים ולא גזר אטו  מחוסרין אבל כר״ע לא אתיא כיון דאסר בשאין מחוסרין דיכה אטו מחוסרין דיכה מכלל דמחוסרין דיכה מיחייב וא״כ אסור עם חשכה לב״ש׃