אמר רב כהנא קנים שאגדן צריכין רוב לא
אגדן אין צריכין רוב גרעינין צריכין רוב נתנן
בחותלות אין צריכין רוב תני רב יוסף ארבע
מדורות אין צריכין רוב של זפת ושל גפרית
ושל גבינה ושל רבב במתניתא תנא אף
של קש ושל גבבא א״ר יוחנן עצים של בבל
אין צריכין רוב מתקיף לה רב יוסף מאי היא
אילימא סילתי השתא פתילה אמר עולא
המדליק צריך שידליק ברוב היוצא סילתי
מבעיא אלא אמר רב יוסף שוכא דארזא רמי
בר אבא אמר זאזא׃ הדרן
עלך יציאות השבת במה מדליקין ובמה אין מדליקין
אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא
בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת
המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא
בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן
שריפה ולא באליה ולא בחלב נחום המדי
אומר מדליקין בחלב מבושל וחכ״א אחד
מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו׃
גמ׳ לכש שוכא דארזא שוכא דארזא עץ
בעלמא הוא בעמרניתא דאית ביה׃ ולא
בחוסן׃ אמר רב יוסף נעורת של פשתן אמר ליה
אביי והכתיב והיה החסון לנעורת ( מכלל
דחוסן לאו נעורת הוא ) אלא אמר אביי כיתנא
דדייק ולא נפיץ׃ ולא בכלך׃ אמר שמואל
שאלתינהו לכל נחותי ימא ואמרי ( לה
) כולכא שמיה רב יצחק בר זעירא אמר
גושקרא רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא
נחמיה אחוה דריש גלותא חזייה דהוה לביש
מטכסא א״ל רבין לאביי היינו כלך דתנן א״ל
אנן שירא פרנדא קרינן ליה מיתיבי
השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצית
(תיובתא דרבין ) תיובתא איבעית אימא שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד׃ ולא
בפתילת האידן׃ אחוינא׃ רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא דטמרוריתא חזינהו
להנהו ארבתא אמר ליה רבין לאביי היינו אידן דתנן אמר ליה ההיא עץ
בעלמא הוא קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני׃ ולא בפתילת המדבר׃
שברא׃ ולא בירוקה שעל כו׳׃ מאי היא אילימא אוכמתא דחריצי איפרוכי
מפרכן אלא אמר רב פפא אוכמתא דארבא תנא הוסיפו עליהן של צמר ושל
שער ותנא דידן צמר מכווץ כוויץ שער איחרוכי מיחרך׃ ולא בזפת׃ זפת
זיפתא שעוה קירותא תנא עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים
פשיטא שעוה איצטריכא ליה מהו דתימא לפתילות נמי לא חזיא קא
משמע לן אמר רמי בר אבין עטרנא פסולתא דזיפתא שעוה פסולתא דדובשא
למקח
רב כהנא אמר קנים שאגדן לריכין רוב. כרב הונא דלא עיילא בהן
נוכח ולאבדורי לא חיישינן דארוכין הן וכבדין: גרעינין שנסנן
במוסלות אין לריכין כוב. כרב חסדא שנומין לידלק אבל בלא מותלות
מנדרי: מדורה. לשון סיפק גדול: רכב. שומן ושעוה וכל דבר
הנימך: נצבא, שגובבין מן השדה
בל״ח אישטובל״א: קם. זנבות שנולין
אסטרי״ס: סילתי. לאחר שעשאוס
עלים דקיס ובבבל נוהגין כן: השמא
פסילה, של נגד הטבולה בשמן ונוח
לידלק: אמר עולה המדליק. נר של
שנת צריך שידליק ברוב היולא מראם
הפתילה מון לגר: שוכא דארזה. יכם
הוא ודק ויש כמין למר בין קליפה
לען והוא מבעירו ממהמזה בו אור:
זאזא. מולס״מ בלע״ז:
במה מדליקין. לעשות פתילה. כל
הני דמתני׳ מפרט בגמרא:
לא בזפת ולא בשעוה. לחו לענין
פתילה אלא למת במקום שמן. וכל הני
מופת ואילך פסולי שמנים הן:
גמ׳ ען נעלמה הוא. ופשיטה דלא
חזי לפתילה חלה למדורה: עמרניבה.
כמין למר ים בין קליפתו לעלו: והים
המסון לנעורת. הלמא חסון לאו
נעורת הוא: כיתנא דדייק ולא נפין.
דכיון דלא נפין אין שמן נמשך אחריו.
נפין קרפר״י ונעורת מן הדק שבו.
והכי קאמר קרא פשתן המזק יהפך
לנעורת כלומר הגבול יהיה מלם:
גושקרח. פסולת של משי העםוי
ככובעים והוא בית התולעת וקולין
לו פולויי״ל ונופלים הומו וטווהו
ועושה ממנו נגד ואסור לעשות ממנו
פתילה כדאמר בכל פסולי פתילות
דמתניתין שהחור מסכסכת בהןם)
קופלת ונפסקת ואין השלהבת
עומדת במקומה: גושקרח. על שס
פסולת וגם פת סובין כמו כן נקראת
במסכת גיטין (דף נו.): מטכסא.
לבוש העשוי מחותו כלך: שיראים.
מעיל העשוי מעיקר המשי: סיריקין.
עשוי מן המשי הרך המתפלל ומלוי
במשי וקורין לו במקומנו יד״ם:
מייבין כלילית. ודלא כמאן דאמר
כל בגדי למר ופשתים דוקא חייבין
כלילית מדאורייתא חי נמי מדרבנן.
קתני מיהח השיראים והכלך אלמא
שיראין לאו היינו כלך: אמווינה.
ערבה. וים כמין למר בין קליפה לען:
בפקמה. בקעה: ען בעלמא הוא.
והיכי לימזי לפתילה: שברא. מין
עשב ארוך וקורין אותו אורטיא״ה:
אוכמסח דמרילי. מקוס כנוס מים
גדל עליהם כמין ירקרוקת: סיפרוכי
מיפרכן. ולא מלי ליעבד פתילה
מינה: חוכמתה דארצה. ספינה המתעכבת במקום אחד במים גדל ירקלוקת סביב שוליה מבחוץ: מכוון כוון. מפני החור ואין דולק כלל
ואין שלהבת חומות בו ולא צריך למתנייה: עד כאן. עד ירוקה שעל פני המים פסול פתילות: מכאן ואילך פסול שמנים. שלא יתן חתיכת
ופת או שעוה בנר במקום שמן: שעוה אילטריכא ליה. לפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה כמו שאנו עושין: מהו דתימא
לפתילה נמי. קחסר לה: פסולתש דויפתח. לאחר שיולה הזפת מן העץ זב ממנו על ידי האור פסולת ללול כשמן והוא עיטרן (6):
מתני׳ במה מדליקין כו׳. פעמים מפרש מאי דסליק מיניה ופעמים במה שהתחיל׃
אחד מבושל כו׳. הכא מזכיר שאינו פשוט תחילה
וכן בכמה מקומות ומה שקשה על גירסת רש״י דסוכה [ דף ז.]
מפורש במקום אחר׃ בעמרניתא דאית ביה. וא״ת הא
מסיפא שמעינן ליה כל היוצא מן העץ
אין מדליקין בו אלא פשתן וכן קשה
גבי אידן ויש לומר דאין למדין מן
הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ׃
אנן שירא פרנדא קרינן ליה.
פר״ת דכלך דמתניתין קרינן
שירא פרנדא אבל מטכסא לאו היינו
שירא פרנדא דלא הוה אחר חורבן
כדאמר בפ׳ בתרא דסוטה ( דף מח׃)
משחרב בית המקדש בטל שמיר
וזכוכית לבנה ושירא פרנדא ור״י
מפרש דקאי נמי אמטכסא והא
דקאמר התם בטל לא לגמרי בטל
אלא שלא היה נמצא כ״כ דהא זכוכי׳
לבנה היתה אחר חורבן דאמרי׳ בפ׳
אין עומדין ( ברכות דף לא.) תבר
קמייהו זכוכית חיורתא בחופת בנו׃
ותנא דידן צמר מכווץ כווץ
ושער איחרוכי מחרך. ולא
איצטריך תנא דמתני׳ למיתני וא״ת
כיון דמתני׳ נמי סברה דצמר ושער
פסולים להדלקה א״כ מאי הוסיפו
וי״ל דהוסיפו היינו טעמא מפני שאין
מושכין השמן יפה ותנא דמתניתין
פסיל להו משום דצמר כוויץ ושער
מחרך ולא איצטריך למתני׃
עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך
פסול שמנים. בני נרבונא אוסרין נר שעוה
שלנו ומפרשי הכי מהו דתימא
לפתילות נמי לא שאם שם נר שעוה
בנר שמן יהא אסור קמ״ל מכאן ואילך
פסול שמנים כיון שיש בו שמן כשר
מותר אבל נר של שעוה בלא שמן
אסור להדליק ולי נראה דאם
אסור להדליק בלא שמן כי הניחה
בשמן נמי אסור כדאמרינן לקמן
כרך דבר שמדליקין על גבי דבר
שאין מדליקין דאסור אלא ודאי
כי לא הניח בשמן נמי שרי׃