כא.במה מדליקיןפרק שנישבת

אין  למאי נפקא מינה למקח וממכר׃ ת״ר כל  אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל  עושין מהן מדורה בין להתחמם כנגדה בין  להשתמש לאורה בין ע״ג קרקע בין על גבי  כירה ולא אסרו אלא לעשות מהן פתילה  לנר בלבד׃ ולא בשמן קיק וכו׳׃ מאי שמן  קיק אמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי  ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים  וקיק שמו רב יצחק בריה דרב יהודה אמר  משחא דקאזא ריש לקיש אמר קיקיון דיונה  אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי קיקיון  דיונה ולצלוליבא דמי ומדפשקי רבי ועל  פום חנותא מדלן יתיה ומפרצידוהי עבדי  משחא ובענפוהי נייחן כל בריחי דמערבא  אמר רבה פתילות שאמרו חכמים אין  מדליקין בהן בשבת מפני שהאור מסכסכת  בהן שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין  בהן מפני שאין נמשכין אחר הפתילה בעא  מיניה אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים  אין מדליקין בהן בשבת מהו שיתן לתוכן  שמן כל שהוא וידליק מי גזרינן דילמא אתי  לאדלוקי בעינייהו או לא א״ל אין מדליקין  מאי טעמא לפי שאין מדליקין איתיביה  כרך דבר שמדליקין בו ע״ג דבר שאין  מדליקין בו אין מדליקין בו ( אמר ) רשב״ג  של בית אבא היו כורכין פתילה על גבי  אגוז ומדליקין קתני מיהת מדליקין א״ל  אדמותבת לי מדרשב״ג סייעינהו מדתנא  קמא הא לא קשיא מעשה רב מ״מ קשיא  מאי לאו להדליק לא להקפות אי להקפות  מ״ט דת״ק כולה רשב״ג היא וחסורי מיחסרא  והכי קתני כרך דבר שמדליקין בו ע״ג דבר  שאין מדליקין בו אין מדליקין בו בד״א  להדליק אבל להקפות מותר שרבן שמעון  בן גמליאל אומר של בית אבא היו כורכין  פתילה ע״ג אגוז איני והאמר רב ברונא  אמר רב חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו  אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק הני  מימשכי בעינייהו והני לא מימשכי בעינייהו וגזרו רבנן על חלב מהותך משום  חלב שאינו מהותך ועל קרבי דגים שנמוחו משום קרבי דגים שלא נמוחו  וליגזור נמי חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו שנתן לתוכן שמן משום חלב  מהותך וקרבי דגים שנמוחו שלא נתן לתוכן שמן היא גופה גזירה ואנן ניקום  וניגזור גזירה לגזירה׃ תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין  מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום שנא׳ להעלות נר תמיד  הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא  עולה על ידי דבר אחר תנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהם היו מפקיעין ומהן  מדליקין שמחת בית השואבה שאני ת״ש דתני רבה בר מתנה בגדי כהונה  שבלו מפקיעין אותן ומהן היו עושין פתילות למקדש מאי לאו דכלאים  לא דבוץ׃ אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין  בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר  כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה ורב חסדא אמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה  אין  למקח וממכר. למאן דמתני למוכן שעוה ליתיב ליה פסולתא  דדובשה: אבל עושין מהן מדורה. היסק גדול שאחד מבעיר  חבירו: לנר. קרויז״ל: בשמן קיק. שמן של עוף חמד נותנין נגר  ודולק: משמש דקשוא. שמן שעושין מגרעיני למר גפן שקורין קוטו״ן:  קיקיון. כעין אותה של יונה: לדידי  מזי לי. מין קיקיון דיונה: ומדפסקי  רבי. בכלעי המים הוא גדל: ועל  פוס מנוותא מדלן ימים. על פוס  החנויות מדלין אותו לכל ולכימ טוב:  מפרלידוסי. מגרעיניו: ניימין.  שוכבין: ברימי. חולין: מסכסכת.  כמין סכין פגומה מסכסכת בבשר  אנמילי״ד בלע״ז שאין אוכו זקוף ונומ  במקום אחד אלא נדעך וקופן. ליםנה  אחרינה מסכסכת בהן אינה נכנסת  תוך הפתילה אלא סביב מבחוץ כמו  סיכסכה אבניוי ברושים״ט בלע״ז:  שאין נמשכין. והתי להטות: שמן  כל שהוא. ששמן הניתן בתוכו ממשיכו  לאחר הפתילה: לפי שאין מדליקין.  בעינייהו וגזרינן הח אטו הא: כרך  דבר. לעשות פתילה על גבי דבר שאין  מדליקין נו כגון פסול פתילות  דמתני׳: קמני מיסא. בדר״ם  מדליקין ואע״ג דאגו לה חזי לפתילה  על ידי תערובת שפיר דמי: מעשה  רב. הואיל ומעיד שכך היו של בית  אביו עושין הלכה היה: מאי לאו  להדליק. היו כורכים שתדליק הפתילה  עם האגו: לא להקפות. לא היו  מדליקין האגו אלא סומך עליה  הפתילה להליפה שלח מטבע בשמן.  וילף הברזל מתרגמינן וקפה פרולא  (מלכים 3 1): מלב מסומך. פונד״ר  בלע״ז: הני מימשכי בעינייהו. אמר  הפתילה ובלה תערובת שמן נמי מזו  אלה דגזור רבנן מהותך אטו אינו  מהותך הלכך בעינייהו גופה גזירה  ולכן ניקוס וניגזור ע״י תערובת  אטו בעינייהו: והוא אמר לה. מפרם  מחי תלמודח והיכי משמע מהחי  קרא: ולא שמהם עולה כו׳. ולא שתהה  לריכה תיקון והטייס: מכלאי מכנסי  הכהנים. ממכנסי הכהנים הכלואים:  היו מפקיעין. קורעין ועושין פתילות  בשמחת בית השואבה שהיה בעזרת  נשים: ומהמיניהם. של כלאיס הס  דכתיבם) ואת החבנט שם מסור ותכלת  וארגמן וקי״ל תכלת עמרם הואע) ומני׳  לעילפ לענין שבת הוסיפו עליהן של  למר לפסול וקתני מדליקין בהן  במקדם: שמחת בית השואבה שאני.  דלה כתיב להעלות בה ולאו דאורייתא  היה: מאי לאו דכלאים. כגון אבנט:  כנסה. נר חנוכה: זקוק לה. לתקנה  הלכך לריך לכתחלה לעשות יפה  דילמה פשע ולה מתקן לה: ומותר  להשתמש לאורה. הלכך בשנת  אסור שמא יטה לצורך משמים:  למאי נ״מ למקח וממכר. פשיטא ליה להש״ס שהיו מכירין  השעוה והעטרן כדאמרינן שעוה קירותא לכך קאמר  למאי נ״מ למקח וממכר שאם נדר לתת לחבירו שעוה יתן לו פסולתא  דדובשא ואין יכול לכופו לתקן לו וכן עיטרן אבל לעיל דקאמר מאי לכש שוכא  דארזא לא קאמר למאי נ״מ לפי שלא היו  מכירין בשם לכש ומפרש שהוא שוכא דארזא׃  מפני שאין נמשכין כו׳.  שמעתי ממהר״א זצ״ל ששמע באם שיש  רק נר א׳ כשר בבית ע״י זה יזכור ולא  יטה שאר נרות שבחדר ושבמרתף ור״ש  מקוצי אומר דבר שיכול לעשות בלא נר  כגון להוציא יין מן החבית מותר להשתמש  לאור כל נר [ תוספות ישנים ]׃  חלב מהותך וקרבי דגים שנימוחו  נותן לתוכן שמן כו׳. קרבי  דגים לאו היינו שמן דגים דשמן  דגים שרי ליה מתני׳ בעיניה ( לקמן  דף כד.)׃ שמחת בית השואבה  שאני. תימה היכי שרי להדליק והא  לאו צורך קרבן הוא ואמר בפ״ב  דקידושין ( דף נד. ושם ) בגדי כהונה  שבלו מועלין בהן ודוחק לומר לב  ב״ד מתנה עליהן דמה צורך יש  להן להתנות בשביל זה ונראה לר״י  דהואיל ולכבוד הקרבן היו עושין  דכתיב ושאבתם מים בששון ( ישעיה  יב ) צורך קרבן חשוב ליה והא דאמר  (סוכה פ״ה דף נג.) בוררת אשה חטין  לאור בית השואבה לא שהיתה בוררת  אלא שהיתה יכולה לברור ומיהו  בירושלמי דייק מהכא דקול ומראה  וריח אין בהן משום מעילה וקשה  לר״י מאי פריך ממכנסי הכהנים  הלא היה בהן פשתן דכתיב תכלת  וארגמן ותולעת שני ושש משזר  (שמות כח ) וטוב לפתילה דהוי ככרך  דבר שמדליקין בו ע״ג דבר שאין  מדליקין בו ובשבת הוא דאסור שמא  ידליק בעיניה אבל במקדש לא שייכא  הך גזירה ונראה לר״י דכיון שאין  מן הפשתן אלא רביע בטל בשאר  מינים והוי כאילו אין בו פשתן כלל׃  ומותר להשתמש לאורה. וא״ת  מנא ליה לרבא דסבר  רב הונא דמותר להשתמש לאורה  דילמא הא דאמר אין מדליקין  בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה