כא׃במה מדליקיןפרק שנישבת

נר  אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה א״ר  זירא אמר רב מתנה ואמרי לה א״ר זירא  אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים  אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן  בחנוכה בין בחול בין בשבת א״ר ירמיה  מאי טעמא דרב קסבר כבתה אין זקוק לה  ואסור להשתמש לאורה אמרוה רבנן קמיה  דאביי משמיה דר׳ ירמיה ולא קיבלה כי אתא  רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר׳  יוחנן וקיבלה אמר אי זכאי גמירתיה  לשמעתיה מעיקרא והא גמרה נפקא מינה  לגירסא דינקותא וכבתה אין זקוק לה ורמינהו  מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל  מן השוק מאי לאו דאי כבתה הדר מדליק לה  לא דאי לא אדליק מדליק וא״נ לשיעורה׃  עד שתכלה רגל מן השוק ועד כמה אמר רבה  בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן עד דכליא ריגלא  דתרמודאי׃ ת״ר מצות חנוכה נר איש וביתו  והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן  המהדרין ב״ש אומרים יום ראשון מדליק  שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב״ה אומרים  יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף  והולך אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי  במערבא ר׳ יוסי בר אבין ור׳ יוסי בר זבידא  חד אמר טעמא דב״ש כנגד ימים הנכנסין  וטעמא דב״ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר  טעמא דב״ש כנגד פרי החג וטעמא דבית  הלל דמעלין בקדש ואין מורידין אמר רבה  בר בר חנה א״ר יוחנן שני זקנים היו בצידן  אחד עשה כב״ש ואחד עשה כדברי ב״ה זה  נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן  טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין ת״ר  נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו  מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון  הסמוכה לרה״ר ובשעת הסכנה מניחה על  שלחנו ודיו אמר רבא צריך נר אחרת  להשתמש לאורה ואי איכא מדורה לא  צריך ואי אדם חשוב הוא אע״ג דאיכא  מדורה צריך נר אחרת׃ מאי חנוכה דתנו  רבנן בכ״ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא  אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון  שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות  בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה  מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה  בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים  בהלל והודאה תנן התם גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל  שטעון פשתן והוא עובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה  בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח חנוני את נרו מבחוץ  חנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור אמר רבינא ( משום דרבה ) זאת אומרת נר חנוכה מצוה  להניחה בתוך עשרה דאי ס״ד למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו ודילמא אי  מיטרחא ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה׃ אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום  פסולה,  אין זקוק לה. הלכך בחול שרי: ואסור להשתמש לאורה, שיהה  ניכר שהוא נר מזוה וליכה למיחש להטייה: ולח קבלה. שלה  חשבו לסמוך על דבריו: אי זכאי. אילו הייתי זוכה ללומדה הייתי  גורסה כששמעתיה ראשון: גירסא דינקותא. מתקיים יותר משל  זקנה: לשיעורה, שיהא נה שמן  כשיעור הזה ומיהו אם כנתה אין  זקוק לה: רגלא דברמודאי. שם אומה  מלקטי עלים דקים ומתעכנין בשוק  עד שהולכים בני השוק לבתיהס  משמשכה ומבעירים בבתיהם אור  וכשלריכין לעלים יוצאים וקונין מהן:  נר אים וניתו. נר אחד בכל לילה  וחים וכל בני ביתו סגי להו נגר אמר:  והמהדרין. אמר המלות עושין נר  אחד בכל לילה לכל אחד ואחד  מבני הבית: כנגד ימים הנכנסים.  העתידים לנא: ימים היולאין. שילאו  כבר וזה שהוא עומד נו נמנה עם  היולאין: פרי החג. מתמעטים  והולכים בקרבנות דפרשת פנחס"):  מעלין בקדם ואין מורידין. מקרא  ילפינן לה במנחות בפרק שתי הלחם  (דף נט.): מבחוץ. מטוס פרסומי  ניסה, ולא ברה״ר אלא במלרו שבתיהן  היו פתומין למלר: ואם היה דר  בעלייה. שאין לו מקום במלר  להניחה שס: מניתה. מבפנים כנגד  חלון הסמוך לרס״ר: הסכנה. שהיה  להם לפרסיים מוק ביוס חידם שלה  יבעירו נר חלה בבית ע״ז שלהם  כדאמרינן בגיטין (פ״ב דף ח:): נר  אחרת. לעשות היכר לדבר: ואי  איכא מדורה. אם לא צריך נר המרת  לפי שמשתמש לחור המדוכה וים  היכרח שהנר של מלוה היה: ואי  אדם חשוב הוא. שאינו רגיל להשתמש  לאור המדורה: לריך נר אתרם. דאי  לא לא הוי היכר: מאי חנוכה. על  איזה נס קבעוה: נתוממו'). נהלנע  ומתוס נטבעתו והכיר שלא נגעו בו:  ה״ג ועשאוס ימים טובים בהלל  והודאה. לא שאסורין במלאכה שלא  נקבעו חלה לקרות הלל ולומר  על הנסיס בהודאה: גן. נילון  אישטינליל״ם: פטים. קורנס גדול  של נפחים: בעל גמל קייב. שלא היה  לו להגדיל במנילמו שתכנס למנות:  בנר חנוכה פטור. מנוני שברשות  פירסום מלוס הניחה שם: זאת  אומרת. הא לקמני בנר חנוכה פטור:  נר  ואין יכול להדליק בשבת וי״ל דא״כ לא הוה צריך ליה למימר בין  בחול בין בשבת כיון דחד טעמא הוא אלא ה״ל למימר אין  מדליקין סתם מדקאמר בין בחול בין בשבת ש״מ שעוד יש טעם  אחר בשבת שלא להדליק לבד מטעם חול והיינו שמא יטה וא״כ  סבר דמותר להשתמש לאורה ומיהו  רב דקאמר מדליקין בין בחול בין  בשבת לא היה מצי למימר מדליק  סתם דה״א דוקא בחול אבל בשבת  אין מדליקין שמא יטה דבסתמא לא  הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור  להשתמש לאורה וכן הלכתא דנר  חנוכה אסור להשתמש לאורה כרב  וכר׳ יוחנן ואביי נמי קיבלה ורב  יוסף נמי משמע לקמן דס״ל הכי  וכבתה אין זקוק לה דכולהו סבירא  להו רבי ורב הונא יחיד הוא ולית  הלכתא כוותיה׃  דאי לא אדליק מדליק. אבל מכאן  ואילך עבר הזמן אומר הר״י  פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד  שלא. יאחר יותר מדאי ומ״מ אם  איחר ידליק מספק דהא משני שינויי  אחרינא ולר״י נראה דעתה אין לחוש  מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא  לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים׃  והמהדרין מן המהדרין. נראה  לר״י דב״ש וב״ה לא  קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש  יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף  והולך או מחסר שהוא כנגד ימים  הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה  נר לכל אחד אפי׳ יוסיף מכאן ואילך  ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני  אדם בבית׃ מצוה להניחה על  פתח ביתו מבחוץ. ומיירי דליכא  חצר אלא בית עומד סמוך לרה״ר  אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה  להניח על פתח חצר דאמר לקמן  חצר שיש לה ב׳ פתחים צריכה ב׳  נרות ואמרי׳ נמי נר שיש לה שני  פיות עולה לשני בני אדם משמע  לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי  בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל  אבל אי מניחים על פתח החצר אתי שפיר׃  ובשעת הסכנה. נראה לר״י  דהיינו מכי אתו חברי לבבל כדאמר  בפ׳ כירה ( לקמן דף מה. ושם )  מהו לטלטל שרגא דחנוכתא מקמי  חברי בשבתא וא״ת דעל השלחן נמי  יקחו אותו כדאמר בגיטין ( דף יז.)  רבה בר בר חנה חלש אתא חברא  שקל שרגא מקמייהו וי״ל דאין  רגילות כ״כ לחפש בבתים׃  שהיה מונח בחותמו של  כ״ג. אם כבר גזרו על  הנכרים להיות כזבים ( נדה פ״ד  דף לד.) צ״ל שהיה מונח בחותם  בקרקע שלא הסיטו הכלי׃