Шаббат 23a

וּמִפְנֵי עֲשָשִית שֶהָיְתָה דוֹלֶקֶת וְְהוֹלֶכֶת כָל הַיּוֹם כוּלּוֹ למוצ״ש מְכַבָהּ וּמַדְלִיקָהּ אִי אָמְרַתְּ בִשְלָמָא הַדְלָקָה עוֹשָה מִצְוְָה שַפִיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ הַנָּחָה עוֹשָה מִצְוְָה הַאי מְכַבָהּ וּמַדְלִיקָהּ מְכַבָהּ וּמַגְבִיהָהּ וּמַנִּיחָהּ וּמַדְלִיקָהּ מִיבָעֵי לֵיהּ וְְעוֹד מִדְקָא מְבָרְכִינַן אֲשֶר קִדְשָנוּ בְמִצְוֹתָיו וְְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶל חֲנוּכָה ש״מ הַדְלָקָה עוֹשָה מִצְוְָה ש״מ וְְהָשְתָּא דְאָמְרִינַן הַדְלָקָה עוֹשָה מִצְוְָה הִדְלִיקָהּ חֵרֵש שוֹטֶה וְְקָטָן לאֹ עָשָה וְְלאֹ כְלוּם אִשָּה וְַדַאי מַדְלִיקָה דא״ר יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי נָשִים חַיָּיבוֹת בְנֵר חֲנוּכָה שֶאַף הֵן הָיוּ בְאוֹתוֹ הַנֵּס׃ אָמַר רַב שֵשֶת אַכְסְנַאי חַיָּיב בְנֵר חֲנוּכָה א״ר זֵירָא מֵרֵיש כִי הָוְֵינָא בֵי רַב מִשְתַּתַּפְנָא בִפְרִיטֵי בַהֲדֵי אוּשְפִיזָא בָתַר דִנְסִיבִי אִיתְּתָא אָמִינָא הָשְתָּא וְַדַאי לָא צְרִיכְנָא דְקָא מַדְלִיקִי עֲלַי בְגוֹ בֵיתַאי׃ א״ר יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי כָל הַשְּמָנִים כוּלָּן יָפִין לַנֵּר וְְשֶמֶן זַיִת מִן הַמוּבְחָר אֲמַר אַבַיֵי מֵרֵיש הֲוְָה מְהַדַר מָר אַמִשְחָא דְשוּמְשְמֵי אֲמַר הַאי מָשַךְ נְהוְרֵֹי טְפֵי כֵיוְָן דִשְמַע לָהּ לְהָא דְרַבִי יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי מְהַדַר אַמִשְחָא דְזֵיתָא אֲמַר הַאי צְלִיל נְהוֹרֵיהּ טְפֵי ואריב״ל כָל הַשְּמָנִים יָפִין לִדְיוְֹ וְְשֶמֶן זַיִת מִן הַמוּבְחָר אִיבַעֲיָא לְהוּ לְגַבֵל אוֹ לְעֲשֵּן ת״ש דְתָנֵי רַב שְמוּאֵל בַר זוּטְרֵי כָל הַשְּמָנִים יָפִין לִדְיוְֹ וְְשֶמֶן זַיִת מִן הַמוּבְחָר בֵין לְגַבֵל בֵין לְעֲשֵּן רַב שְמוּאֵל בַר זוּטְרָא מַתְנֵי הָכִי כָל הָעֲשָנִים יָפִין לִדְיוְֹ וְְשֶמֶן זַיִת מִן הַמוּבְחָר אֲמַר רַב הוּנָא כָל הַשְּרָפִין יָפִין לִדְיוְֹ וּשְרָף קְטָף יָפֶה מִכוּלָּם׃ א״ר חִיָּיא בַר אַשִי אָמַר רַב הַמַדְלִיק נֵר שֶל חֲנוּכָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ וְְרַב יִרְמְיָה אָמַר הָרוֹאֶה נֵר שֶל חֲנוּכָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ אָמַר רַב יְהוּדָה יוֹם רִאשוֹן הָרוֹאֶה מְבָרֵךְ ב׳ וּמַדְלִיק מְבָרֵךְ גׁ׳ מִכָאן וְְאֵילָךְ מַדְלִיק מְבָרֵךְ שְתַּיִם וְְרוֹאֶה מְבָרֵךְ אַחַת מַאי מְמַעֵט מְמַעֵט זְמַן וְְנִימְעוְטֹ נֵס נֵס כָל יוֹמֵי אִיתֵיהּ מַאי מְבָרֵךְ מְבָרֵךְ אֲשֶר קִדְשָנוּ בְמִצְוֹתָיו וְְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶל חֲנוּכָה וְְהֵיכָן צִוָּנוּ רַב אָוְְיָא אָמַר מִלאֹ תָסוּר רַב נְחֶמְיָה אָמַר שְאַל אָבִיך וְְיַגֵּדְך זְקֵנֶיך וְְיאֹמְרוּ לָךְ מְתִיב רַב עַמְרָם הַדְמַאי מְעָרְבִין בוֹ וּמִשְתַּתְּפִין בוֹ וּמְבָרְכִין עָלָיו וּמְזַמְנִין עָלָיו וּמַפְרִישִין אוֹתוֹ עָרוֹם וּבֵין הַשְּמָשוֹת וְְאִי אָמְרַתְּ כלֹ מִדְרַבָנָן בָעֵי בְרָכָה הָכָא כִי קָאֵי עָרוֹם הֵיכִי מְבָרֵךְ וְְהָא בָעֵינַן וְְהָיָה מַחֲנֶיך קָדוֹש וְְלֵיכָא אֲמַר אַבַיֵי וְַדַאי דְדִבְרֵיהֶם בָעֵי בְרָכָה סָפֵק דְדִבְרֵיהֶם לָא בָעֵי בְרָכָה וְְהָא יו״ט שֵנִי דְסָפֵק דִבְרֵיהֶם הוּא וּבָעֵי בְרָכָה הָתָם כִי הֵיכִי דְלָא לְזִילְזוּלֵי בָהּ רָבָא אָמַר רוֹב עַמֵי הָאָרֶץ מְעַשְּרִין הֵן׃ אָמַר רַב הוּנָא חָצֵר שֶיֵּש לָהּ ב׳ פְתָחִים צְרִיכָה שְתֵּי נֵרוֹת ( ואמר ) רָבָא לאֹ אֲמַרַן אֶלָּא מִשְתֵּי רוּחוֹת אֲבָל מֵרוּחַ אַחַת לאֹ צָרִיךְ מ״ט אִילֵימָא מִשּוּם חֲשָדָא חֲשָדָא דְמַאן אִילֵימָא חֲשָדָא דְעָלְמָא אֲפִילּוּ בְרוּחַ אַחַת נַמִי לִיבָעֵי אִי חֲשָדָא דִבְנֵי מָתָא אפי׳ מִשְּנֵי רוּחוֹת נַמִי לָא לִיבָעֵי לְעוֹלָם מִשּוּם חֲשָדָא דִבְנֵי מָתָא וְְזִימְנִין דְמִחַלְּפִי בְהַאי וְְלָא חָלְפִי בְהַאי וְְאָמְרִי כִי הֵיכִי דִבְהַאי פִיתְחָא לָא אַדְלִיק בְהַךְ פִיתְחָא נַמִי לָא אַדְלִיק וּמְנָא תֵּימְרָא דְחָיְישִינַן לַחֲשָד דְתַנְיָא אָמַר רַבִי שִמְעוֹן בִשְבִיל אַרְבָעָה דְבָרִים אָמְרָה תּוֹרָה לְהַנִּיחַ פֵיאָה בְסוֹף שָדֵהוּ מִפְנֵי גֶּזֶל עֲנִיִּים וּמִפְנֵי בִיטּוּל עֲנִיִּים וּמִפְנֵי הַחֲשָד וּמִשּוּם בַל תְכַלֶּה מִפְנֵי גֶּזֶל עֲנִיִּים שֶלּאֹ יִרְאֶה בַעַל הַבַיִת שָעָה פְנוּיָיה וְְיאֹמַר לִקְרוֹבוֹ עָנִי הֲרֵי זוֹ פֵאָה ומפני עששית. כלי גדול של זכוכית בלע"ז לנטרנ״א: דולקת. שהדליקה למלות חנוכה בע״ם: ומדליקה. למלות הלילה: היו באותו הנם. שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר מחלה ועל יד אשה נעשה הנם: אכסנאי. אורח: בקר דנסיבי, ופעמים שהייתי אכסנאי ללמוד תורה: עלי. בשבילי: צנו ניתאי. בביתי: משוך נסוריה. אינו ממהר לכלות כשמן זית: לליל נהוריה. ללול ומאיר: לגכל. מלאתי בתשובת הגאונים שמעשנין כלי זכוכית בעשן שמן זית עד שמשמיר וגורל השמרורית ונותן נו שמן קימעא ומגבל נו ומייבשו נחמה וממחה אותו לתוך הדיו: לעשן. נמי כדפרישית: שרף. גומ״מ: קטף. פרוניי״ל של יער כמו שאנו עושים משל שרף: הרואה. העובר בשוק ורואה באחד המלרומ דולק. ומלחתי בשם רבינו יצחק בן יהודה שאמר ממס רבינו יעקב דלא החזקקה ברכה זו חלה למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה: הרואה מברך שמים. שעשה נסיס ושהחיינו שאין עליו לברך להדליק דהה לא הדליק חיהו: מאי ממעט. המדליק בשאר ימים איזו מן השלם ממעט: כל יומי איקיה. שהרי כל שמנה הדליקו מן הפך אבל זמן משהגיענו להתחלת זמן הגיענו: היכן לונו. הח לחו דאורייתא היה אלא מדבריהם: מלא מסור. מן הדבר אשר יגידו לך וגו׳: מערבין 13. עירוני מלכות ותחומין: משתתפין בו. במנוי דחי בעי מפקר לנכסיה והוה עני ומזי ליה כדתנן) מאכילין את העניים דמחי הלכך משוב דידיה: ומברכין עליו. המוליה: ומזמנין עליו. ברכת הזימון: ומפרים אותו. אדם שהוא ערוס כלומר דלה צריך לברוכי עליה בהפרשתו: והיה ממניך קדוש. ולא יראה בך ערומ דבר אפילו דבור להזכרת הםס לח יראה בך ערות דבר: ודאי דדבריהם. כגון נר חנוכה: ספק דדבריהם. כגון דמאי שהפרשתו אינה חלה מספק: ובעי ברכה. קלום היום: רבא אמר. ספק לדבריהם בעי ברכה ודמאי אפילו ספק לא הוי אלא חומרה בעלמא דרוב עמי הארץ מעשרין: מלר שים לה ב׳ פתמים. שים לבית נ׳ פתחים פתוחים למלר לריכה שתי נרות נר לכל פתח כדמפ׳ טעמא משום משדה שהרואה יהא סבור שהבית חלוק והרי הוא של שני בני אדם ויאמרו החמד אינו מקיים מלות נר: מצ׳ רוקות, אמר כלפון ואחד במזרח: משדה דעלמא. בני עיר אחרת העוברין משם בשוק: אפי׳ מרוק אמם נמי. סבורין הן שהבית חלוק מתוכו: ואי משדה דבני מתח. שיודעים שאין מלוק: לסוף שדהו. בגמר קלירו כדכתיב לא מכלה משמע בשעת כילוי ולה שיקלה אותה קודם לכן: מפני נטול עניים. וכולהו מפרם להו: שעה פנויה, שאין עניים אצלו ויאמר לקרונו עני מהר וטול כאן עד שלא יצאו אחרים אבל עכשיו שמנימה בגמר קליר השדה העניים כואין ובאין: הֲדַר מְכַבָהּ וּמַגְבִיהָהּ וּמַנִּיחָהּ וְְחוֹזֵר וּמַדְלִיק מִיבָעֵי לֵיהּ. וא״ת אַמַאי מְכַבֶה וְְחוֹזֵר וּמַדְלִיק בְהַגְבָהָה סַגִּי כֵיוְָן דְהַנָּחָה עוֹשָה מִצְוְָה דְאָטוּ מִי גָּרַע דְלוּקָה וְְעוֹמֶדֶת מהּדלּיּקּהּ חש״ו וי״ל דְמַיְירִי שהדליקה מִתְּחִלָּתָהּ לְצוֹרֶךְ שַבָת וּלְכָךְ גָּרַע מהּדלּיּקּהּ חש״ו דְהָתָם שֶׁמַּדְלִיקָהּ בְעָתָהּ נִיכָר הַדָבָר שֶהוּא מַדְלִיקָה לְשֵם חֲנוּכָה. ריב״א׃ שְמַע מִינָּהּ הַדְלָקָה עוֹשָה מִצְוְָה. וא״כ מוּתָּר לְהַדְלִיק מִנֵּר לְנֵּר וּמִכָל מָקוֹם כֵיוְָן שֶנָּהֲגוּ הָעוֹלָם לְהַחְמִיר אֵין לְשַנּוֹת הַמִנְהָג׃ מֵרֵיש הֲוְָה מְהַדַר מָר אַמִשְחָא דְשוּמְשְמֵי. נִרְאֶה דאנר חֲנוּכָה קָאֵי וּמִשּוּם טַעְמָא דְמַסִּיק דְנָפֵיש נְהוֹרֵיהּ טְפֵי אֲבָל לַנֵּר שַבָת פְשִיטָא דְשֶמֶן זַיִת מִצְוְָה מִן הַמוּבְחָר לְפִי שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַפְתִילָה טְפֵי מִכוּלְּהוּ כִּדְמוּכָח בְמַתְנִיתִין דְכוּלְּהוּ מוֹדוּ בֵיהּ דמדליקין׃ כָל הַשְּׂרָפִים יָפִים לִדְיוְֹ. פֵירַש בְּקוּנְטְרֵס שָרָף גּוּמָא וְְאֵין נִרְאֶה לר״ת דְהָא דַיּוֹ אֵין זֶה גּוּמָא כִדְאָמְרִינַן בפ״ב דְגִיטִּין ( דף יט. ושם ) בְכָל כוֹתְבִין בִדְיוֹ בְסַם וּבְסִקְרָא וּבְקוֹמוּס וּמְפָרֵש בִגְמָרָא קוֹמוֹס גּוּמָא וְְדַיּוֹ נַמִי אֵין זֶה מִי עֲפָצִים שֶרְגִילִין לְהַנִּיחַ בָהֶן גּוּמָא דְהָא בְבָרַיְיתָא קָתָנֵי הָתָם כְתָבוֹ בְמֵי טְרִיָא ועפצא דְהַיְינוּ עֲפָצִים כָשֵר מַשְמַע דְלָאו הַיְינוּ דַיּוֹ דְקָתָנֵי בְמַתְנִיתִין וְְעוֹד דְכָשֵר מַשְמַע דִיעֲבַד וּבִדְיוֹ הִיא עִיקָּר הַכְּתִיבָה וְְעוֹד דִּבְפֶרֶק כָל הַיָּד ( נדה דף כ. ושם ) אָמְרִינַן פָלֵי קוֹרְטָא דִדְיוֹתָא וּבָדֵיק דְהַיְינוּ דַיּוֹ שֶלָּנוּ שֶהוּא קָשֶה וְְלאֹ שֶל עֲפָצִים וְְאֵין דֶרֶךְ לְהַנִּיחַ גּוּמָא לְתוֹךְ דַיּוֹ שֶלָּנוּ אֶלָּא שְרָף [ דְהָכָא ] הַיְינוּ לַחְלוּחִית שֶל אִילָן כְמוֹ שֶאָנוּ עוֹשִין דַיּוֹ שֶלָּנוּ וְְכֵן יֵש בְנִדָה בפ״ק ( דף י׃) גַּבֵי בְתוּלָה זוֹ שִירְפָהּ מָצוּי וְְזוֹ אֵין שִירְפָהּ מָצוּי וְְכֵן בפ׳ כָל שָעָה ( פסחים לט. ושם ) יָרָק מַר יֵש לוֹ שְרָף וּפָנָיו מַכְסִיפִין דע״כ הַהוּא שָרָף הַיְינוּ לַחְלוּחִית וְְעַל כֵן הָיָה פוֹסֵל ר״ת ס״ת שֶאֵין כוֹתְבִין בַדְיוֹ שֶלָּנוּ דִשְאָר לָא מִיקְרִי דַיּוֹ כדפי׳ ואמרי׳ בפ׳ הַבוֹנֶה ( לקמן קג׃) כְתָבוֹ שֶלּאֹ בִדְיוֹ הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנְזוּ ומוקמי׳ לָהּ בהקומץ רַבָה ( מנחות דף לד ) בס״ת׃