כט׃במה מדליקיןפרק שנישבת

הִנִּיחוֹ בְקוּפְסָא דִבְרֵי הַכלֹ טָמֵא לָא נֶחְלְקוּ  אלּא שֶׁתְּלָאוֹ בְּמָגוֹד אוֹ שֶהִנִּיחוֹ לַאֲחוֹרֵי  הַדֶלֶת ר׳ אֱלִיעֶזֶר סָבַר מִדְלָא זְרָקוֹ בָאַשְפָה  דַעְתֵּיהּ עִילָּוְֵיהּ וּמַאי קָרֵי לֵיהּ שֶלּאֹ מִן הַמוּכָן  דִלְגַבֵי קוּפְסָא לָאו מוּכָן הוּא ור׳ יְהוֹשֻעַ  סָבַר מִדְלָא הִנִּיחוֹ בְקוּפְסָא בַטּוֹלֵי בַטְלֵיהּ  וּמַאי קָרֵי לֵיהּ מוּכָן דִלְגַבֵי אַשְפָה מוּכָן הוּא  ור׳ עֲקִיבָא בתלאו בְּמָגוֹד סָבַר כְרַבִי אֱלִיעֶזֶר  בהניחו אֲחוֹרֵי הַדֶלֶת סָבַר לָהּ כְרַבִי יְהוֹשֻעַ  וְַהֲדַר בֵיהּ ר״ע לְגַבֵיהּ דר׳ יְהוֹשֻעַ מִמַאי אֲמַר  רָבָא מִדְקָתָנֵי פְתִילַת הַבֶגֶד מַאי אִירְיָא דְתָנֵי  פְתִילַת הַבֶגֶד לִיתְנֵי פְתִילָה שֶל בֶגֶד מַאי פְתִילַת הַבֶגֶד דַּעֲדַיִין בֶגֶד הוּא׃  מתני׳ לאֹ יִקּוֹב אָדָם שְפוֹפֶרֶת שֶל בֵיצָה וְִימַלְּאֶנָּה שֶמֶן וְְיִתְּנֶנָּה עַל פִי  הַנֵּר בִשְבִיל שֶתְּהֵא מְנַטֶּפֶת וְַאֲפִילּוּ הִיא שֶל חֶרֶס וְְרַבִי יְהוּדָה מַתִּיר אֲבָל  אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה מוּתָּר מִפְנֵי שֶהוּא כְלִי אֶחָד לָא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה  שֶל שֶמֶן וְְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר וְַיִּתֵּן ראֹש הַפְתִילָה בְתוֹכָהּ בִשְבִיל שֶתְּהֵא שוֹאֶבֶת  וְְרַבִי יְהוּדָה מַתִּיר׃ גמ׳ וּצְרִיכָא דְאִי אַשְמַעִינַן שְפוֹפֶרֶת שֶל בֵיצָה בְהָא  קָאָמְרִי רַבָנַן דְכֵיוְָן דְלָא מְאִיסָא אָתֵי לאסתפוקי מִינָּהּ אָבֵל שֶל חֶרֶס דמאיסא  אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לְרַבִי יְהוּדָה וְְאִי אַשְמְעִינָן שֶל חֶרֶס בְהָא קָאָמַר רַבִי יְהוּדָה אֲבָל  בְהַהִיא אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָנַן וְְאִי אַשְמְעִינָן הָנָךְ תַּרְתֵּי בְהָנֵי קָאָמַר רַבִי יְהוּדָה  מִשּוּם דְלָא מִיפְסַק אֲבָל קְעָרָה דמיפסקא אֵימָא מוֹדֵי לְהוּ לְרַבָנַן וְְאִי אַשְמְעִינַן  בְהַהִיא בְהַהִיא קָאָמְרִי רַבָנַן אֲבָל בְהָנֵי תַּרְתֵּי אֵימָא מוֹדוּ לְרַבִי יְהוּדָה צְרִיכָא׃  וְְאִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה מוּתָּר וכו׳׃ תָּנָא אִם חִבְּרָהּ בְסִיד וּבְחַרְסִית מוּתָּר וְְהָאֲנַן  יוֹצֵר תְּנַן מַאי יוֹצֵר כְעֵין יוֹצֵר׃ תַּנְיָא א״ר יְהוּדָה פַעַם אַחַת שבתינו בַעֲלִיַּית  בֵית נִתְזָה בְלוֹד וְְהֵבִיאוּ לָנוּ שְפוֹפֶרֶת שֶל בֵיצָה ומלאנוה שֶמֶן ונקבנוה והנחנוה  עַל פִי הַנֵּר וְְהָיָה שָם ר״ט וּזְקֵנִים וְְלאֹ אָמְרוּ לָנוּ דָבָר אָמְרוּ לוֹ מִשָּם רְאָיָה שָאנֵי  בַיִת נִתְזָה דִּזְרִיזִין הֵן אָבִין צִיפוֹרָאָה גְרַר סַפְסָלָא בְעִילִּיתָא דְשֵישָא לְעֵילָא  מֵרַבִי יִצְחָק בֶן אֶלְעָזָר א״ל אִי שְתוְקִֹי לָךְ כְדִשְתִיקוּ לֵיהּ חַבְרַיָּא לר׳ יְהוּדָה נָפֵיק  מִינֵּיהּ חוּרְבָא גְּזֵירָה עִלִּיתָא דְשֵישָא אַטּוּ עִלִּיתָא דְעָלְמָא רֵיש כְנִישְתָּא דְבָצְרָה  גְרַר סַפְסָלָא לְעֵילָא מר׳ יִרְמְיָה רַבָה א״ל כְמַאן כר״ש אֵימַר דְאָמַר ר״ש בִגְדוֹלִים  דְלָא אֶפְשָר בִקְטַנִּים מִי אֲמַר וּפְלִיגָא דְעוּלָּא דְאָמַר עוּלָּא מַחֲלוֹקֶת בִקְטַנִּים אֲבָל  בִגְדוֹלִים ד״ה מוּתָּר מְתִיב רַב יוֹסֵף ר״ש אוֹמֵר גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה כִסֵּא וְְסַפְסָל  וּבִלְבַד שֶלּאֹ יִתְכַוֵּין לַעֲשוֹת חָרִיץ קָתָנֵי גְּדוֹלִים וְְקָתָנֵי קְטַנִּים קַשְיָא לְתַרְוְַוְיְיהוּ  עוּלָּא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ ור׳ יִרְמְיָה רַבָה מְתַּרֵץ לְטַעֲמֵיהּ עוּלָּא מְתָרֵץ לְטַעֲמֵיהּ  מִטָּה דוּמְיָא דְכִסֵּא ור׳ יִרְמְיָה רַבָה מְתָרֵץ לטעמי׳ כִסֵּא דוּמְיָא דְמִטָּה מְתִיב רַבָה  מוֹכְרֵי כְסוּת מוֹכְרִין כְדַרְכָן וּבִלְבַד שֶלּאֹ יִתְכַוֵּין בַחַמָה מִפְנֵי הַחַמָה וּבַגְּשָמִים  מִפְנֵי הַגְּשָמִים וְְהַצְּנוּעִין מַפְשִילִין בְמַקֵּל לַאֲחוֹרֵיהֶן וְְהָא הָכָא דְאֶפְשָר לְמֶיעֲבַד  כִצְנוּעִין דְכִי קְטַנִּים דָמֵי וְְכִי לאֹ מִתְכַוֵּין שָרֵי ר״ש לְכַתְּחִלָּה תְּיוּבְתָּא דר״י רַבָה  תְּיוּבְתָּא׃ מתני׳ הַמְכַבֶה אֶת הַנֵּר מִפְנֵי שֶהוּא מִתְיָרֵא מִפְנֵי נָכְרִים וּמִפְנֵי  ליסטי׳ מִפְנֵי רוּחַ רָעָה מִפְנֵי הַחוֹלֶה שֶיִּישַן פָטוּר כְחָס עַל הַנֵּר כְחָס עַל הַשֶּמֶן כְחָס  עַל הַפְתִילָה חַיָּיב רַבִי יוֹסֵי פוֹטֵר בְכוּלָּן חוּץ מִן הַפְתִילָה מִפְנֵי שֶהוּא עוֹשֶה  פֶחָם׃  גב׳  הנימו בקופסה. גלי דעתיה דחשיב ליה: במגוד. קביל״א דגרע  מקופסה ועדיף מאחורי הדלת ואחורי הדלת עדיף מזרקו לאשפה  ומוכן דר׳ אליעזר היינו קופסא ושלא מן המוכן מגוד ואמורי הדלת:  ומאי (כ) קרי ליה שלא מן המוכן. הואיל ולרבי אליעזר משיב לקבולי  טומאה דלגבי קופסה להו מוכן הוא:  ורבי יהושע סבר כו'. ומוכן דרבי  יהושע מגוד ואמוכי הדלת ושלח מן  המוכן זרקו לאשפה: ומאי (ג) קרי ליה.  למגוד מוכן הואיל ולר׳ יהושע בטל  דלגבי השפה דאיירי בס רבי יהושע  מוכן הוא ורבי עקיבא תלחו במגול  קרי מוכן וחמוכי הדלת שלא מן  המוכן: והדר ניה ר׳ עקיבא לגבי  רבי יהושע. ומטהר אף כמוכן:  מדקסני. במתניתין פתילת הבגד  דמשמע שעדיין נגד הוש קלת ומסוב  בעיניו ואפ״ה קאמר רבי עקיבא  במתני׳ טהורה היא חלמה סדר נים:  של בגד. משמע שקפלה מנגד. הבגד  משמע שקפל הבגד עלמו שלס ולענין  הדלקה כדחוקימנה לעילט) טעמה דרבי  אליעזר דבעי פתילה מחורכת שתדלק  יפה: מתני' שתהא מנטפת.  ויתקיים הנר שתהא השמן מטפטף  כל שעה לתוך הנר. וטעמא משום  גזרה שמא יסתפק הימנו וכיון  שהקלהו לגר חייב משום מכנה ואפי׳  אותה שפופרת של חכם דמאיסה ליה  גזריקן: אבל הם חיברה. ליכא למימש  דמסוס איסור שנת בדיל מינים:  וימן ראש הפתילה. השני שהוא יוצא  דרך הנקב האחר שננר לשאוב ושמן  נמשך דרך הפתילה לראש הדולק:  ורבי יהודה מתיר. דלא גזר:  גמ׳ דלא מיפסק. מידי שהוא מונח  נמוך חלל הנר למעלה מכיסוי:  דמפסקה. שהרי חלל הנר מונחת וים  כאן הפסק וליכא למימר גופיה הוא  אימה מודה דנגזור: מנה אס קיברה.  בעה״צ עלמו מבעוד יום בסיר או  במרסית מותר: כעין יולר. שחברה  שפיר: השיטה. כלפה של שים דלא  עביד נה מרין: לעילא מרצי ילמק.  לפניו: כדשתיקו ליה מבריא. רבי  טרפון חקנים שמפני שלה אמרו לו  דבר דימה והעיד דמותר: נפק מינים  מורבה. וינהגו היתר בדבר. ור׳ יצחק  סבירא ליה כרבי יהודה דדבר שאין  מתכוין אסור ואע״ג דנטיים לא עביד  מכין גזר אטו עיליתה דעלמה: כים  כניסתה. מפטיר כנסיות המכנים  ומוליה ומיישב תלמידים ותינוקות:  דבלרה. שם מקום כי זנח לה׳ בכלרה  (ישעיה לד): כר׳ שמעון. דאמר גורר אדם: דלא אפשר. אלא בגריכה שאין יכול ליטלן בידו: מחלוקת בקטנים. ואע״ג דאפשר בטלטול שרי  רבי שמעון הואיל ואין מתכוין לחרין ורבי יהודה סבר כיון דאפשר אסור: קמני גדולים. מטה: וקוני קטנים. כסא, ורבי יהודה פליג עליה דתנן  במסכת בילה [כנ: רבי יהודה אומר כל הכלים אין נגררים דאי לאו משום פלוגתייהו למה לי למיתני גדולים השתא קטנים שרי רבי שמעון גדולים  מיבעיה שלח תנח קטנים משום ר׳ שמעון ותנא גדולים משום רבי יהודה: דומיא דכסא. קטנים ובהא הוא דחסר רבי יהודה אבל בגדוליס  שרי: כמא דומיא דמעה, גדולים ובהא הוא דשרי רבי שמעון אבל בקטנים אמר: מוכרין כדרכן. כסות של כלאים לובשו בשוק כדי להראותו  למוכרו דלא חסרה תורה אלא לבישה שהיא להתחמם כדרך כל הלובשים והעלאה דומיא דלבישה נמי דמיתהני בה: ובלבד שלא יתכוין כו'. וכ׳  שמעון הוא דחויל בתר כוונה: והלנועים, כשרים שמרחיקין עלמן מכל לחזות שפתים: והח הכא דאפשר. לכל אדם למעבד שלא על ידי  איסור ואפילו הכי שכי: מתני' מפני נכרים. כגון פרסיים שהיה להם יום חג שאין מנימין אור חלה בבית עבודת אלילים  שלהם: ומפני סלסטין. שלא יראו שיש שם אדם ויצאו עליו: ומפני רוח רעה. ")הבאה עליו וכשאינו רואה נוח לו: פטור.  ובגמרא מסרם לכולה: כחס על הנר. שראוהו שמתקלקל ומם עליו וכנה את הפתילה: הנר. קרוייזי״ל: חייב. ובגמרא (לקמן ג.]  גְּזֵירָה עִילִּיָתָא דְשֵישָא אַטּוּ עִילִּיָתָא דְעָלְמָא. וְְהָא דְקָאָמַר בְסוֹף  הַמַצְנִיעַ ( לקמן דף צה. ושם ) אַמֵימָר שְרָא זִילְחָא בִמְחוֹזָא  וּמְפָרֵש דְטַעְמָא מַאי אָמוּר רַבָנַן דִילְמָא אָתֵי לְאַשְוְוֹיֵי גּוּמוֹת הָכָא לֵיכָא  גּוּמוֹת וּמְפָרֵש בְּקוּנְטְרֵס דְכוּלָּהּ מְחוֹזָא רִצְפָה הָיְתָה הָתָם אֵין לִגְזוֹר  מְחוֹזָא אַטּוּ שְאָר עֲיָירוֹת אֲבָל בָעִיר  אַחַת גָּזְרִינַן עֲלִיָּיה זוּ אַטּוּ עֲלִיָּיה אַחֶרֶת׃  ה״ג מַחֲלוֹקֶת בִקְטַנִּים אֲבָל בִגְדוֹלִים  ד״ה מוּתָּר ול״ג ד״ה אָסוּר דִּבְפֶרֶק  כָל שָעָה ( פסחים דף כ.׃ ושם )  מַשְמַע דְטָפֵי שָרֵי הֵיכָא דְלאֹ אֶפְשָר  מֵהֵיכָא דְאֶפְשָר׃  וּבִלְבַד שֶלּאֹ יִתְכַוֵּין בַחַמָה מִפְנֵי  הַחַמָה וכו׳. וּבְעִנְיַן דְלָא  הָוְֵי פָסֵיק רֵישֵיהּ כְגוֹן שֶהוּא לָבוּש  מַלְבּוּשִׁים אֲחֵרִים לְהָגֵין עָלָיו מִפְנֵי  הַחַמָה וּמִפְנֵי הַצִּינָּה׃