יומא
ליה לעולם בחולה שיש בו סכנה אובדין הוא דליתני
יהללו יה הכי קאמר לעולם יעסוק אדם בתורה
לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך מיד נענה ולא יפה
אחר מנהגו של עולם שר ב״ו גוזר גזרה ספק מקיימין
אותה ואילו משה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים ולא יפה אמר
שלמה ושבח אני את המתים וגו׳ ד״א ושבח אני וגו׳ כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי
דכתיב "עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני הקב״ה "רבונו של עולם מחול לי על אותו
עון אמר לו מחול לך אמר לו עשה עמי אות בחיי אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע "כשבנה
שלמה את בית המקדש ביקש להכנים ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר שלמה עשרים
וארבעה רננות ולא נענה פתח ואמר ישאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד רהטו בתריה
למיבלעיה אמרו 'מי הוא זה מלך הכבוד אמר להו ה' עזוז וגבור חזר ואמר ישאו שערים ראשיכם ושאו פתחי
עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא נענה כיון שאמר ייה׳
אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי
קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב״ה על אותו עון ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים
שכבר מתו " והיינו דכתי׳ ייביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל
הטובה אשר עשה ה׳ לדוד עבדו ולישראל עמו וילכו לאהליהם שמצאו נשותיהן בטהרה שמחים שנהנו מזיו
השכינה וטובי לב שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר על כל הטובה אשר עשה ה׳ לדוד עבדו
(ולישראל עמו. לדוד עבדו) שמחל לו על אותו עון ולישראל עמו דאחיל להו עון דיום הכפורים ודקאמר שלמה
כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב 12 הודיעני ה׳
קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הודיעני ה׳ קצי
אמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם ומדת ימי מה היא גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת
ימיו של אדם ואדעה מה חדל אני אמר לו "בשבת תמות אמות באחד בשבת אמר לו כבר הגיע מלכות שלמה
בנך "ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי׳ כמלא נימא אמות בערב שבת "אמר לו ניכי טוב יום בחצריך מאלף
·טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח
גב׳ מדקמני סיפא, כחס על הנר כו׳ חייב חטאת הס שגג בשנת ששכח שהוא שנת או סבר שכיבוי מותר בשבת: ש״מ ר׳ יהודה היא.
דהמר ע)מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה דכינוי זה אין צריך לגופו אלא לצורך דבר אחר שלא מדלק הפתילה או שלא יפקע
הנר ואין לך כיבוי הלריך לגופו אלא כיבוי של פחמין כשעושין אותו וכיבוי של הבהוב פתילה שהכינוי נעשה להשמיז נו החור מהר כשירלה
להדליקו. וכיון דרבי יהודה היא רישא דפטר משום מולה וה״ה לשאר פטורי דמתניתין: אי. דאית נהו סכנת נפשות ומשוס פקוח נפש שרי
להו ליתני מותר לכתחלה: חייב מיבעי ליה. הואיל ורבי יהודה
גמ׳ מדקתני סיפא חייב ש״מ ר׳ יהודה היא רישא היא
דלה פטר ליה משום דאינה צריכה לגופה: והא דסני רבי
במאי עסיקנא אי בחולה שיש בו סכנה מותר מיבעי אושעיא. בהדיא אבל אסור: ור' שמעון היא. יודפטר ליה משום
אינה צריכה לגופה: שאול שאילתה. שאלו שאלה: לעילא מר׳
ליה ואי בחולה שאין בו סכנה חייב חטאת מיבעי סנמוס.
לפניו, וכן לשון הש״ס והמקרה (6) שרפים עומדים ממעל לו
(ישעיה ו׳) ועל שם שיראים להתקרב לפניו עומדין מרחוק: דמן מותר ואיידי דבעי למתני סיפא חייב תנא נמי
נוי. מקום: באיםא. מולה, תרגום של רעה [בראשית לון בישמה: פתח
ואמר. רישא פטור והדתני רבי אושעיא אם בשביל החולה
כך היו רגילין לפתוח באגדה תחילה והוא דומה לשאלה ודרם:
כ)כי שיישן לא יכבה ואם ככה פטור אבל אסור ההיא
לכלב מי. כלומר גדולים החיים ופקוח נפש: אן היא. אנה הלכה:
בחולה שאין בו סכנה ורבי שמעון היא: שאול ומורה ואמרם. לסתור דברי עלמך: לא קשיא. איהו גופיה הוה
נבשאילה זו לעילא מר' תנחום דמן נוי מהו לכבות מפרש להו: דאמר ר׳ יוחנן. קרא קא דרים במחיס מפשי: ושבת
בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא פתח ואמר אני את המתים. שעסקו בחייהם בתורה ומלות ומתו ראויים
למנחם אפילו מלדיקים מייס שגדולים הן במיתתן מבחייהן: עמד אנת שלמה אן חכמתך אן ייסוכלתנותך לא דייך
משה. ואין לך לדיק ממנו ולא נענה בזכותו: ד״א ושבת אני אם שדבריך סותרין דברי דוד אביך אלא שדבריך
המסים. הראשונים מן החיים של עכשיו שהראשונים טובים מאלה סותרין זה את זה דוד אביך אמר ילא המתים
מדע שמתקיימות גזרותיו של משה ואין מתקיימות גזירות שרים
יהללו יה ואת אמרת יושבח אני את המתים שכבר של
עכשיו: ותקן כמה תקנות, כי ההיא דתני במגילה (דף ד׳.
מתו וחזרת ואמרת 'כי לכלב חי הוא טוב מן ולב.) משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של האריה
המת לא קשיא הא דקאמר דוד לא המתים יוס: על אותו עון. דבת שבע: דבקו שערים. של נית קלטי הקדשים:
כ״ד רונות, רנה תפלה תחינה כתובים בתפלת שלמה
עד כ״ד. ויש אומרים כ״ד ברכות לתענית ולא נהיראל):
רהטו ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה
שערים בקריה למכלעיה. סברי דעל עצמו אמר מלך הכבוד
א״ל ומן המצות ואין להקב״ה שבח בו והיינו דאמר ר׳
שערים מי הוא זה מלך הכבוד אמר איהו ה׳ עזח וגבור (תהלים
כד): יוחנן "מאי דכתיב 'במתים חפשי כיון שמת אדם
שונאי דוד. משפחת שאול שמעי וכיולא נו: דיום הכפורים. שאכלו
נעשה חפשי מן התורה ומן המצות ודקאמר שלמה ושתו
בחנוכת הבית כדכתיב) את המג [וגו׳] שבעת ימים ושבעת ימים
ושבח אני את המתים שכבר מתו שכשחטאו כדאמרינן
במועד קטן (דף ט.): ודקאמר שלמה כי לכלב תי הוא
עוב ישראל במדבר עמד משה לפני הקב״ה ואמר כמה
מאריה המת. לאו לענין חשיבותה אמרו אלא לענין הלכות שבת
תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה וכשאמר יזכור וי״ט: קילי. העמידות לנה עליי: מדת ימי. כמה ימי חיי: מה חדל אני.
באיזה יום אני מדל ובטל מן העולם: אמות נאמד בשנה. שיוכלו
להתעסק בי ובהספדי: כי עוב יום נחלריך. כלומר כבר אמרת
אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו דבר לפני
טוב יום שאתה עומד בחלרי ועוסק בתורה מחלף עולות שעתיד
בכך שלמה להעלות כדכתיב (מלכים א ג) אלף עולות יעלה שלמה וגו׳: אותה ספק אין מקיימין אותה ואם תמצי לומר
כל
מקיימין אותה בחייו מקיימין אותה במותו אין מקיימין