Шаббат 33a

דְאָכְלָן וְְלָא עָבְדָן וּכְתִיב הִכֵיתִי אֶתְכֶם בְשִדָפוֹן וּבַיֵּרָקוְןֹ הַרְבוֹת גַּנּוְתֵֹיכֶם וְְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְְזֵיתֵיכֶם יאֹכַל הַגָּזָם וּכְתִיב יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶה וְְיֶתֶר הָאַרְבֶה אָכַל הַיֶּלֶק וְְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל וכתי׳ וְַיִּגְזוְרֹ עַל יָמִין וְְרָעֵב וְַיּאֹכַל עַל שְמאֹל וְְלאֹ שָבֵעוּ אִיש בְשַר זְרוֹעוֹ יאֹכֵלוּ אַל תִּקְרִי בְשַר זְרוֹעוֹ אֶלָּא בְשַר זַרְעוֹ׃ בַעֲוֹן עִינּוּי הַדִין וְְעִיוּוּת הַדִין וְְקִלְקוּל הַדִין וּבִיטּוּל תּוֹרָה חֶרֶב וּבִיזָּה רַבָה וְְדֶבֶר וּבַצּוְרֶֹת בָא וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִין וְְאֵינָן שְבֵעִין וְְאוֹכְלִין לַחְמָם בַמִשְקָל דִכְתִיב וְְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נוְקֶֹמֶת נְקַם בְרִית וְגוֹ׳ וְְאֵין בְרִית אֶלָּא תּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר אִם לאֹ בְרִיתִי יוֹמָם וְָלָיְלָה וְגוֹ׳ וּכְתִיב בְשִבְרֵי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְְאָפוּ עֶשֶר נָשִים וְגוֹ׳ וּכְתִיב יַעַן וּבְיַעַן בְמִשְפָטַי מָאָסוּ׃ בַעֲוֹן שְבוּעַת שָוְְא וּשְבוּעַת שֶקֶר וְְחִילּוּל הַשֵּם וְְחִילּוּל שַבָת חַיָּה רָעָה רַבָה וּבְהֵמָה כָלָה וּבְנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִין וְְהַדְרָכִים מִשְתּוְמְֹמִין שנא׳ וְְאִם בְאֵלֶּה לאֹ תִוָּסְרוּ לִי אַל תִּקְרִי בְאֵלֶּה אֶלָּא בְאָלָה וּכְתִיב וְְהִשְלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּדֶה וְגוֹ׳ וּכְתִיב בִשְבוּעַת שֶקֶר וְְלאֹ תִשָּבְעוּ בִשְמִי לַשָּקֶר וְְחִלַּלְתָּ אֶת שֵם אֱלהֶֹיך וּבְחִלּוּל הַשֵּם כְתִיב וְְלאֹ תְחַלְּלוּ אֶת שֵם קָדְשִי וּבְחִלּוּל שַבָת כְתִיב מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת וְְיָלֵיף חִילּוּל חִילּוּל מִשְּבוּעַת שֶקֶר׃ בַעֲוֹן שְפִיכוּת דָמִים בֵית הַמִקְדָש חָרֵב וּשְכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְרָאֵל שֶנֶּאֱמַר וְְלאֹ תַחֲנִיפוּ וְגוֹ׳ וְְלָא תְטַמֵא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶר אַתֶּם יוֹשְבִים בָהּ אֲשֶר אֲנִי שוֹכֵן בְתוֹכָהּ הָא אַתֶּם מְטַמְאִים אוֹתָהּ אֵינְכֵם יוֹשְבִים בָהּ וְְאֵינִי שוֹכֵן בְתוֹכָהּ׃ בַעֲוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת וְַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים וְְהַשְמָטַת שְמִיטִין וְְיוֹבְלוֹת גָּלוּת בָא לָעוֹלָם וּמַגְלִין אוֹתָן וּבָאִין אֲחֵרִים וְְיוְשְֹבִין בִמְקוֹמָן שֶנֶּאֱמַר כִי אֶת כָל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשוּ אַנְשֵי הָאָרֶץ וְגוֹ׳ וּכְתִיב וְַתִּטְמָא הָאָרֶץ וְָאֶפְקוְדֹ עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וְגוֹ׳ וּכְתִיב וְְלאֹ תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְטַמַאֲכֶם אוֹתָהּ וּבַעֲבוֹדַת כוֹכָבִים כְתִיב וְְנָתַתִּי אֶת פִגְרֵיכֶם וְגוֹ׳ וּכְתִיב וְַהֲשִמוְתִֹי אֶת מִקְדְשֵיכֶם וְגוֹ׳ וְְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוְיִֹם בַשְמִיטִּין וּבַיוֹבְלוֹת כְתִיב אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַבְתוְתֶֹיהָ כלֹ יְמֵי הָשַּמָה וְְאַתֶּם בְאֶרֶץ אוֹיְבֵיכֶם וְגוֹ׳ וּכְתִיב כָל יְמֵי הָשַּמָה תִּשְבוְתֹ׃ בַעֲוֹן נַבְלוּת פֶה צָרוֹת רַבוֹת וּגְזֵירוְתֹ קָשוֹת מִתְחַדְשוֹת וּבַחוּרֵי שוֹנְאֵי יִשְרָאֵל מֵתִים יְתוֹמִים וְְאַלְמָנוְתֹ צוֹעֲקִין וְְאֵינָן נַעֲנִין שנא׳ עַל כֵן עַל בַחוּרָיו לאֹ יִשְמַח ה׳ וְְאֶת יְתוְמָֹיו [ וְְאֶת ] ( ו ) אַלְמְנוֹתָיו לאֹ יְרַחֵם כִי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרָע וְְכָל פֶה דוְבֵֹר נְבָלָה בְכָל זאֹת לאֹ שָב אַפוֹ וְְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה מַאי וְְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה א״ר חָנָן בַר רָבָא הַכלֹ יוֹדְעִין כַלָּה לָמָה נִכְנְסָה לַחוּפָה אֶלָּא כָל הַמְנַבֵל פִיו אפי׳ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר דִין שֶל שִבְעִים שָנָה לְטוֹבָה הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה אָמַר רַבָה בַר שֵילָא אָמַר רַב חִסְדָא כָל הַמְנַבֵל אֶת פִיו מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנָּם שֶנֶּאֱמַר שוּחָה עֲמוּקָּה פִי זָרוְתֹ רַב נַחְמָן בַר יִצְחָק אָמַר אַף שוֹמֵעַ וְְשוֹתֵק שֶנֶּאֱמַר זְעוּם ה׳ יִפוֹל שָם אָמַר רַב אוֹשַעֲיָא כלֹ הַמְמָרֵק עַצְמוֹ לַעֲבֵירָה חַבוּרוֹת וּפְצָעִין יוֹצְאִין בוֹ שֶנֶּאֱמַר חַבוּרוֹת פֶצַע תַּמְרוּק בְרָע וְְלאֹ עוֹד אֶלָּא שֶנִּדוְןֹ בְהִדְרוֹקָן שֶנֶּאֱמַר וּמַכוֹת חַדְרֵי בָטֶן אָמַר רַב נַחְמָן בַר יִצְחָק. סִימָן לַעֲבֵירָה הִדְרוֹקָן ת״ר גׁ׳ מִינֵי הִדְרוֹקָן הֵן שֶל עֲבֵירָה עָבֶה וְְשֶל רָעָב תָּפוּחַ וְְשֶל כְשָפִים דַק שְמוּאֵל הַקָּטָן חָש בֵיהּ אָמַר רבש״ע מִי מֵפִיס אִיתַּסֵי אַבַיֵי חָש בֵיהּ אָמַר רָבָא יָדַעֲנָא בֵיהּ. בְנַחֲמָנִי דִמְכַפֵין נַפְשֵיהּ רָבָא חָש בֵיהּ וְְהָא רָבָא הוּא דַאֲמַר נְפִישִי קְטִילֵי קֵדָר מִנְּפִיחֵי כָפָן שָאנֵי רָבָא דְאָנְסִי לֵיהּ רַבָנַן בְעִידָנֵיהּ בְעַל כוֹרְחֵיהּ ת״ר ד׳ סִימָנִין הֵן סִימָן לַעֲבֵירָה הִדְרוֹקָן סִימָן לְשִנְאַת חִנָּם יֵרָקוֹן סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ עֲנִיּוּת סִימָן ללה״ר אַסְכָרָה ת״ר אַסְכָרָה בָאָה לָעוֹלָם על דאכלן ולא עברן. ונמלא שגוזלות את בעליהן ועוד מתוך שמלומדות במאכל ובמשתה גורמות לבעלים לגזול: וכתיב, בההיא פרשה בנבואת עמוס הכיתי אתכם בשרפון וסיפיה קרא כרמיכם (3) וזיתיכם יאכל הגזם וכתיב ביואל יתר הגוס דמשמע שהגוס אינו אלא מחלת מכה ואחריה נאים הרבה וחסיל אלמא גונאי עולה בעון גזל וכיון דמיני גובאי עולין רעב הוה וכיון דהרעב הוה כתיב בישעיה ויגזור על ימין ורעב וגו׳ וסיפיה דקרא אים בשר זרועו יאכלו: עינוי הדין. שמאמרין הדיינין לדונו ולא לשם שמים אלא לאחר שהוברר להן הדין משהין אותו: עוום סדין. שמעוותין אותו מזידין: קלקול הדין. שלא היו מתונין בו לעיין כל לרכן ונתקלקל מאליו: מרב וביזה רבה כו׳. דכתיב נקס ברית ואין ברית אלא תורה דכתיב הם לא בריתי יומס ולילהז) והגית בו יומם ולילהה) וכתיב מכב ועל ידי מכב דהיינו משלחת גירוי מלחמה הביזה נאה וכתיב ושלחתי דבר הכי דבר וכתיב בשברי לכם מטה לחם הרי בצורת וכתיב בסוף כל הקללות יען וביען במשפטי מחסו הרי עינוי ועיוות וקלקול בכלל: שבועת שוא. כל המשנה את הידוע כגון על האיש שהוא אשה. שבועת שקר שאין בדאותו ניכרת ומאמין שקל לבריות: והדרכים משתוממין. מאין עובר: אלה באלה. וים במשמע נין שוא בין שקר וכתיב בשבועת שקר ומללת ובשנת ובחילול השם כתיב חילול וגמרינן משבועה: חילול השם. אדם גדול שבני אדם למדים הימנו ואינו נזהר במעשיו נמצאו הקטנים מזלזלין בתורה על ידו ואומרים זהו מבין שאין ממש בתורה ובמלות ונמלא השס מתחלל נעשה דברו מולין: אין אני מוכן. חורבן הבית במשמע שאין משכני (ג) בתוכם: כי את כל המועצות. בפרשת עריות כתיב: ונתתי את פגריכס על פגרי גלוליכם. דהיינו ע״ו וכתיב בתריה והתכס חזרה בגוים וכתינע) ושממו עליה אויביכם היושבים בה הרי שהס גולין ואויביהם יושבין במקומן: שבסומיה. שמיטין: ואתם בארץ אויביכם. ולעיל מיניה כתיב ושממו עליה אויביכם: לא ישמה. הכי לרות וגזירות ואת יתומיו וחת אלמנותיו לא ירמס הכי לועקין ואינם נענין בעון מה כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה. ועוד ידו נטויה לסון ועד כל שנותיו של אדם שהן ע׳ שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה: הכל יודעין כו׳. ולא הולכך לאדם לפרש למה נכנסה והמנבל פיו בכך אפילו כו׳: שומה עמוקה. מוכנת לפי זכות למי שפיו זכה: זעוס ה׳ יפול מס. זעם של הקב״ה הוא שורה שס חלל פי זכות. היושב אזלו ושומע קרוי זעומו של הקב״ה: הממרק עלמו. מפנה לבו לכך. ממרק עלמו משאר עסקים להתעסק בעבירות: תמרוק ברע. הממרק ברע: הדרוקן. מולי הוא: של עבירה ענה, הבאה בשביל עבירה ענה, בשרו מתקשה ועב ונפוח בעוני: ספות, שייני״ם נפומ עורו על בשרו ומים בינתיים ונראה כזכוכית וכך מתוכו: דק. בשרו דק וכמוש: מי מסים. מי מטיל נוכל להבחין ולהודיע שאינו של עבירה עכשיו יאמרו עלי שעברתי על דת ואין הכל יודעין בג׳ סימנים שאמרנו ופעמים שמשתנין: ידענא ניה, שמחמת רעב בא לו ואין צריך להשדו: והא רבא דאמר. כלומר למה חם בו והח לא הרעיב את עלמו מדקאמר ידענח ניה בנחמני מכלל דהמרעיב עלמו רע בעיניו, ואי משום שהיה משהה נקניו ואמרינן בבכורות (דף מד:) לואה רכה הדרוקן רבה שעל שהיית נקבים הוא בא: הא איהו אמר נפישי קטילי קדר. רבים הרוגי נקבים ממותי הדרוקן של רעב. קדר לשון קדרה על שם ששופך כקדרה: דאנסי ליה רבנן בעידניה. התלמידים הקבועים להס עת לפניו אונסין אותו להשהות נקניו: סימן לנסות הרוק עניות. בפרק האיש מקדש (קדושין דף מט:) מפרש מחי עניות עניות דתורה: אסכרה. מולי המתחיל במעיים וגומר בגרון הנקרא בונמלא״ן: