לה׃במה מדליקיןפרק שנישבת

אלא לאכילת תרומה דלא אכלי כהנים  תרומה עד דשלים בין השמשות דר׳ יוסי  א״ר יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים  בין השמשות שלשה לילה תנ״ה כוכב אחד  יום שנים בין השמשות שלשה לילה א״ר יוסי  לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים  קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים  א״ר יוסי בר׳ זבידא העושה מלאכה בשני  בין השמשות חייב חטאת ממה נפשך א״ל  רבא לשמעיה אתון דלא קים לכו בשיעורא  דרבנן אדשימשא אריש דיקלי אתלו שרגא  ביום המעונן מאי במתא חזי תרנגולא בדברא  עורבי אי נמי אדאני׃ ת״ר שש תקיעות  תוקעין ערב שבת ראשונה להבטיל את העם  ממלאכה שבשדות שניה להבטיל עיר  וחנויות שלישית להדליק את הנר דברי ר׳ נתן  ר׳ יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין  ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק  פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת אמר  רשב״ג מה נעשה להם לבבליים שתוקעין  ומריעין ושובתין מתוך מריעין תוקעין ומריעין  הוו להו חמשה אלא שתוקעין וחוזרין ותוקעין  ומריעין ושובתין מתוך מריעין מנהג אבותיהן  בידיהן מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה  שניה להדליק את הנר כמאן לא כר׳ נתן  ולא כר׳ יהודה הנשיא אלא שלישית להדליק  את הנר כמאן כרבי נתן תנא דבי רבי  ישמעאל שש תקיעות תוקעין ע״ש התחיל  לתקוע תקיעה ראשונה נמנעו העומדים  בשדה מלעדור ומלחרוש ומלעשות כל  מלאכה שבשדות ואין הקרובין רשאין ליכנס  עד שיבואו רחוקין ויכנסו כולם כאחד ועדיין  חנויות פתוחות ותריסין מונחין התחיל לתקוע  תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו  החנויות ועדיין חמין מונחין על גבי כירה  וקדירות מונחות על גבי כירה התחיל לתקוע  תקיעה שלישית סילק המסלק והטמין המטמין  והדליק המדליק ושוהה כדי צליית דג קטן או  כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע  ושובת א״ר יוסי ( בר ) חנינא שמעתי שאם  בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק שהרי  נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך  שופרו לביתו אמר לו אם כן נתת דבריך  לשיעורין אלא מקום צנוע יש לו לחזן הכנסת  בראש גגו ששם מניח שופרו לפי שאין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות  והתניא שופר מיטלטל וחצוצרות אינם מיטלטלין אמר רב ( יוסי ) לא קשיא  כאן ביחיד כאן בצבור א״ל אביי וביחיד למאי חזי הואיל וראוי לגמע בו מים  אלא לאכילה. וכולה מילמה דר׳ יוחנן למומרא דלח תימה כי שלים  בין השמשות דר׳ יהודה ליליה הוא וניכול וממילא נמי לענין מולאי  שנת לא אמרינן כר׳ יהודה דנימא דר׳ יוסי ליליה הוא ושכי: כשני  בין השמשות, ערב שבת ומוצאי שבת בהעלם אחד אין כאן עוד אפס  תלוי אלה מטאת: ממה נפשך. אי  ליליה הוא חייב על ערב שבת ושל  מוצאי שבת אינו כלום וחי יממה הוא  חייב על מוצאי שבת ואין של ערב  שנת כלום. וכגון דעבד ליה כל בין  השמטות דליכא לספוקי להחי  בתחילתו ולהאי בסופו: בשיעורא  דרבנן. בין השמשות: אתלו. הדליקו  את הנר מבעוד יום: מזו מרנגולין.  היושבים על הקורות מנעול יוס וכן  העורכים בשדה: אדאני. עםכ  הקרוי מלווה ועלין שלו נוטין ללר  החמה שחרית כפופין למזרח ובמלי  היום זקופין ולערב כפופים מחד  למערב: שם תקיעות. אף התרועות  במנין דסדר שלהן תקיעה תרועה  ותקיעה: להבטיל ממלאכה שבשדות.  ויהח להן שהות ליכנס לעיר: להבטיל  העיר. ממלאכה: והחנויות. ממקמ  וממכר: למלון תפילין. והדלקת נר  ברביעית: להדביק פת בתנור. ועדיין  יש שהות כדי שיקרמו פניה שהיו  ממהרים התקיעות כדי להוסיף מחול  על הקדם: ותוקע ומריע ומוקע.  הכי שם: ושונת. חל שנת עליו:  מלעדור. מלחפור: ויכנסו כולם  כאחד. שלא יחשדו הנכנסים באחרונה  לומר שעסקו במלאכתן אמר ששמעו  קול השופר שאין הכל מכירין מי  קרובים ומי רחוקים: פריסין. הן  דלתות דוהמנויות ומסלקין אותן ומנימין  ע״ג יתדות ומוכרין עליהן תבלין ושאר  דברים ולערב מחזירין אותן לפתחיס:  ממין. מיס ממין למזוג בהן יין לשתות:  סילק המסלק. קדרות העשויות  להסתלק למחכל הלילה: והטמין  המטמין. את הרשויות למחרת: מון  הכנסת. שמם הליבור: להוליך  סופרו לביתו, שהיה גג מיוחד בגובה  העיר והמלעיתה לתקוע מס ומםס  מוליכו לביתו. חלמח אכתי לא נקיט  קדושת שנת עלייהו: לשיעורין.  פעמים שביתו קרוב פעמים שביתו  רחוק: בראש גנו. שתקע מס:  שאין מטלטלין. אפילו ברשות היחיד:  והמניה מופר מיטלטל. לפי שכפוף ראשו  וראוי לשאוב נו מיס ולשתות  התינוק: מלולרות. פשוטה ואינה  ראויה אלא לתקוע והוי דבר שמלאכתו  לאיסור ואסור מטוס מוקלה:  הא  אלא לענין אכילה. קשה דמשום שיעורא פורתא דהוי כהרף  עין לא הוי ליה למיפסק כר׳ יוסי וליכא למימר דכהרף עין  דר׳ יוסי אינו מיד אחר בין השמשות דר׳ יהודה ומתאחר הרבה  אחריו א״כ הא דאמר רב יהודה כו׳ בין השמשות דר׳ יהודה לרבי  יוסי כהנים טובלים בו מאי איריא  בין השמשות אחר בין השמשות דר׳  יהודה נמי כהנים טובלים לר׳ יוסי  וי״ל דאינו מתאחר כל כך שיהא  שיעור טבילה בינתיים א״נ ספק היה  להם אם היה מתחיל מיד אחר דר׳  יהודה או מתאחר הרבה ולהכי  איצטריך למיפסק דלא אכלי כהנים תרומה  עד דודאי שלים בין השמשות דרבי יוסי׃  הקשה ה״ר פורת דבשבת גופיה  הוה מצי למינקט הלכה  כר׳ יהודה בע״ש וכר׳ יוסי במוצאי  שבת וכן לענין תרומה הוה מצי למימר  הלכה כר׳ יהודה לענין טבילה וכר׳  יוסי לענין אכילה ונראה לר״י דניחא  ליה לאשמועינן רבותא דאפי׳ בשבת  דחמיר מיקל ר׳ יוסי ושרי לעשות  מלאכה בבין השמשות דר׳ יהודה  ואפי׳ בתרומה דקיל משבת או בתרומה  דרבנן מחמיר ר׳ יוסי דלא אכלי כהנים  עד דשלים בין השמשות דידיה׃  רבי יהודה הנשיא אומר שלישית  לחלוץ כו׳. פירש״י ורביעית  להדליק את הנר וכן משמע דלא פליג  אתרתי קמייתא ועוד דאמר בסמוך  שניה להדליק את הנר כמאן לא כר׳  נתן ולא כר׳ יהודה הנשיא וליכא  למימר נמי דאף לחלוץ תפילין קאמר  ומדליק נמי בשלישית מדקאמר אלא  ג׳ להדליק את הנר כמאן כר׳ נתן  משמע ולא כר׳ יהודה הנשיא וקשה  דבס״פ ד׳ מיתות ( סנהדרין דף סח.  ושם ) גבי שחלה ר״א ואותו היום ע״ש  היה ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפילין  גער בו אביו ויצא בנזיפה א״ל היאך  מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור  שבות אלמא הדלקת נר קודם לחליצת  תפילין וי״ל דשאני התם דמשום חוליו  איחרו מלהדליק את הנר לפי שהיו  טרודין בו עד שהיה סמוך לחשכה  ולכך אמר יעסוק באיסור סקילה  קודם ואדרבה משם יש ראיה דחליצת  תפילין קודמת מדרצה הורקנוס לחלוץ  תפילין קודם הדלקה ומסתמא היה  יודע שכך היו רגילין לעשות׃  שש תקיעות. כמו שפירש  בקונטרס שהיו תוקעין  תקיעה תרועה תקיעה אע״ג דקצת  משמע לקמן דשלש ראשונות תקיעות  הן דקתני התחיל לתקוע תקיעה שניה  לאו דווקא נקט תקיעה וכן מוכיח  בפרק החליל ( סוכה דף נג׃ ושם ) דתנן  אין פוחתין מכ״א תקיעות במקדש  ואין מוסיפין על מ״ח תקיעות וחשיב  באותן מ״ח שלש להבטיל את העם  ממלאכה ואמר בגמרא מתניתין דלא כר׳ יהודה דתניא רבי יהודה אומר הפוחת אל יפחות משבע והמוסיף אל יוסיף על ט״ז ומפרש במאי  פליגי ר׳ יהודה סבר תקיעה תרועה תקיעה אחת היא ואם ג׳ להבטיל את העם ממלאכה כולן תקיעות למה היה ר׳ יהודה מחשיבם כאחת׃  והתניא שופר מטלטלין כו׳. תימה לר״י הא ע״כ האי דשרי לטלטל שופר היינו לצורך גופו או לצורך מקומו דמחמה לצל אפי׳ ר׳  שמעון אסר כמו שאפרש בסמוך דשופר מלאכתו לאיסור הוא וברייתא דלעיל דאסר להצניעו היינו מחמה לצל והוי כמו מרא  שלא יגנב בפרק כל הכלים ( לקמן דף קכד׃) דהיינו טלטול שלא לצורך ואומר ר״י דמשמע ליה דאסר בברייתא דלעיל אפי׳ לצורך גופו ומקומו  מדקתני לפי שאין מטלטלין ולא קתני לפי שאין מצניעין וא״ת וכיון דאיירי הכא הא דמטלטל שופר היינו לצורך גופו א״כ חצוצרות אמאי אין  מטלטלין וי״ל דחצוצרות מוקצה יותר משופר כמו שאפרש בסמוך ומיהו מתוך פירוש הקונטרס משמע דשופר הוי מלאכתו להיתר׃