לח.כירהפרק שלישישבת

שכח קדירה על גבי כירה ובשלה בשבת  מהו אישתיק ולא א״ל ולא מידי למחר נפק  דרש להו המבשל בשבת בשוגג יאכל  במזיד לא יאכל ולא שנא מאי ול״ש רבה  ורב יוסף דאמרי תרווייהו להיתירא מבשל  הוא דקא עביד מעשה במזיד לא יאכל אבל  האי דלא קא עביד מעשה במזיד נמי יאכל  רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא מבשל  הוא דלא אתי לאיערומי בשוגג יאכל אבל  האי דאתי לאיערומי בשוגג נמי לא יאכל  מיתיבי שכח קדירה על גבי כירה ובישלה  בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל בד״א  בחמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא  בישל כל צורכו אבל חמין שהוחמו כל  צורכן ותבשיל שבישל כל צורכו בין בשוגג  בין במזיד יאכל דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר  חמין שהוחמו כל צורכן מותרין מפני  שמצטמק ורע לו ותבשיל שבישל כל צורכו  אסור מפני שמצטמק ויפה לו וכל המצטמק  ויפה לו כגון כרוב ופולים ובשר טרוף אסור  וכל המצטמק ורע לו מותר קתני מיהא  תבשיל שלא בישל כל צורכו בשלמא לרב  נחמן בר יצחק לא קשיא כאן קודם גזרה  כאן לאחר גזרה אלא רבה ורב יוסף דאמרי  להיתירא אי קודם גזרה קשיא מזיד אי  לאחר גזרה קשיא נמי שוגג קשיא מאי  גזירתא דאמר רב יהודה בר שמואל א״ר  אבא אמר רב כהנא אמר רב בתחילה היו  אומרים המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד  לא יאכל וה״ה לשוכח משרבו משהין במזיד  ואומרים שכחים אנו חזרו וקנסו על השוכח  קשיא דר׳ מאיר אדר׳ מאיר קשיא דר׳  יהודה אדר׳ יהודה דר׳ מאיר אדר״מ לא  קשיא הא לכתחילה הא דיעבד דר׳ יהודה  אדר׳ יהודה נמי לא קשיא כאן בגרופה  וקטומה כאן בשאינה גרופה וקטומה  איבעיא להו עבר ושהה מאי מי קנסוהו  רבנן או לא ת״ש דאמר שמואל בר נתן א״ר  חנינא כשהלך רבי יוסי לציפורי מצא חמין  שנשתהו על גבי כירה ולא אסר להן ביצים  מצומקות שנשתהו על גבי כירה ואסר להן  מאי לאו לאותו שבת לא לשבת הבאה  מכלל דביצים מצומקות מצטמקות ויפה להן  נינהו אין דאמר רב חמא בר חנינא פעם  אחת נתארחתי אני ורבי למקום אחד  והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין  ואכלנו מהן הרבה׃ ב״ה אומרים אף  מחזירין׃ אמר רב ששת לדברי האומר  שכת קדרה. אליבא מאן דאמר: המבשל בשבת. משנה היא: ולא שנה.  אבל האי דשכת קדרה לא שנא בין שוגג למזיד והכי דרש להו  סתמא ולא פירש אי אשוגג מדמה לה ומותר לאוכלה חי המזיד מדמה  לה ואסור: במזיד נמי. אם השהה על גבי כירה מבעוד יום יחכל: דלא  אסי לאיערומי. ולעשות מזיד ולומר  שוגג הייתי דלא נחשדו ישראל על  השבתות: דאמי לאיערומי. דאיסור  דרבנן הוא וקילה ליה והמי לפהויי  מזיד ויאמר שכחתי: מיסיבי שלה  קדרה כו׳ בשוגג. כגון האי לשכת  יאכל בשבת: במזיד. דלה שכמ אלא  הניח לא יאכל: ובשר טרוף. דגלי  דעתיה דלא לאורחים קבעי לה: וכל  המלטמק ויפה לו. כלומר וכן כל שהר  המלטמק ויפה להם אסור לאוכלן הס  השהן מזיד: קתני מיהם. בשלח  בישל כל לרכו דיש חילוק בין שוגג  למזיד במשהה. קשיח בין לרבה ורב  יוסף דשרו מזיד בין לרב נחמן דאסר  שוגג: בשלמא לרב נחמן. מלי לתרולי  כי מניח ההיא בשוגג יאכל לפני גזירה  דאמרינן לקמן דגזרו על השוכמין וכי  איתמר דר׳ חייא בר אבא דתרילנא  אליביה דשוגג אסור להמר גזירה:  אלא דרבה ורב יוסף. דאמרי הליבה  דר׳ חייא בר אבא להתירה אף במזיד:  אי קודס גזירה. אתמר דר׳ חייה:  קשיא מיהא מזיד. דהכא מניה במזיד  לא יאכל: ואי לאמר גזירה קשיא נמי  שוגג. דאפי׳ סוגג ה״ל למיסר דאילו  ממני׳ קודס גזירה נשנית: המכשל  בשבת. בידים דאיכא חיובא דאורייתא:  וה״ה לסוכת. דהמשהה נמי מנעול  יוס אם שכח בשוגג יאכל וחם במזיד  השהה לא יאכל כאילו בשלה בידיס  בשבת: קטיה דר׳ מאיר אדר׳. מאיר.  דחניה לעיל ברים פירקין [לו] לר׳ מחיר  אליבא דב״ה ממין אבל לא תבשיל  והכח שרי ממין ותבשיל שבישל כל  לרכו: וקשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה.  דהתם ח״כ יהודה ממין ומבטיל והכא  אסר תבשיל שבישל כל לרכו: הא  לכתחלה. משנה קמייתא לשהות  לכתחלה קמיירי והך בהשהה כבר  קאמר דמותר לחוכלה: כאן בגרופה  וקטומה. ההיה דלעיל אייכי נגרופה  וקטומה כדקמני בה משהין על גבי  גרופה וקטומה ואין משהין על שאינה  גרופה ומה הן משהין על הגרופה  שהתרנו לשהות ר״מ חומר כו׳ הלכך  אפי׳ לכתחלה שרי ר׳ יהודה והכה  כשאינה גרופה הלכך דיעבד חסר:  עבר ושהה במזיד מאי. מותר לאוכלה  או לא: ממין לא אסר. דמלטמק ורע לו:  בילים אמר. דמלטמק ויפה לו: מאי  לאו לאותו שבת. אםכן עליהן באכילה:  לא לשבת הבאה. אסר להן עכשיו שלה  לעשות כן לשבת הבאה אבל באכילה  שכו: מכלל דביליס מלומקות כו׳.  בעיה היא: והביאו לפניו. כמול:  לעוורדין. שנלטמקו עד שנעשו לקות  אפילו  שכח קדרה על גבי כירה ובישלה בשבת מהו. אע״ג דקיי״ל  כחנניא הכא בעי בדלא בשיל כמאכל בן דרוסאי דמודה ביה  חנניא אי נמי בעי אפי׳ בקידרא חייתא והא דשרינן בפ״ק ( דף יח׃ ושם  ) קידרא חייתא היינו דוקא בתנור שחומו רב דבלא חיתוי יתבשל עד  למחר. אבל כירה דשליט בה אוירא  אסור דאיכא למיחש שמא יחתה׃  אבל האי דלא קעביד מעשה  במזיד נמי יאכל. תימה דהא  אמר בפ״ק ( שם ) לא תמלא אשה קדרה  עססיות כו׳ ואם נתנה למוצאי שבת  אסורין בכדי שיעשו וי״ל דבלאו הכי  פריך שפיר מברייתא דמייתי׃  בשלמא לרב נחמן בר יצחק  כאן קודם גזירה כו׳.  תימה לר״י לימא תרווייהו קודם  גזירה והא דשרי בברייתא שוגג היינו  בבשיל כמאכל בן דרוסאי ורב נחמן  איירי בדלא בשיל כמאכל בן דרוסאי  כדפי׳ ותירץ ר״ת דבישלה בשבת משמע  שלא היתה קודם לכן כלל מבושלת ולא  בעי למימר נמי דרב נחמן סבר כר׳  יהודה דאסר תבשיל אפי׳ בישל כל  צרכו וכ״ש לא בישל משום דדילמא ר׳  יהודה לא איירי אלא במזיד אבל  בשוגג מודה לר״מ דשרי אפי׳ לא  בישל כל צרכו׃  קשיא דר׳ מאיר אדר׳ מאיר.  כאן משמע דסתם חמין  ותבשיל הוי נמי מבושל כל צרכו דאי  לאו הכי לא הוה פריך מידי ורשב״א  אומר דאפי׳ אי סתם חמין ותבשיל  הוי בלא בשיל כל צרכו פריך שפיר  דהא׃ באינה גרופה משמע בברייתא  דלעיל דאין משהין כלל אפי׳ בישל כל  צרכו דאי הוה שרי בישל כל צרכו ה״ל  לפרש מה הן משהין באינה גרופה  כדמפרש אגרופה והכא שרי ר״מ  בישל כל צרכו אפי׳ באינה גרופה  מ״מ נראה דסתם חמין ותבשיל הוי  נמי בבשיל כל צרכו מדפשיטא ליה  לתלמודא דמאן דאסר להחזיר אסר  אפי׳ בישל כל צרכו כדמוכח גבי ואף  ר׳ אושעיא סבר כו׳׃  הא לכתחלה הא דיעבד. לא סגי  בהאי שינויא דהא לעיל שרי  ר׳ מאיר סתם חמין דהויא אפי׳ לא  הוחמו כל צורכן אפי׳ לכתחלה והכא  אסר חמין שלא הוחמו כל צורכן  אפי׳ דיעבד אלא צריך לשנויי כדמשני  אקשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה הא  בגרופה וקטומה הא בשאינה גרופה  ואדרבי יהודה נמי צריך לשנויא  (דהכא ) דהא לכתחלה הא דיעבד  דהא בשאינה גרופה אסר לעיל  אפי׳ חמין שנתבשל כל צרכו והכא  שרי אלא דאיכא לשנויי הא לכתחלה  הא דיעבד׃  עבר ושהה מאי. בדלא בשיל  כמאכל בן דרוסאי ליכא  לאוקמי דהא כבר פשט לעיל לאיסורא  כרב נחמן בר יצחק ונראה לר״י  דמבעיא ליה בבשיל ובשוגג ואליבא דר׳ יהודה אע״ג דאין הלכה כר׳ יהודה אי אסר מצטמק ויפה לו דוקא  במזיד  או דילמא אפי׳ בשוגג ומייתי ראיה ממעשה דר׳ יוסי  דאסר ומשמע ליה דאפי׳ בשוגג היה מדקאמר ונשתהו ולא קאמר ושיהו ומיהו לשון עבר ושהה משמע במזיד  כמו עברה ולשה דפסחים ( דף מב.) ואומר רשב״א דקודם גזירה בעו דאחר גזירה פשיטא דאסור בשוגג כמו מזיד׃  לא לשבת הבאה. כולה סוגיא בשאינה גרופה דבגרופה ליכא שום אמורא דאסר כדפרישית לעיל והיינו כרב דאסר לעיל מצטמק ויפה לו׃