נ.במה טומניןפרק רביעישבת

נוֹטֵל אֶת הַכִיסּוּי וְְהֵן נוְפְֹלוְתֹ אֶלָּא אִי אִיתְמַר  הָכִי אִיתְמַר אָמַר רָבָא לאֹ שָנוּ אֶלָּא שֶלּאֹ  יִחֲדָן לְהַטְמָנָה אֲבָל יִחֲדָן לְהַטְמָנָה מְטַלְטְלִין  אוֹתָן אִיתְמַר נַמִי כִי אֲתָא רָבִין א״ר יַעֲקבֹ  א״ר אַסִי בֶן שָאוּל אָמַר רַבִי לאֹ שָנוּ אֶלָּא  שֶלּאֹ יִחֲדָן לְהַטְמָנָה אֲבָל יִחֲדָן לְהַטְמָנָה  מְטַלְטְלִין אוֹתָן רָבִינָא אוֹמֵר בְשֶל הֶפְתֵּק  שָנוּ תַּנְיָא נַמִי הָכִי גִּיזֵּי צֶמֶר שֶל הֶפְתֵּק  אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן וְְאִם הִתְקִינָן בַעַל הַבַיִת  לְהִשְתַּמֵש בָהֶן מְטַלְטְלִין אוֹתָן תְּנָא רַבָה  בַר בַר חָנָה קַמֵיהּ דְרַב חֲרָיוֹת שֶל דֶקֶל  שֶגְּדָרָן לְעֵצִים וְְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן לִישִיבָה צָרִיךְ  לְקַשֵּר רשב״ג אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ לְקַשֵּר הוּא  תָּנֵי לָהּ וְְהוּא אֲמַר לָהּ הֲלָכָה כרשב״ג  אִיתְּמַר רַב אָמַר קוֹשֵר וּשְמוּאֵל אָמַר חוֹשֵב  וְְרַב אַסֵּי אָמַר יוֹשֵב אע״פ שֶלּאֹ קִישֵּר  ואע״פ שֶלּאֹ חִישֵּב בִשְלָמָא רַב הוּא דְאָמַר  כת״ק וּשְמוּאֵל נַמִי הוּא דְאָמַר כרשב״ג  אֶלָא רַב אַסִי דְאָמַר כְמַאן הוּא דְאָמַר כִי  הַאי תַּנָּא דְתַנְיָא יוֹצְאִין בְפָקוְרִֹין וּבְצִיפָא  בִזְמַן שֶצְּבָעָן ( בשמן ) וּכְרָכָן בִמְשִיחָה לאֹ  צְבָעָן ( בשמן ) וְְלאֹ כְרָכָן בִמְשִיחָה אֵין יוֹצְאִין  בָהֶם וְְאִם יָצָא בָהֶן שָעָה אַחַת מִבְעוֹד יוֹם  אע״פ שֶלּאֹ צָבַע וְְלאֹ כְרָכָן בִמְשִיחָה מוּתָּר  לָצֵאת בָהֶן אָמַר רַב אַשִי אַף אֲנַן נַמִי  תָּנֵינָא הַקַּש שֶעַל גַבֵי הַמִטָּה לאֹ יְנַעְנְעוְֹ  בְיָדוֹ אֲבָל מְנַעְנְעוְֹ בְגוּפוֹ אֲבָל אִם הָיָה ( עליו  ) מַאֲכַל בְהֵמָה אוֹ שֶהָיָה עָלָיו כַר אוֹ סָדִין  מִבְעוֹד יוֹם מְנַעְנְעוְֹ בְיָדוֹ ש״מ וּמַאן תַּנָּא  דְפָלֵיג עֲלֵיהּ דרשב״ג רַבִי חֲנִינָא בֶן עֲקִיבָא  דְכִי אֲתָא רַב דִימִי אָמַר זְעֵירִי א״ר חֲנִינָא  פַעַם אַחַת הָלַךְ רַבִי חֲנִינָא בֶן עֲקִיבָא  לְמָקוֹם אֶחָד וּמָצָא חֲרָיוֹת שֶל דֶקֶל שֶגְּדָרוּם  לְשוּם עֵצִים וְְאָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו צְאוּ וְְחַשְּבוּ  כְדֵי שֶנֵּשֵב עֲלֵיהֶן לְמָחָר וְְלָא יָדַעֲנָא אִי בֵית  הַמִשְתֶּה הֲוְָה אִי בֵית הָאֵבֶל הֲוְָה מִדְקָאָמַר  אִי בֵית הַמִשְתֶּה הֲוְָה אִי בֵית הָאֵבֶל הֲוְָה  דַוְְקָא בֵית הָאֵבֶל אוֹ בֵית הַמִשְתֶּה דִטְרִידִי  אֲבָל הָכָא קָשַר אִין לאֹ קָשַר לאֹ אֲמַר רַב  יְהוּדָה מַכְנִיס אָדָם מְלאֹ קוּפָתוֹ עָפָר וְְעוֹשֶה בָהּ כָל צָרְכוֹ דָרַש מָר זוּטְרָא  מִשְּמֵיהּ דְמָר זוּטְרָא רַבָה וְְהוּא שֶיִּחֵד לוֹ קֶרֶן זָוְִית אָמְרוּ רַבָנַן קַמֵיהּ דְרַב פַפָא  כְמַאן כְרַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל דְאִי כְרַבָנָן הָאָמְרִי בָעֵינַן מַעֲשֶה אֲמַר לְהוּ רַב  פַפָא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָנַן עַד כָאן לָא קָאָמְרִי רַבָנַן דְבָעֵינַן מַעֲשֶה אֶלָא מִידֵי דְבַר  עֲבִידָא בֵיהּ מַעֲשֶה אֲבָל מִידִי דְלָא בַר מִיעַבְדָא בֵיהּ מַעֲשֶה לָא נֵימָא  כְתַנָּאֵי בַכלֹ חָפִין אֶת הַכֵלִים חוּץ מִכְלֵי כֶסֶף בְגַרְתְּקוְןֹ הָא נֶתֶר וְָחוְלֹ  מוּתָּר וְְהָתַנְיָא נֶתֶר וְָחוְלֹ אָסוּר מַאי לָאו בְהָא קָמִיפַלְגִי דְמָר סָבַר בָעֵינַן  מַעֲשֶה וּמָר סָבַר לָא בָעֵינַן מַעֲשֶה לָא דְכוּלֵּי עָלְמָא לאֹ בָעֵינַן מַעֲשֶה וְְלָא  קַשְיָא ( הא רבי יהודה הא ר׳ שמעון ) הָא רַבִי יְהוּדָה דְאָמַר דָבָר שֶאֵין מִתְכַוֵּין  אָסוּר הָא ר׳ שִמְעוֹן דְאָמַר דָבָר שֶאֵין מִתְכַוֵּין מוּתָּר בְמַאי אוֹקִימְתָא לְהָא  דְשָרֵי כר״ש אֵימָא סֵיפָא אֲבָל לאֹ יָחוְףֹ בָהֶם שְעָרוֹ וְְאִי ר״ש מִשְרָא קָשָרֵי דִתְנַן  נָזִיר.  נועל את הכיסוי. אלמא בהנך דטמן נמי קאסר לטלטולי אלא על  ידי כיסוי: יתדן להטמנה. לעולם: רבינא אומר. לעולם כדקאמר  רבה הם טמן בהן מותר לטלטל דכמאן דימדן להכי דמו וכבא לאו  אמתנימין קאי דמתניתין בגיזין של הפמק דודאי עתיד להחזירן משס  ולא ימדן לכך: הפתק. מערכה  גדולה שעורכין ומושיבין להקלומן  לכמורה שקורין ט״ם בין של בגדים  נין של למר בין של מגבים וכשר  מלוח: קריות. ענפים קטיס כען.  משהוקמו שדראות של לולבין ונפלו  עלין שלהן קרי להן חריות: מגדרן.  כל (לקיטת) מ)[קלילת] תמריס קרי  גדירה: לריך לקשר. לקשרס יחד  מבעוד יום להוכיח שלישיבה עומדים  וחס לה קשרס יחד אסור לטלטלן  למחר דלא הוי יחוד במחשבה: ורב  אסי אמר ישב. עליהן מנעול יוס:  ואע״פ שלא מיטב. עליהן ליםב  למחר גלי דעתיה דלישיבה קיימי:  פקורין. פשתן ברוק שנומנין על  המכה: כליפא. למר מנופץ הניתן  על המכה: בזמן שלבען בשמן. גלי  דעתיה דלמכה קיימי להניחן עליה  בשנת דלחו לרפואה נינהו אלא שלה  ישרטו מלבושיו הת מכתו והוה ליה  כמלבוש דעלמה. אבל לא למען בשמן  דלאו מלבוש נינהו הוה ליה משהוי  ואין יולאין בו לכ״ה: ואם ילא כהן  כו׳. היינו כרב חסי דאמר ישב  אע״פ שלא קשר ולא מישב: אף אכן  נמי תנינא. כרב אסי: קט. מתמיה  לטינה קאי ללבנים או להסקה  ומוקלה הוא וחס היה נתון על  המטה ולא לשכב עליו ובא בשבת  לשכב עליו והולכך לנענעו ולשוטמו  לשכיבה שלא יהא לבור וקשה: לא  ינענעו בידו. שאסור לטלטלו: אצל  מנענעו בגופו. כלהמר יד: או שהיה  עליו כר או סדין. ששכב עליו מבעוד  יוס וחע״פ שלא ימדו לכך ולא מישב  עליו דהיינו כרב אסי: ומאן הנא.  דלעיל דהמר צריך לקשור ופליג  אדרבן שמעון: ולא ידענא. זעיכי  קאמר לה: דטרידי. ולא יכלו לקשור  מבעוד יום והמס הוא דשרי בלא  קישור אצל בעלמח לה: מכנים מלא  קופתו עפר. לכסות נו לוהה ורוק  ומערה העפר בביתו לארץ ונוטלו  תמיד לכל לרכיו: והוא שיימד לו  קרן זוית. דהוי כמוכן ועומד לכך  אבל נתנו באמצע ביתו למדרם רגלים  הרי הוא בעל לגבי קרקעית הבית  ומוקלה ואסור: כרבן שמעון. הפרי  במחשבה בעלמא שאין מעשה מוכיח  שעומד לעשות לרכיו: דבר מעביד  מעשה. שכן מעשה הוא שיכול  לעשות בו מעשה הוכחה: לימא  כתנאי. הא דרב יהודה במידי  דלחו בר מעשה: תפין. משפטפין  את הכלים בשנת ללמלמן: חוץ  מכלי כסף בגרתקון. כמין עפר  שגדל במבית של יין וקורין לו חלו״ס  והוא עיקר תקון כלי כסף וגורר אותו  שהכסף כך והוא ממחק שהוא חב מלאכה: אבל נהר ומול מוסר. דלא גריכ ליה לכסף: מאי לאו. הח דתניא אסור לאו משום  דגריכ ליה אלא משום מוקלה קאסר ליה ותנח השרי כגון שהכנים מלח קופתו לכך ועירה על גבי קרקע ומאן דחסר קסנר  בעינן מעשה חה לא יכול: לא דכולי עלמא. במידי דלאו בר מעשה לא בעינן מעשה דחית להו הח דרב יהודה וטעמא  מאן דחסר דוימנין דגריר ואף על גב דלא מיכוין לגרור אסור כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ומאן דשרי  רַבִי  אֶלָּא אִי אִיתְמַר כו׳. אֵין גִּירְסָא זוֹ נְכוֹנָה דְּלִכְאוֹרָה מַשְמַע שלרבא  עַצְמוֹ הָיָה מַקְשֶה וְטַפַּי הָוְֵי נִיחָא אִי הֲוְָה גָּרַס אֶלָּא אֲמַר  רָבָא אָבֵל לְפִי זֶה הֲוְָה צְרִיךְ לוֹמַר דְרָבִינָא לִפְלוּגֵי אֲתָא׃  רָבִינָא אוֹמֵר בְשֶל הֶפְתֵּק שָנוּ. וּמִילְּתָא דְרָבָא כִדְקָאָמַר מֵעִיקָּרָא  וּבְשֶאֵינָה שֶל הֶפְתֵּק ותימה דְרָבָא  קָאָמַר לאֹ שָנוּ מַשְמַע דאמתניתין קָאֵי  וְְהָא מַתְנִיתִין מַיְירֵי בְשֶל הֶפְתֵּק וי״ל  דְרֵישָא מַיְירֵי בְכָל גִּיזֵּי צֶמֶר בֵין שֶל  הֶפְתֵּק בֵין שֶאֵינָם שֶל הֶפְתֵּק דְאֵין  מִטַּלְטְלִים אוֹתָן וְְקָאָמַר רָבָא לאֹ שָנוּ  בְּהַנְהוּ שֶאֵינָהּ שֶל הֶפְתֵּק אֶלָּא שֶלּאֹ טָמַן  בָהֶן אֲבָל טָמַן בָהֶן מִטַּלְטְלִים אוֹתָן וְְהָא  דְקָתָנֵי סֵיפָא כֵיצַד הוּא עוֹשֶה כו׳ בְשֶל  הֶפְתֵּק קָאָמַר ואע״פ שֶטָּמַן בָהֶן אֵין  מְטַלְטְלִין כֵיוְָן שֶלּאֹ הִזְמִינָן׃  וְְרַב אַסֵּי אָמַר יָשַב אע״פ שֶלּאֹ  קֶשֶר וְְשֶלּאֹ חִישֵּב. רַבֵינוּ שִמְשוֹן  הַזָּקֵן פָסַק כְרַב אַסִי מִדְקָאָמַר בְסָמוּךְ  רַב אַשִי שֶהוּא בַתְרָאָה מתני׳ נַמִי  דַיְקָא ור״ת פוֹסֵק כְרַב מִכחַֹ קוּשְיָא  כְמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְפֶרֶק כָל הַכֵלִים ( לקמן  דף קכו. בד״ה ר״י אומר ושם )׃  בְפָקוְרִֹין וּבְצִיפָא. פר״ח כִיפָה  שֶיֵּש בָהּ שֵעָר וְְנוֹתְנִין  אוֹתָהּ בְראֹש הַקֵּרֵחַ וְְנִרְאֶה שֶהוּא שְעַר  ראֹשוֹ׃ אֲבָל לאֹ צְבָעָן בְשֶמֶן אֵין  יוֹצְאִין בָהֶן. לָאו דַוְְקָא אֵין יוֹצְאִין  דַאֲפִילּוּ לְטַלְטְלָם אָסוּר לְפִי שֶאֵינָם  מוּכָנִים אֶלָּא נָקַט אֵין יוֹצְאִין אַגַּב רֵישָא  וּבְסָמוּךְ נַמִי דְקָאָמַר אֲבָל יָצָא בָהֶן  שָעָה אַחַת מִבְעוֹד יוֹם לָאו דַוְְקָא יָצָא  דְהוּא הַדִין יֵשֵב בָהֶן בְבֵיתוֹ׃  וְְאִם יָצָא בָהֶן שָעָה אַחַת כו׳.  אע״פ שֶלּאֹ צָבַע וְְלאֹ חִישֵּב  הַיְינוּ כְרַב אַסֵּי דְאָמַר יָשַב אע״פ שֶלּאֹ  חִישֵּב וְְלאֹ קִישֵּר קָשֶה לר״י רֵישָא  דְקָתָּנֵי יוֹצְאִין בָהֶן בִזְמַן שֶצְּבָעָן מַאי  אִרְיָא צְבָעָן אֲפִילּוּ חִישֵּב נַמִי דְהָא  כֵיוְָן דְמַתִּיר יָצָא אע״פ שֶלּאֹ צָבַע  וְְלאֹ חִישֵּב כָל שֶכֵן חִישֵּב וְְלאֹ צַבָע  דְּלִכְאוֹרָה יְשִיבָה גְּרִיעָא מִמַּחֲשָׁבָה וְְכֵן  נַמִי יְצִיאָה ותירץ דְהַאי דְקָאָמַר צְבָעָן  לאֹ לָצֵאת בָהֶן בַשַּבָת אֶלָּא כְדֵי לָצֵאת  בָהֶן מִבְעוֹד יוֹם וְְאַחַר כָךְ נִמְלַךְ ואפ״ה  יּכוּלּ לָצֵאת בָהֶן בַשַּבָת׃  וְְלָא יָדַעֲנָא אִי בֵית הָאֵבֶל הֲוְָה.  פי׳ אִי מִשּוּם בֵית הָאֵבֶל  הִתִּיר אִי מִשּוּם בֵית הַמִשְתֶּה׃