טְהוֹרוֹת א״ר יִצְחָק ( נפחא ) בְבָאִין מָנוֹי אָדָם
לְנוְיֹ בְהֵמָה וְְרַב יוֹסֵף אֲמַר הוֹאִיל וְְאָדָם
מוֹשֵךְ בָהֶם אֶת הַבְהֵמָה מִי לָא תַּנְיָא מַקֵּל
שֶל בְהֵמָה שֶל מַתֶּכֶת מְקַבֵל טוּמְאָה מַה
טַּעַם הוֹאִיל וְְאָדָם רוֹדָה בָהֶן ה״נ הוֹאִיל
וְְאָדָם מוֹשֵךְ בָהֶן׃ וְְטוְבְֹלָן בִמְקוֹמָן׃ וְְהָאִיכָא
חֲצִיצָה א״ר אַמִי בשריתכן לֵימָא ר׳ אַמִי כְרַב
יוֹסֵף סְבִירָא לֵיהּ דְאִי כר׳ יִצְחָק ( נפחא
) דְאָמַר בְבָאִין מָנוֹי אָדָם לְנוְיֹ בְהֵמָה כֵיוְָן
דריתכן עֲבַד בְהוּ מַעֲשֶה וּפָרְחָה לָהּ טוּמְאָה
מִינַּיְיהוּ דִתְנַן כָל הַכֵלִים יוֹרְדִין לִידֵי
טוּמְאָתָן בְמַחֲשָבָה וְְאֵין עוֹלִין מִטּוּמְאָתָן
אֶלָא בְשִינּוּי מַעֲשֶה סָבַר לָהּ כְרַבִי יְהוּדָה
דְאָמַר מַעֲשֶה לְתַקֵּן לָאו מַעֲשֵה הוּא דְתַנְיָא
ר׳ יְהוּדָה אוֹמֵר לאֹ אֲמַר שִינּוּי מַעֲשֶה לְתַקֵּן
אֶלָּא לְקַלְקֵל בְמַתְנִיתָא תָּנֵי במחוללין שָאַל
תַּלְמִיד אֶחָד מִגָּלִיל הָעֶלְיוֹן אֶת ר״א שָמַעְתִּי
שֶחוֹלְקִין בֵין טַבַעַת לְטַבַעַת אָמַר לוֹ שֶמָא
לאֹ שָמַעְתָּ אֶלָּא לְעִנְיַן שַבָת דְאִי לְעִנְיַן
טוּמְאָה דָא וְְדָא חֲדָא הִיא וּלְעִנְיַן טוּמְאָה
דָא וְְדָא אַחַת הִיא וְְהָתְנַן טַבַעַת אָדָם
טְמֵאָה וְְטַבַעַת בְהֵמָה וְְכֵלִים וּשְאָר כָל
הַטַּבָעוֹת טְהוֹרוֹת כִי קָאָמַר לֵיהּ אִיהוּ נַמִי דְאָדָם קָאָמַר לֵיהּ ודאדם דָא וְְדָא
אַחַת הִיא וְְהָתַנְיָא טַבַעַת שֶהִתְקִינָהּ לַחֲגוֹר בָהּ מָתְנָיו וּלְקַשֵּׁר בָהּ בֵין כְתֵפָיו
טְהוֹרָה וְְלאֹ אָמְרוּ טְמֵאָה אֶלָּא שֶל אֶצְבַע בִלְבַד כִי קָאָמַר לֵיהּ אִיהוּ נַמִי
דְּאֶצְּבַּע קָאָמַר לֵיהּ ודאצבע דָא וְְדָא אַחַת הִיא וְְהָתְנַן טַבַעַת שֶל מַתֶּכֶת
וְְחוֹתָמָהּ שֶל אַלְמוֹג טְמֵאָה הִיא שֶל אַלְמוֹג וְְחוֹתָמָהּ שֶל מַתֶּכֶת טְהוֹרָה כִי
קָאָמַר לֵיהּ אִיהוּ נַמִי כוּלָּהּ שֶל מַתֶּכֶת קָאָמַר לֵיהּ וְְעוֹד שָאַל שָמַעְתִּי שֶחוֹלְקִין
בֵין מַחַט לְמַחַט אֲמַר לֵיהּ שֶמָא לאֹ שָמַעְתָּ אֶלָּא לְעִנְיַן שַבָת דְאִי לְעִנְיַן
טוּמְאָה דָא וְְדָא אַחַת הִיא וּלְעִנְיַן טוּמְאָה דָא וְְדָא אַחַת הִיא וְְהָתְנַן מַחַט
שֶנִּיטַּל חורה אוֹ עוּקְצָהּ טְהוֹרָה כִי קָאָמַר לֵיהּ בִשְלֵימָה וּבִשְלֵימָה דָא וְְדָא
אַחַת הִיא וְְהָתְנַן מַחַט שֶהֶעֶלְתָה חֲלוּדָה אִם מְעַכֵב אֶת הַתְּפִירָה טְהוֹרָה וְְאִם
לָאו טְמֵאָה וְְאָמְרִי דְבֵי ר׳ יַנַּאי וְְהוּא שֶרִישּוּמָהּ נִיכָר כִי קָאָמַר לֵיהּ בְשִיפָא
קָאָמַר לי׳ וְבְשִיפָא דָא וְְדָא אַחַת הִיא וְְהָתַנְיָא מַחַט בֵין נְקוּבָה בֵין אֵינָה נְקוּבָה
מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ בַשַּבָת וְְלָא אָמְרִינַן נְקוּבָה אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה בִלְבַד הָא
תִּרְגְּמָא אַבַיֵי אַלִּיבָא דְרָבָא בְגָלְמֵי׃ מתני׳ חֲמוֹר יוֹצֵא בַמַרְדַעַת בִזְמַן
שֶהִיא קְשוּרָה בוֹ זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְחוּזוְתֹ כְבוּלוְתֹ
וּכְבוּנוְתֹ הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת רַבִי יוֹסֵי אוֹסֵר בְכוּלָּן חוּץ מִן הָרְחֵלִין
הַכְבוּנוְתֹ רַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵש אֲבָל לאֹ לֵחָלֵב׃
גמ׳
טהורות. דלחו משוס תכשיט מיטמחו דאין תכשיט לכלי וכלי נמי לא
הוו אלא תכשיט כלי ומיהו בעודן מחוברות לכלי מיטמו עם הכלי
דהוי יד לכלי דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו: בנאין מנוי אדם לנוי
בהמה. מתני' כגון שנעשה שיר זה לתכשיט אדם ובעידו לאדם נטמנה
ולאחר טומחתו נתנו לבהמה ולריך
להטבילו מטומהתו ראשונה שלא יגע
בטהרות: הואיל ואדם מושך כהן
אם הבהמה, משיב ליה כלי משמים
דחדס: מקל של בהמה. שרולין נו
את הגמל. או את ההנקה. לואי נמי
כעין שעושין להנהיג את הדוב: של
מסכה. דאילו של עץ פשוטי כלי ען
לא מקבלי טומאה: מאי טעס. הרי
צורך בהמה: רודה. מכה ומייסרה:
והאיכא הלילה. שטבעת הקבוע בשיר
קבוע בו בחוזק ואין המיס נכנסין מס:
בשריתכן. הכה בפטים עד שנתפסטו
ונתרחב הנקצ סביב סביב: כרב
יוסף סבירא ליה. דאמר כשהן של
בהמה נמי מקבלי טומאה הואיל
ואדם מושך בהן הלכך כי ריתכן
לאחר טומאה אכתי במילתייהו קיימי
ולה פרמה טומאמן דאכתי מזו
לבהמה: דאי כרבי יצחק. דאמר לא
מקבלי טומאה אלא בעודן לאדם
טומאה זו שקבלו בעודן לאדם כיון
דריתכן ושוב אין נאים לאדם נטלי
להו מתורת תכשיט וטהרו מטומאמן:
יורדין לידי טומחסן במחשבה.
מאחר שמישנ עליו שינימנו כמות
שהוא עכשיו ולא יוסיף תיקון אמר
הוא גמר מלאכתו ומקבל טומאה:
ואין עולין מטומאמן. מאחר שמישב
על העור לעשות שטיח ירד לידי
טומאה וחס מזר ומישב עליו לרצועות
וסנדלים לא נעל מתורת כלי מעולה
טהר בכך עד שיתן בו חזמל דהוי
שינוי מעשה הח בשינוי מעשה מיסה
עולה מטומאתו: לתקן. חו היא
מקונו לצורך בהמה: לאו מעשה הוא.
לבעלי מתורת כלי: בממוללין.
מתחלה נעשו מלולין רחבים שים מלל
בדביקמן שנתן טבעת בתוך טבעת
כמות שהוא רחב: שמולקין. ים
חילוק בהלכותיהן ואיני יודע מהו
מילוקן: אלא לענין שנה. לענין
הולאת שנת יש חילוק בין ים עליה
חומס לשאין עליה חומס כדאמר לקמן
בפ׳ נמה אשה (דף נטו): דא ודא אמת
היא. כל טבעות דין חמד להן:
שהתקינה לתנור נה מפניו. שקבעה
בראש רצועה ועשהה כמין בוקל״א שעושין לסרגין של סוסים: ולקשור בה בין כתפיו. בתי זרועותיו בראלייר״א: טהורה. דהדר הויא
לה כטבעת כלים ולא דמיח לאדם מושך בהם שאינו משתמש בה כלום אלא מונחת ועומדת לרצועה ומיהו עם הרצועה מקבלת טומאה אבל
אם היה נוטלה ומחזירה אינה מקבלת טומאה לעלמה: כי קאמר ליה איהו נמי. דה ודה אחת היה: דאזבע קאמר ליה. ולענין שנת ים
חילוק: אלמוג, עלי אלמוגים [מ״ח ין והוא נאה: טמאה. דבתר טבעת אזלינן ופשוטי כלי מתכות טמאים: היא של אלמוג טהורה. דפשוטי כלי
ען הוא: אלא לענין שבת. לענין הולאת שנת יש חילוק בין נקובה לשאינה נקובה דנקובה קמני חייב חטאת ובשאינה נקובה כגון אישפיגל״ה
שהיא תכשיט קתני אינו חייב חטאת בפרק במה אשה (לקמן דף מז:): מורה, מור שלה: עוקלה. פוינט״א: חלודה, רואיירה״ה: והוא שריסומה.
של מחט ניכר דהוי כלי וטמאה. ל״א שרישומה של חלודה ניכר בבגד היינו עיכוב תפירה וטהורה: בשיפא. נישופת בשופינא שקורין
לימ״מ שאין בה חלודה: מותר לטלטלה בשבת. במלר דהא מזיא ליטול את הקוץ ותורת כלי עליה: ולא אמרו נקובה. חלוקה להלכותיה
אלא לענין טומאה בלבד דנקונה מקבלת טומאה ושאינה נקובה לה: הא מרגמה אב"י. בפרק כל הכלים: בגלמי, שהוש גולס שנקללה
מן החוט ועומדת לינקב התס הוא דכל זמן שלא נקבה אינה מקבלת טומאה דהא לא נגמרת מלאכתה ולענין טומאה כלי מעשה
כתיב (במדבר לא) שגמר כל מעשהו ומיהו לענין שנת שריח דוימנין דממליך עלה ומנח לה הכי ומשוי לה מנח לנטילת קון
אבל מחט שנגמרה מלאכתה כגון אישפינגליה שאינה עומדת לינקב דא ודח אחת היא לטומאה: מתני' מרדעת. בשטי״ל ומנימין
מילים: לבונים שהוזות כבולות וכבונות, מפרט בגמרא ונג: נד.]: לדורות. דדיהן לרוכות פעמים ליבם ממסדקן כדי שלא ימלבו עוד ויתעברו
או יהו שמנות לאכול ופעמים לחלב לשמור מלבן שלא יטפטף לארץ וקושרין להס כים בדדיהן: ר' יוסי אוסר בכולן. דמסוי
הוא: מון מן הרמליס הכבונות, שהוא שמירת למרן שלא יעוף והוי להו תכשיט: יולאות לדורות ליבם. ר׳ יהודה סבירא ליה
כמנה קמח דלחו משוי הוא ומיהו ליבם דמיהדק שפיר וליכא למימש דילמח נפיל וחתי לאיתויי אבל ליהלב דלא מיהדק שפיר חיישינן:
וְְהָא אִיכָא חֲצִיצָה. פֵירַש בְּקוּנְטְרֵס שטבעת תְּקוֹעַ בַשִּיר בְחוֹזֶק
וְְאֵין הַמַיִם נִכְנָסִים שָם וְְאוֹמֵר ר״י דִצְרִיךְ לוֹמַר שֶפְעָמִים
מְסִירִים אוֹתָן וְְעוֹשִים מֵהֶן מְלָאכָה בִפְנֵי עַצְמָן שֶאִם כָל שָעָה הָיוּ
קְבוּעִים בְצַוַּאר הַבְהֵמָה הָיָה הַכלֹ חָשֵיב כְלִי אֶחָד וּלּא הָוְֵי חֲצִיצָה וה״ר
פור״ת פֵירַש וְְהָא אִיכָא חֲצִיצָה לְפִי
שֶהוּא דָבוּק בְצַוַּאר הַבְהֵמָה׃
בשריתכן. לְהָכִי לאֹ מוֹקֵי לָהּ
במחוללין דְאֵין דֶרֶךְ
הַשִּיר לִהְיוֹת כֵן׃
טַבַעַת שֶהִתְקִינָהּ לַחֲגוֹר בָהּ מָתְנָיו.
נִרְאֶה לר״י דְהַיְינוּ לַחֲגוֹר
מַלְבּוּשָׁיו שֶהֵן רְחָבִים ואוגדם כְנֶגֶד
מָתְנָיו בְטַבַעַת כְעֵין שפי׳ בְּקוּנְטְרֵס
לִקְשוֹר בָהּ אֶת כְתֵפָיו׃
הִיא שֶל אַלְמוֹג וְְחוֹתָמָהּ שֶל מַתֶּכֶת.
וא״ת וְְהָא יֵש בָהּ בֵית קִיבוּל
מָקוֹם מוֹשָב הַחוֹתֵם וי״ל דְאֵין זֶה
בֵית קִיבוּל דְאָמְרִינַן בֵית קִיבוּל הֶעָשוּי
לְמַלְאוֹת לָא שְמֵיהּ בֵית קִבוּל׃
וְְהָתַנְיָא מַחַט בֵין נְקוּבָה בֵין
אֵינָה נקוב׳. נִרְאֶה לר״י
דְלאֹ פָרִיךְ אליב׳ דְאַבַיֵי דְאִיהוּ הֲוְָה
מְפָרֵש שֶאֵינָהּ נְקוּבָה הַיְינוּ שֶנִּיטַּל חורה
אוֹ עוּקְצָהּ אֶלָּא אליב׳ דְרָבָא פָרֵיךְ
דִלְדִידֵיהּ לָא מָצֵינַן לְפָרֵש הָכִי כִּדְמוּכָח
בְרֵיש כָל הַכֵלִים ( לקמן קכג.) ותימה
לר״י דְכֵיוְָן דְלָא יָדַע הַמַקְשָה דְמַיְירִי
בְגָלְמֵי א״כ בְלָאו הָכִי תִּקְשֶה לֵיהּ לְרָבָא
כדפריך בְרֵיש כָל הַכֵלִים ( ג״ז שם )׃