דומיא דקמיע ש״מ׃ אמר מר ולא בקמיע
אע״פ שהוא מומחה והא אנן תנן ולא
בקמיע שאינו מומחה הא מומחה שפיר דמי
ה״נ שאינו מומחה והא אע״פ שהוא מומחה
קתני מומחה לאדם ואינו מומחה לבהמה
ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה
לבהמה אין אדם דאית ליה מזלא מסייע
ליה בהמה דלית לה מזלא לא מסייע לה
אי הכי מאי זה חומר בבהמה מבאדם מי
סברת אקמיע קאי אסנדל קאי ת״ש סכין
ומפרכסין לאדם ואין סכין ומפרכסין
לבהמה מאי לאו דאיכא מכה ומשום צער
לא דגמר מכה ומשום תענוג ת״ש בהמה
שאחזה דם אין מעמידין אותה במים בשביל
שתצטנן אדם שאחזו דם מעמידין אותו
במים בשביל שיצטנן אמר עולא גזירה משום
שחיקת סממנין אי הכי אדם נמי אדם נראה
כמיקר א״ה בהמה נמי נראה כמיקר אין מיקר
לבהמה ולבהמה מי גזרינן והתניא היתה
עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה
ולא גזרינן דילמא אתי לאתויי אמר רבינא
כגון שהיה תחום שלה מובלע בתוך תחום
שלו ר״נ בר יצחק אמר שחיקת סממנין גופה תנאי היא דתני׳ בהמה שאכלה
כרשינין לא יריצנה בחצר בשביל שתתרפה ורבי אושעיא מתיר דרש רבא
הלכה כרבי אושעיא׃ אמר מר לא יצא הזב בכיס שלו ולא עזים בכיס שבדדיהן
והתניא יוצאות עזים בכיס שבדדיהן אמר רב יהודה לא קשיא הא דמיהדק
הא דלא מיהדק רב יוסף אמר תנאי שקלת מעלמא תנאי היא דתנן העזים
יוצאות צרורות רבי יוסי אוסר בכלן חוץ מן הרחילות הכבונות ר׳ יהודה אומר
עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא ליחלב ואיבעית אימא הא והא ר׳ יהודה
ולא קשיא כאן ליבש כאן ליחלב תניא אמר ר׳ יהודה מעשה בעזים בית
אנטוכיא שהיו דדיהן גסין ועשו להן כיסין כדי שלא יסרטו דדיהן׃ ת״ר מעשה
באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו
נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו אמר רב יוסף בא וראה כמה
גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה א״ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו
לו סדרי בראשית אמר רב יהודה בא וראה כמה קשים מזונותיו של אדם
שנשתנו עליו סדרי בראשית אמר רב נחמן תדע דמתרחיש ניסא ולא אברו
מזוני׃ ת״ר מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה
אמר רב בא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה אמר לו רבי
חייא זו דרכה בכך אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו׃ זכרים יוצאין
לבובין׃ מאי לבובין אמר רב הונא תותרי מאי משמע דהאי לבובין לישנא
דקרובי הוא דכתיב לבבתני אחותי כלה עולא אמר עור שקושרין להם כנגד
לבם כדי שלא יפלו עליהן זאבים זאבים אזכרים נפלי אנקיבות לא נפלי משום
דמסגו בריש עדרא וזאבין בריש עדרא נפלי בסוף עדרא לא נפלי אלא
משום דשמני ובנקבות ליכא שמני ותו מי ידעי בין הני להני אלא משום
דזקפי חוטמייהו ומסגו כי דוו רב נחמן בר יצחק אמר עור שקושרין להן
תחת זכרותן כדי שלא יעלו על הנקבות ממאי מדקתני סיפא והרחלים
יוצאות שחוזות מאי שחוזות שאוחזין האליה שלהן למעלה כדי שיעלו
עליהן זכרים רישא כדי שלא יעלו על הנקבות וסיפא כדי שיעלו עליהן
זכרים מאי משמע דהאי שחוזות לישנא דגלויי הוא דכתיב והנה אשה לקראתו
שית
דומיא דקמיע. משום מולי: והא אכן מכן. גבי אדם לקמן בפ׳ במה
אשה (דף ם.): הא מומחה שפיר דמי. מאי שנה נהמה מאדם: מזליה.
מלחך שלו ומליץ עליו: אי הכי. דבהמה נמי נפקה בקמיע המומחה
לבהמה: מאי זה תומר. אדם נמי לא נפיק חלח בקמיע מומחה
לאדם: אםנדל קאי. חה חומר דקתני
ולה בהמה בסנדל שברגליה: סכין.
שמן: ומפרכסין. גלדי מכס: ומסוס
לער. [ואפילו] הכי לבהמה לא
וקשיח בין לרב בין לשמואל דשרו
במרדעת: לא דגמר מכה. שנתרפאה
המכה וסיכה ופירכוס מטוס תענוג
ולרב ודאי קשיח וההיא מתניתא
קמייתא דאוכף נמי קשיח ליה דנהי
נמי דלגינה ליכח לער תענוג מיהא
הוא הלא רב תנא הוא ופליג: שאחזה
דס. הנפודוכ״א: אין מעמידין כו׳.
אלמה הפילו לער נמי אסור: גזירה
משום שחיקת סממנים. במידי
לרפואה גזור רבנן דאי שרית שום
רפואה חתי למישרי שחיקת סממנים
והוא איסורא דאורייתא דהוי טומן:
אין מיקר לבהמה. אין דרך להקר
נהמה הלכך כולי עלמא ידעי
דלרפואה קמיכוין ואתי למישרי שחיקת
סממנים: ומי גוריון. במקוס פסידה
כי החי גוונא: מון לתמוס. קס״ד
מון לתחום שלו היתה עומדת בסמס:
שהיה המוס שלה מובלעת בתוך
ממוס שלו. דמון לממוס דקמני
מון לתחום שלה שהבהמה המסורה
לרועה המיוחד הכי היא כרגלי הרועה
חזה הקורא לה בעלים ויכול לילך כגון
שהוא שבת קרוב לאותו מקום ואפילו
הכי לח יביאנה ממם בידיו הואיל
והיה יולאה מון לתחומה אין לה חלה
ד' אמות ומיהו קורא לה והיא באה
דלא הוזהר הוא על תחום בהמתו
ובלבד שלא יביאנה ממש בידיו: סנאי
היא. דהיכא דלא גזר שחר רפואות
אטו שחיקת סממנין: שאכלה כרטינין.
הרבה ועל ידי אכילה מרובה חמזה
מולי שקורין מינייזונ״מ ולריכה
להשתלשל ולהוציא רעי ומרילה:
כדי שתתרפה גרסינן הכח. לסון
ריפוי שיהיו מיעיה רפויים בטילטול
ומוליהה רעי: לא ירילנס. גזירה
בכל רפואה אטו שחיקת סממנין:
דמיהדק. דליכא למימם דילמח נפיל
ושתי להתויי: תנאי שקלת מעלמא.
איבדת כולם שאין אתה מולה תנאים
שנחלקו בכך דתוקי הנך תרתי מתניית'
חדה כמר וחדה כמר: תנאי היא.
במתניתין ר״מ שרי כ׳ יוסי חסר:
ליבם. מיהדק שפיר ולענין משוי נמי
לא הוי משוי דלוכך גופה היא דחלבה
מכחישה: ליחלב. הוי מסוי שטוענת
את המלב נכים: גסין. גדולין
ונגררין על הקולין ומסרטין דדיהן:
שנטמנו עליו כו׳. ולא זכה ליפתח
לו שערי שכר: תדע. דקשין: דמרחשי
ניסה. מן השמים לכמה הללות
לנפשות אדם: ולא איברו מזוני.
ואין נס זה רגיל שיצראו מזונות לצדיקים בביתם שימלאו מיעין גדילין באולרותיהן: גידמת. ידה קטועה: זו דרכה בכך.
לכסות כל אשה עלמה וכ״ש זו שהיתה צריכה לכך: מוסרי. קופליה שמחברין אותם בקשר שנים שנים שלא יברחו: לבנתני. קרבתני
אצלך מחמת נוי מעשיך: דרך זאבים להמח בהמה בלבה: הנקבות לא נפלי. בתמיה: דממני. מהלכין: בסוף עדרא לא נפלי. בתמיה:
כי דוו. מביטין כאן וכאן לפיכך מתקנאין בהם כסבורים שכולים להלחם בהם: אליה. זנב שלהן קושרים כלפי גבן שלא יכסה ערומן:
כגון שהיה תחום שלה מובלע כו׳. ומ״מ לא התירו אלא דרך
קריאה אבל לילך מעבר לבהמה ולרודפה לעיר לא׃
תנאי היא. רב יהודה ידע שפיר דתנאי היא אלא דניחא ליה
לאוקמי תרי סתמי דברייתא אליבא דחד תנא׃
כאן ליבש כאן ליחלב. פי׳
בקונט׳ ליחלב שיקבלו בכיס את
החלב וקשה דהא ודאי משוי הוא
ולכ״ע חייב דהויא מלאכה הצריכה
לגופה ופי׳ ה״ר פור״ת ליחלב לשמור
החלב בדדיהן שלא יזוב לארץ ושרי
ת״ק דהוי כמו רחלים כבונות דחשבי׳
ליה מלבוש אף על פי שאינו עשוי
לצורך עצמן אלא לשמור הצמר ור״י
פירש דבין ליבש ובין ליחלב תרווייהו
עבדי להו כדי שלא יסרטו דדיהן
כדאמרינן בסמוך וליבש בזמן שאינו
חפץ בחלב שרי לפי שמהדקו וליכא
למיחש דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל
ליחלב שאינו רוצה שיתייבשו אינו
מיהדק איכא למימר דילמא נפיל
ואתי לאתויי׃
שקושרין להן כנגד זכרותן
כו׳. ולשון לבובין
הוי שלא לקרב כמו ובכל תבואתי
תשרש ( איוב לא ) וכמוהו הרבה׃
ממאי מדקתני סיפא. טפי הוי
ליה לאתויי כבולות דהוי
ממש כעין זה אלא משום דשחוזות
הוי ברישא׃