שית זונה ונצורת לב׃ הרחלים יוצאות
כבולות׃ מאי כבולות שמכבלין אליה
שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן הזכרים
מאי משמע דהאי כבול לישנא דלא עביד
פירי הוא דכתיב מה הערים [ האלה ] אשר
נתת לי אחי ויקרא ( להן ) ארץ כבול עד היום
הזה מאי ארץ כבול א״ר הונא שהיו בה בני
אדם שמכובלין בכסף ובזהב אמר ליה רבא
אי הכי היינו דכתיב ( כי לא ) ישרו בעיניו
מפני שמכובלין בכסף ובזהב לא ישרו בעיניו
אמר ליה אין כיון דעתירי ומפנקי לא עבדי
עבידתא רב נחמן בר יצחק אמר ארץ
חומטון היתה ואמאי קרי לה כבול דמשתרגא
בה כרעא עד כבלא ואמרי אינשי ארעא
מכבלא דלא עבד פירי׃ כבונות׃ מאי
כבונות שמכבנין אותו למילת כדתנן שאת
כצמר לבן מאי צמר לבן אמר רב ביבי בר
אביי כצמר נקי בן יומו שמכבנין אותו
למילת׃ והעזים יוצאות צרורות׃ איתמר רב
אמר הלכה כר׳ יהודה ושמואל אמר הלכה
כר׳ יוסי ואיכא דמתני להא שמעתא באפי
נפשיה רב אמר ליבש מותר ולא לחלב
ושמואל אמר אחד זה ואחד זה אסור ואיכא
דמתני לה אהא עזים יוצאות צרורות ליבש
אבל לא לחלב משום ר׳ יהודה בן בתירא
אמרו כך הלכה אבל מי מפיס איזו ליבש
ואיזו לחלב ומתוך שאין מכירים אחד זה
ואחד זה אסור אמר שמואל ואמרי לה אמר
רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יהודה בן בתירא כי אתא רבין אמר ר״י
הלכה כת״ק׃ מתני׳ ובמה אינה יוצאה לא יצא גמל במטולטלת לא עקוד
ולא רגול וכן שאר כל הבהמות לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס
חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך׃ גמ׳ תנא לא יצא הגמל
במטולטלת הקשורה לו בזנבו אבל יוצא הוא במטולטלת הקשורה בזנבו
ובחוטרתו אמר רבה בר רב הונא יוצא הגמל במטולטלת הקשורה לה
בשילייתה׃ לא עקוד ולא רגול׃ א״ר יהודה עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן
אברהם רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור מיתיבי עקוד שתי ידים ושתי
רגלים רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור הוא דאמר כי האי תנא דתניא
עקוד עקידת יד ורגל או שתי ידים ושתי רגלים רגול שלא יכוף ידו ע״ג זרועו
ויקשור ואכתי לא דמי בשלמא רישא וסיפא ניחא מציעתא קשיא אלא הוא
דאמר כי האי תנא עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם רגול שלא יכוף
ידו על גבי זרועו ויקשור׃ ולא יקשור גמלים׃ מאי טעמא אמר רב אשי
משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא׃ אבל מכניס׃ אמר רב אשי לא שנו
אלא לענין כלאים כלאים דמאי אילימא כלאים דאדם והתנן אדם
מותר עם כולם לחרוש ולמשוך אלא כלאים דחבלים והתניא התוכף
תכיפה אחת אינה חיבור לעולם כלאים דחבלים והכי קאמר ובלבד
שלא יכרוך ויקשור אמר שמואל ובלבד שלא יצא [ חבל ] מתחת ידו
טפח והא תנא דבי שמואל טפחיים אמר אביי השתא דאמר שמואל
טפח ותנא דבי שמואל טפחיים שמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינן
והתניא
שית זונה. נוטריקון בשמחות: שית. בית הכשה: שככולין. לפון
ככלי ברזל. קשורה: ויקרא להם. בעשרים לוושתיס עיר שנתן שלמה
לחיכס משמעי קרא: מכובלין. מעוטפין ומקושרין: ענידתא.
אנגריח של מלך: קומטון. מלחה ומתבקעת: דמשתרגא בה כרעה.
עובעת בה הרגל: עד ככלא. פרק
התחתון שקורין קויל״ס: שמכבנין.
קושרין נגד פנינו ביוס שנולד
שלמרו נקי ומשמר למרו שלא יטיף:
למילת. לעשות מלמרו כלי מילת מ):
מכבנין. על שעושין כמין קרסי
ממכת לחבר הבגד כמו מנתן כבינתי
לבתי (גיטין דף טו.) נושק״ח בלע״ז:
באנפי נפשה, ולא הפלוגתא דמתני׳:
ואיכא דמתני. להא דשמואל אהא:
כך הלכה. דליבש מותר ולחלב
אסור: אבל מי מפים. מי מטיל
גורל ומבחין איזו ליבם ואיזו לחלב
והרואה אותם לרורות ליבם חומר
דלחלב הוא ואמי למישכי תרווייסו:
כת״ק. דמתני' דשרי בתרוייהו:
מתני' מטולטלת. י״מ פושל״מ
מתחת זנבו וי״מ מרדעת והאמלון
נראה בעיני דאי רגועה שמחת
הזנב קשורה ומחוברת לסרגא ואיך
תפול וטעמה דמתני׳ משום שמה
תפול ומייתי לה הוא: לא עקוד
ולא רגול. מפרטינן בגמ׳ שעוקליס
ידיהס עם רגליהם בכבלים שלה
יברחו: ולא יקשור גמלים זו לזו
וימשוך. החמד כדמפרש בגמרא:
ובלבד שלא יכרוך. המבלים בכרך
אחד ובגמרא מפרש טעמא: גמ׳
צוננו ונמוטרקו. דכיון דקשורה
בשניהס לא נפלה: מוטרקו. מלרכוב״א
שים לכל גמלים על גביהם: בשלייתה.
דכיון דכאיב לא מנתמא ליה.
ול״נ מטולטלת כר קטן מלח מוכין
נותנין לו תחת הזנב כדי שלא תשחית
הרצועה הבשר לפי שהמטוי שעל
גבה כשהגמל יורד מכביד ויורד כלפי
לוחרה אלא שהרצועה מעכבתו:
יד ורגל. המד מן הידים ואחד מן
הרגלים כוכל בימד: יד על גב זרוע.
אחד מידיו כופף כלפי מעלה וקושר
כדי שלא יהו לו הלא ג' רגלים לברוח:
שמי ידים. כאחד או שתי רגלים
כאחד: ואכתי לא דמי. האי תנה
לדרב יהודה: ריםא ומיפא ניתא.
כדרב יהודה אבל מליעתה דקמני או
שמי ידים או שתי רגלים קשיח לרכב
יהודה דלה קרי עקוד חלה יד ורגל
כילתק נן אברהם דכתיב (בראשית כב)
ויעקד כפף ידיו ורגליו לאמוריו
וקשר יד ורגל יחד ונפשט לוארו
לאחוריו: למינגא. לסוק למוכרס.
מינגא ע״ם שסובנין את השוק ממולות
מחולות עגולות של בני אדם: לענין
כלאים שנו. החי שלה יכרוך דמתני׳
לא שייך ביה איסור שנת אלא משום
כלאים חסר ליה כדמפרש ואזיל:
")כלאים דמנליס. שיש בהן מבלי
למר ומבלי פשתן וכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באמיומן וקסנר "דבר שאין מתכוין אסור: אי נימא כלאים דאדם. דכי
כריך להן סביבות ידו נמצא קשור עם הגמלים ופעמים שהן מושכין שום דבר ונמלא אדם וגמל מנהיגין יחד: והתנן אדם מוסר עם
כולם. עם כל הבהמות לחרוש ולמשוך שלה אמרה תורה אלא שני מיני בהמה יחד כעין שור וחמור ומשנה זו במסכת כלאים:
הסוכף. בגדי למר ופשתים: בתכיפה אחת. כגון ע״י מחט פעם אחת או שקשר קשר חמד: אינו קיצור. דכתיב (דברים כב)
למר ופשתים יחדו לא חסרה התורה אלא מבור יפה המתקיים: כריכה וקשירה בשתי תכיפות: שלא יצא מכל. ראש המבל לא ילה
מתחת ידו טפח למטה דדמי כמי שנושאה בידו ולא מתחזיה שהיא מאפסר הגמלים: שמואל. דאמר טפח לאורויי הלכה למעשה התא
להשמעיק דהבא לימלך לפנינו אמרינן ליה טפח שלא להקל באיסורין ומיהו עד טפחיים ליכא איסור:
עד כבלא. מפרש ר״י עד השוק כדאמר בפ׳ במה אשה ( לקמן דף
סג׃) בירית באחת כבלים בשתים שמניחין הכבלים בשוק׃
רב אמר ליבש מותר כו׳. וא״ת לימא מר הלכה כמר וי״ל
משום דאיכא דמפכי להו לתנאי׃
הלכה כר׳ יהודה בן בתירא. הא..
דנקט ר׳ יהודה בן בתירה
ולא נקט ר׳ יוסי משום דבמקום שאין
עושין כלל אלא כדי ליבש שרי ר׳
יהודה בן בתירא דלא שייך התם
מי מפיס ור׳ יוסי אוסר משום
דילמא נפיל׃ ר״ת גריס
אמר רב הלכה כת״ק ושמואל
אמר כו׳ וכן כי אתא רבין
א״ר יוחנן הלכה כתנא קמא ואתי
שפיר איכא דמתני לה לדרב ושמואל
דלעיל אהא׃
והתנן אדם מותר עם כולם
לחרוש ולמשוך. וא״ת
אפי׳ יהא אדם נמי אסור תקשה
דמאי כלאים שייך הכא כיון שאינו
מושך בעגלה ובקרון דהא בשבת
איירי ואין לומר דאסור להנהיג
בכלאים אפי׳ לא ימשוך שום דבר
דאם כן יהא אסור להוליך ולהזיז
ממקומו שור פסולי המוקדשין דחשיב
כשני מינים כדאמרי׳ בפרק בתרא
דמכות ( דף כב.) המנהיג בשור
פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הוא
ועשאו הכתוב שני גופים וי״ל דה״ק
אילימא כלאים דאדם והא דקתני
ובלבד שלא יכרוך בחול קאמר
כדאוקימנא לעיל ( פ״ב דף כג׃) ולא
בשמן שריפה דאיירי ביו״ט ומיירי
שמושכין שום דבר אי נמי י״ל
דחשיב משיכה מה שנושאים שניהם
את החבלים׃