נד.במה בהמהפרק חמישישבת

שִית זוֹנָה וּנְצוּרַת לֵב׃ הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת  כְבוּלוְתֹ׃ מַאי כְבוּלוְתֹ שֶמְכַבְלִין אַלְיָה  שֶלָּהֶן לְמַטָּה כְדֵי שֶלּאֹ יַעֲלוּ עֲלֵיהֶן הַזְּכָרִים  מַאי מַשְמַע דְהַאי כָבוּל לִישְנָא דְלָא עָבֵיד  פֵירֵי הוּא דִכְתִיב מָה הֶעָרִים [ הָאֵלֶּה ] אֲשֶר  נָתַתָּ לִי אַחַי וְַיִּקְרָא ( להן ) אֶרֶץ כָבוּל עַד הַיּוֹם  הַזֶּה מַאי אֶרֶץ כָבוּל א״ר הוּנָא שֶהָיוּ בָהּ בְנֵי  אָדָם שֶמְכוּבָלִין בְכֶסֶף וּבְזָהָב אֲמַר לֵיהּ רָבָא  אִי הָכִי הַיְינוּ דִכְתִיב ( כי לא ) יָשְרוּ בְעֵינָיו  מִפְנֵי שֶמְכוּבָלִין בְכֶסֶף וּבְזָהָב לאֹ יָשְרוּ בְעֵינָיו  אֲמַר לֵיהּ אִין כֵיוְָן דַעֲתִירֵי וּמְפַנְּקִי לָא עָבְדִי  עֲבִידְתָּא רַב נַחְמָן בַר יִצְחָק אָמַר אֶרֶץ  חוְמְֹטוְןֹ הָיְתָה וְְאַמַאי קָרֵי לָהּ כָבוּל דְמִשְתַּרְגָּא  בָהּ כַרְעָא עַד כַבְלָא וְְאָמְרִי אֱינָשֵי אַרְעָא  מְכַבְלָא דְלָא עָבַד פֵירֵי׃ כְבוּנוְתֹ׃ מַאי  כְבוּנוְתֹ שֶמְכַבְנִין אוֹתוֹ לְמֵילָת כְדִתְנַן שְאֵת  כְצֶמֶר לָבָן מַאי צֶמֶר לָבָן אֲמַר רַב בֵיבָי בַר  אַבַיֵי כְצֶמֶר נָקִי בֶן יוֹמוֹ שֶמְכַבְנִין אוֹתוֹ  לְמֵילָת׃ וְְהָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת׃ אִיתְּמַר רַב  אָמַר הֲלָכָה כר׳ יְהוּדָה וּשְמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה  כר׳ יוֹסֵי וְְאִיכָא דְמַתְנֵי לְהָא שְמַעְתָּא בְאַפֵי  נַפְשֵיהּ רַב אָמַר לְיַבֵש מוּתָּר וְְלאֹ לֵחָלֵב  וּשְמוּאֵל אָמַר אֶחָד זֶה וְְאֶחָד זֶה אָסוּר וְְאִיכָא  דְמַתְנִי לָהּ אַהָא עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵש  אֲבָל לאֹ לֵחָלֵב מִשּוּם ר׳ יְהוּדָה בֶן בְתֵירָא  אָמְרוּ כָךְ הֲלָכָה אֲבָל מִי מֵפִיס אֵיזוֹ לְיַבֵש  וְְאֵיזוֹ לֵחָלֵב וּמִתּוֹךְ שֶאֵין מַכִירִים אֶחָד זֶה  וְְאֶחָד זֶה אָסוּר אָמַר שְמוּאֵל וְְאָמְרִי לָהּ אָמַר  רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל הֲלָכָה כר׳ יְהוּדָה בֶן בְתֵירָא כִי אֲתָא רָבִין אֲמַר ר״י  הֲלָכָה כת״ק׃ מתני׳ וּבַמָה אֵינָהּ יוֹצְאָה לאֹ יֵצֵא גָּמָל בַמְטוּלְטֶלֶת לאֹ עָקוּד  וְְלאֹ רָגוּל וְְכֵן שְאָר כָל הַבְהֵמוְתֹ לאֹ יִקְשוְרֹ גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְְיִמְשוְךְֹ אֲבָל מַכְנִיס  חֲבָלִים לְתוְךְֹ יָדוֹ וְְיִמְשוְךְֹ וּבִלְבַד שֶלּאֹ יִכְרוֹךְ׃ גמ׳ תָּנָא לאֹ יֵצֵא הַגַּמָל  בִמְטוּלְטֶלֶת הַקְּשוּרָה לוֹ בִזְנָבוְֹ אֲבָל יוֹצֵא הוּא בִמְטוּלְטֶלֶת הַקְּשוּרָה בִזְנָבוְֹ  וּבְחוְטַֹרְתּוְֹ אָמַר רַבָה בַר רַב הוּנָא יוֹצֵא הַגָּמָל בִמְטוּלְטֶלֶת הַקְּשוּרָה לָהּ  בְשִילְיָיתָהּ׃ לאֹ עָקוּד וְְלאֹ רָגוּל׃ א״ר יְהוּדָה עָקוּד עֲקִידַת יָד וְְרֶגֶל כְיִצְחָק בֶן  אַבְרָהָם רָגוּל שֶלּאֹ יָכוֹף יָדוֹ עַל גַבֵי זְרוֹעוֹ וְְיִקְשוְרֹ מֵיתִיבִי עָקוּד שְתֵּי יָדַיִם וּשְתֵּי  רַגְלַיִם רָגוּל שֶלּאֹ יָכוֹף יָדוֹ עַל גַבֵי זְרוֹעוֹ וְְיִקְשוְרֹ הוּא דְאָמַר כִי הַאי תַּנָּא דְתַנְיָא  עָקוּד עֲקִידַת יָד וְְרֶגֶל אוֹ שְתֵּי יָדַיִם וּשְתֵּי רַגְלַיִם רָגוּל שֶלּאֹ יָכוֹף יָדוֹ ע״ג זְרוֹעוֹ  וְְיִקְשוְרֹ וְְאַכַתִּי לָא דָמֵי בִשְלָמָא רֵישָא וְְסֵיפָא נִיחָא מְצִיעָתָא קַשְיָא אֶלָּא הוּא  דְאָמַר כִי הַאי תַּנָּא עָקוּד עֲקִידַת יָד וְְרֶגֶל כְיִצְחָק בֶן אַבְרָהָם רָגוּל שֶלּאֹ יָכוֹף  יָדוֹ עַל גַבֵי זְרוֹעוֹ וְְיִקְשוְרֹ׃ וְְלאֹ יִקְשוְרֹ גְּמַלִּים׃ מַאי טַעְמָא אָמַר רַב אַשִי  מִשּוּם דְמֶיחֱזֵי כְמַאן דְאָזֵיל לְחִינְגָּא׃ אֲבָל מַכְנִיס׃ אָמַר רַב אַשִי לאֹ שָנוּ  אֶלָּא לְעִנְיַן כִלְאַיִם כִלְאַיִם דְמַאי אִילֵימָא כִלְאַיִם דְאָדָם וְְהָתְנַן אָדָם  מוּתָּר עִם כוּלָּם לַחֲרוֹש וְְלִמְשוְךְֹ אֶלָּא כִלְאַיִם דַחֲבָלִים וְְהָתַנְיָא הַתּוְכֵֹף  תְּכִיפָה אַחַת אֵינָה חִיבוּר לְעוֹלָם כִלְאַיִם דַחֲבָלִים וְְהָכִי קָאָמַר וּבִלְבַד  שֶלּאֹ יִכְרוֹךְ וְְיִקְשוְרֹ אֲמַר שְמוּאֵל וּבִלְבַד שֶלּאֹ יֵצֵא [ חֶבֶל ] מִתַּחַת יָדוֹ  טֶפַח וְְהָא תָּנָא דְבֵי שְמוּאֵל טְפָחַיִים אָמַר אַבַיֵי הָשְתָּא דַאֲמַר שְמוּאֵל  טֶפַח וְְתָנָא דְבֵי שְמוּאֵל טְפָחַיִים שְמוּאֵל הֲלָכָה לְמַעֲשֶה אֲתָא לְאַשְמַעִינַן  וְְהָתַנְיָא  שית זונה. נוטריקון בשמחות: שית. בית הכשה: שככולין. לפון  ככלי ברזל. קשורה: ויקרא להם. בעשרים לוושתיס עיר שנתן שלמה  לחיכס משמעי קרא: מכובלין. מעוטפין ומקושרין: ענידתא.  אנגריח של מלך: קומטון. מלחה ומתבקעת: דמשתרגא בה כרעה.  עובעת בה הרגל: עד ככלא. פרק  התחתון שקורין קויל״ס: שמכבנין.  קושרין נגד פנינו ביוס שנולד  שלמרו נקי ומשמר למרו שלא יטיף:  למילת. לעשות מלמרו כלי מילת מ):  מכבנין. על שעושין כמין קרסי  ממכת לחבר הבגד כמו מנתן כבינתי  לבתי (גיטין דף טו.) נושק״ח בלע״ז:  באנפי נפשה, ולא הפלוגתא דמתני׳:  ואיכא דמתני. להא דשמואל אהא:  כך הלכה. דליבש מותר ולחלב  אסור: אבל מי מפים. מי מטיל  גורל ומבחין איזו ליבם ואיזו לחלב  והרואה אותם לרורות ליבם חומר  דלחלב הוא ואמי למישכי תרווייסו:  כת״ק. דמתני' דשרי בתרוייהו:  מתני' מטולטלת. י״מ פושל״מ  מתחת זנבו וי״מ מרדעת והאמלון  נראה בעיני דאי רגועה שמחת  הזנב קשורה ומחוברת לסרגא ואיך  תפול וטעמה דמתני׳ משום שמה  תפול ומייתי לה הוא: לא עקוד  ולא רגול. מפרטינן בגמ׳ שעוקליס  ידיהס עם רגליהם בכבלים שלה  יברחו: ולא יקשור גמלים זו לזו  וימשוך. החמד כדמפרש בגמרא:  ובלבד שלא יכרוך. המבלים בכרך  אחד ובגמרא מפרש טעמא:  גמ׳ צוננו ונמוטרקו. דכיון דקשורה  בשניהס לא נפלה: מוטרקו.  מלרכוב״א שים לכל גמלים על גביהם:  בשלייתה. דכיון דכאיב לא מנתמא ליה.  ול״נ מטולטלת כר קטן מלח מוכין  נותנין לו תחת הזנב כדי שלא תשחית  הרצועה הבשר לפי שהמטוי שעל  גבה כשהגמל יורד מכביד ויורד כלפי  לוחרה אלא שהרצועה מעכבתו:  יד ורגל. המד מן הידים ואחד מן  הרגלים כוכל בימד: יד על גב זרוע.  אחד מידיו כופף כלפי מעלה וקושר  כדי שלא יהו לו הלא ג' רגלים לברוח:  שמי ידים. כאחד או שתי רגלים  כאחד: ואכתי לא דמי. האי תנה  לדרב יהודה: ריםא ומיפא ניתא.  כדרב יהודה אבל מליעתה דקמני או  שמי ידים או שתי רגלים קשיח לרכב  יהודה דלה קרי עקוד חלה יד ורגל  כילתק נן אברהם דכתיב (בראשית כב)  ויעקד כפף ידיו ורגליו לאמוריו  וקשר יד ורגל יחד ונפשט לוארו  לאחוריו: למינגא. לסוק למוכרס.  מינגא ע״ם שסובנין את השוק ממולות  מחולות עגולות של בני אדם: לענין  כלאים שנו. החי שלה יכרוך דמתני׳  לא שייך ביה איסור שנת אלא משום  כלאים חסר ליה כדמפרש ואזיל:  ")כלאים דמנליס. שיש בהן מבלי  למר ומבלי פשתן וכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באמיומן וקסנר "דבר שאין מתכוין אסור: אי נימא כלאים דאדם. דכי  כריך להן סביבות ידו נמצא קשור עם הגמלים ופעמים שהן מושכין שום דבר ונמלא אדם וגמל מנהיגין יחד: והתנן אדם מוסר עם  כולם. עם כל הבהמות לחרוש ולמשוך שלה אמרה תורה אלא שני מיני בהמה יחד כעין שור וחמור ומשנה זו במסכת כלאים:  הסוכף. בגדי למר ופשתים: בתכיפה אחת. כגון ע״י מחט פעם אחת או שקשר קשר חמד: אינו קיצור. דכתיב (דברים כב)  למר ופשתים יחדו לא חסרה התורה אלא מבור יפה המתקיים: כריכה וקשירה בשתי תכיפות: שלא יצא מכל. ראש המבל לא ילה  מתחת ידו טפח למטה דדמי כמי שנושאה בידו ולא מתחזיה שהיא מאפסר הגמלים: שמואל. דאמר טפח לאורויי הלכה למעשה התא  להשמעיק דהבא לימלך לפנינו אמרינן ליה טפח שלא להקל באיסורין ומיהו עד טפחיים ליכא איסור:  עַד כַבְלָא. מְפָרֵש ר״י עַד הַשּוּק כִדְאָמַר בפ׳ בַמָה אִשָּה ( לקמן דף  סג׃) בִירִית בְאַחַת כְבָלִים בִשְתַּיִם שֶמַנִּיחִין הַכְּבָלִים בַשּוּק׃  רַב אָמַר לְיַבֵש מוּתָּר כו׳. וא״ת לֵימָא מָר הֲלָכָה כְמַר וי״ל  מִשּוּם דְאִיכָא דמפכי לְהוּ לִתְנַאי׃  הֲלָכָה כר׳ יְהוּדָה בֶן בְתֵירָא. הָא..  דְנָקַט ר׳ יְהוּדָה בֶן בְתֵירָה  וְְלאֹ נָקַט ר׳ יוֹסֵי מִשּוּם דְבִמְקוֹם  שֶאֵין עוֹשִין כְלָל אֶלָּא כְדֵי לְיַבֵש שָרֵי  ר׳ יְהוּדָה בֶן בְתֵירָא דְלאֹ שַיָּיךְ הָתָם  מִי מֵפִיס ור׳ יוֹסֵי אוֹסֵר מִשּוּם  דִילְמָא נָפֵיל׃  ר״ת גָּרֵיס אָמַר רַב הֲלָכָה כת״ק  וּשְמוּאֵל אָמַר כו׳ וְְכֵן כִי  אֲתָא רָבִין א״ר יוֹחָנָן הֲלָכָה  כְתנא קַמָא וְְאָתֵי שַפִיר אִיכָא  דְמַתְנֵי לָהּ  לִדְרַב וּשְמוּאֵל דִּלְעֵיל אַהָא׃ וְְהָתְנַן  אָדָם מוּתָּר עִם כוּלָּם  לַחֲרוֹש וְְלִמְשוְךְֹ. וא״ת אפי׳ יְהֵא אָדָם  נַמִי אָסוּר תִּקְשֶה דְמַאי כִלְאַיִם שַיָּיךְ  הָכָא כֵיוְָן שֶאֵינוֹ מוֹשֵךְ בְעֶגְלָה ובקרון  דְהָא בַשַּבָת אַיְירִי וְְאֵין לוֹמַר דְאָסוּר  לְהַנְהִיג בְכִלְאַיִם אפי׳ לאֹ יִמְשׁוֹךְ שוּם  דְבַר דְאִם כֵן יְהֵא אָסוּר לְהוְלִֹיךְ ולהזיז  מִמְקוֹמוֹ שוֹר פְסוּלֵי הַמוּקְדָשִין דַחֲשִיב  כִשְנֵי מִינִים כדאמרי׳ בְפֶרֶק בַתְרָא  דמכות ( דף כב.) הַמַנְהִיג בְשוֹר  פְסוּלֵי הַמוּקְדָשִין לוֹקֶה גּוּף אֶחָד  הוּא וְַעֲשָאוֹ הַכָתוּב שְנֵי גוּפִים וי״ל  דה״ק אִילֵימָא כִלְאַיִם דְאָדָם וְְהָא  דְקָתָנֵי וּבִלְבַד שֶלּאֹ יִכְרוֹךְ בַחוֹל קָאָמַר  כְּדְּאוֹקִימְנָא לְעֵיל ( פ״ב דף כג׃) וְְלאֹ  בְשֶמֶן שְרֵיפָה דְאַיְירִי ביו״ט ומיירי  שֶמוֹשְכִין שוּם דְבַר אִי נַמִי י״ל  דַחֲשִיב מְשִיכָה מַה שֶּׁנּוֹשְׂאִים שְנֵיהֶם  אֶת הַחֲבָלִים׃