ביין
ומאי ר׳ מאיר דתניא לא תצא אשה במפתח שבידה ואם יצאת חייבת חטאת
דברי רבי מאיר רבי אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון כובלת
מאן דכר שמה חסורי מחסרא והכי קתני וכן בכובלת וכן בצלוחית של
פלייטון לא תצא ואם יצאה חייבת חטאת דברי רבי מאיר רבי אליעזר פוטר
בכובלת ובצלוחית של פלייטון במה דברים אמורים כשיש בהם בושם אבל
אין בהם בושם חייבת אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת המוציא אוכלין
פחות מכשיעור בכלי חייב דהא אין בה בושם כפחות מכשיעור בכלי דמי
וקתני חייבת רב אשי אמר בעלמא אימא לך פטור ושאני הכא דליתיה
לממשא כלל׃ וראשית שמנים ימשחו אמר רב יהודה אמר שמואל זה פלייטון
מתיב רב יוסף אף על פלייטון גזר רבי יהודה בן בבא ולא הודו לו ואי
אמרת משום תענוג אמאי לא הודו לו אמר ליה אביי ולטעמיך הא דכתיב
השותים במזרקי יין ר׳ אמי ור׳ אסי חד אמר קנישקנין וחד אמר שמזרקין
כוסותיהן זה לזה הכא נמי דאסיר והא רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש
גלותא ושתה בקנישקנין ולא אמר ליה ולא מידי אלא כל מידי דאית ביה
תענוג ואית ביה שמחה גזרו רבנן אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה
שמחה לא גזרו רבנן׃ השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם אמר
רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שהיו משתינין מים בפני מטותיהן ערומים מגדף
בה ר׳ אבהו אי הכי היינו דכתיב לכן עתה יגלו בראש גולים משום דמשתינין
מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים אלא א״ר אבהו אלו בני אדם
שהיו אוכלים ושותים זה עם זה ודובקין מטותיהן זו בזו ומחליפין נשותיהן
זה עם זה ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן א״ר אבהו ואמרי
לה במתניתא תנא ג׳ דברים מביאין את האדם לידי עניות ואלו הן המשתין
מים בפני מטתו ערום ומזלזל בנטילת ידים ושאשתו מקללתו בפניו
המשתין מים בפני מטתו ערום אמר רבא לא אמרן אלא דמהדר אפיה
לפורייה אבל לבראי לית לן בה ומהדר אפיה לפורייה נמי לא אמרן אלא
לארעא אבל במנא לית לן בה ומזלזל בנטילת ידים אמר רבא לא אמרן
אלא דלא משא ידיה כלל אבל משא ולא משא לית לן בה ולאו מלתא
היא דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא
ושאשתו מקללתו בפניו אמר רבא על עסקי תכשיטיה וה״מ הוא דאית ליה
ולא עביד׃ דרש רבא בריה דרב עילאי מאי דכתיב ויאמר ה׳ יען כי גבהו
בנות ציון שהיו מהלכות בקומה זקופה ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות
עקב בצד גודל ומשקרות עינים דהוה מלאן כוחלא לעינייהו ומרמזן הלוך
וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה וברגליהן תעכסנה אמר רב יצחק דבי
ר׳ אמי מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים
וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות
בהן יצר הרע כארס בכעוס מאי פורענותיהם כדדריש רבה בר עולא
והיה תחת בושם מק יהיה מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים
ותחת חגורה נקפה מקום שהיו חגורות בצלצול נעשה נקפים נקפים
ותחת מעשה מקשה קרחה מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים
ותחת פתיגיל מחגורת שק פתחים המביאין לידי גילה יהיו למחגורת
שק כי תחת יופי אמר רבא היינו דאמרי אינשי חלופי שופרא כיבא
(וספח ) ה׳ קדקוד בנות ציון אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שפרחה בהן
צרעת כתיב הכא ושפח וכתיב התם לשאת ולספחת וה׳ פתהן יערה רב
ושמואל חד אמר שנשפכו כקיתון וחד אמר שנעשו פתחיהן כיער
אמר רב יהודה אמר רב אנשי ירושלים אנשי שחץ היו אדם אומר לחברו
במה סעדת היום בפת עמילה או בפת שאינה עמילה ביין גורדלי או
ציין
ומאי רבי מאיר. היכא אשכמן דאיירי בה רבי מאיר בלה רבנן ופליג רבי אליעזר עליה: בד״א. דרבי אליעזר פוטר והחי פוטר היינו מותר
לכתחלה כדחוקימנא: כשיש נה בושם. פלייטון יש בההוא חומרמה העשויה כקמיע דכיון דיש נה בושם תכשיט הוח לזו שכיחה רע ולמשלף
ואימויי נמי לא חיים כדהמרן דגנות הוח לה: אבל אין בה בושם. חומרתה לחודש לחו תכשיט הוא וחייבת: זאת אומרת, הח דקתני אין
בה בושם חייבת אלמא דקסבר רבי אליעזר המוזיה אוכלין בשבת בכלי פחות מכשיעור דלא מיחייב על הוצאת אוכלין פחות מגרוגרת כדלקמן
(דף עו:) חייב מיהח על הכלי ולא
אמריקן הכלי טופל להן ולא מיחייב
עליה שלה נתכוין להוציא חלה משום
אוכלין ופלוגתא היה על סתם משנה
השנויה בפרק המלניע (לקמן דף לג:)
דקמני פטור אף על הכלי: דהא אין
נו בושם כפחות מכשיעור דמי. שהכלי
קלט את הריח ושיעור הוצאת בשמים
בכל שהוא וכיון שאינו כל שהוא הוי
רימה פחות מכשיעור (הוא) וקתני
חייבת ולא אמרינן נעשה כלי טופל
לריח שבתוכו וארימא לא מיחייב
דפחות מכשיעור הוא: ושאני הבא.
ליכא למימר נעשה כלי טפל לרימ
שאין בו שום ממם ואפילו פחות
מכשיעור לח מיקרי אבל פחות
מכשיעור בדבר שים נו ממש נעשה
כלי טפל לו ופטור: ראשית שמנים.
מובחר שנטמנים: גזר. משום לער
מורכן: ואי אמרת. זה פלייטון והחי
קרא בתענוג משמעי שלא היו נותנים
לב לדברי הנביאים הניבחים על
הפורענות ועסוקים בתענוגים:
ולטעמיך הא דכתיב. נהחי ענינה
השותים במזרקי יין ורבי חמי ורבי
אסי פירשו "זהו קניםקנין כלי זכוכית
ארוך ולו שני פיות ויין נזרק מזה
לזה: שמורקין. על ידי אומנות כדאמר
בהחליל (סוכה דף נג) מטייל בתמני
כסי: הכי נמי דאסור. למשתי השתה
בקנישקנין: משתינין. דדייק מסרומיס:
לידי עניות. דאמרינן בע״פ (פסחים
דף קיח:) שרא דעניותח נביל שמיה
ונציל קרי ליה ואוהב מקוס מיחום
ומשתין מיס לפני מטתו היינו מיאוס:
ערוס. אורמא דמילתא נקט מתוך
שהוא ערום אינו יוצא למון להשתין
דטיכם הוא לו ללבוש וללהת: אבל
לבראי לים לן בה. שהקילות ארוך
וניתז למרחוק: משא ולא משה. שאינו
רומן ומשפטף יפה חלא מעט מים
כגון רביעית מלומלס: על עסקי
תכשיטים, שאינו רוצה לקנות לה:
נכהו. היינו קומה זקופה: וקלכנה
נעויות גרון. שהיו הולכות עקב בלד
גודל למעט בהילוכס שהיוב מסתכלין
נה והיא שוהה בפסיעותיה ודרך
נוטין גרון לילך בנחת לפי שאינו
רואה לרגליו: ומשקרות עינים דמליין
כוחלא. לשון סיקרה: ומרמון. את
הנמוריס: סיקור לסון סנטה:
הלוך וכפוף שהיו מהלכות ארוכה
כלד קלרה, שתראה לפה על ראם
חברתה והוא נוי לה. ונשואות היו
לפיכך מספר בגנותן: וטפוף. כמו
על דחטפת הטפוך (אבות פ״נ מ״ו): העכסנה. כמו וכעכם אל מוסר אויל (משלי ז). והוא ארם של נחש וקרי ליה עכם על שס שאינו מטילו אלא
על ידי כעם: בכעום. נחש כעוסה: נמקים. כמו המק בשרו (זכריה יד): זלזול, בנדי״ל נאה: נקפיס, חבורות לשון המנקף רגליול) וניקף סבכי
היער (ישעיה י): מתקטטות. היינו שער שסורקות ומפרכסות: ממקשטות. דומה למקשה כעין נוטריקון: פתיגיל. נוטריקון פתח גילה אותו
מקום: כי ממת יופי. כי כל אלה יצא לך תחת יפייך: כינה. קיוטוכ״ח ליחה כמו שימנה וכיבי דקדושין דפלימו (דף פא:): פמהן. כמו פתחיהן:
שנשפכו כקימון. שופכות דם זינה: יערה, כמו ומער כדה (בראשית כד): כיער. נתמלאו שער ונמחסות למשמים: אנשי שתן. מדברים
כלשון גאוה ולעגי שפה: סעדה, תשמים: פת עמילה. בעולה: שאינה עמילה. בתולה: פת עמילה. ברייהיא"ה בלע"ז: גורדלי. לכן היה: