מרעהו
ביין חרדלי במסב רחב או במסב קצר בחבר
טוב או בחבר רע א״ר חסדא וכולן לזנות
אמר רחבה אמר רבי יהודה עצי ירושלים של
קינמון היו ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן
נודף בכל ארץ ישראל ומשחרבה ירושלים
נגנזו ולא נשתייר אלא כשעורה ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא׃
מתני׳ לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא
ברומח ואם יצא חייב חטאת רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכ״א אינן
אלא לגנאי שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא
גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה בירית טהורה ויוצאין בה בשבת
כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת׃ גמ׳ מאי באלה קולפא׃ ר׳ אליעזר
אומר תכשיטין הן לו׃ תניא אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין
הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן לפי שאינן צריכין שנאמר
לא ישא גוי אל גוי חרב ותהוי לנוי בעלמא אמר אביי מידי דהוה אשרגא
בטיהרא ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח
אלא שיעבוד גליות בלבד שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מסייע
ליה לרבי חייא בר אבא דא״ר חייא בר אבא כל הנביאים לא נתנבאו אלא
לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך ואיכא דאמרי
אמרו לו לר׳ אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות
המשיח אמר להן אף לימות המשיח אינן בטלין היינו דשמואל ופליגא דר׳
חייא בר אבא א״ל אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה רב יוסף
לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה אביי לרב יוסף מ״ט דר״א דאמר
תכשיטין הן לו דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך א״ל רב כהנא
למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב א״ל אין מקרא יוצא מידי
פשוטו א״ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה
הש״ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ״ל
דליגמר איניש והדר ליסבר׃ סימן זרות׃ א״ר ירמיה א״ר אלעזר שני תלמידי
חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב״ה מצליח להם שנאמר והדרך צלח אל
תקרי והדרך אלא וחדדך ולא עוד אלא שעולין לגדולה שנאמר צלח רכב
יכול אפילו שלא לשמה תלמוד לומר על דבר אמת יכול אם הגיס דעתו
ת״ל וענוה צדק ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין שנאמר ותורך
נוראות ימינך רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה
דאמר רבא בר רב שילא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא א״ר ששת מאי
דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד אלא בימינה אורך ימים
איכא עושר וכבוד ליכא אלא למיימינין בה אורך ימים איכא וכ״ש עושר
וכבוד למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא א״ר ירמיה אמר
ר׳ שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך
הוא מקשיב להן שנאמר אז נדברו יראי ה׳ וגו׳ אין דיבור אלא נחת שנאמר
ידבר עמים תחתינו מאי ולחושבי שמו א״ר אמי אפילו חישב לעשות מצוה
ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה א״ר חיננא בר אידי כל
העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר שומר מצוה
לא ידע דבר רע א״ר אסי ואיתימא ר׳ חנינא אפילו הקב״ה גוזר גזירה הוא
מבטלה שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה
שומר מצוה לא ידע דבר רע אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש שני
תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקדוש ב״ה שומע לקולן שנאמר
היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני ואם אין עושין כן גורמין
לשכינה שמסתלקת מישראל שנאמר ברח דודי ודמה וגו׳ אמר רבי אבא
א״ר שמעון בן לקיש שני ת״ח המדגילים זה לזה בהלכה הקדוש ברוך
הוא אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא
והוא דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה ( א״ר ) אבא א״ר שמעון בן
לקיש גדול המלוה יותר מן העושה צדקה ומטיל בכיס יותר מכולן.( א״ר
) אבא אמר ר׳ שמעון בן לקיש אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש
הוא חגריהו על מתניך אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו אמר רב
כהנא אמר רבי שמעון בן לקיש ואמרי לה אמר רב אסי אמר ( ריש לקיש ) ואמרי לה אמר רבי אבא
אמר רבי שמעון בן לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר למס
ציין חרדלי, שמור. כלומר לבנה או שחורה: בממב רחב. מיסב מטה שמיסב עליה בשעת אכילה. ולענין ניאוף אשה שמנה: קלר. כמוסה:
חבר טוב. אשה טובת מראה: דלימלמאי מלכא. כך שמה: מתני' באלה, מפרש בגמ׳ קולפח מלוק״ה בלע"ז: וכמתו מרבוקס. ואי
תכשיטין נינהו לא יהו בעלין לעתיד: נירים. בגמראק מפרש: טהורה, אינה מקבלת טומאה: ויולאין בה. דלה שלפא ומחויה שלא יראה
שוקה: ככלין טמאין. בגמ׳ר) מפרש לה: גב׳ שרגא בעיהכא. נר בלהרים מתוך שאינו צריך אינו נאה. אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה
תכשיטין הן: ופליגא. הח דקמני
בטלין לימות המשיח פליגה דשמואל
דלשמואל אין בטלין לימות המשיח:
לא יחדל. משמע לעולם אלמה ים
עניות ועשירות ש״מ נחמות שנתנבאו
הנביאים ולא יהיה כנעני עוד וזכריה
ידו לח לימות המשיח נתנבאו שהן
מן העולם הזה דחס כן חדל לך
אביון: מסייע ליה. בריימה דקתני
בטלין לימות המשיח לרבי חייא בר
אבא: לא נתנבאו. דברי נחמות
שלהן: עין לא ראתה. עין של נביאים
לא שלטה לראותו: בדברי תורה
כתיב. הוי זהיר לחזר על משנתך
שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא
ראיה כחרב על ירך גבור לכלח
במלחמה והוא הולך והדרך: דליגמר
אינים. לגרום שמעתה מכביה ואף
על גב דלא ידע לכולהו טעמים:
וסדר ליסבר. טעמיה. דהה קשה ליה
לרב כהנא ולא הוס ידע להאי טעמא
ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר
ממני סרי: המחדרין. שואלין ומשיבין
ולא לקפח חלה להתחדד: והדרך.
כמו ומדדך: ותוכך. ותלמדך (6):
למיימינין. של תורה שמפשפטין
טעמיהן בדקדוק ובוררין) כימין
המיומנת למלאכה ח): עושר וכבוד
ליכה. בממיה. כיון דאיכא אורך ימים
כ״ם עושר וכבוד: למשמאילין בה.
שאין יגעים בה כל לרכן. חי נמי
מיימינין בה עוסקין לשמה משמחילים
שלא לשמה: הנומין זה לזה. נושאין
ונותנין בה בנחת רוח מתעסקין כדי
שילמדו זה מזה: ידבר עמים המתינו.
ישפיל וכל שפלות בנחת. ל״ח הנומין
מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה
כמו לך נחה (שמות לב) ידבר תרגוס
של ינהגח): ומי יאמר לו מה תעשה.
שומר מלות יוכל לומר לו: המקטינין.
מלמדים זה את זה ומבינים זה מזה
ולישנה דקרח נקט: נגנים. בתי
מדרשות: מכירים מקשיבים. זה
לזה להס אני אומר שישמיעוני קולס
והענס: ברק דודי. בתריה כתיב:
המדגילים. מהספין זה את זה
ואומרים בח וגלמוד ונבין בין שנינו
הואיל ואין לנו כב ללמדנו: לורקה.
שורם הדבר. קלת למדו מכנס: גדול
המלוה. לפי שאין העני נום בדבר:
ומטיל לכים. מעות ומלאי להשתכר
בהן לממלית שכר. ואיידי דאיירי כבי
אבא אמר ריש לקיש נקטו כל הני מילי
דאגדמה דאמר להו כ׳ אבא משמיה:
מונרו. הדבק נו שסופך ליהנות
ממלמודו: אל תדור בשכונתו.
שאינו יודע בדקדוקי מלות ואין
מסילותו שלס וסופך ללמוד ממנו:
מונע מסד. שאינו מניח העניים
לנא לפתחו: למס. דהיינו כלב:
ואילו
אין בין העוה״ז לימות המשיח.
אע״ג דהשתא אין ירושלים ואין
בהמ״ק ואילו לימות המשיח יהיה הכל
בנוי צ״ל דהאי אין בין לאו דוקא׃