לאשתא תילתא לייתי שבעה סילוי
משבעה דיקלי ושבעה ציבי משבעה כשורי
ושבעה סיכי משבעה גשורי ושבעה קטימי
משבעה תנורי ושבעה עפרי משבעה סנרי
ושבעה כופרי משבעה ארבי ושבעה בוני
כמוני ושבעה ביני מדיקנא דכלבא סבא
ולציירינהו בחללא דבי צוארא בנירא
ברקא א״ר יוחנן לאשתא צמירתא לישקל
סכינא דכולא פרזלא וליזל להיכא דאיכא
וורדינא וליקטר ביה נירא ברקא יומא קמא
ליחרוק ביה פורתא ולימא וירא מלאך
ה׳ אליו וגו׳ למחר ליחרוק ביה פורתא
ולימא ויאמר משה אסורה נא ואראה למחר
ליחרוק ביה פורתא ולימא וירא ה׳ כי סר
לראות וגו׳ א״ל רב אחא בריה דרבא לרב
אשי ולימא ויאמר אל תקרב הלום וגו׳ אלא
ליומא קמא לימא וירא מלאך ה׳ אליו וגו׳
ויאמר משה וגו׳ ולמחר לימא וירא ה׳ כי סר
לראות ולמחר ויאמר ( ה׳ ) אל תקרב הלום וכי
פסק ליה ליתתיה ולפסקי ולימא הכי הסנה
הסנה לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי הקב״ה שכינתיה עלך אלא
משום דמייכת מכל אילני אשרי קודשא בריך הוא שכינתיה עלך וכי היכי
דחמיתיה אשתא לחנניה מישאל ועזריה ועריקת מן קדמוהי כן תחמיניה
אשתא לפלוני בר פלונית ותיערוק מן קדמוהי לסימטא לימא הכי בז בזייה מס
מסייא כס כסייה שרלאי ואמרלאי אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום
ולאסאה שחינא כאיבין בזך בזיך בזבזיך מסמסיך כמון כמיך עיניך ביך עינך
ביך אתריך בך זרעיך כקלוט וכפרדה דלא פרה ולא רביא כך לא תפרה ולא
תרבה בגופיה דפלוני בר פלונית לכיפה לימא הכי חרב שלופה וקלע
נטושה לא שמיה יוכב חולין מכאובין לשידא לימא הכי הוית דפקיק דפקיק
הוית ליטא תבור ומשומת בר טיט בר טמא בר טינא כשמגז מריגז
ואיסטמאי לשידא דבית הכסא לימא הכי אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא
אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא
חטרתיה׃ ובני מלכים בזגין׃ מאן תנא א״ר אושעיא רבי שמעון היא דאמר
כל ישראל בני מלכים הם רבא אמר באריג בכסותו ודברי הכל׃
מתני׳ יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה
דברי ר״מ וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי׃ גמ׳ יוצאין בביצת
החרגול דעבדי לשיחלא ובשן של שועל דעבדי לשינתא דחייא למאן דניים
דמיתא למאן דלא ניים׃ ובמסמר מן הצלוב׃ דעבדי לזירפא׃ משום רפואה
דברי רבי מאיר׃ אביי ורבא דאמרי תרוייהו כל דבר שיש בו משום רפואה
אין בו משום דרכי האמורי הא אין בו משום רפואה יש בו משום דרכי
האמורי והתניא אילן שמשיר פירותיו סוקרו ( וצובע אותו ) בסיקרא וטוענו
באבנים בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחוש חיליה אלא סוקרו בסיקרא
מאי רפואה קעביד כי היכי דליחזייה אינשי וליבעו עליה רחמי כדתניא וטמא
טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים אמר
רבינא כמאן תלינן כובסי בדיקלא כי האי תנא תני תנא בפרק אמוראי קמיה
דר׳ חייא בר אבין א״ל כולהו אית בהו משום דרכי האמורי לבר מהני
מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו ולימא
הכי חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד אין בו משום דרכי האמורי
לאדרא לימא הכי ננעצתא כמחט ננעלתא כתריס שייא שייא
האומר
לאשתא מילתא, שחפת שלישית שבאה מג׳ ימים לג׳ ימים: מילוי.
ענבים (א) קטנים: ושבעה ליבי. קסמים: כשורי. קורות: ושבעה
סיכי, יתידות קייבל״ם בלע״ז: משבעה נטורי. גשרים: ז׳ סינרי.
לנור הדלת מור האסקופה שליר הדלת סובב בו: כופרי. זפת שזופמין
הספינות: ארבי. ספינות: ושבעה
נוני (כ) כמוני. גרעיני כמון. ל״ח בוני
כמון גרסי׳ מלא אגרוף: ושבעה ביני
מדיקנא דכלבה סבא. שבעה נימי
מזקן כלב זקן: השתא למירמה. מולי
שמחממת וקודמת את הגוף: וורדיני.
סנה: ליתרוק. אישקרני״ר כמו
דמיבלע מירקייהו דאלו טריפות
(חולין דף נט:): ויאמר משה. מפוס
סיפיה מדוע לא יבער הסנה: כי סר.
שיסור המולי: אל תקרב הלוס.
שלא יקרב זה המולי אליו: ליתמיה
ולפסקיה. סמוך לקרקע. לימתים
ישפיל: דמייכת, שאתה שפל:
דחמימה אשמה. שראית החם:
לסימטה. שמין קרו״ג בלע"ז:
נובזיה מסמסייה כסלסיים. שמות
המלאכים על שס שקורעים
וממסמסים ומכסכסיס אותו. בז לשון
נועה מ): מארעל דסדוס. כך הוא
הלחם ולא מסלוס נאו: כוך כזיך.
אין לו משמעות חלה כך הוא הלחם:
עיניך ביך. מראיך ביך שלא מאדים
יותר: הפריך ביך. שלא מרחיב:
כקלוע. שנקלט זרעו בשרירי בטנו
שלא יוליד: לכיפה. חונפול״ם
אבעבועות כך לשון רבי יצחק ברבי
מנחם נ״ע. ולשון רבותי לכיפה למי
שכופהו שד: לימא הכי. לחם
בעלמה הוא: בוית דפקיק דפקיק
הוים. לחם הוא: ליט מבר ומשומת.
מקולל ונשבר ומשומת יהא שד זה
ששמו בר טיט בר טינא: לשידא דביק
הכסא. אם הזיק לימח לחם זה:
לקרקפי דארי. בראש הארי זכר:
ואאוסי דגורייתא. ובמוטס לביאה
נקבה: אשכחתא לשידאי בר שריקאי
פנדאי. כך שמו: במיטרא דכרתי
מבטיה. בערוגת כרשין הפלתיו:
בלועא דתמרא מטרסיה. כלמי הממור
הלקיתיו: מאן סנא. דקתני וכל
אדם ואפילו עני שבישראל: רבי
שמעון. בפרק שמונה שכליסי: בני
מלכים. הלכך לעני נמי מזיה ולא
גנומה דידיה דליתחזית כיוסרא
ושליף חי נמי דמגו לקידום הוא שליף
וממוי: באריג נכסוקו. דלה שליף
ליה וממוי: מתני' דרכי האמורי.
נימום הוא וכתיב ובחוקותיהם לא
תלכו (ויקרא יח): גב׳ לשימלא.
לכאב ההון ותולין באזנו: לשינתה.
יש שעשאו כדי שיישן וים כדי שלא
יישן: דחייה. של שן שועל מי:
לזירפא. נפח מכה דכל פרולה זריף
והחי מסי לוירפא: שיש בו משום
רפואה. שנראית רפואתו כגון
שתיית כוס וממנושת מכה. ופרלינן
הא אין בו כו׳ כגון למש שאין ניכר
שיהא מרפא יש בו משום דרכי האמורי בתמיה: דליכמוש מיליה, שעל ידי שהוא שמן וכמו כב פירותיו נושרין: דליתזיוה אינטי. ולסימנה
עברי ליה לחודעי דמשיר פירותיו: טמא טמא. הוא עצמו אומר טמח רחקו מעלי: כונסי. אשכול תמרים וסימן הוא שמסיר
פירותיו: בפרק אמוראי. בפרק חמדס ששנוי בתוספתא דמסכת שבת בהלכות דרכי האמורי: א״ל. רבי חייא למנה: כולהו אית נהו. כל
השנויות שס אל תטעה לומר באחד מהן אין בו משום דרכי האמורי אלא בכולן אמה שונה ים נו לבר מהני ב׳ אלו שחפרם לך: מי שיש לו עלס
וכו׳. ולמש דננעלמא כמחט אלו ב׳ לבדם אין בהם: קד מד נמית, לחם הוא: לאדרש. עלס של דג שישב לאדם נושט: שייא שייא. לחם הוא כל כך:
מתני׳
בני מלכים יוצאין בזגין מאן תנא ר״ש היא כו׳. פי׳ הקונטרס
וליכא למיחש דילמא מחייכי בהו ואתו לאתויי וא״ת מכל מקום
ליחוש דילמא איפסיק ואתי לאתויי כדאמרינן לעיל גבי עבד דלא יצא
בחותם שבצוארו וי״ל דהכא מיירי בתלוים בשלשלת דלא מיפסקי
וריב״א פירש דבירושלמי מוקי לה
בקטנים דאפילו אי פסיק ומייתי לה
ליכא איסור והכי איתא בירושלמי ר׳
זעירא אומר בזוג שבצוארו ומהו כל
אדם דקתני במתניתין בין קטנים
עשירים בין קטנים עניים מתניתין
פליגא עליה דרבי זעירא ולא בזוג
שבצוארו כאן בגדולים כאן בקטנים
פירוש ההוא דלא יצא בזוג שבצוארו
בגדולים דלמא מיפסיק ואתי לאתויי
והא דשרי הכא בקטנים דליכא למיחש
כדפי׳ מ״מ יש לדקדק אמאי נקט בני
מלכים כיון דליכא חששא אי מייתי
להו קטן בידים וי״ל דאי לאו בני
מלכים הוו מחייכו עליה בני מלכים
כל שעה ואי אפשר שלא ישמע אביו
מעולם ויטלם אביו בידו ואתו לאתויי
אבל אי בני מלכים לא מחייכי אם כן
אפילו אי מיפסיק ליכא למיחש דילמא
מייתי להו אבוה דלא שכיח שיהא
אביו בצדו בשעה שיפסוק׃