גמ׳ מנינא למה לי א״ר יוחנן שאם עשאן
כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת׃
הזורע והחורש׃ מכדי מכרב כרבי ברישא
ליתני חורש והדר ליתני זורע תנא בארץ
ישראל קאי דזרעי ברישא והדר כרבי תנא
הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב
כולן מלאכה אחת הן מאי קמ״ל הא קמ״ל
] העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת
אינו חייב אלא אחת א״ר אחא א״ר חייא בר
אשי א״ר אמי זומר חייב משום נוטע והנוטע
והמבריך והמרכיב חייב משום זורע משום
זורע אין משום נוטע לא אימא אף משום
זורע אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים
חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום
נוטע א״ר יוסף האי מאן דקטל אספסתא
חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום
נוטע אמר אביי האי מאן דקניב סילקא חייב
שתים אחת משום קוצר ואחת משום זורע׃
והחורש׃ תנא החורש והחופר והחורץ
כולן מלאכה אחת הן אמר רב ששת היתה
לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה
בשדה חייב משום חורש אמר רבא היתה
לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה
בשדה משום חורש אמר רבי אבא החופר
גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור
עליה ואפילו לרבי יהודה דאמר מלאכה
שאינה צריכה לגופה חייב עליה ה״מ מתקן
האי מקלקל הוא׃ והקוצר׃ תנא הקוצר
הבוצר והגודר והמסיק והאורה כולן מלאכה
אחת אמר רב פפא האי מאן דשדא פיסא
לדיקלא ואתר תמרי חייב שתים אחת משום
תולש ואחת משום מפרק רב אשי אמר אין
דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך׃
והמעמר׃ אמר רבא האי מאן דכניף מילחא
ממלחתא חייב משום מעמר אביי אמר אין
עימור אלא בגידולי קרקע׃ והדש׃ תנא
הדש והמנפץ והמנפט כולן מלאכה אחת
הן׃ הזורה הבורר והטוחן והמרקד׃ היינו
זורה היינו בורר היינו מרקד אביי ורבא
דאמרי תרוייהו כל מילתא דהויא במשכן
גב׳ מנינא למה לי. ליתני אבות מלאכות הזורע והחורש כו׳
ואנה מזינה אי ארבעין) נינהו: שאם עמאן כו'. ובא להודיעך
שאם נתעלמו כל הלכות שבת ממנו (ג) חייב כמה מטאות עליו:
מכרב כרבי. מורשין: בא"י. קשה היה ואין יכול לכסות בלא מכיסה
וחשמעינן דהא נמי מרישה היא:
כולן מלאכה אתם הן. דזומר נמי
ללמומי אילנה הוא. ונפקה מינה דאי
עבר ליה כולן בהדי זורע לח מיחייב
אלא חדה דהעושה מלאכות הרבה כו׳.
זורע חב מלאכה ונוטע נמי אב
מלאכה הוא דהיינו זורע אלא שזה
בזרעים חזה באילנות וכן מצריך
ומרכיב הכל זומר תולדה: זומר
מייב. מטוס מולדת נוטע דללמומי
עביד: ונוטע. גופיה וכן מכריך
ומרכיב: חייב משום זורע. כלומר
אינסו נמי זורע הן זה חב בזרעים
חזה חב באילנות: משום נוטע לא.
המדריך והמרכיב קאי: אימא אף
משום זורע. דהך זריעה באילנות ואי
עביד ליה בהדי זורע מיחייב מדא
ומו לה: זומר. להלמים הגפן:
ולריך לעלים. להסקה משום דלריך
להם הויא תולדה לקולר דלריך נמי
לקלור: דקטל אספסתא. שמת
וקולרין אותו ג׳ פעמים בחדם ומוזר
ולומה: דקניצ סילקה. מותך מרלין
מן המחובר ומוזכין וגדלין: המורן.
עושה מרילין בקרקע: מלאכה אמת
סן. אינו חייב אלא המת דכולהו
לרפויי הרעה עבידי: ננטושים. תל
קטן: בבית. שייך בנין שמתכוין
להשוות קרקעיתו: מטוס מורם.
דמרפי חרעה: נומש וטממה. בעפר
היינו מורם שהעפר שמילאה בו הוי
כפוי וטוב לזריעה והשוה לקרקע
להיות מזרע עס השדה: אלא
לעפרה. לכסות לואה: פטור עליה.
ואין כאן מטוס בנין בבית דקלקול
הוח ולזריעה נמי לה חזיה אבל אם
היה צריך לה חייב משום בונה:
לרבי יהודה. בפרק המלניע (לקמן לג:)
גבי מוכיח את המת במטה: מתקן.
כמו מוציא את המת לקוברו אינו
צריך לגופה דהולחה ולה למת חלא
לפנות ביתו. והולהה הלריכה לגופה
כגון שהוא צריך לחפץ זה במקום
אמר: מקלקל הוא. את ביתו: גודר.
בתמריס: ומוסק. נזימים: אורה.
בתאנים: דשדא עיסא לדיקלה. זרק
פיסת רגבים לדקל: ואמר תמרי.
השיר התמרים: סולם. מולדה לקולר:
מפרק. תולדה דדם שמפרק תנוחה משבליה לשון פורק מן החמור
דישקארגיי״ר בלע״ו רבינו לוי וגם בתשובת רבינו מסולס הגאון
מלאתי כן ואף זה מפרק התמרים מן המכבדות: אין דרך קליטה
ופריקה בכך. על ידי זריקה הלא או ביד או בכלי ומולם כלהמר
יד הוא ופטור: דכניף מלמא ממלחמה. שלבר מלח ממשרפות
מים דמתרגמינן הרילי ימה (יהושע יח) שממשיך לתוכו מיס מן היס
והחמה שורפתן והן נעשין מלח ואותו מרין קרי מילמתא: מטוס
מעמר, שאף הוא כמאסף בשבלין הוא: המנפן. פשתן בגבעולין:
והמנפט. למר גפן בקשת כדרך החומנין. ולמר גפן גידולי קרקע
הוא להכי קרי ניפוט דיליה תולדה דרש שמפרק גרעינין ממנו ולא
קרי ליה תולדת מנפן דלמר: ה״ג היינו זוכה היינו בורר היינו
מרקד. היינו כמו הי ניהו, כלומר דמפליג להו תנח דמתניתין
לתלת והלא כולן מלאכה אחת הן דמפריש אוכל מן הפסולת:
אע״ג
מכדי מכרב כרבי ברישא והדר כו׳. לא שייך למידק הכי בהא
דקתני המכבה ברישא והדר המבעיר דהכא כל סידורא
דפת נקט כסדר לבד מחרישה׃ משום זורע. אין להוכיח מכאן
דצריך להתרות אתולדה משום אב דהא לא קאמר שצריך להתרותו
משום זורע אלא דאם התרה בו
משום זורע דחייב אבל בריש פרק
תולין ( לקמן קלח.) משמע קצת דצריך
להתרות אתולדה משום אב דקאמר
משמר משום מאי מתרינן ביה ( שיהא
חייב ) רבה אמר משום בורר רבי
זירא אמר משום מרקד וגם זה יש
לדחות דהכי פירושו משום מאי
מתרינן ביה שיהא חייב רבה אמר
משום בורר אבל אם התרו בו משום
מרקד פטור כיון דמתרהו משום דבר
שאינו דומה לו הוא סבר שהוא
מלעיג בו ופטור אבל אם התרה בו
סתם אל תשמר חייב ונראה שגם
ר״ח רוצה לפרש כן ועוד ראיה
דבריש בבא קמא ( דף ב.) קאמר ולר׳
אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב
אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי ליה
תולדה ולא משני דלהכי קרי ליה אב
דצריך להתרות אתולדה [ משום ] אב׃
זומר וצריך לעצים חייב שתים. והא
דאמר בפ׳ זה בורר ( סנהדרין
דף כו.) תו חזיוה לההוא גברא דהוה
קא כסח אמר להן כהן וזמיר אמרו ליה
יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך
אף על גב דהכא אמר חייב משום
נוטע התם מיירי בכה״ג שאין האילן
מיתקן בכך אלא מתקלקל׃
וצריך לעצים. נראה דאפילו לר׳
יהודה דמחייב מלאכה
שאינה צריכה לגופה בעינן צריך
לעצים דלא מיקרי בעצים קוצר אלא
בענין זה מידי דהוה אקורע על
מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב
וכדאמר רבי יוחנן לקמן בפ׳ חבית
(דף קמה.) אחד כבשים ואחד שלקות
שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב
חטאת ואמאי שרי לגופן ליהוי
כמלאכה שאינה צריכה לגופה אלא
טעמא לפי שאין דרך דישה בכך׃
ואחת משום מפרק. אין נראה
לר״י כמו שמפרש רש״י
שמפרק האילן ממשאו מן הפירות
שעליו אלא כמו שפירש רבינו שמואל
שיש על התמרים קליפה העליונה
וכשהוא מכה בתמרים מפרק את
הקליפה מן התמרים והוי כמו דש
שמפרק את התבואה מן השבולת׃
מפרק. פירש״י דהוה תולדה דדש וקשה לר״ת דבשילהי המצניע
(לקמן צה.) אמר דחולב חייב משום מפרק ואי הוה
תולדה דדש הא אמר לקמן גבי הפוצע חלזון דלרבנן אין דישה
אלא בגידולי קרקע ואין לומר דדוקא חלזון שהוא דג פטרי רבנן
דלא הוי גידולי קרקע אבל בחולב מחייבי דבהמה חשיבא גידולי
קרקע כדמוכח בריש בכל מערבין ( עירובין דף כז׃) דהא [ ע״כ טעמא
דרבנן משום ] דילפינן להו מסממנין שבמשכן דאין דישה אלא
בגידולי קרקע לגבי דבר הגדל ממש מן הקרקע לא חשיבא בהמה
גידולי קרקע כדאמרינן בהשוכר את הפועלים ( ב״מ פט.) מה דיש
מיוחד שהוא גידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל כו׳ יצא החולב
והמגבן כו׳ ודוחק לומר דברייתא דהמצניע אתיא כר״י דפליג לקמן
אדרבנן ונראה לר״ת דמפרק חייב משום ממחק דכשחולב ממחק
את הדד ומחליקו ואין נראה לר״י דבפרק חבית ( לקמן קמד׃) אמרינן
חולב אדם לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ולר״ת מה לי
לתוך הקדרה מה לי לתוך הקערה ולפירוש הקונטרס א״ש דמעיקרא כשהיה בדדין חשיב אוכל וכשחולב לתוך הקדרה ( דהשתא )
נמי הוי אוכל ולא דמי לדש שנשתנה ונראה דלפירוש הקונטרס הלכה כרבי יהודה דהאמר בפרק אע״פ ( כתיבות ס.) אמר רבי מרינוס
גונח יונק חלב בשבת מ״ט מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו רבנן ופסיק התם רב יוסף הלכתא כרבי מרינוס ואין
נראה לומר דאף לרבנן אסור מדרבנן דמיחזי כמפרק ואף על גב דלא אסירא אלא מדרבנן לא שרי אלא משום דאיכא תרתי כלאחר יד ובמקום צער׃