גראינין או גרעינין אמר רבא בר עולא ונגרע
מערכך איבעיא להו אוממות או עוממות
אמר רב יצחק בר אבדימי ארזים לא
עממוהו בגן אלהים איבעיא להו מאמצין
תנן או מעמצין א״ר חייא בר אבא אמר
רבי יוחנן ועוצם עיניו מראות ברע ת״ר
המוציא חלב של בהמה כדי גמיאה חלב
של אשה ולובן של ביצה כדי ליתן במשיפא
של קילור [ קילור ] כדי לשוף במים בעי רב
אשי כדי שיפה או כדי אחיזה ושיפה תיקו׃
דבש כדי ליתן על הכתית׃ תנא כדי ליתן
על פי כתית בעי רב אשי על כתית אפומא
דכולה כתית או דילמא אמורשא קמא
דכתית לאפוקי הודרנא דלא תיקו׃ אמר
רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב״ה
בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה ברא
שבלול לכתית ברא זבוב לצירעה יתוש לנחש ונחש לחפפית וסממית לעקרב
היכי עביד ליה מייתי חדא אוכמא וחדא חיורא ושלקי להו ושייפי ליה ת״ר
חמשה אימות הן אימת חלש על גבור אימת מפגיע על ארי אימת יתוש על הפיל
אימת סממית על העקרב אימת סנונית על הנשר אימת כילבית על לויתן
א״ר יהודה אמר רב מאי קרא המבליג שוד על עז׃ רבי זירא אשכח לרב
יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה וחזייה דהוה בדיחא דעתיה ואי בעי מיניה
כל חללי עלמא הוה אמר ליה א״ל מ״ט עיזי מסגן ברישא והדר אימרי א״ל
כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא מ״ט הני מכסיין והני מגליין
הני דמכסינן מינייהו מכסיין והני דלא מכסינן מינייהו מגליין מ״ט גמלא
זוטר גנובתיה משום דאכל כיסי מ״ט תורא אריכא גנובתיה משום דדייר
באגמי ובעי לכרכושי בקי מ״ט קרנא דקמצא רכיכא משום דדיירא בחילפי
ואי קשיא גדיא ומתעוורא דאמר שמואל האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא
לשלופינהו לקרני׳ מ״ט האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא דדיירי אדפי ואי
עייל קטרא מתעוורא דשא דרך שם דרגא דרך גג מתכוליתא מתי תכלה דא
ביתא בא ואיתיב בה ביקתא בי עקתא כופתא כוף ותיב לבני לבני בני הוצא
חציצה חצבא שחוצב מים מן הנהר כוזה כזה שוטיתא שטותא משיכלא מאשי כולה
משכילתא משיא כלתא אסיתא חסירתא בוכנה בוא ואכנה לבושה לא בושה גלימא שנעשה
בו כגלם גולתא גלי ואיתיב פוריא שפרין ורבין עליה בור זינקא בור זה נקי
סודרא סוד ה׳ ליראיו אפדנא אפיתחא דין ת״ר שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין
גבורה ואלו הן דג ונחש וחזיר׃ שמן כדי לסוך אבר קטן׃ אמרי
דבי ר׳ ינאי שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו מיתיבי
שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו מאי לאו אבר קטן דגדול
ואבר גדול של קטן בן יומו אמרי לך דבי ר׳ ינאי לא ה״ק שמן כדי לסוך אבר
קטן של קטן בן יומו לימא כתנאי שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו דברי ר׳
שמעון בן אלעזר ר׳ נתן אומר כדי לסוך אבר קטן מאי לאו בהא קמיפלגי דר״ש
בן אלעזר סבר אבר קטן של קטן ור׳ נתן סבר אבר קטן דגדול או אבר גדול דקטן
אבל אבר קטן של קטן בן יומו לא לא דכולי עלמא אבר קטן דקטן בן יומו לא
וליתא
גראינין. ממנימין דפרקין דלעילח מון מקליפתן וגרעיניהן: ונגרע. והגרעינין זורקין ונגרעין מתוך האוכל: אוממות. גבי גמלים מייתינן
ליה בכילד לוליןט) (ה) גמלים יכול עוממות מ״ל אם [ויקרא טז] אי הם יכול שלהבת כו׳: עממובו. לא המשיכו מראיתו להיות הס נאים ממנו: מאמלין. לקמן
נצי עינים של מת בפ׳ שואל (דף קנא:): במשיפה של קילור. שרגילין לסופו במלב של אשה: כדי לסוף במים. לשני עינים: כדי שיפה או
כדי אחיזה ושיפה. מה שנדבק באצבעותיו לבד מה שנותן בעיניו: אפומא דכולה כתית, וכל מכה קרויה פה: מורשא קמא. עליון של
מכה: שבלול. לימל״ח (1): לכסים.
מנימה ") (לכתית) עליו: זבוב לזירעה.
למי שעקלו לירעה כותם זבוב ומנימה
עליו: למפפים. מין שמין: סממית.
אייראניא״ה בלע״ז: לעקרב. עקילמ
עקרב כותש סממית ומניחה עליו:
וסייף. ומושמ: מפגיע. חיה קטנה
וקולה גדול ושומע וירא שתהא ברים
גדולה ונוכח: יקום. נכנס לפיל
במוטמו וכן סממית לעקרב נכנס לו
בחזכו: סנונית. הרונדייל״א נכנסת
תחת כנפי הנשר ומעכנו מפריסת
כנפיו: כילבית. שרן קטן ונכנס לדג
גדול באזכור): המבליג שוד על עז.
המחזיק שדוד על הגבור: כל חללי
עלמא. פירוש דברים הנעשים בכל
מכל העולם: מסגיין ברים עדרא.
מהלכות ברחם העדר: ברישא
משוכא. סתם עזים שחורות סמס
למלות לבנות: מכסיין. בזנב: והני
מנליין. העזים אין להם אליה: הני
דמכסינן מינייהו. רחלים שאנחנו
מתכסין מלמרן גם הן מכוסות:
דאכלה כיסי. קולים לפיכך זנבו קלר
כדי שלא ידבקו נה הקולים: ובעי
לכרכושי נקי. להבריח היתושין:
קמלא. הרבה. ול״כ קמלא [נמלה]:
מילפי. ערכה: ואי קטיא נדיא
ומקעוורה. ואם היתה קשה תנול
ותעקר כשתכה בעלים: ומתעוורא.
יסתמו עיניה שמראות עיניה תלויה
בה כדשמואל: תימרא דתרנגולא
מידליא לעילא. רים של עין התחתון
כשעולם עיניו עולה למעלה מן
העליון ובשאר כל בריה העליון שוכב
על התחתון: מפוס דדייר אדפי.
שעולה בלילות על הקרשים והקולות
צריך שיעלה התחתון על העליון
מפני העשן שלא יכנס בעיניו:
מסכולימא. דבר שמטבילין בו כגון
כותח או שאר ליפמן: מתי תכלה
דא. לכשיכלה מה נאכל. ול״כ מתי
תכלה דח לפי שאינו כלה עד זמן
ארוך שאינו נחכל אלה מעט מעט:
ביתא בא ואיתיב. שדרך לישב בבית: ●
בקמח. בית לר וקטן: כי עקמא.
נית לר: כופתא. מכתשת. ל״ח מלה
למטין. ול״כ כמין גולס ען עשוי
לישיבה כמו כופת שחור שימדה
לישיבה למניה בפסחים (דף מה:): כוף
תיב. כפוף אותו ושב עליו: לבני לבני
בני. מתקיים לדורות הרבה: הולא. גדר קולים חו לולבים: חלילה. אינו דבר קיימה חלה חלילה בעלמא: כוזה. כלי חכם
קטן: כזה. כלומר דבר מועט וקל כמו זהו מהו חשוב למלאותו לי מיינך במתנה: שוטיתא. בד של הדם שמרקדין בו לפני
כלה: שעותא. נראה המרקד כשוטה: משיכלא. ספל גדול שהכל כומלים ידיהם ורגליהם ממנו: משו כולה. כוחך את הכל:
משכילתא. ספל קטן ונאה: משיא כלתא מיוחד לחשובים כמו כלה ואשה משונה לרמון ממנו: אסיתה. מורטיי״ר: מסירתה.
שחסר החקיקה מבפנים: בוכנא. עלי מכותשין נו: לנושא. חלוק עליון שקורין שרו״ק: לא בושה. למנוע הבושה שמכסה
כל החלוקים התחתונים הקרועים ורעים: כגולם, שאין לו חיתוך חברים: גולסה. מקטורין נאה: גלי ותיב. כשהוא יושב מגלה עלמו שלא
ישב עליו שלא ילכלכנו ולא ישופנו בקרקע וישיר שערו ויקרע ויבלה: בור זינקה. בור שינטו מימיו קורין כן: נקי. חסר מימיו:
מודרא. דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר: אפדנא, טרקלין של מלכים: אפתחא. אל פתח זה יצאו הכל אם למשפט חס לשרת המלך:
אבר קטן. אחד מפרקי הזבע קטנה: דגדול של אדם גדול והאי קטן האבר קאי. חי נמי חבר גדול של קטן והאי קטן אגברא קאי ולא
אמבר: לא אבר קטן. וקטן הכולא מילתא קאי אבר קטן של גוף קטן: דרבי שמעון כו׳. והכי קאמר כדי לסוך נו חבר קטן וקטן יהא
הגוף בן יומו ורבי נתן סבר חד קטן אמרינן או האבר או הגוף אבל מרי קוטני לה: ה״ג דכולי עלמא אבר קטן של קטן בן יומו לא:
דרבי שמעון בן אלעזר סבר
אבר קטן של קטן בן
יומו כו׳. תימה דאדרבה איפכא
מסתברא דר׳ נתן דקאמר אבר קטן
משמע טפי של קטן בן יומו מרשב״א
דאמר אבר קטן וקטן בן יומו דהא
לעיל פריך ארבי ינאי דמפרש אבר
קטן דמתניתין אבר קטן של קטן בן
יומו דהוי כלישנא דר׳ נתן מברייתא
דקתני בה כלישנא דרשב״א ויש לומר
דלמאי דמשני הוי סברא איפכא ונקט
הכא כדמסיק לעיל ואית ספרים
דגרסי איפכא ואין נראה דהא מסיק
דלרשב״א אבר קטן של קטן בן יומו
ולמאי דגרס איפכא לא הוי כמסקנא
לא לפי דמייתי השתא ולא לפי מה
שדוחה לא דכולי עלמא כו׳׃