מתני׳
ת״ר. המוציא שיער כדי לגבל בו את הטיט
[טיט ] לעשות פי כור של צורפי זהב׃ סיד
כדי לסוד׃ תנא כדי לסוד אצבע קטנה
שבבנות אמר רב יהודה אמר רב בנות
ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו [ לשנים ]
בנות עניים טופלות אותן בסיד בנות עשירים
טופלות אותן בסולת בנות מלכים טופלות
אותן בשמן המור שנאמר ששה חדשים
בשמן המור מאי שמן המור רב הונא בר
חייא אמר סטכת רב ירמיה בר אבא אמר
שמן זית שלא הביאה שליש תניא רבי יהודה
אומר אנפיקנון שמן זית שלא הביאה שליש
ולמה סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן
הבשר רב ביבי הויא ליה ברתא טפלה
אבר אבר שקל בה ד׳ מאות זוזי הוה ההוא
נכרי בשבבותיה הויא ליה ברתא טפלה בחד
זימנא ומתה אמר קטל רב ביבי לברתי
אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא בעיין
בנתיה טפלא אנן דלא שתינן שיכרא לא
בעיין בנתן טפלא׃ ר׳ יהודה אומר כדי לסוד
כלכול׃ מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב
צידעא ובת צידעא למימרא דשיעורא דר׳
יהודה נפיש. הא קיי״ל דשיעורא דרבנן נפיש
זוטא מדרבנן ונפיש מדרבי נחמיה מיתיבי. א״ר נראין דברי רבי יהודה בחבוט
ודברי רבי נחמיה בביצת ( הסיד ואי ס״ד צידעא ובת צידעא אידי ואידי חבוט
אלא אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי אאנדיפא מתקיף לה רב כהנא וכי אדם
עושה מעותיו אנפרות אלא אמר רב כהנא שנתות כדתנן שנתות היו בהין
עד כאן לפר עד כאן לאיל עד כאן לכבש ואיבעית אימא מאי אנדיפא אפותא
וכי הא דההוא בר גליל [ דאיקלע לבבל ] דאמרו ליה קום דרוש לנו במעשה
מרכבה אמר להו אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה ונפקא ערעיתא מן
כותל ומחתיה באנדיפי ומית ואמרו ליה מן דיליה דא ליה׃ מתני׳ אדמה
כחותם המרצופין דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים כחותם האיגרות זבל
וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב דברי רבי עקיבא וחכ״א כדי לזבל
כרישא חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד קנה כדי לעשות קולמוס
ואם היה עבה או מרוסס כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה
באילפס׃ גמ׳ על מלא כף סיד תנא כדי ליתן על פי כף של סיידין מאן תנא
דחול מעלי ליה לסיד אמר רב חסדא רבי יהודה היא דתניא לא יסוד אדם
את ביתו בסיד אא״כ עירב בו תבן או חול ר״י אומר תבן מותר חול אסור
מפני שהוא טרכסיד רבא אמר אפילו תימא רבנן קילקולו זהו תיקונו׃ קנה
כדי לעשות קולמוס׃ תנא קולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו בעי רב אשי
קשר העליון או קשר התחתון תיקו׃ ואם היה עבה כו׳׃ תנא טרופה בשמן
ונתונה באילפס אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה מי שמיע לך ביצה קלה מאי
היא אמר ליה ביעתא דצילצלא מאי טעמא משום דזוטרא אימא דציפרתא
אישתיק אמר ליה מידי שמיע לך בהא [ אמר ליה הכי ] אמר רב ששת
ביצת תרנגולת ומאי קרו לה ביצה קלה שיערו חכמים אין לך ביצה
קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת ומאי שנא כל שיעורי שבת כגרוגרת
והכא כביצה אמר ליה הכי אמר רב נחמן כגרוגרת מביצה קלה׃
מתני׳
שיער. יפה לטיט: ה״ג עיע כדי לעשות פי כור של לורפי זהב:
אלנע קטנה. דרכן לסוד את כל הגוף להחדים: שהגיעו לפרקן ולא
הגיעו, שהביאו שתי שערות ולה בחו לכלל שנים הראויות לכך
ומתביישות בדבר: טופלות. מושמות: אנפיקנון. דתנן במנחות
(דף פה:) אין מביאין הנפיקנון הוא
שמן זית שלא הביא שלים: ולמה סכין
אותו. היינו שמן המור: טפלה. בסיר:
שקל בה ד׳ מאות זוזי. שנתייפה
וקפנו עליה המהוגנין לה ונתנו קולה
ממון: השכר משחיר ומרצה שיער:
כלכול לידעא. טינפל״ה וסדין אותה
להשכיב השיער: נת לידעתא. למטה
הימנה להסיר שיער דק והוא אנדיפי:
למימרא דשיעורה דר׳ יהודה נפים.
בתמיה, והא קיימא לן גבי גמי
דשיעורה דרבי יהודה זוטר ומחמיר
בשיעורי שנת: ומשני נפים מדר׳
נחמיה וזוטר מדרבנן. דאמרי לסוד
אלבע קטנה: במנוע. סיד הנימוח
במיס הרבה דהוא עשוי לסוד כלכול:
ודברי רבי נחמיה בבילת הסיד.
הנגבל במיס ועשוי בילים בילים
מטונ״ס בלע״ז הוא עשוי לסול
אנדיפי: ואי ס״ד. אנדיפי נמי רושיעור
הוא כגון נת לידעה: אידי ואידי.
כלכול ואנדיפי תרווייהו בסיד מבוט
ונמומ סדין אותו: אנדיפה. כלי חכם
ולו שני דדין המת למעלה והמת
למטה וכשרולה למלאומו סומס את
סדר התחתון. ולשון אנדיפי שתי פיות
כדתניה (עירובין דף קל) מעלין
בדיופי ובתוספתא) גרם באנדיפי:
אנפרות. הפסד לשום יין בכלי סתוס
בסיד והיין ממחס הסיר ויולא: שנתות.
סימנים. כלי חכם גדול וים נו בליטות
בליטות כמין אגוזים קטנים עד כאן
לקחה עד כאן לסחמים וסדין אותו
בסיר כדי שיהיו לבנות ונכרות:
כדתנן. במנחות שנתות היו בסין:
עד כאן לפר. מלי ההין: עד כאן
לאיל. שלישית הסין: עד כאן לככם.
רביעית ההין דכתיב מלי ההין יהיה
לפר וגו׳ה) כן לשון מורי הזקן מפי אביו
ששמע מר׳ שמעון. ורבותי מפרטים
אנדיפה כל הגוף ומתוך שאינו עשוי
להשכיב השיער חלה להחדיס בעי
סיר עב: אנפרות, שאינו סד נו נתו
לאחר שקנהוח) דחיים שמה ממות כי
ברמיס דההוא נכרי: שנסות. כלומר
חצר אבר יטפלנה. ואי אפשר בלשון
זה ולא נאמר שיטת הש״ס כן להזכיר
אבר אבר בלשון שנתות ויצטרך להביא
פירוש לפירושו שנתות היו בסין:
אפוסא. פרחת שלא במקום שיער
ולהאדים: ערעיסא. לירעה: באנדיסי.
פדחתו: מן דיליה דא ליה. מידו
היתה זאת לו שלא היה לו לדרום
במרכנה: מתני' אדמה. אמיל״א:
מרלופין. שקין העשיין מקליפת ען
גדול שנושאין בהן פרקמטיא בספינות
ומותמין אותם: כמותם האיגרות, שהותמין אותם שלא ביקרב אים בהן אלא מי שנשתלמו לו ושיעורא דרבנן זוטר: כרישה. קפלוט ושיעורים
זוטר משל כרוב: על מלא כף מיד. בגמרא מפרט כף של סיידין טרואי״ל בלע״ו: מרוסס. סדוק סלקין הרבה כמו וסכה הבית הגדול
רסיסים (עמום ו): צילה קלה. בגמרא מפרם לה: גב׳ לא יסוד אדם את ניתו בסיד. לאחר חורבן משום חבילות של ירושלים: סבן
או קול. שלא יהא לבן כל לרכו: טרכסיד. סיד חזק ומתקשה יותר משהם לא עירב בו: קילקולו זהו תיקונו. דאי לאו דמקלקל ליה ומשחיכו
לא היה מישתרי הלכך ע״כ הח דקשיא ליה מעליות היא לגביה ומשערינ ביה, ורבותי מפרשין קילקולו לונן זה תיקונו לענין מחזק ולא נהירה לי
לקילקולו זהו מקונו משמע דשם הקלקול מתקנו ולהאי לישנא אין שם הקלקול מתקנו ולמה הוזכר קילקול כאן הכי הוי [ליה] לתרולי נהי דאםמורי
משחיר אחזוקי מחזיק: קשר עליון. של אמלע היד או קשר תחתון של המלע החלבע: ערופה בשמן. שממהרת לבשלה: דלילזלתא. עוף קטן:
כל שיעורי שנת. באוכלין וכל הולאמן וקליכמן וטמינתן כגרוגרת: כגרוגרם, מצילת תרנגולת שהיה ממהרת לבשל ולא כבילה שלימה שעורו:
המוציא שיער כדי לגבל בו את הטיט טיט כדי לעשות פי כור
כן גרס בתוספתא וכן גרס רש״י ולהך גירסא שיער
כדי לגבל בו את הטיט כשיעור טיט הנעשה מרביעית שופכין אבל
לספרים דגרסי שיער כדי לגבל בו טיט לעשות פי כור של צורפי זהב
קשה דאמר לעיל אין אדם טורח לגבל
טיט כדי לעשות פי כור ויש לפרש
דמיירי בטיט שהוא מגובל כבר
ואחר הגיבול נותנין בו שיער
כדי לתקנו׃
שהגיעו לפירקן ולא הגיעו.
פירוש בסמוך לפירקן
שקרובות להנשא ועושות כדי ליפות
וללבן עצמן כדאמרינן בפרק אע״פ
(כתובות דף נט׃) הרוצה ללבן את בתו
ישקנה חלב ויאכילנה אפרוחין סמוך
לפירקה׃ [ שייך לקמן פא.]
למימרא דשיעורא דר׳ יהודה
נפיש. ואע״ג דאשכחן
תרווד שהוא גדול הרבה כדאמר בנזיר
בפרק כ״ג ( דף נ׃) גבי מלא תרווד
רקב כמה שיעורו חזקיה אמר מלא
פיסת יד ור׳ יוחנן אמר מלא חפניו
התם ודאי מיירי בתרווד גדול כדתנן
במסכת כלים בפ׳ י״ז ( משנה יב ) שאמר
מידה גסה מלא תרווד רקב כמלא
תרווד גדול של רופאים אבל הכא
להוצאת שבת מידי דחשיב בעינן ותרווד
קטן חשוב הוא הרבה ( א״נ ) חף
סלקא דעתך שהוא חף גל שהוא גדול
ומשני בחפי פותחת שהן קטנים׃