מתני׳
ת״ר. הַמוֹצִיא שֵיעָר כְדֵי לְגַבֵל בוֹ אֶת הַטִּיט
[טִיט ] לַעֲשוֹת פִי כוּר שֶל צוֹרְפֵי זָהָב׃ סִיד
כְדֵי לָסוּד׃ תָּנָא כְדֵי לָסוּד אֶצְבַע קְטַנָּה
שֶבַבָנוֹת אָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב בְנוֹת
יִשְרָאֵל שֶהִגִּיעוּ לְפִירְקָן וְְלאֹ הִגִּיעוּ [ לִשְנַיִם ]
בְנוֹת עֲנִיִּים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בַסִּיד בְנוֹת עֲשִירִים
טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְסוֹלֶת בְנוֹת מְלָכִים טוֹפְלוֹת
אוֹתָן בְשֶמֶן הַמוֹר שֶנֶּאֱמַר שִשָּה חֲדָשִים
בְשֶמֶן הַמוֹר מַאי שֶמֶן הַמוֹר רַב הוּנָא בַר
חִיָּיא אָמַר סְטַכְתּ רַב יִרְמְיָה בַר אַבָא אָמַר
שֶמֶן זַיִת שֶלּאֹ הֵבִיאָה שְלִיש תַּנְיָא רַבִי יְהוּדָה
אוֹמֵר אַנְפִיקְנוֹן שֶמֶן זַיִת שֶלּאֹ הֵבִיאָה שְלִיש
וְְלָמָה סָכִין אוֹתוֹ שֶמַשִּיר אֶת הַשֵּיעָר וּמְעַדֵן
הַבָשָר רַב בֵיבָי הָוְְיָא לֵיהּ בְרַתָּא טְפַלָּהּ
אֵבֶר אֵבֶר שְקַל בָהּ ד׳ מֵאוֹת זוּזֵי הֲוְָה הַהוּא
נָכְרִי בִשְבָבוּתֵיהּ הָוְְיָא לֵיהּ בְרַתָּא טְפַלָּהּ בְחַד
זִימְנָא וּמֵתָה אֲמַר קְטַל רַב בֵיבָי לִבְרַתִּי
אָמַר רַב נַחְמָן רַב בֵיבָי דְשָתֵי שִיכְרָא בָעְיָין
בְנָתֵיהּ טַפְלָא אֲנַן דְלָא שָתֵינַן שִיכְרָא לָא
בָעְיָין בְנָתַן טַפְלָא׃ ר׳ יְהוּדָה אוֹמֵר כְדֵי לָסוּד
כִלְכוּל׃ מַאי כִלְכוּל וּמַאי אַנְדִיפִי אֲמַר רַב
צִידְעָא וּבַת צִידְעָא לְמֵימְרָא דְשִיעוּרָא דר׳
יְהוּדָה נָפִיש. הָא קיי״ל דְשִיעוּרָא דְרַבָנַן נָפֵיש
זוּטָא מִדְרַבָנַן וְְנָפֵיש מִדְרַבִי נְחֶמְיָה מֵיתִיבִי. א״ר נִרְאִין דִבְרֵי רַבִי יְהוּדָה בְחָבוּט
וְְדִבְרֵי רַבִי נְחֶמְיָה בְבֵיצַת ( הסיד ואי ס״ד צידעא ובת צידעא אידי ואידי חבוט
אלא אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי אאנדיפא מתקיף לה רב כהנא וכי אדם
עושה מעותיו אנפרות אלא אמר רב כהנא שנתות כדתנן שנתות היו בהין
עד כאן לפר עד כאן לאיל עד כאן לכבש ואיבעית אימא מאי אנדיפא אפותא
וכי הא דההוא בר גליל [ דאיקלע לבבל ] דאמרו ליה קום דרוש לנו במעשה
מרכבה אמר להו אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה ונפקא ערעיתא מן
כותל ומחתיה באנדיפי ומית ואמרו ליה מן דיליה דא ליה׃ מתני׳ אֲדָמָה
כְחוֹתַם הַמַרְצוּפִין דִבְרֵי רַבִי עֲקִיבָא וְַחֲכָמִים אוֹמְרִים כְחוֹתַם הָאִיגְּרוֹת זֶבֶל
וְְחוֹל הַדַק כְדֵי לְזַבֵל קֶלַח שֶל כְרוּב דִבְרֵי רַבִי עֲקִיבָא וחכ״א כְדֵי לְזַבֵל
כְרֵישָא חוֹל הַגָּס כְדֵי לִיתֵּן עַל מְלאֹ כַף סִיד קָנֶה כְדֵי לַעֲשוֹת קוּלְמוֹס
וְְאִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרוּסָּס כְדֵי לְבַשֵּל בוֹ בֵיצָה קַלָּה שֶבַבֵיצִים טְרוּפָה וּנְתוּנָה
בָאִילְפָס׃ גמ׳ עַל מְלאֹ כַף סִיד תָּנָא כְדֵי לִיתֵּן עַל פִי כַף שֶל סַיָּידִין מַאן תַּנָּא
דְחוֹל מַעֲלֵי לֵיהּ לַסִּיד אָמַר רַב חִסְדָא רַבִי יְהוּדָה הִיא דְתַנְיָא לאֹ יָסוּד אָדָם
אֶת בֵיתוֹ בַסִּיד אא״כ עֵירֵב בוֹ תֶּבֶן אוֹ חוֹל ר״י אוֹמֵר תֶּבֶן מוּתָּר חוֹל אָסוּר
מִפְנֵי שֶהוּא טְרַכְסִיד רָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָנַן קִילְקוּלוֹ זֶהוּ תִּיקּוּנוֹ׃ קָנֶה
כְדֵי לַעֲשוֹת קוּלְמוֹס׃ תָּנָא קוּלְמוֹס הַמַגִּיעַ לְקִשְרֵי אֶצְבְעוֹתָיו בָעֵי רַב אַשִי
קֶשֶר הָעֶלְיוֹן אוֹ קֶשֶר הַתַּחְתּוֹן תֵּיקוּ׃ וְְאִם הָיָה עָבֶה כו׳׃ תָּנָא טְרוּפָה בַשֶּמֶן
וּנְתוּנָה בָאִילְפָס אֲמַר לֵיהּ מָר בְרֵיהּ דְרָבִינָא לִבְרֵיהּ מִי שְמִיעַ לָךְ בֵיצָה קַלָּה מַאי
הִיא אֲמַר לֵיהּ בֵיעֲתָא דְצִילְצְלָא מַאי טַעֲמָא מִשּוּם דְזוּטְרָא אֵימָא דְצִיפָרְתָּא
אִישְתִּיק אֲמַר לֵיהּ מִידֵי שְמִיעַ לָךְ בְהָא [ אֲמַר לֵיהּ הָכִי ] אָמַר רַב שֵשֶת
בֵיצַת תַּרְנְגוֹלֶת וּמַאי קָרוּ לָהּ בֵיצָה קַלָּה שִיעֲרוּ חֲכָמִים אֵין לְך בֵיצָה
קַלָּה לְבַשֵּל יוֹתֵר מִבֵיצַת תַּרְנְגוֹלֶת וּמַאי שְנָא כָל שִיעוּרֵי שַבָת כַגְּרוֹגֶרֶת
וְְהָכָא כַבֵיצָה אָמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב נַחְמָן כַגְּרוֹגֶרֶת מבֵיצָה קַלָּה׃
מתני׳
שיער. יפה לטיט: ה״ג עיע כדי לעשות פי כור של לורפי זהב:
אלנע קטנה. דרכן לסוד את כל הגוף להחדים: שהגיעו לפרקן ולא
הגיעו, שהביאו שתי שערות ולה בחו לכלל שנים הראויות לכך
ומתביישות בדבר: טופלות. מושמות: אנפיקנון. דתנן במנחות
(דף פה:) אין מביאין הנפיקנון הוא
שמן זית שלא הביא שלים: ולמה סכין
אותו. היינו שמן המור: טפלה. בסיר:
שקל בה ד׳ מאות זוזי. שנתייפה
וקפנו עליה המהוגנין לה ונתנו קולה
ממון: השכר משחיר ומרצה שיער:
כלכול לידעא. טינפל״ה וסדין אותה
להשכיב השיער: נת לידעתא. למטה
הימנה להסיר שיער דק והוא אנדיפי:
למימרא דשיעורה דר׳ יהודה נפים.
בתמיה, והא קיימא לן גבי גמי
דשיעורה דרבי יהודה זוטר ומחמיר
בשיעורי שנת: ומשני נפים מדר׳
נחמיה וזוטר מדרבנן. דאמרי לסוד
אלבע קטנה: במנוע. סיד הנימוח
במיס הרבה דהוא עשוי לסוד כלכול:
ודברי רבי נחמיה בבילת הסיד.
הנגבל במיס ועשוי בילים בילים
מטונ״ס בלע״ז הוא עשוי לסול
אנדיפי: ואי ס״ד. אנדיפי נמי רושיעור
הוא כגון נת לידעה: אידי ואידי.
כלכול ואנדיפי תרווייהו בסיד מבוט
ונמומ סדין אותו: אנדיפה. כלי חכם
ולו שני דדין המת למעלה והמת
למטה וכשרולה למלאומו סומס את
סדר התחתון. ולשון אנדיפי שתי פיות
כדתניה (עירובין דף קל) מעלין
בדיופי ובתוספתא) גרם באנדיפי:
אנפרות. הפסד לשום יין בכלי סתוס
בסיד והיין ממחס הסיר ויולא: שנתות.
סימנים. כלי חכם גדול וים נו בליטות
בליטות כמין אגוזים קטנים עד כאן
לקחה עד כאן לסחמים וסדין אותו
בסיר כדי שיהיו לבנות ונכרות:
כדתנן. במנחות שנתות היו בסין:
עד כאן לפר. מלי ההין: עד כאן
לאיל. שלישית הסין: עד כאן לככם.
רביעית ההין דכתיב מלי ההין יהיה
לפר וגו׳ה) כן לשון מורי הזקן מפי אביו
ששמע מר׳ שמעון. ורבותי מפרטים
אנדיפה כל הגוף ומתוך שאינו עשוי
להשכיב השיער חלה להחדיס בעי
סיר עב: אנפרות, שאינו סד נו נתו
לאחר שקנהוח) דחיים שמה ממות כי
ברמיס דההוא נכרי: שנסות. כלומר
חצר אבר יטפלנה. ואי אפשר בלשון
זה ולא נאמר שיטת הש״ס כן להזכיר
אבר אבר בלשון שנתות ויצטרך להביא
פירוש לפירושו שנתות היו בסין:
אפוסא. פרחת שלא במקום שיער
ולהאדים: ערעיסא. לירעה:
באנדיסי. פדחתו: מן דיליה דא ליה.
מידו היתה זאת לו שלא היה לו לדרום
במרכנה: מתני' אדמה. אמיל״א:
מרלופין. שקין העשיין מקליפת ען
גדול שנושאין בהן פרקמטיא בספינות
ומותמין אותם: כמותם האיגרות, שהותמין אותם שלא ביקרב אים בהן אלא מי שנשתלמו לו ושיעורא דרבנן זוטר: כרישה. קפלוט ושיעורים
זוטר משל כרוב: על מלא כף מיד. בגמרא מפרט כף של סיידין טרואי״ל בלע״ו: מרוסס. סדוק סלקין הרבה כמו וסכה הבית הגדול
רסיסים (עמום ו): צילה קלה. בגמרא מפרם לה: גב׳ לא יסוד אדם את ניתו בסיד. לאחר חורבן משום חבילות של ירושלים: סבן
או קול. שלא יהא לבן כל לרכו: טרכסיד. סיד חזק ומתקשה יותר משהם לא עירב בו: קילקולו זהו תיקונו. דאי לאו דמקלקל ליה ומשחיכו
לא היה מישתרי הלכך ע״כ הח דקשיא ליה מעליות היא לגביה ומשערינ ביה, ורבותי מפרשין קילקולו לונן זה תיקונו לענין מחזק ולא נהירה לי
משחיר אחזוקי מחזיק: קשר עליון. של אמלע היד או קשר תחתון של המלע החלבע: ערופה בשמן. שממהרת לבשלה: דלילזלתא. עוף קטן:
כל שיעורי שנת. באוכלין וכל הולאמן וקליכמן וטמינתן כגרוגרת: כגרוגרם, מצילת תרנגולת שהיה ממהרת לבשל ולא כבילה שלימה שעורו:
הַמוֹצִיא שֵיעָר כְדֵי לְגַבֵל בוֹ אֶת הַטִּיט טִיט כְדֵי לַעֲשוֹת פִי כוּר
כֵן גָּרַס בְּתוֹסֶפְתָּא וְְכֵן גָּרַס רש״י וּלְהַךְ גִּירְסָא שֵיעָר
כְדֵי לְגַבֵל בוֹ אֶת הַטִּיט כְשִיעוּר טִיט הַנַּעֲשֶה מֵרְבִיעִית שוֹפְכִין
אֲבָל לספרים דְּגַרְסֵי שֵיעָר כְדֵי לְגַבֵל בוֹ טִיט לַעֲשוֹת פִי כוּר שֶל
צוֹרְפֵי זָהָב קָשֶה דְאָמַר לְעֵיל אֵין אָדָם
טוֹרֵחַ לְגַבֵל טִיט כְדֵי לַעֲשוֹת פִי כוּר
וְְיֵש לְפָרֵש דְמַיְירִי בְטִיט שֶהוּא מְגוּבָל
כְבָר וְְאַחַר הגיבול נוֹתְנִין בוֹ שֵיעָר
כְדֵי לְתַקְּנוֹ׃
שֶהִגִּיעוּ לְפִירְקָן וְְלאֹ הִגִּיעוּ.
פֵּירוּשׁ בְסָמוּךְ לְפִירְקָן
שקרובות לְהִנָּשֵא ועושות כְדֵי לְיַפוֹת
וּלְלָבָן עַצְמָן כִדְאָמְרִינַן בְפֶרֶק אע״פ
(כתובות דף נט׃) הָרוֹצֶה לַלָּבָן אֶת בִתּוֹ
יַשְקֶנָּה חֵלֶב וְיַאֲכִילֶנָּה אֶפְרוֹחִין סָמוּךְ
לְפִירְקָהּ׃ [ שַיָּיךְ לְקַמָן פֵּא.]
לְמֵימְרָא דְשִיעוּרָא דר׳ יְהוּדָה
נָפִיש. ואע״ג דְאַשְכַחַן
תַּרְוְָוְד שֶהוּא גָּדוֹל הַרְבֵה כִדְאָמַר בְנָזִיר
בְפֶרֶק כ״ג ( דף נ׃) גַּבֵי מְלאֹ תַּרְוְָוְד
רָקָב כַמָה שִיעוּרוֹ חִזְקִיָּה אָמַר מְלאֹ
פִיסַּת יַד ור׳ יוֹחָנָן אָמַר מְלאֹ חָפְנָיו
הָתָם וְַדַאי מַיְירֵי בתרווד גָּדוֹל כְדִתְנַן
בְמַסֶּכֶת כֵלִים בפ׳ י״ז ( משנה יב )
שֶאָמַר מִיָּדָהּ גַּסָּה מְלאֹ תַּרְוְָוְד רָקָב
כִמְלאֹ תַּרְוְָוְד גָּדוֹל שֶל רוֹפְאִים אֲבָל הָכָא
לְהוֹצָאַת שַבָת מִידֵי דַחֲשִיב בָעֵינַן ותרווד
קָטָן חָשוּב הוּא הַרְבֵה ( א״נ ) חַף
סָלְקָא דַעֲתָךְ שֶהוּא חַף גַּל שֶהוּא גָּדוֹל
וּמְשַנֵּי בחפי פוֹתַחַת שֶהֵן קְטַנִּים׃