שפרו ורבו עליה ישראל מדבר סיני שירדה
שנאה לעכו״ם עליו ומה שמו חורב
שמו ופליגא דר׳ אבהו דא״ר אבהו הר סיני
שמו ולמה נקרא הר חורב שירדה חורבה
לעכו״ם עליו׃ מנין שקושרין לשון של
זהורית וכו׳׃ כשנים כשני מיבעי ליה
א״ר יצחק אמר להם הקב״ה לישראל אם
יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות
מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו׃
דרש רבא מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר
ה׳ לכו נא בואו נא מיבעי ליה יאמר ה׳ אמר
ה׳ מיבעי ליה לעתיד לבא יאמר להם הקב״ה
לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם
ויאמרו לפניו רבש״ע אצל מי נלך אצל
אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא בקש
רחמים עלינו אצל יצחק שבירך את עשו
והיה כאשר תריד ולא בקש רחמים עלינו
אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך
מצרימה ולא בקש רחמים עלינו אצל מי נלך
עכשיו יאמר ה׳ אמר להן הקב״ה הואיל
ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים
כשלג ילבינו׃ א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן
מ״ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו
וישראל לא יכירנו אתה ה׳ אבינו גואלנו
מעולם שמך לעתיד לבא יאמר לו הקב״ה
לאברהם בניך חטאו לי אמר לפניו רבש״ע
ימחו על קדושת שמך אמר אימר ליה ליעקב
דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי
רחמי עלייהו אמר ליה בניך חטאו אמר
לפניו רבש״ע ימחו על קדושת שמך אמר
לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר לו
ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש״ע
בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה
לנשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני
ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו
של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת
עלייהו פשו להו חמשין דל כ״ה דלילותא
פשו להו כ״ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי
ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי
ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם
לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואת״ל כולם
עלי הא קריבית נפשי קמך פתחו ואמרו ( כי ) אתה אבינו אמר להם יצחק
עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב״ה ומחוי להו יצחק הקב״ה בעינייהו
מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים אתה ה׳ אבינו גואלנו מעולם שמך א״ר
חייא בר אבא א״ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של
ברזל אלא שזכותו גרמה לו דכתיב בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה
ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל׃ מתני׳ המוציא
עצים כדי לבשל ביצה קלה תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה
קליפי אגוזין קליפי רמונים איסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן פי סבכה
מי רגלים נתר ובורית קמוליא ואשלג כדי לכבס בגד קטן פי סבכה רבי יהודה
אומר כדי להעביר את הכתם׃ גמ׳ תנינא חדא זימנא קנה כדי לעשות קולמוס
אם היה עב או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס
מהו דתימא התם הוא דלא חזי למידי אבל עצים דחזו לככא דאקלידא אפילו כל
שהוא קמ״ל׃ תבלין כדי לתבל ביצה קלה׃ ורמינהו תבלין שנים וג׳ שמות
ממין אחד או משלשה מינין ( ושם אחד ) אסורין ומצטרפין זה עם זה ואמר חזקיה
במיני
שפרו ורבו. דכל אחד נתעברה אשתו זכר במלות שונו לכם לאהליכם)
ולא ידענה היכה כמיוא: כשני מיבעי ליה. דומיא דכשלג [ישעי' א] דלא
כתיב כשלגים: ארד עמך אעלך גם עלה. כאן רמז ד׳ גליות. גם
ריבויה הוא: יאמר ה'. אתה אמור התוכחה וכך אנו מולין:
ימתו. הואיל שחטאו ויתקדש שמן
בעולם כשתעשה דין בעוברין על
דבריך: קראם להן בני בכורי ישראל.
שהיה גלוי לפניך שהן עתידין לומר
לפניך בסיני נעשה ונשמע לקבל עולך
מאהבה כבניס: דל עשרין דלא
ענשת לסו. שכן מצינו בדור המדבר
שלא ענש הקב״ה חלה מכ׳ שנה
ומעלה דכתיב (במדבר יד) במדבר
הזה יפלו פגריכם וגו׳ מכן כ׳ שנה
ומעלה אשר הלינותם עלי: כי אתה
אבינו. כנגד יצחק אמרו והוא אמר
להם הראו כנגד הקב״ה שהוא אביכם:
בשלשלאות של ברזל. כדרך כל הגולים
שהרי ע״פ גזרת גלות ירד לפס:
בתבלי אדם. בשביל מיבת האדם
משכמיס למלרים במבלים ולא
בשלשלאות: כמרימי עול על לחייהם.
כאדם הסובל ומסייע לבהמתו להרים
עולה זומעל זוארה בלוומין ובמקלות:
ואט אליו אוכיל. הטיתי לכס כמ
להכיל את עבודת הפרך: מתני'
בילה קלה. כבר מפורטח) שזה
בילת תרנגולת שהיה קלה
לבשל ולח בשיעור כל בילה שיערו
אלא כגרוגרת מכילה קלה: ומלטרפין.
כל מיני תבלין זה עם זה: קליפי
אגוזים. הגדילה ע״ג הקליפה בעודן
למין: סטים. עקרו״ג: פואה.
"ווככל״א: פי מבכה. בראש הסנכה
שעשאה בקליעה נותן מעט נגד:
נסר. מין אדמה שקורין ניטר״א:
קמוליא ואשלג. בגמרא מפרש להו:
אם הכמס. של דם נדה. שאלו
הסמנין מעבירין על הכתם של דס
גרה בבגד לטהכו: גמ׳ המס.
הוא דקולמום מרוסס לא מזי למידי
אלא להסקה: ככה דאקלידה. שן של
מפתח: ורמינסו. אמתני' דקתני
תבלין מצטרפין שני מינין לכשיעור:
כ׳ וג׳ שמות. פלפל לבן שחור וארוך
או אפילו מן ג׳ מינין והס (שס המד)
של איסור אסור אם תיבלו בהן את
הקדרה: ומלטרפין. לתבלה הס אין
בכל אחד כדי לתבל וכלטרפו ותיכלו:
ואמר חזקיה. הח דקתני מלטרפין:
הואיל
תבלין שנים ושלשה שמות והן מין אחד. פירש רש״י כמו פלפל
ארוך פלפל לבן פלפל שחור ולפי׳ הא דקתני בסיפא
ר״ש אומר ב׳ שמות ממין אחד או שני מינין משם אחד אין מצטרפין
משכחת לה שני מינין משם אחד כעין שמצינו לקמן ( דף צ.) תרי
גווני אהלא אבל תימה וכי בשביל
שיש להם שם אחד יש להן להצטרף
יותר מה מועיל השם לגרום הצירוף
כיון שהם שני מינין ואין טעמם בשוה
ומפרש ר״ת דג׳ עניני איסור כגון
של ערלה או של כלאי הכרם ושל
אשירה ושל עיר הנדחת קרי ג׳ שמות
כדאמרינן שלא השם המביאו לידי
מכות מביאו לידי תשלומים ובפרק
המקבל ( ב״מ קיא.) עובר בכל השמות
הללו וכן משמע בהדיא בירושלמי בריש
פ״ב דמסכת ערלה דקתני התרומה
ותרומת מעשר ותרומ׳ של דמאי
והחלה והבכורים עולין באחד ומאה
ומצטרפין זה עם זה וקאמר עלה
בגמרא לרבי שמעון נצרכה אע״ג
דאמר ר״ש אין שני שמות מצטרפין
הכא מודה שכולם שם תרומה׃
אסורין ומצטרפין. לכאורה נראה
מדתני אסורים ותנא תו
מצטרפין דאסורין היינו לאסור את
הקדרה ומצטרפין למלקות ואף על גב
דלענין חיוב חטאת אמרי׳ בפ׳ כלל
גדול ( לעיל עא.) דחלב ופיגול ונותר אין
מצטרפין למלקות מצטרפין ובפרק
בתרא דע״ז ( דף סו.) דפליגי אביי
ורבא דאביי סבר בתר טעמא אזלינן
וקאמר אביי מנא אמינא לה דתנן
תבלין ב׳ וג׳ שמות כו׳ אא״ב דבתר
טעמא אזלינן כולהו חד טעמא נינהו
אא״כ בתר שמא אזלינן האי שמא
לחוד והאי שמא לחוד ורבא אמר הא
מני ר״מ היא דאמר כל איסורין
שבתורה מצטרפין זה עם זה שנאמר
לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך
הרי הוא בבל תאכל משמע דלאביי
אתיא אפי׳ אליבא דרבנן דר״מ אע״ג
דע״כ פליגי עליה לכל הפחות לענין
מלקות סבר אביי דלא פליגי אלא
בב׳ מינין אבל בב׳ איסורין ומין אחד
לא והא דאמר ריש לקיש בפרק
התערובות ( זבחים עח.) הפיגול והנותר
והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור
אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו
ויבטלנו ולמלקות איירי דבטמא לא
שייך ביה חטאת ועוד מדקאמר התם
ש״מ התראת ספק לא שמה התראה
ומדמבטלין זה את זה היה משמע דשני
איסורין לרבנן דר״מ אין מצטרפין צ״ל
דאע״פ שמבטלין זה את זה כשבללן
מצטרפין הן למלקות וכן מוכח במעילה
בפרק קדשי מזבח ( דף יז׃) דתנן
הפיגול והנותר והטמא אין מצטרפין
וקאמר בגמרא לא שנו אלא לטומאת
ידים אבל לאכילה מצטרפין והא
דאיצטריך לאתויי קרא דלאכילה
מצטרפין מלא יאכל כי קדש הם כל
שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא
תעשה על אכילתו פירוש מדנאמרו
בלאו אחד מצטרפין לא איצטריך אלא
לר״ש דאמר ב׳ שמות אין מצטרפין
ובקודש מודה משום קרא דרבי אליעזר
אבל לרבנן אפילו בעלמא מצטרפין
והא דתנן בפ׳ קדשי מזבח ( מעילה נח.)
הערלה וכלאי הכרם מצטרפין אתיא
שפיר כרבנן אליבא דאביי ומיהו לפי זה מצטרפין דרישא לא הוי פירושא כמו אין מצטרפין דרבי שמעון דצירוף דרבי שמעון היינו
לאיסור דאי למלקות הא אית ליה כל שהוא למכות ור״ת מפרש דאסורי׳ ומצטרפין הכל מיירי להצטרף לאסור את הקדירה
ולא למלקות א״נ אסורין בנתינת טעם אם נפלו בקדירה ומצטרפין לאסור בתערובת יבש בלא נתינת טעם
והשתא הוי מצטרפין כמו אין מצטרפין דסיפא דרבי שמעון׃