זרע
במיני מתיקה שנו הואיל וראויין למתק קדירה
טעמא דחזו למתק את הקדירה הא לאו הכי
לא הכי נמי חזו למתק׃ קליפי אגוזין וקליפי
רמונים סטיס ופואה כדי לצבוע בגד קטן׃
ורמינהי המוציא סמנים שרויין כדי לצבוע
בהן דוגמא לאירא ( הא איתמר עלה ) אמר
רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שאין אדם
טורח לשרות סממנים לצבוע בהן דוגמא
לאירא׃ מי רגלים׃ תנא מי רגלים עד בן מ׳
יום׃ נתר׃ תנא נתר אלכסנדרית ולא נתר
אנפנטרין׃ בורית׃ אמר רב יהודה זה חול
והתניא הבורית והחול אלא מאי בורית
כבריתא מיתיבי הוסיפו עליהן החלביצין
והלעינון והבורית והאהל ואי ס״ד כבריתא
כבריתא מי איתא בשביעית ( והתנן ) זה
הכלל כל שיש לו עיקר יש לו שביעית ושאין
לו עיקר אין לו שביעית אלא מאי בורית
אהלא והתניא והבורית ואהלא ( אלא ) תרי
גווני אהלא׃ קימוליא׃ אמר רב יהודה שלוף
דוץ׃ אשלג׃ אמר שמואל שאילתינהו לכל
נחותי ימא ואמרו לי שונאנה שמיה
ומשתכח בנוקבא דמרגניתא ומפקי ליה
ברמצא דפרזלא׃ מתני׳ פלפלת כל שהוא
ועטרן כל שהוא מיני בשמים ומיני מתכות
כל שהן מאבני המזבח ומעפר המזבח מקק
ספרים ומקק מטפחותיהם כל שהוא שמצניעין
אותן לגונזן רבי יהודה אומר אף המוציא
משמשי ע״ז כל שהוא שנאמר ולא ידבק
בידך מאומה מן החרם׃ גמ׳ פלפלת כל
שהוא למאי חזיא לריח הפה׃ עיטרן כל
שהוא׃ למאי חזיא לצילחתא׃ מיני בשמים
כל שהן׃ ת״ר המוציא ריח רע כל שהוא
שמן טוב כל שהוא ארגמן כל שהוא
ובתולת הוורד אחת׃ מיני מתכות כל
שהן׃ למאי חזו תניא רבי שמעון בן אלעזר
אומר שכן ראוי לעשות ממנה דרבן קטן
ת״ר האומר הרי עלי ברזל אחרים אומרים
לא יפחות מאמה על אמה למאי חזיא
אמר רב יוסף לכלייא עורב ואיכא דאמרי
אחרים אומרים לא יפחות מכלייא עורב
וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה נחשת
לא יפחות ממעה כסף תניא רבי אליעזר
אומר לא יפחות מצינורא קטנה של נחשת
למאי חזיא אמר אביי שמחטטין בה את
הפתילות ומקנחין הנרות׃ מקק ספרים
ומקק מטפחת׃ א״ר יהודה מקק דסיפרי
תכך דשיראי ואילא דעינבי ופה דתאני
והה דרימוני כולהו סכנתא ההוא תלמידא
דהוה יתיב קמיה דר׳ יוחנן הוה קאכיל
תאיני אמר ליה רבי קוצין יש בתאנים א״ל קטליה פה לדין׃ מתני׳ המוציא
קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת
אחת זרעוני גינה פחות מכגרוגרת ר׳ יהודה בן בתירה אומר חמשה
זרע
במיני מתיקה. עסקינן שכולן מיני מתיקת קדירה אבל מין אחר אין
מלטרף ומתניתין לא מפליג: דוגמא לשירה. מעט למר שהוא כמין
דוגמא שמראה הלבע לבע״ה כזה מחפון או כזה והוא כדי ליתן
בחירה של קנה של גרדי ושיעורה מועט: לשרות, ומתני׳ בשאינן
שרויין והנה למרות אינו שורה פחות
מכדי נגד קטן: אנפטרין. מקוס:
הוסיפו עליהם. לענין שביעית:
המלבילין. לטרו״ן: וסלעונין. לענה:
כבריםא. גפרית: שיש לו עיקר, שנשרם
בארץ. ולפי דעתי תורנימא דגרסינן
נמס׳ ע״וי דבר שאין לו שורש (3) הוא
כמו זה ולא כמו שמפרשין אותו
פיונ״מ: שלוף דון. לא איתפרם
אבל כך שמו: ברמלא דפרולא.
פוריידו״כ של ברזל: מתני' פלפלת
כל שהוא, ואינו פלפל שלנו. ובגמרא
מפרט כל שהוא למאי מזי: מיני
בשמים כל שהן. לרימ טוב: מיני
מתכות כל שהוא. ראוי לדרבן קטן:
שמלניעין אותו לרפואה ל״ג: מקק
ספרים. אכילת תולעת אוכלת
הספריס ומרקנן ושמו מקק:
שמלניעין אומן לגונון. שכל דבר
קדם טעון גניזה: מאומה. אלמא
אתשניה קרא לאיסורא, והא דתנן ולעיל
רף עה:) כל שאינו כשר להלניע כו׳
וחוקימנה למעוטי עלי חשיכה דלא
כר׳ יהודה: גמ׳ לזלתסא. כאב מלי
הראש: ריח רע. שמעשנין בהן
מולין ותינוקות כגון מלטית להבריח
מעליו מזיקין: ארגמן. לבע שלובעין
בו ארגמן וטעמא לא איתפרם. ול״כ
שגם הוא ראוי להכים: בתולת
הוורד. עלה של וורד בחור אמת:
מיני מסכות כל שהוא. מתני' היא:
הרי עלי ברזל. לבדק הבית: לכליא
עורב. טבלאות של המה (ג) היו עושין
והן מדין כסכין סצינותיהם ומסמרין
מדין בכולן ומחפין בהן גגו של
היכל למנוע את העורבים מליםב:
ממעה כסף. נחשת שוה מעה כסף:
לנורא. מזלג קטן (ד) [כעין] שטיין
נו זהב ולבדק הבית למחי מזי:
שמוקטין נו פתילות. ומנקביןם) ראשיהן
לעדויי מושכן. מוקיי״ר בלע״ז:
מקק דסיפרי סכך דשיראי. כל אלו
מולעין הן שבכל מין ומין ומלוקין
בשמותיהם מכך איילה פה הה:
כולהו סכנתא. לאוכלן: קולים ים
בסאניס. היה תולעת יושב ונוקב
בגרונו ודומה שהוא קון: קטליה
פס לדין. הרגו פה לדין: מתני'
רוכלין. מוכרי בשמים לקישוטי
נשים ויש להן קופות קטנות לזרורות
בשמים: אינו חייב אלא מטאת
אמת. דכולה מדא הולאם היא: פקוק
מכגרוגרם. דאע״ג דכל האוכלין
שיעורן כגרוגרת הני כיון דלזריעה
קיימי נפחות מכגרוגרת נמי מיחייב:
אם
הואיל וראויין למתק הקדירה. הואיל וממתיקין הוה ליה למימר
כדפי׳ בסוף כלל גדול ( דף עו. ושם ) וא״ת היכי מיירי אי
בנותן טעם אפילו שאר מינין נמי ואי אין בהם נותן טעם אפי׳ מיני
מתיקה נמי לא וי״ל דאפילו ביש בהן נותן טעם שרי בשאר מינין
דנותן טעם לפגם הוא. ר״י׃
מי רגלים בן מ׳ יום. אין גירסא זו
נכונה דמשמע של קטן בן מ׳ יום
ובנדה פרק האשה ( דף סא.) גבי ז׳
סממנין מעבירין קתני כל הני דהכא
ומי רגלים וקא בעי התם בגמרא
דילד או מזקן ואית דגרסי של מ׳ יום
ואין נראה דהתם נמי תניא ומי
רגלים שהחמיצו וכמה חימוצן שלשה
ימים ונראה כספרים דגרסי עד מ׳
יום דמג׳ ימים עד מ׳ מעבירין אותם על
הכתם אבל תוך ג׳ ולאחר מ׳ אין מעבירין׃
בורית זה החול. ואע״ג דבפ׳
המוציא ( לעיל פ׃) יהיב בחול
שיעורא אחרינא כדי ליתן על פי כף
של סיד אומר רבינו מאיר דהתם
מיירי בחול שנותנין בסיד אבל הכא
איירי בחול שמלבנין בו את הבגדים
ולספרים דגרסי הכא בורית זה אהלא
אתי שפיר׃ תרי גווני אהלא.
ולעיל דלא שני תרי גווני חול ( או
לגירסא אחרת תרי גוונא אהלא )
משום דקים ליה דליכא בהו תרי
גוונין ויש ספרים דגרסי לעיל מאי
בורית אהלא ולפי זה אתי שפיר דה״ק
לעולם כדאמר מעיקרא דבורית זה
אהלא ותרי גווני אהלא׃
לא יפחות ממעה כסף. תימה
לר״י דלא יפחות מפרוטה הוה
ליה למימר כי היכי דתניא בפרק
בתרא דמנחות ( דף קו׃) הרי עלי
זהב לא יפחות מדינר זהב כסף לא
יפחות מדינר כסף׃
מכליא עורב. בערוך בערך
כל פי׳ דבמקדש ראשון
מפני רוב קדושה שהיתה בו לא הוה
צריך כליא עורב וליתא דבפ״ק
דמועד קטן ( דף ט.) מוכח בהדיא
שהיה במקדש ראשון כליא עורב׃
המוציא קופת הרוכלין אע״פ
שיש בה מינין הרבה
אינו חייב אלא אחת. תימה דמאי
קמ״ל פשיטא דאפילו בהוציא וחזר
והוציא אינו חייב אלא אחת כמו
בקצר וחזר וקצר כ״ש בבת אחת ואפילו
רב יוסף דמחייב אליבא דר׳ אליעזר
בקצר וחזר וקצר בפרק אמרו לו ( יומא
דף טו.) בהוצאה אחת פשיטא דפטור
ותירץ ר״ת דמיירי כגון שנודע לו על
מין זה ונתכפר וחזר ונודע לו על
מין אחר אפ״ה פטור דהוי הכל כמו
דבר אחד ואע״ג דבפרק המצניע
(לקמן צג׃) תניא ואם היה כלי צריך לו
חייב אף על הכלי ומוקי לה רב
אשי ששגג בזה ובזה ונודע לו וחזר
ונודע לו ובפלוגתא דרבי יוחנן ור״ל
דוקא בכלי ואוכלים שבתוכו מחלקין
ידיעות אבל באוכלין שבתוך הכלי
אפילו כפרות אין מחלקות ור״י מצא
בירושלמי אילו הוציא והוציא כלום הוא
חייב אלא אחת לא נצרכה אלא לר״א
שלא תאמר מינים הרבה יעשו
כהעלמות הרבה ויהא חייב על כל אחת ואחת קמ״ל פי׳ דס״ד דמינים מחלקין כדא״ר יהושע תמחויין מחלקין ומיהו ה״ל להזכיר ר׳ יהושע׃