צד׃המצניעפרק עשירישבת

כוֹחֶלֶת  אף במוציא את המת לקוברו אמר רבא  ומודה ר׳ שמעון במר לחפור בו וספר תורה  לקרות בו דחייב פשיטא דאי הא נמי מלאכה  שאינה צריכה לגופה היא אלא מלאכה  שצריכה לגופה לרבי שמעון היכי משכחת  לה מהו דתימא עד דאיכא לגופו ולגופה כגון  מר לעשות לו טס ולחפור ספר תורה להגיה  ולקרות בו קא משמע לן ההוא שכבא דהוה  בדרוקרא שרא רב נחמן בר יצחק לאפוקיה  לכרמלית א״ל רבי יוחנן אחוה דמר בריה  דרבנא לרב נחמן בר יצחק כמאן כר״ש אימר  דפטר ר״ש מחיוב חטאת איסורא דרבנן  מיהא איכא א״ל האלהים דעיילת ביה את  ואפילו לר׳ יהודה ( שרי ) דָמֵי קָאָמִינָא לרה״ר  לְכַרְמְלִית קָאָמִינָא גָּדוֹל כְבוֹד הַבְרִיּוֹת  שֶדוֹחֶה אֶת לאֹ תַעֲשֶה שֶבַתּוֹרָה תְּנַן הָתָם  הַתּוֹלֵש סִימָנֵי טוּמְאָה וְְהִכְוְָה הַמִחְיָה עוֹבֵר  בְלאֹ תַּעֲשֶה אִיתְמַר אַחַת מִשְּתַּיִם חַיָּיב אַחַת  מִשָּלשֹ רַב נַחְמָן אָמַר חַיָּיב רַב שֵשֶת אָמַר  פָטוּר רַב נַחְמָן אָמַר חַיָּיב אַהֲנִי מַעֲשָיו דְאִי  מִשְתַּקְלָא חֲדָא אַחֲרִיתִי אָזְלָה לָהּ טוּמְאָה רַב  שֵשֶת אָמַר פָטוּר הָשְתָּא מִיהַת הָא אִיתָא  לְטוּמְאָה אָמַר רַב שֵשֶת מְנָא אָמִינָא לָהּ  דִתְנַן וְְכֵן כַזַּיִת מִן הַמֵת וְְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵילָה חַיָּיב  הָא חֲצִי זַיִת פָטוּר וְְהָתַנְיָא חֲצִי זַיִת חַיָּיב מַאי  לָאו הָא דְתַנְיָא חַיָּיב דְאַפֵיק חֲצִי זַיִת מִכַזַּיִת  וְְהָא דִתְנַן פָטוּר דְאַפֵיק חֲצִי זַיִת מִכַזַּיִת וּמֶחֱצָה  וְְרַב נַחְמָן אִידִי וְְאִידִי חַיָּיב וְְהָא דִתְנַן פָטוּר  דְאַפֵיק חֲצִי זַיִת מִמֵת גָּדוֹל׃ מתני׳ הַנּוֹטֵל  צִפָרְנָיו זוֹ בָזוֹ אוֹ בְשִינָּיו וְְכֵן שְעָרוֹ וְְכֵן שְפָמוֹ  וְְכֵן זְקָנוֹ וְְכֵן הַגּוֹדֶלֶת וְְכֵן הַכוֹחֶלֶת וְְכֵן הַפוֹקֶסֶת  רַבִי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב וְַחֲכָמִים אוֹסְרִין מִשּוּם  שְבוּת׃ גמ׳ אָמַר ר״א מַחֲלוֹקֶת בַיָּד אֲבָל  בִכְלִי חַיָּיב פְשִיטָא זוֹ בָזוֹ תְּנַן מַהוּ דְתֵימָא  רַבָנַן בִכְלִי נַמִי פָטְרִי וְְהָא דְקָתָנֵי זוֹ בָזוֹ  לְהוֹדִיעֲך כחֹוֹ דר׳ אֱלִיעֶזֶר קָא מַשְמַע לָן וְְאָמַר  רַבִי אֶלְעָזָר מַחֲלוֹקֶת לְעַצְמוֹ אֲבָל לַחֲבֵירוֹ  דִבְרֵי הַכלֹ פָטוּר פְשִיטָא צִפָרְנָיו תְּנַן מַהוּ דְתֵימָא רַבִי אֱלִיעֶזֶר לַחֲבֵירוֹ נַמִי  מְחַיֵּיב וְְהָא דְקָתָנֵי צִפָרְנָיו לְהוֹדִיעֲך כחָֹן דְרַבָנַן קמ״ל׃ וְְכֵן שְעָרוֹ כו׳׃ תָּנָא  הַנּוֹטֵל מְלאֹ פִי הַזּוּג חַיָּיב וְְכַמָה מְלאֹ פִי הַזּוּג אָמַר רַב יְהוּדָה שְתַּיִם וְְהָתַנְיָא  וְְלַקָּרְחָה שְתַּיִם אֵימָא וְְכֵן לַקָּרְחָה שְתַּיִם תַּנְיָא נַמִי הָכִי הַנּוֹטֵל מְלאֹ פִי הַזּוּג  בַשַּבָת חַיָּיב וְְכַמָה מְלאֹ פִי הַזּוּג שְתַּיִם רַבִי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַת וּמוֹדִים  חֲכָמִים לר״א בִמְלַקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְחוֹרוֹת שֶאֲפִילּוּ אַחַת חַיָּיב וְְדָבָר זֶה אַף  בַחוֹל אָסוּר מִשּוּם שֶנֶּאֱמַר לאֹ יִלְבַש גֶּבֶר שִמְלַת אִשָּה תַּנְיָא. ר״ש בֶן  אֶלְעָזָר אוֹמֵר צִפוֹרֶן שֶפֵירַש רוּבָהּ וְְצִיצִין שֶפֵרְשוּ רוּבָן בְיָד מוּתָּר בִכְלִי חַיָּיב  חַטָּאת מִי אִיכָא מִידֵי דְבִכְלִי חַיָּיב חַטָּאת וּבְיָד מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה הָכִי קָאָמַר  פֵירְשוּ רוּבָן בְיָד מוּתָּר בִכְלִי פָטוּר אֲבָל אָסוּר לאֹ פֵירְשוּ רוּבָן בְיָד פָטוּר אֲבָל  אָסוּר בִכְלִי חַיָּיב חַטָּאת אֲמַר רַב יְהוּדָה הֲלָכָה כְרַבִי שִמְעוֹן בֶן אֶלְעָזָר אָמַר  רַבָה בַר בַר חָנָה אֲמַר רַבִי יוֹחָנָן וְְהוּא שֶפֵרְשוּ כְלַפֵי מַעְלָה וּמְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ׃  וְְכֵן הַגּוֹדֶלֶת כו׳׃ גּוֹדֶלֶת כוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת מִשּוּם מַאי מִחַיְּיבָא אָמַר רַבִי אָבִין  א״ר יוֹסֵי בר׳ חֲנִינָא גּוֹדֶלֶת מִשּוּם אוֹרֶגֶת כוֹחֶלֶת מִשּוּם כוֹתֶבֶת פוֹקֶסֶת מִשּוּם  טוֹוְָה אָמְרוּ רַבָנַן קַמֵיהּ דְרַבִי אַבָהוּ וְְכִי דֶרֶךְ אֲרִיגָה בְכָךְ וְְכִי דֶרֶךְ כְתִיבָה בְכָךְ  וְְכִי דֶרֶךְ טְוְִיָּה בְכָךְ אֶלָּא א״ר אַבָהוּ לְדִידִי מְפָרְשָא לִי מִינֵּיהּ דר׳ יוֹסֵי בר׳ חֲנִינָא  לְעַצְמָהּ  אף במוזיה את המה לקוברו. ולא תימח לח פטר אלא במנימו למון  דאין לוכך לא לגופו של מוציא ולא לגופה של הולאה דאפילו הוא לורך  המת פטור: מר לחפור בו. שהוא עורך המוליה: מר לעשות לו עם  ולתפור. מרה שנרלף פיו ולריך להושיב עליו כמין עם דק שיהח ראוי  למפור: להגיב ולקרום: לאפוקים  לכרמלית. שהיה מוטל בבזיון או  בדליקה או בחמה ואי משוס טלטול  מניח עליו ככר או תינוק: לא תעשה.  לאו דלא תסורז) כי הכה: התולם  סימני טומאה. שתי שערות לבנות  שהבהרת מטמאה בהן: והכוס אם  המחיה. מחית בשר מי והוא סימן  טומאה בשהת וסכום זה לבטלה משום  מחים ולטהרה: עובר בלא סעשה.  דהשמר בנגע הלרעת (דברים כד):  אחד מב׳. שלא היו בה חלה שמי  שערות ותלם האחד: מייב. דשקלה  לטומאה שאין מטמאה בפחות מכ׳  דהכי ילפינן לה בת״כח) שיער שניס  וחייב מלקות: מאי לאו הא דתני קייב  דאפיק מלי זית מכזית. השקלים  ובלריה לשיעורא: והא דמני פטור  דאפיק מלי זית מכזית ומחלה. דחף  על גב דמלמלס לשיעור לחו מילתא  היא ולא אמרינן חהני דחי שקיל  מיניה פורמה מו ליתח לשיעורה:  ממת גדול. דלא מהני מידי:  מתני' וכן שערו. מולם שער  ראשו בידיו: וכן הגודלת. שערה:  וכן הכוחלת. עיניה: וכן הפוקסת.  יש מרנומי אומרים מתקנת שערה  נמסרק או בידיה ויש שמפרשין טמה  כמין בלק על פניה וכשנוטלו מאדים  הבפרט): רבי אליעזר מחייב. בכולם  מטחת ומכמיס אוסרין מטוס שנות  וטעמה דרבי אליעזר מפרש נגמרה  מטוס מאי מימייב: גמ׳ מחלוקת  ביד. בהח שנוטלן בידו ולא בכלי  הוא דפטרי רבנן שאין דרך גזיוה  בכך בחול: מהו דתימא בכלי נמי  פטרי רצון. דאין כאן מטוס גוזז דלא  שייך אלא בלמר בהמה: מחלוקת  לעצמו. בהא הוא דמחייב ר׳ אליעזר  שיכול לחמן ידו לעלמו לתקנו בלה  כלי: אבל לחברו. אין יכול לאמן את  ידו ליטול יפה בלי כלי: פשיטא לפרניו  מכן. של עלמו: הנוטל מלא פי הזוג.  מלה ראש המספרים: חייב. בשנת  לרבנן בכלי לר׳ אליעזר אף ביד חהו  שיעורו: ובא בניה. בההיא ברייתא  בסיפא ולקרמה שהזהירה תורה לא  תשימו קרחה (דברים יד) שמיס הוי  קרחה מכלל דפי הזוג לחו ב' שערות  נינהו: סניא נמי הכי. כרב יהודה  דאמר שתים: רבי אליעזר אומר.  באמת הוא חייב ולה בעינן מלח פי  הזוג: אמת חייב. שבאמת הוא  מקפיד שלא יהא נראה כזקן: שמלת  אשה. ודרך הנשים להקפיד על כך  ולהתנאות: לילין. כמין רצועות דקות  הפורשות מעור החלנע סביב הלפורן:  שפירשו רונן. קרובין לינתק: מי  איכא מידי כו׳. כיון דבכלי חייב  מטאת ניר איכא שנות גזירה אטו  כלי: כלפי מעלה. ללד הלפוכן התחילו  לפרוש דקא מלערו ליה טפי: מפוס  כותבת. שמוליכה מכחול סביב העין  כאדם המוליך קולמוס סביב האות: טווה, שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך. וללשון השני" עושה מאותו בלק כמין מוט:  הַחוֹלֵב  אַהֲנִי מַעֲשָיו דְאִי מִשְתַּקְלָא חֲדָא כו׳ בְאַחַת מֵאַרְבַע דְאִי מִשְתַּקְלָא.  חֲדָא אַחֲרִיתִי נַמִי לָא אָזְלָא לָהּ טוּמְאָה כ״ע מוֹדוּ דְפָטוּר דְהָוְֵי  כְמוֹ חֲצִי זַיִת מִמֵת גָּדוֹל׃ וְְהָא דִתְנַן פָטוּר דְאַפֵיק חֲצִי זַיִת מִמֵת  גָּדוֹל. וה״ה דַהֲוְָה מָצֵי לְאוֹקְמֵיהּ כְגוֹן דְלֵיכָא אֶלָּא חֲצִי זַיִת בִלְבַד אֶלָּא  דְנִיחָא לֵיהּ לְשַנּוּיֵי בַחֲצִי זַיִת מִמֵת גָּדוֹל  דְהָוְֵי רְבוּתָא טְפֵי דְאִי לֵיכָא אֶלָּא חֲצִי  זַיִת מִן הַכלֹ פְשִיטָא דְפָטוּר וְְדַוְְוְקָא  חֲצִי זַיִת אֲבָל כַזַּיִת מִמֵת גָּדוֹל חַיָּיב  אע״ג דְאִי משתקלה זַיִת אַחֵר לָא אָזְלָא  טוּמְאָה מ״מ אַהֲנִי מַעֲשָיו דמשחתכו  לָא גָּרֵיר בָתַר הַמֵת וּכְשֶׁיּוֹצִיאוּ הַמֵת מִן  הַבַיִת וְיִשָּׁאֵר כַזַּיִת זֶה יִטְמָא כָל הַבַיִת  וְְנִמְצָא שְעָתָהּ בְהוֹצָאָה זוֹ הוּא גּוֹרֵם  טָהֲרָה׃ מִמֵת גָּדוֹל. לָאו דַוְְוְקָא גָּדוֹל  אֶלָּא כלּוּמר מב׳ זֵיתִים אוֹ גׁ׳׃  אֲבָל בִכְלִי. ד״ה חַיָּיב. הַיְינוּ כְרַבִי  יְהוּדָה דִמְחַיֵּיב בִמְלָאכָה שֶאֵינָה  צְרִיכָה לְגוּפָהּ וא״ת וְְדִילְמָא רַבָנַן כר״ש  סְבִירָא לְהוּ וּמְנָא לֵיהּ דִמְחַיֵּיב בִכְלִי  וְְיֵש לוֹמַר דא״כ לִיפַלְגִּי בִכְלִי לְהוֹדִיעֲך  כחָֹן דְרַבָנַן וְְהָא דְקָאָמַר מַהוּ דְתֵימָא  רַבָנַן בִכְלִי נַמִי פָטְרִי הַיְינוּ פֵּירוּשׁוֹ  דס״ל כר״ש וכדפרישית אֲבָל רש״י  פֵירַש דְפָטְרִי מִשּוּם דְלָא שַיְיכָא גְּזִיזָה  אֶלָּא בַצֶּמֶר וְְאֵין נִרְאֶה לר״י דִבְהָא לֵיכָא  לְמִיטְעִי דִבְכָל בַעֲלֵי חַיִּים שַיְיכָא גְּזִיזָה  כִדְאָמַר לְעֵיל הַתּוֹלֵש כָנָף חַיָּיב מִשּוּם  גּוֹזֵז׃ וְְהוּא שֶפֵירְשוּ כְלַפֵי מַעְלָה.  פֵירַש בְּקוּנְטְרֵס כְנֶגֶד רָאשֵי אֶצְבְעוֹתָיו  שֶהֵן לְמַעְלָה כְּשֶׁמַּגְבִּיהַּ יָדָיו ור״ת  מְפָרֵש שֶכְלַפֵי גּוּף קָרֵי כְלַפֵי מַעְלָה  כִדְאַשְכַחַן בפ״ב דְנִדָה ( דף יג׃) דְקָאָמַר  מִן הָעֲטָרָה וּלְמַעְלָה וְְהָתָם הַיְינוּ  לְצַד הַגּוּף )׃ פוֹקֶסֶת. מַה שֶפֵירַש  בְּקוּנְטְרֵס פוֹקֶסֶת הַיְינוּ סורקת בַיָּד  אוֹ בְּמַסְרֵק אֵין נִרְאֶה דְּבַגְּמָרָא מַשְמַע  דְהָוְֵי כְעֵין טְוְִוְיָּה וסריקה אֵינָהּ כְעֵין  טְוְִוְיָּה כְלָל וְְעוֹד דא״כ הָיָה שוֹנֶה סורקת  כְדִתְנַן ( נזיר דף מב.) נָזִיר חוֹפֵף  וּמְפַסְפֵס אֲבָל לאֹ סוֹרֵק׃ וְְכִי דֶרֶךְ  אֲרִיגָה בְכָךְ. וְְאַף עַל גַּב דקולע נִימִין  חֲשִיבָא אֲרִיגָה כִדְאָמְרִינַן בְפֶרֶק בַמָה  אִשָּה ( לעיל ד׳ סד.) הָכָא בְשַעַר לָא  חֲשִיבָא אֲרִיגָה כְמוֹ בְבֶגֶד וְְעוֹד דְהָכָא  אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים שֶעוֹמֶדֶת לִסְתִירָה׃