כוחלת
אף במוציא את המת לקוברו אמר רבא
ומודה ר׳ שמעון במר לחפור בו וספר תורה
לקרות בו דחייב פשיטא דאי הא נמי מלאכה
שאינה צריכה לגופה היא אלא מלאכה
שצריכה לגופה לרבי שמעון היכי משכחת
לה מהו דתימא עד דאיכא לגופו ולגופה כגון
מר לעשות לו טס ולחפור ספר תורה להגיה
ולקרות בו קא משמע לן ההוא שכבא דהוה
בדרוקרא שרא רב נחמן בר יצחק לאפוקיה
לכרמלית א״ל רבי יוחנן אחוה דמר בריה
דרבנא לרב נחמן בר יצחק כמאן כר״ש אימר
דפטר ר״ש מחיוב חטאת איסורא דרבנן
מיהא איכא א״ל האלהים דעיילת ביה את
ואפילו לר׳ יהודה ( שרי ) דמי קאמינא לרה״ר
לכרמלית קאמינא גדול כבוד הבריות
שדוחה את לא תעשה שבתורה תנן התם
התולש סימני טומאה והכוה המחיה עובר
בלא תעשה איתמר אחת משתים חייב אחת
משלש רב נחמן אמר חייב רב ששת אמר
פטור רב נחמן אמר חייב אהני מעשיו דאי
משתקלא חדא אחריתי אזלה לה טומאה רב
ששת אמר פטור השתא מיהת הא איתא
לטומאה אמר רב ששת מנא אמינא לה
דתנן וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה חייב
הא חצי זית פטור והתניא חצי זית חייב מאי
לאו הא דתניא חייב דאפיק חצי זית מכזית
והא דתנן פטור דאפיק חצי זית מכזית ומחצה
ורב נחמן אידי ואידי חייב והא דתנן פטור
דאפיק חצי זית ממת גדול׃ מתני׳ הנוטל
צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וכן שפמו
וכן זקנו וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת
רבי אליעזר מחייב וחכמים אוסרין משום
שבות׃ גמ׳ אמר ר״א מחלוקת ביד אבל
בכלי חייב פשיטא זו בזו תנן מהו דתימא
רבנן בכלי נמי פטרי והא דקתני זו בזו
להודיעך כחו דר׳ אליעזר קא משמע לן ואמר
רבי אלעזר מחלוקת לעצמו אבל לחבירו
דברי הכל פטור פשיטא צפרניו תנן מהו דתימא רבי אליעזר לחבירו נמי
מחייב והא דקתני צפרניו להודיעך כחן דרבנן קמ״ל׃ וכן שערו כו׳׃ תנא
הנוטל מלא פי הזוג חייב וכמה מלא פי הזוג אמר רב יהודה שתים והתניא
ולקרחה שתים אימא וכן לקרחה שתים תניא נמי הכי הנוטל מלא פי הזוג
בשבת חייב וכמה מלא פי הזוג שתים רבי אליעזר אומר אחת ומודים
חכמים לר״א במלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו אחת חייב ודבר זה אף
בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר שמלת אשה תניא. ר״ש בן
אלעזר אומר צפורן שפירש רובה וציצין שפרשו רובן ביד מותר בכלי חייב
חטאת מי איכא מידי דבכלי חייב חטאת וביד מותר לכתחלה הכי קאמר
פירשו רובן ביד מותר בכלי פטור אבל אסור לא פירשו רובן ביד פטור אבל
אסור בכלי חייב חטאת אמר רב יהודה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אמר
רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן והוא שפרשו כלפי מעלה ומצערות אותו׃
וכן הגודלת כו׳׃ גודלת כוחלת ופוקסת משום מאי מחייבא אמר רבי אבין
א״ר יוסי בר׳ חנינא גודלת משום אורגת כוחלת משום כותבת פוקסת משום
טווה אמרו רבנן קמיה דרבי אבהו וכי דרך אריגה בכך וכי דרך כתיבה בכך
וכי דרך טויה בכך אלא א״ר אבהו לדידי מפרשא לי מיניה דר׳ יוסי בר׳ חנינא
לעצמה
אף במוזיה את המה לקוברו. ולא תימח לח פטר אלא במנימו למון
דאין לוכך לא לגופו של מוציא ולא לגופה של הולאה דאפילו הוא לורך
המת פטור: מר לחפור בו. שהוא עורך המוליה: מר לעשות לו עם
ולתפור. מרה שנרלף פיו ולריך להושיב עליו כמין עם דק שיהח ראוי
למפור: להגיב ולקרום: לאפוקים
לכרמלית. שהיה מוטל בבזיון או
בדליקה או בחמה ואי משוס טלטול
מניח עליו ככר או תינוק: לא תעשה.
לאו דלא תסורז) כי הכה: התולם
סימני טומאה. שתי שערות לבנות
שהבהרת מטמאה בהן: והכוס אם
המחיה. מחית בשר מי והוא סימן
טומאה בשהת וסכום זה לבטלה משום
מחים ולטהרה: עובר בלא סעשה.
דהשמר בנגע הלרעת (דברים כד):
אחד מב׳. שלא היו בה חלה שמי
שערות ותלם האחד: מייב. דשקלה
לטומאה שאין מטמאה בפחות מכ׳
דהכי ילפינן לה בת״כח) שיער שניס
וחייב מלקות: מאי לאו הא דתני קייב
דאפיק מלי זית מכזית. השקלים
ובלריה לשיעורא: והא דמני פטור
דאפיק מלי זית מכזית ומחלה.
דחף על גב דמלמלס לשיעור לחו
מילתא היא ולא אמרינן חהני דחי
שקיל מיניה פורמה מו ליתח
לשיעורה: ממת גדול. דלא מהני
מידי: מתני' וכן שערו. מולם שער
ראשו בידיו: וכן הגודלת. שערה:
וכן הכוחלת. עיניה: וכן הפוקסת.
יש מרנומי אומרים מתקנת שערה
נמסרק או בידיה ויש שמפרשין טמה
כמין בלק על פניה וכשנוטלו מאדים
הבפרט): רבי אליעזר מחייב. בכולם
מטחת ומכמיס אוסרין מטוס שנות
וטעמה דרבי אליעזר מפרש נגמרה
מטוס מאי מימייב: גמ׳ מחלוקת
ביד. בהח שנוטלן בידו ולא בכלי
הוא דפטרי רבנן שאין דרך גזיוה
בכך בחול: מהו דתימא בכלי נמי
פטרי רצון. דאין כאן מטוס גוזז דלא
שייך אלא בלמר בהמה: מחלוקת
לעצמו. בהא הוא דמחייב ר׳ אליעזר
שיכול לחמן ידו לעלמו לתקנו בלה
כלי: אבל לחברו. אין יכול לאמן את
ידו ליטול יפה בלי כלי: פשיטא לפרניו
מכן. של עלמו: הנוטל מלא פי הזוג.
מלה ראש המספרים: חייב. בשנת
לרבנן בכלי לר׳ אליעזר אף ביד חהו
שיעורו: ובא בניה. בההיא ברייתא
בסיפא ולקרמה שהזהירה תורה לא
תשימו קרחה (דברים יד) שמיס הוי
קרחה מכלל דפי הזוג לחו ב' שערות
נינהו: סניא נמי הכי. כרב יהודה
דאמר שתים: רבי אליעזר אומר.
באמת הוא חייב ולה בעינן מלח פי
הזוג: אמת חייב. שבאמת הוא
מקפיד שלא יהא נראה כזקן: שמלת
אשה. ודרך הנשים להקפיד על כך
ולהתנאות: לילין. כמין רצועות דקות
הפורשות מעור החלנע סביב הלפורן:
שפירשו רונן. קרובין לינתק: מי
איכא מידי כו׳. כיון דבכלי חייב
מטאת ניר איכא שנות גזירה אטו
כלי: כלפי מעלה. ללד הלפוכן התחילו
לפרוש דקא מלערו ליה טפי: מפוס
כותבת. שמוליכה מכחול סביב העין
כאדם המוליך קולמוס סביב האות: טווה, שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך. וללשון השני" עושה מאותו בלק כמין מוט:
החולב
אהני מעשיו דאי משתקלא חדא כו׳ באחת מארבע דאי משתקלא.
חדא אחריתי נמי לא אזלא לה טומאה כ״ע מודו דפטור דהוי
כמו חצי זית ממת גדול׃ והא דתנן פטור דאפיק חצי זית ממת
גדול. וה״ה דהוה מצי לאוקמיה כגון דליכא אלא חצי זית בלבד אלא
דניחא ליה לשנויי בחצי זית ממת גדול
דהוי רבותא טפי דאי ליכא אלא חצי
זית מן הכל פשיטא דפטור ודווקא חצי
זית אבל כזית ממת גדול חייב אע״ג
דאי משתקלה זית אחר לא אזלא
טומאה מ״מ אהני מעשיו דמשחתכו
לא גריר בתר המת וכשיוציאו המת מן
הבית וישאר כזית זה יטמא כל הבית
ונמצא שעתה בהוצאה זו הוא גורם טהרה׃
ממת גדול. לאו דווקא גדול
אלא כלומר מב׳ זיתים או ג׳׃
אבל בכלי. ד״ה חייב. היינו כרבי
יהודה דמחייב במלאכה שאינה
צריכה לגופה וא״ת ודילמא רבנן כר״ש
סבירא להו ומנא ליה דמחייב בכלי
ויש לומר דא״כ ליפלגי בכלי להודיעך
כחן דרבנן והא דקאמר מהו דתימא
רבנן בכלי נמי פטרי היינו פירושו
דס״ל כר״ש וכדפרישית אבל רש״י
פירש דפטרי משום דלא שייכא גזיזה
אלא בצמר ואין נראה לר״י דבהא ליכא
למיטעי דבכל בעלי חיים שייכא גזיזה
כדאמר לעיל התולש כנף חייב משום גוזז׃
והוא שפירשו כלפי מעלה.
פירש בקונטרס כנגד ראשי אצבעותיו
שהן למעלה כשמגביה ידיו ור״ת
מפרש שכלפי גוף קרי כלפי מעלה
כדאשכחן בפ״ב דנדה ( דף יג׃) דקאמר
מן העטרה ולמעלה והתם היינו לצד
הגוף )׃ פוקסת. מה שפירש
בקונטרס פוקסת היינו סורקת ביד
או במסרק אין נראה דבגמרא משמע
דהוי כעין טוויה וסריקה אינה כעין
טוויה כלל ועוד דא״כ היה שונה סורקת
כדתנן ( נזיר דף מב.) נזיר חופף
ומפספס אבל לא סורק׃ וכי דרך
אריגה בכך. ואף על גב דקולע נימין
חשיבא אריגה כדאמרינן בפרק במה
אשה ( לעיל ד׳ סד.) הכא בשער לא
חשיבא אריגה כמו בבגד ועוד דהכא
אין סופה להתקיים שעומדת לסתירה׃