אָ ''רַ יוֹסֵי קִיַּימְתִּיהָ כְהָא דָא ''רַ שְמוּאֵל בְשֵם רַ '
זְעֵירָא כָל שֶאֵינָהּ יְכוֹלָה לִיקָּרֵב לאֹ הִיא וְְלָא ֻדמִיָּה לָא
קָדְשָהּ אֶלָּא הֶקְדֵש דָמִים וְְאַתְּ אָמְרַתְּ יָאוּת לְהַקְרִיבוֹ
אֵין אַתְּ יָכוֹל דִכְתִיב בַבקֶֹר וְְלאֹ עוֹפוֹת לִפְדוֹתוֹ אֵין
אַתְּ יָכוֹל שֶאֵין לְעוֹף פִדְיוֹן לְפוּם כֵן צָרִיךְ מֵימַר
לאֹ קָדְשָהּ אֶלָּא קְדוּשַּת דָמִים חֶבְרַיָּיא בְשֵם רַבִי
יוֹחָנָן רַ ' אַיְיבוּ בַר נַגָּרֵי אָמַר קוֹמִי רַבִי אִילָא בְשֵם
רַבִי יוֹחָנָן טַעְמָא דהין תַּנְיָא וְְאִם כָל בְהֵמָה טְמֵאָה
אֲשֶר לאֹ יַקְרִיבוּ מִמֶנָּה קָרְבַן לַה ' מַה ת ''לֵ טְמֵאָה
אֶלָּא אֲפִילּוּ טְמֵאָה בְאוֹתוֹ הַשֵּם וְְקַשְיָא בַדא כְתִיב
וְְהֱֶעמִיד וְְהֱֶערִיךְ רַ ' זְעֵירָא בְשֵם רַ ''אָ לאֹ אֲמַר כֵן
אֶלָּא וְְאִם כָל בְהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶר לאֹ יַקְרִיבוּ מִמֶנָּה
קָרְבַן לַה ' כָל שֶאֵינָהּ רָאוּי לִיקָּרֵב לאֹ כָאן וְְלאֹ
בִמְקוֹם אַחֵר אֵינוֹ עוֹשֶה תְּמוּרָה יָצָאת נְקֵבָה (
שבעוף ) לְעוֹלָה אָע ''פ שֶאֵינָהּ רְאוּיָה לִיקָּרֵב כָאן
רָאוּי לִיקָּרֵב בְמָקוֹם אַחֵר רַבִי אֲבוּן וְְרַבִי בּוֹן
בַעֲוֹן קוֹמִי רַבִי זְעֵירָא הֲרֵי הָרוֹבֵעַ וְְהַנִּרְבָע שֶאֵינָן
רְאוּיִן לִיקָּרֵב לאֹ כָאן וְְלאֹ בִמְקוֹם אַחֵר וְַהֲרֵי הֵן
עוֹשִין תְּמוּרָה אֲמַר לוֹן אַף אֲנִי לאֹ אָמַרְתִּי אֶלָּא
טְמֵאָה מַמָש ( ס ''א ממום ) וְְקַשְיָא בַדא כְתִיב
וְְהֱֶעמִיד וְְהֱֶערִיךְ:
הֲלָכָה ה* מַתְנֵי ' אַחַת לְל ' יוֹם מְשַעֲרִין אֶת
הַלִּשְכָה כָל הַמְקַבֵל עָלָיו
לְסַפֵק סְלָתוֹת מֵאַרְבַע עָמְדוּ מִשָּלש יְסַפֵק מִד '
מִשָּלשֹ וְְעָמְדוּ מִד ' יְסַפֵק מִד ' שֶיַּד הֶקְדֵש עַל
העליונ ' אִם הִתְלִיעָה סוֹלֶת הִתְלִיעָה לוֹ וְְאִם
הֶחֱמִיץ יַיִן הֶחֱמִיץ לוֹ אֵינוֹ מְקַבֵל מָעוֹתָיו עַד
שֶיְּהֵא הַמִזְבֵחַ מְרַצֶּה: גְּמָ ' תָּנֵי בְשֵם
רַ ''ש מִיָּד הָיוּ
מְקַבְלִין אֶת מְעוֹתֵיהֶן וְְהַכהֲֹנִים
זְרִיזִין הֵן: הֲלָכָה א* מַתְנֵי ' אֵלּוּ הֵן הַמְמוּנִים
שֶהָיוּ בַמִקְדָש יוֹחָנָן בֶן
פִנְחָס עַל הַחוֹתָמוֹת אֲחִיָּיה עַל הַנְּסָכִים מֵתֶיהָ בֶן
שְמוּאֵל עַל הַפְיָיסוֹת פְתַחְיָה עַל הַקָּנִין פְתָחֶיהָ זֶהוּ
מָרְדְכַי וְְלָמָה נִקְרָא שְמוֹ פְתַחְיָה שֶהָיָה פוֹתֵחַ דְבָרִים
וְְדוֹרְשָן וְְיוֹדֵעַ בְשִבְעִים לָשוֹן. בֶן אֲחִיָּיה עַל חוֹלִי מֵעַיִים
נְחוּנְיָה חוֹפֵר שִיחִין גְּבִינִי כָרוֹז בֶן גֶבֶר עַל נְעִילַת
שְעָרִים בֶן בְבֵי מְמוּנֶּה עַל הַפָקִיעַ בֶן אַרְזָא
עַל הַצִּלְצָל הוּגְרַס בֶן לֵוְִי עַל הַשִּיר בֵית גַּרְמוּ
עַל מַעֲשֵה לֶחֶם הַפָנִים בֵית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵה
הַקְּטוֹרֶת וְְאֶלְעָזָר עַל הַפָרוֹכֶת וּפִנְחָס הַמַלְבִיש:
גְּמָ ' רַ ' חִזְקִיָּה אָ ''רַ סִימוֹן וְְרַבָנַן חַד
אֲמַר כִּשְׁיָרֵי דוֹר וְָדוֹר בָא לִמְנוֹת עֲלֵיהֶן
וָחֳרָנָה אָמַר מִי שֶהָיָה בְאוֹתוֹ דוֹר בָא
לִמְנוֹת עַל כוּלָּן הוּא אוֹמֵר זֵכֶר צַדִיק לִבְרָכָה
מַאן דְאָמַר מִי שֶהָיָה בְאוֹתוֹ דוֹר מָנֶה מַה שבדורו
עַל כוּלָּן הוּא אוֹמֵר וְְשֵם רְשָעִים יִרְקָב
וְְעַל מִי נֶאֱמַר זֵכֶר צַדִיק לִבְרָכָה עַל בֶן
קָטִין
וְַחֲבֵירָיו
)
ריבב
"ן מַתְנֵי ' מְשַעֲרִין אֶת הַלִּשְכָה לִפְרוֹעַ אֶת חוֹבַת
הַהֶקְדֵש כִדְתַנְיָא בְּתוֹסֶפְתָּא אַחַת לְל
' יוֹם מְשַעֲרִין אֶת הַלִּשְכָה. כָל מִי שֶמָכַר לָהֶן יֵינוֹת וּשְמָנִים
וּסְלָתוֹת וְְאָמַר תְּנוּ לִי מָעוֹתַי אֵין שוֹמְעִין לוֹ.) אֶלָּא הוֹלֵךְ
אֵצֶל גִּזְבָר וְְגִזְבָר מַעֲמִידוֹ אֵצֶל שוּלְחָנִי: שֶיַּד הַהֶקְדֵש
עַל הָעֶלְיוֹנָה אִם נתיקרו אֵינוֹ מַפְסִיד הַהֶקְדֵש
שֶהַמָעוֹת קוֹנוֹת כְדִכְתִיב וְְנָתַן הַכֶסֶף וְְקָם לוֹ. הוּזְלוּ
אֵין הַהֶפְסֵד לַהֶקְדֵש לְפִי שֶאֵין כחַֹ הֶדְיוֹט חָמוּר מִן
הַהֶקְדֵש שֶאֵינָהּ קוֹנֶה אֶלָּא בִמְשִיכָה. הִתְלִיעָה
סוֹלֶת הִתְלִיעָה לוֹ לַמוֹכֵר וְְאָסוּר לַמִזְבֵחַ דְתָנוּ רַבָנַן
בַמְנָחוֹת בְפֶרֶק כָל קָרְבְנוֹת סוֹלֶת שֶהִתְלִיעָה
רוּבָהּ פְסוּלָה חִטִּין שֶהִתְלִיעוּ רוּבָן פְסוּלוֹת וְְכֵן
אִם נִשְפַךְ הַיַּיִן נִשְפַךְ לַמוֹכֵר כִדְתַנְיָא בְּתוֹסֶפְתָּא
פ ''ב אֵינוֹ מְקַבֵל אֶת מָעוֹתָיו עַד שֶיְּהֵא הַמִזְבֵחַ מְרַצֶּה.
יְרוּשַלְמִי תָּנֵי רַ ' שִמְעוֹן חוֹמֶר
מִיָּד הָיָה מְקַבֵל מָעוֹתָיו וְְהַכהֲֹנִים זְרִיזִין הֵן: מַתְנֵי '
אֵלּוּ הֵן הַמְמוּנִים. יְרוּשַלְמִי רַבִי חִזְקִיָּה
וְְרַבָנַן חַד אֲמַר כִּשְׁיָרֵי כָל דוֹר וְָדוֹר בָא לִמְנוֹת וָחֳרָנָא
אָמַר מִי שֶהָיָה בְאוֹתוֹ הַדוֹר מָנֶה מַה שבדורו. עַל
הַחוֹתָמוֹת שֶהָיָה נוֹתֵן חוֹתֵם לְמִי שֶרוֹצֶה סוֹלֶת
וְְיַיִן וְְשֶמֶן מִן הַגִּזְבָר דדמיהן יְדוּעִין לְכָל וּמִי שֶבָא
לִקְנוֹת מִן הַהֶקְדֵש נוֹתֵן מָעוֹת לְיוֹחָנָן וְְהוּא נוֹתֵן
לוֹ חוֹתֵם וְְהָיָה כָתוּב בוֹ דָמֵי נִסְכֵי כֶבֶש אוֹ אַיִל אוֹ פַר כִּדְמְפָרַשׁ לְקַמָן וְְכָתַב בוֹ
שֵם הַיּוֹם וְְשֵם הַמְשַמֵר וְְאִמֵיהּ הָיָה נוֹתֵן לוֹ הַסּוֹלֶת
וְְהַיַּיִן וְְהַשֶּמֶן: עַל הַפְיָיסוֹת כִּדְמְפָרַשׁ בְיוֹמָא פ ''ב
כְשֶהָיוּ בָאִין לְהָפִיס זָקֵן וְְיוֹשֵב בְמַעֲרָבָהּ בַלִשְכָה
חֶצְיָהּ בְנוּיָה בַקּוֹדֶש וְְחֶצְיָהּ בְנוּיָה בַחוֹל וּמְלַמֵד
לָהֶם דֶרֶךְ הַפַיִיס אָ ''נ הוּא הָיָה נוֹטֵל מִצְנֶפֶת מֵראֹשוֹ שֶל אָ '
מֵהֶן וּמִמֶּנּוּ הָיָה מַתְחִיל הַמִנְיָן כִּדְמְפָרַשׁ הָתָם:
פְתָחֶיהָ זֶה מָרְדְכַי בִלְשָן וּלּמהּ נִקְרָא שְמוֹ פְתַחְיָה
שֶהָיָה פוֹתֵחַ דְבָרִים וְְדוֹרְשָן וְְיוֹדֵעַ בְשִבְעִים לָשוֹן
הֵיכִי דָמֵי פוֹתֵחַ דְבָרִים וְְדוֹרְשָן כִדְאָמַר בַמְנָחוֹת
בְפֶרֶק רַ ' יִשְמָעֵאל ( דף סד:) מַעֲשֶה שֶבָא הָעוֹמֶר מִגַּגּוֹת
צְרִיפִין וּשְתֵּי הַלֶּחֶם מִבִקְעַת עֵין סוֹכֵר מְטָא עוֹמֶר
לאֹ הֲוְוּ יָדְעִי מֵהֵיכָא אַיְּיתוּיֵי אַכְרוּז אֲתָא הַהוּא חֵרְשָׁא
אוֹתֵיב חֲדָא יָדֵיהּ אַאִיגְרָא וְַחֲדָא יָדֶיהָ אַצְרִיפָא
אָמַר לְהוּ מָרְדְכַי מִי אִיכָא דוּכְתָּא דִשְמֵיהּ גַּגּוֹת
צְרִיפִין אוֹ צְרִיפִין גַּגּוֹת בָדוּק וְְאַשְכַח מְטָא לְאַתּוּיֵי
שְתֵּי הַלֶּחֶם לאֹ הֲוְוּ יָדְעִי מֵהֵיכָא אַיְּיתוּיֵי מְפָרֵש
בִּירוּשַׁלְמִי לְפִי שֶכָל הַתְּבוּאוֹת נשדפו בְאוֹתָהּ שָנָה
בְאֶרֶץ יִשְרָאֵל אַכְרוּז אֲתָא הַהוּא חֵרְשָׁא אוֹתֵיב חֲדָא
יָדֵיהּ אַעֵינֵיהּ וְַחֲדָא יָדֶיהָ אַסְכָרָא אָמַר לְהוּ מָרְדְכַי
מִי אִיכָא דוּכְתֵּיהּ דִשְמֵיהּ עֵין סוֹכֵר אוֹ סוֹכֵר עַיִן בָדוּק
וְְאַשְכַח הָנְהוּ גּ ' נָשִים דְאָתְיָין גּ ' קִנְיָן חֲדָא אָמְרָה לְזִיבָתִי וְַחֲדָא
אָמְרָה לְיַמָּתִי וְַחֲדָא אָמְרָה לעינתי. סְבוּר זִיבָתִי
זִיבָה מַמָש לְיַמָּתִי שֶשָּפְעָה כַיָּם לעינתי שוֹפַעַת
כַמַעְיָן דְּכֻלְּהוּ חֲדָא לְחַטָּאת וְַחֲדָא לְעוֹלָה אָמַר
לְהוּ מָרְדְכַי שֶמָא בְזוֹב סִיכְּנָה בַיָּם סִיכְּנָה בָעֵינָא
סִיכְּנָה וְְכוּלָּן עוֹלוֹת דבנדר הֱבִיאוּם בָדוּק וְְאַשְכַח
הַיְינוּ דִתְנַן פְתַחְיָה עַל הַקָּנִין שֶהָיָה עוֹמֵד לְפָרֵש
כֵיצַד מְבִיאוֹת הַנָּשִים קִנֵּיהֶם: מַתְנֵי ' עַל חוֹלִי
מֵעַיִים. יְרוּשַלְמִי עַל יְדֵי שֶהַכהֲֹנִים הוֹלְכִין יְחֵפִין
השנויים
קיימתיה. טעמה דר״ח דמתני׳ כדר׳ שמואל: לא היא. עלמס: ולא דמיה. ע״י פדיון כשנפל בה מוס: אלא הקדש דמים, דהיינו קדושת בדק הבית: ואמרת יאות. ושפיר קחמרת שעופות לצד״ה:
להקריבו. לעולה לקיין המזבח א״א דכתיב בבקר: שאין לעוף פדיון. אף שנפל נו מוס כדאיתא במו״כ: לפום כן וכו׳. לפיכך צריך לומר דעופות לא קדם מתחילה חלה קדושת דמים: טעמא דהין תניא.
טעמו דהך מנא דאמר אליבא דר״ם המפרים נקבה לעולה ולחםס ולפסח אינו עושה תמורה: אלא אפי׳ טמאה באותו השם. שלא קרא עליו מס קרבן הראוי לו: וקשיא בדא כתוב והעמיד והעריך.
נחמיה וכי קרבן כזה שהוא מס בעי העמדה והערכה דהא בסיפא דהך קרא כתיב והעמיד והעריך וכאן ממ״כ לא בעי העמדה והערכה או שאינו קדום כלל או שהוא עלמו קרב למזבח: ה״ג יצאה
נקבה שבעולה, וה״פ אס הקדים נקבה לעולה הרי היה
ראויה למזבח לסס שלמיס: הרי הרובע והנרבע. דמני
בתוספתח פ״ק דתמורה דעושין תמורה ואינה ראויה
להקרבה כלל: אלא, דומיא דטומאה ממש שאין במינה
קרבן לאפוקי עולת נקבה שים במינה קרנן: ס״ג בהדא
כתיב והעמיד והעריך. סיומה דתיכולה דר״ז הוא כיון
דקרה איירי בטמחה ממש לריכה העמדה והערכה:
הלכה ה מתני' משערין את הלשכה. נותנין שיעור
ליינות ושמנים וסלמות שיעמיד זה השער
לשלטים יוס ולוקמין מהס הגיזברין מה שלריכין באותו
סכום שפסקו ואם נתייקר המקמ אין מוסיפין דמים וחס
החזל לוקמין לפי הזול: המקבל עליו לספק סלתות. בימות
קליר מטיס ובלירת עננים ומסיקת זמיס היו הגזברים
מקדימין מעות למכוני והיה המנוני מקבל עליו לספק
יינות ושמנים וסלמות כל השנה והם היו אז נמכריס ד׳
סאין בסלע והוקרו ועמדו ג׳ סאין צריך ליתן ד׳ סאין
דהקדם קונה בכסף דכתיב ונתן הכסף וקס לו וחס קיבל
לספק ג' סמין בסלע והוזלו ועמדו ד׳ בסלע נותן ד׳
בסלע דלא גרע מהדיוט דלה קני חלה במשיכה: התלינה
לו. ואפילו משך הגובר ונתן מעות אחריותס על המנוני:
אינו מקבל מעותיו. כלומר אינן נחשבין מעותיו של מכוני
ולא זכה בהס אע״פ שקבלוס מהגזבר: עד שיהיה
המזבח מרצה, שיעלה לרצון על המזבח הלכך אס
המליעה הסולת או שהממין היין אחריותס על המנוני:
גמ׳ מיד היו מקבלין את מעותיהן. דלא חיישינן שיפסלו
שהכהניס זריזין הן:
הדרן עלך פרק התרומה
הלכה א מתני' על החותמות. ועל הסלמות כלמפרם
לקמן במתני׳: על הפייסות. להורות סדר
הגוכל מי יזכה בעבודה זו ומי מזו כמפורט במס׳ יומא: על
הקינים. מחוסרי כפרה כגון זב חנה ויולדת שמציאין קני
מונה דהיינו מורים ובני יונה נותנים מעותיהס לסופרות
שבמקדם והממונים על הסופרות לוקחים המעות ומכיאין
בהן הקנים והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ונקי
כדאמרינן במסכת אבות קנים ופתחי נדה הן הן גופי
הלכות: שהיה פותח דברים וכו'. והוא מרדכי בלסן שעלה
מן הגולה ונקרא כן שהיה כולל לשונות הרבה כדמפרם
בגמרא: על חולי מעיים, מפרס בגמרא: חופר שיחין. היה
בקי בחפירות שימין כדמפרש נגמרה והיה ממונה לחפור
שימין כדי שיהיו מיס מצויין לעולי רגליס: גביני. כך שמו
של החים המכריז כדמפרט בגמרא: על נעילת שערים.
לנעול השערים בערב ולפתמן בבקר: על הפקיע, מפרט
בגמ׳: צלצל, כלי שיר שיש לו קול גדול לסון מללינה אזניו
לימבל״ו בלע״ז וכשהיו שומעין קולו היו הלויס מתחילין
בשיר: על השיר. להתחיל את השיר וכשהיה מסיים היו כולן
מסיימין: בית גרמו וכו׳. כולה מפרט בגמרא: גב׳ כשירי
דור ודור בא למנות. שאי אפשר שאלו הנזכרים היו ממונים
בכל זמן הבית דבכל דור דור היו משתנים הממונים לכן
פירש דאותן הכשרים שבכל מינוי ומינוי מנה התנה
נמשכתנו: מי שהיה באותו הדור. כשעלו ישראל מן הגולה
מנה אותן שהיו בדורו ולא כל הממונים שהיו מזמן הבית:
על כולן הוא אומר וכו׳. אהא דתנן בפ״ג דיומא בית גרמו
לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית הבטינס לח רלו
ללמד וכו׳ הוגרם בין לוי היה יודע פרק בשיר ולא כזה
מולי מעיים והוו ידע הידין ממר טב למעיה:
ללמדו בן קמלר לא כזה ללמד על מעשה הכתב על
נמוכים
הראשונים הוא חומר זכר צדיק לברכה ועל האחרונים
") עי בתוספתא בפ״צ דלימה שס כהך לישנא ונראה שמסר כאן
הוא אומר שם רשעים ירקב וקאמר דלמ״ד דכשרים מנה
המנה ח״כ ע״כ לומר דחף בית גרמו ונית אנטינס היו
כשרים שהרי מנה התנח אותם כאן ושס רשעים ירקב
חנן קמלר למודיה קאי: על כולן הוא אומר שם רשעים
ירקב. אפילו על בית גרמו: על בן קטין וחביריו.
יוחנן גופיה דדרים טמאה לאותו השם שאינה ראויה לעולה. וכמי דידיה אדידיה דכיון דאמר סברה בשם ר״ש מיד כו. דלא מיישי׳ שיפסלו שהכהניס זריזין הן: הדרן עלך התרומה פרק רביעי
וגם דכל שקלא וטריא שייכח לעיל דעסקינן בטעמייהו דר״ש: א״ר יוסא קיימתיה כההיא דאמר
מתני' אלו הן הממונים כו׳. לשון רצינו הגאון. כולם נקראו ע״ם הראשון וכן במלכיס פרעה
וחצימלך ומלכי לדק וכמ״ם במנחות במרדכי. ובירושלמי נפנחס המלכים: הפייסות. להורות סדר
הגורלות מי יזכה בעבודה זו ומי באחרת: הקנים, כגון ז3 חנה ויולדת שמציאין קני מונה נותנים
שמואל כל שאינה קריבה כח'. רבי יוסה אמר שהוא קיים דבריו דלה ליסתור כל כך דמה שאמר מעותיהם לסופרות שנמקדם והממונים על השופרות לוקחים המעות ומציאין בהן קנין והיה צריך
טמאה מאותו השם היינו דבהקדים סתם כמו המקדים נכסיו והיו בהן עופות אינה קדשה לא היה שיתמנה על זה חכם גדול ונקי כדמכן קנין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות: ויודע בשבעים לשון.
ולה דמיה היינו בין חמימה דהא בנקר כתיב ולא עופות, ודמיה היינו כשנפלה בה מוס ג״כ לח הוא סיומה דמילמח דלהכי מינוהו לזה לפי שכל הנשים שמביאין הקינים לסונס משונים לאכלומס
קדשה שאין לעוף פדיון אף בנפל בה מוס כדתניא בספרה ולכן נקרא טמאה לאותו המס דאינה ללשונותס ומשובם ג״כ והוא היה מבין כל ע׳ לשון וממילא הבין כל שיבושי אותן הלשונות וכמפרם
ראויה בכולה שם עולה ולכן דרים לה בקרה הכי טומאה באותו השם וכו׳ והעמיד לחורויי דאינו בגמרא על אחת שאמרה לזיבתי ופירם הוא כוונתה שנה זאב ליטול את בנה: על חולי מעים. מפרם
עושה תמורה ולעיל גבי טעמא דר״ם הכי פרים לה הואיל ופעם בהקדים עוף תמימה נפירום בגמרא: חופר שיחין. כדי שיהא מים מצויין לעולי רגליס: גביני, שס אדם המכריז: צלצל. לימב״ל
מתני' משערין את הלשכה. קובעין שער ליינות ושמנים כו׳ על ל׳ יוס והגזברין לוקמין מהס מה
בלע״ו וכשהיו שומעין קולו היו מתחילין הלויס בשיר: בן לוי. משבט לוי על השיר להתחיל ובסיומו
שלריכין באותו הזמן ואם נתייקר המקמ אין מוסיפין דמים וחס החל לוקחים כפי הזול: המקבל כו.
מועטיס במספר: מי שהיה באותו הדור כד. ולאו דוקא משום שהן כשרי כל דור אלא המונה מנה
בימות הקליר והבליר היו לוקחים מעות אצל הגזברין והיו מקבלין עליהם להספיק סלמות ושמנים כל
השנה ואם היה אז נמכרים ד׳ סאין בסלע והוקרו עד שעמדו ג׳ סאין בסלע לריכיס ליתן ד׳ להקלם
קונה בכסף דכתיב ונתן הכסף וקס לו וכן אם החלו נותן כשער שהחל דלא גרע מהדיוט שאינו קונה חבית גרמי ונית הבטינס אף שמזכירים שם במשנה לגנאי. אך דבברייתא אמרו שמלחו תשובה