13bאלו הן הממוניםפרק חמישישקלים

הַאי  אָמַר רַבִי יוֹנָה כְתִיב לָכֵן אֲחַלֶק לוֹ בָרַבִים וְְאֶת  עֲצוּמִים יְחַלֵק שָלָל זֶה רַ ''ע שֶהִתְקִין מִדְרָש  הּהּלּכוּתּ וְהַגָּדוֹת וְְיֵש אוֹמְרִים אֵלּוּ אַנְשֵי כְנֶסֶת  הַגְּדוֹלָה תִּיקְּנוּ אֶלָּא מהּ תִּיקֵּן זֶה כְלָלוֹת וּפְרָטוֹת  אָמַר רַ ' אַבָהוּ כְתִיב מִשְפַחַת סוֹפְרִים יוֹשְבֵי  יַעְבֵץ מַה ת ''לֵ סוֹפְרִים אֶלָּא שֶעָשוּ אֶת הַתּוֹרָה  סְפוּרוֹת סְפוּרוֹת חֲמִשָּה לאֹ יִתְרוֹמוּ תְּרוּמָה הּ '  דְבָרִים חַיָּיבִין בְחַלָּה חֲמֵש עֶשְרֵה נָשִים פוֹטְרוֹת  צָרוֹתֵיהֶן שְלשִֹים וְָשֵש כְרֵיתוֹת בַתּוֹרָה שָלשֹ עֶשְרֵה  דָבָר נֶאֶמְרוּ בְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר ד ' אָבוֹת נְזִיקִין  אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָעִים חָסֵר אַחַת אָמַר רַבִי ( אחא  ) אֱלִיעֶזֶר כְתִיב לְעֶזְרָא הַכהֵֹן הַסּוֹפֵר מַה ת ''לֵ סוֹפֵר  אֶלָּא כְשֵם שֶהָיָה סוֹפֵר בְדִבְרֵי תוֹרָה כָךְ הָיָה סוֹפֵר  בְדִבְרֵי חֲכָמִים רַ ' חַגַּי בְשֵם רַ ' שְמוּאֵל בַר נַחְמָן  הָרִאשוֹנִים חָרְשוּ וְְזִרְעוּ ניכשו כיסחו עֶדְרוֹ קָצְרוּ  עמרו דָּשׁוּ זֵרוּ בָרְרוּ טְחָנוֹ הרקידו לָשׁוֹ קיטפו וְְאָפוּ  וְְאָנוּ אֵין לָנוּ מַה לֶאֱכוֹל רַ ' אַבָא בַר (  יונה ) זְמִינָא בְשֵם רַ ' זְעֵירָא אֵין הֲווֹן  קַדְמָאִין מַלְאָכִין אֲנַן בְנֵי אֱנָשׁ וְְאֵין הֲווֹן  בְנֵי אֱנָשׁ אֲנַן חַמָרִין אָ ''רַ מְנָא בְהַהִיא  שַעְתָּא אָמְרִין אֲפִילּוּ כַּחֲמָרְתֵיהּ דְר '  פִנְחָס בֶן יָאִיר לאֹ אידמינון חֲמַרְתֵּיהּ  דְר ''פ בֶן יָאִיר גנבתה לִיסְטַאי בְלֵילְיָא  עָבְדַתְּ טְמִירָא גַּבּוֹן תְּלָתָא יוֹמִין וְְלָא  טַעְמָא כְלוּם בָתַר תְּלָתָא יוֹמִין אימלכון  מחזרתה אָמְרִי אפקינון מִן הָכָא דְלָא תימות  גַּבָן אפקונה אָזְלַתְּ וְְקַמְתָּ לָהּ עַל תַּרְעָא  דְמָרָהּ שַׁרְיַית מנהקת אָמַר לוֹן  פִתְחוֹן לַהֲדָא עֲלוּבְתָּא דְאִית לָהּ תְּלָת יוֹמִין  דְלָא טַעְמָא כְלוּם פְתָחִין לָהּ וְעִלַּת לָהּ  אָמַר לוֹן יָהֲבוּ לָהּ כְלוּם תֵּיכוּל יַהֲבוּן קוֹמָה  שְעוֹרִין וְְלאֹ בָעֵית לְמֵיכַל אַמְרִין לֵיהּ רַבִי  לאֹ בָעֵית לְמֵיכַל אֲמַר לוֹן מְתַקְּנִין  אִינּוּן אָמְרוּ לֵיהּ אִין אֲמַר לוֹן וארימתון  דָמְיָין אֲמָרוּן לֵיהּ לאֹ כֵן אלפון רַבִי  הַלּוֹקֵחַ זֶרַע לִבְהֵמָה קֶמַח לְעוֹרוֹת שֶמֶן  לְאוֹר פָטוּר מִן הַדְמַאי אָמַר לוֹן מַה  נֱֶעבַד לָהּ לַהֲדָא עֲלוּבְתָּא דְהִיא מַחְמְרָה  עַל גָּרְמָה סַגִּין וארימן דָמְיָין וְְאָכַלְתָּ:  פְתַחְיָה עַל הַקִּינִּין: באֹ וּרְאֵה מָה גָּדוֹל  הוּא כחֹוֹ שֶל אוֹתוֹ הָאִיש פוֹתֵחַ דְבָרִים  וְְדוֹרְשָן: יוֹדֵעַ בְּע ' לָשוֹן: תָּנֵי סַנְהֶדְרִין  שֶיֵּש בָהּ שְנַיִם שֶׁיְּכוֹלִין לְדָבָר וְְכוּלָּן  רְאוּיִן לִשְמוֹעַ הּריּ זוֹ רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין  גּ ' הּריּ זוֹ בֵינוֹנִית ד ' הּריּ  זוֹ חָכְמָה וּבְיַבְנֶה הָיוּ בָהּ  ד ' בֶן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא וּבֶן חֲכִינַאי וְְר  ''אָ בֶן מֵתֶיהָ ( נ ''א חנניה  בן חנילא ) אָ ''רַ חִסְדָא פַעַם אַחַת  יְבֵשָה אָ ''יּ וְְלאֹ יְדָעוֹ מֵהֵיכָן  לְהָבִיא עוֹמֶר וְַהֲוְָה תַּמָן חַד  אִלֵּם דַהֲוְָה יָהֵיב חַד יָדֶיהָ עַל  גַּגּוֹת וְְחַד יָדֶיהָ עַל צְרִיפִים אַיְיתוּנֵיהּ  קַמֵיהּ דפתחיה אָמַר לְהוּ אִית  אֲתָר דְּמִתְקַרְיָא גַּגּוֹת צְרִיפִין אוֹ צְרִיפִין  גַּגּוֹת אָזְלִין לְתַמָן וְְאַשְכַחַן אָ ''רַ  יוֹסֵה ( ביבן ) בֵי רַבִי בּוֹן פַעַם אַחַת נִשְדַף  כָל הָעוֹלָם כוּלּוֹ וְְלאֹ הָיוּ יוֹדְעִין  מֵהֵיכָן לְהָבִיא הָעוֹמֶר וְַהֲוְָה תַּמָן  חַד אִילֵּם דַהֲוְָה יָהֵיב יָדֶיהָ עַל עֵינֵיהּ  וִידֵיהּ עַל סוֹכָרָא אַיְיתוּנֵיהּ לְגַבֵי  פְתָחֶיהָ אָמַר לוֹן אִית אֲתָר דְּמִיתְקַרְיָא  עֵין סוֹכֵר אוֹ סוֹכֵר עַיִן וְאַזְלוּן  תַּמָן וְאַשְׁכְּחוּן גּ ' נָשִים הֵבִיאוּ קִינֵּיהֶן  אַחַת אוֹמֶרֶת לעינתי  וְְאַחַת אוֹמֶרֶת לְיַמָּתִי וְְאַחַת אוֹמֶרֶת לְזִיבָתִי  זוֹ שֶאוֹמֶרֶת לעינתי סָבְרִין מֵימַר שוֹפַעַת כַמַעְיָן אָמַר לוֹן בעיינא סַכָנַת זוֹ  שֶאוֹמֶרֶת לְיַמָּתִי סָבְרִין מֵימַר שוֹפַעַת כַיָּם אָמַר לוֹן בְיַמָהּ סַכָנַת זוֹ שֶאוֹמֶרֶת לְזִיבָתִי סָבְרִין מֵימַר  זָבָה מַמָש אָמַר לוֹן זְאֵב בָא לִיטּוֹל אֶת בְנָהּ: בֶן אֲחִיָּיה וְכו ': עַל יְדֵי שֶהָיוּ הַכהֲֹנִים מְהַלְּכִין יְחֵפִים  עַל הָרִצְפָה וְְהָיוּ אוֹכְלִין בְשַר וְְשוֹתִין מַיִם הָיוּ בָאִין לִידֵי חוֹלִי הַמֵּעַיִם וְַהֲוְָה יָדַע הַאי דִין חַמָר טַב  למעייא וְְהַאי דִין חַמָר סמם למעייא: נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִיחִין: שֶהָיָה חוֹפֵר שִיחִין וּמְעָרוֹת וְַהֲוְָה יָדַע  ריבב  "ן עַל הָרִצְפָה וְְאוֹכְלִין בָשָר וְְשוֹתִין מַיִם שֶאֲסוּרִין  לִשְתּוֹת יַיִן כְדִכְתִיב יַיִן וְְשֵכָר אַל תֵּשְתְּ וְכו ' הָוְוּ בָאִין לִידֵי חוֹלִי  מֵעַיִים וְְהָוְוּ יָדַע הֵידֵין חַמָר טַב למעיא: נְחוּנְיָא חוֹפֵר  שִיחִין שֶיִּהְיוּ מְצוּיִין מַיִם לְעוֹלֵי רְגָלִים. גְּבִינִי כָרוֹז  הָיָה מַשְכִים וְְאוֹמֵר עָמְדוּ הַכהֲֹנִים לַעֲבוֹדַתְכֶם כו '  כִדְאִיתָא בְיוֹמָא פֶרֶק אָ ' ( דף כ:). מְמוּנֶּה עַל הַפָקִיעַ.  יְרוּשַלְמִי שֶהָיָה מזויג אֶת הַפְתִילוֹת כְדִתְנַן מִבְלָאֵי  מִכְנְסֵי כהֲֹנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וּבָהֶן הָיוּ  מַדְלִיקִין לְשִמְחַת בֵית הַשּוֹאֵבָה וְְקָשֶה דבבבלי  בְיוֹמָא [ דַף כגּ ] מְפָרֵש מַאי פָקִיעַ אָמַר רַב יְהוּדָה מרעתרא מַאי מרעתרא אָמַר רַב  פַפָא דתירקא דְטַיַּיעֵי דִפְסִיק רֵישֵיהּ כִדְתַנְיָא  וְְלאֹ עוֹד אֶלָּא שֶלּוֹקֶה מִן הַמְמוּנֶּה בַפָקִיעַ: הַצִּלְצָל  מִלְּשׁוֹן בְּצִלְצְלֵי שְמַע כְלֵי שִיר עַל הַשִּיר נְעִימָה יְתֵירָה  הָיָה יוֹדֵעַ אָמְרוּ עָלָיו עַל הוגרוס בֶן לֵוְִי שֶהָיָה מַנְעִים  אֶת קוֹלוֹ בִּזְמַר וּכְשֶהָיָה נוֹעֵץ גּוֹדְלוֹ לְתוֹךְ פִיו הָיָה  מוֹצִיא כַמָה מִינֵי זֶמֶר וְְהָיוּ אֶחָיו הַכהֲֹנִים נזקרין  בְבַת ראֹש: עַל מַעֲשֵה לֶחֶם הַפָנִים שֶאֵין אָדָם יוֹדֵעַ  לִרְדוֹת כְמוֹתָם כִדְאָמַר בְיוֹמָא פ ''גּ. וּבֵית אַבְטִינָס  עַל מַעֲשֵה הַקְּטוֹרֶת שֶאֵין אָדָם יוֹדֵעַ כְמוֹתָן שֶיְּהֵא  מְתַמֵר וְְעוֹלֶה כְמַקֵּל. עַל הַפָרוֹכֶת שֶהָיָה מְמוּנֶּה  עַל אוֹרְגֵי פָרוֹכֶת. פִינְחָס הַמַלְבִיש שֶהָיָה מַלְבִיש  בִגְדֵי כְהוּנָּה גְּדוֹלָה לְכהֵֹן גָּדוֹל בִשְעַת עֲבוֹדָה.  יְרוּשַלְמִי מַעֲשֶה בְכהֵֹן אֶחָד שֶׁהִלְבִּישׁ לְסַרְדְיוֹט  אֶחָד וְְנָתַן לוֹ  ח ' זְהוּבִים וְְתִיקְּנוּ שֶיִּהְיֶה נַחְמָן מְמוּנֶּה עֲלֵיהֶן שֶלּאֹ  יְהֵא כהֵֹן רַשַּאי להלבישן לְאַחַר וְְיֵש מְפָרְשִׁים שֶהָיָה  מַלְבִישָן לְכהֵֹן גָּדוֹל וּמְתַקְּנָן שֶיַּעַמְדוּ נָאִין לוֹ וְְאֵינוֹ נ ''לֵ:  ועד  השנויים שס ברישא דמתני׳: לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל. תחת אשר הערה נפשו למות: שהתקין מדרש וכו'. שדורשין אותן ברבים ואף זה שמוסר נפשו לה׳ יהיה לו חלק בתורת ה׳  כר״ע: ה״ג ואת עלומים אלו אנשי כנסת הגדולה שהתקינו כללין ופרטין בתוכה: מה ת״ל סופרים, מאי כנומייהו דשבמינסו קראי בהכי: ספורות ספורות. שקבלו במכמתן כל המלוקות שבדינין ושמו  להן מספר ככל הנך דמייתי: חמשה לא יתרומו. נרים מסכת תרומות: ה׳ דברים חייבין בחלה. רים פ״ק דחלה: ט״ו נשים. רפ״ק דינמות: ל״ו כריתות. רים כריתות: י״ג דבר וכו׳. כים טהרות: ד׳  אבות נזיקין. רים בבא קמא: ל״ט אבות מלאכות. שנת פרק כלל גדול: מה ת״ל סופר. דכתיב לעזרה הכהן סופר: סופר דברי מלות ה׳ וסופר בתרא ל״ל: אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה. שמנה  כל האותיות שנתורה שבכתב ועשה המסורת: כך היה  סופר בדברי חכמים. למנות ההלכות: הראשונים חרשו  כו׳. היידי דמיימי שהראשונים עשו ספורות להקל על  המעיינים מיימי נמי הח דר׳ מגי: ואנו אין לנו מה  לאכול. כלומר אף על פי שהראשונים עשו כל הפעולות  להקל עלינו עדיין קשה עלינו להבין ד״מ על בוריין: אין  הוון וכו׳. אם היו הראשונים מלאכים הנו בני אדם הבל  הם היו הן בני אדם אנחנו כממוריס לרוב פחיתותינו:  א״ר מנא. באותה שעה אמרו אפי׳ לחמורו של ר״פ כן  יאיר לח דמיין: חמרתא דר״פ בן יאיר. גנבוס לסטיס  בלילה והיתה טמונה חזלס שלשה ימים ולא טעמה כלום:  בתר שלשה ימים. נמלכו להחזירה אמרו הוליחוה מכאן  שלח ממות חללינו ויהיה ניכר הגניבה: אפקונה. הוליאו  אותה והלכה מעלמה ועמדה על פתח ביתו של ר״פ  והתחילה לצעוק: א״ל ר׳ פנחס, פתחו הדלת לעניה זו  דהח שלשה ימים שלח הכלה כלוס: פתחן לה. ונכנסה:  אמר להן. כ״פ מנו לה לאכול ונתנו לפניה שעורים ולה  כלמה לאכול: אמר לון. כ״פ וכי מתוקנים הס השעורים  שאין בהס פסולת: וארימתון דמיין. הפרשמן מהס  דמאי: אמרון ליה. לא כך למדתנו רבינו הלוקח פירות  מעם הארץ לזרע או להאכילן לבהמה פטורין מן הדמחי  דכיון דרוב עמי הארן מעשרין הן לא גזרו בחלו כיון  שאינו אוכל מהן נעלמו: קמח לשורת. לעברן ושמן לכל  פטור מן הדמאי וזו נמי למה אינה אוכלת: אמר לון.  ר״פ מה נעשה לעניה זו שהיא מחמרת על עלמה הרבה  והפריסו דמאי והכלה: שיודעין לדבר. נשבעים לסון וכו׳  ראויין לשמוע שהן מצינין שבעים לשון אע״פ שחיכן  יודעין להשיב: ה״ו ראויין לסנהדרין. וכשרה על לד  סלומק: שלשה. שיודעין לדבר: ארבעה. שידעוס לדבר  להביא העומר: זהוה תמן. שס: חד אלם. שאינו שומע  ואינו מדבר: צריפין. הוא סוכה שאין לה גג חלה מדה  מלמעלה ועשויה מערבה: אייתוני׳ וכו׳. הביאוהו לפני  פתחיה להבין ממנו באיזה מקום הוא: א״ל. מי חיכה  מקוס בא״י ששמו גגות לריפין חו לריפין גגות והלכו למס  סרוגי לוד שנתעלמו למסור נפשם על קידום ה׳: יחלק  ומלאו: נשרף. כלקה בטלפון: סוכרא. מור שנמוחות הדלת  שבו מומביס הברית לנעול: שופעת דמים כמעיין. ומביאה  מציאין כו׳ וזהו שנאמר תחת אשר הערה למות נפשו שמסר  קן המד מונה א׳ מטאת ואחד עולה כדין זנה: בעינה  ואהבת כו׳ בכל נפשך וזה שאמר נפשו חזהו לישנה דקאמר  סיכנה. וזו קן נדבה וכולן עולות: בים סכנה. בעברה מוך  סיס היתה בסכנה וזו לגדרה ועולות הן: זאב בא ליטול את  בנה, וכדרה קן חמד להללת בנה: ע״י שהיו הכהנים וכו׳  והיו באין לידי חולי מעיים. לכך היו לריכין לרופא  לרפחותן והלכך אף הוא נחשב מהממונים שהיו במקדם  אר״ע וכלהו סתימתאי כללי הלכות ופרטות שהיה דורם על  שאף הוא נטל שכרו מתרומת הלשכה דלרכי קרבן הוא  כל קון וקון תלי תלים של הלכות שהיה אחיזתו מתגין  שיאכלו הכהנים בשר קרבנות השמנים ולא יבוא לידי נותר:  דאורייתא מענין שהיה בן גריס: מה ת״ל סופרים. דכבר  ושותין מים. שאסוריס לשתות יין בעזרה: והוה ידע. כן  נקט משפחתו מפורם וכולי קרא לדרשה: סופרים כו׳  אמיה איזה יין יפה למעיים לעלרן ואיזה יין טוב לרפואתן  ספורות. כדי שיהיו נגד עיני העוסקים בה זכור ושמור:  שע״י הלינה המעיים מתרפין או מתעלרים יותר מדאי:  חמשה לא יתרמו כו׳. והא דלא חשיב חלה הני דברים  והוה ידע. איזה סלע מוליח מים לוננים וחיזהו מים חמים  למודייהו ואי משום סמנא בעלמא ליחשבו ב' או ג' אלא  משנת אליהו  דהוא כולל כל הש״ס ומתחיל בסדר הראשון ונקטו כסדר  שנים שיודעין לדבר. עיין סנהדרין י״ד ועיין תוספות מכמות  המספר חלה דסמיך קדמים לטהרות ואבות לחבות: לעזרא  ס״ה ה׳ ד״ה ויודעים בשבעיס לסון כו׳:  הכהן הסופר מה ת״ל סופר. דכתיב מס אשר נתן המלך  ארתחשסתה לעזרה הכהן הסופר סופר דברי מלות ה׳ ומקיו  וכיון דכתיב הסופר קמח מה מ״ל סופר בתרא: כשם  וסיפה דקרה דברי מלות ה׳. הוא תורה שנכתב כמש״ם  והוא סופר מהיר בתורת ה׳. ומקיו על ישראל. זהו תורת  שבע״פ. שתורה שבכתב גם לחומות נכתבה באר היטב  בשבעים לשון וכמ״ש לעתיד מניח הקדוש ברוך הוא ספר  תורה במיקו כו׳ כלום יש בכם מגיד זאת דקאי על תורה  שבעל פה: הראשונים. אגב שזכר מעלת הראשונים הזכיר  החילוק ביניהם לבינינו: חדשו כו'. משיב ט״ו מלאכות הפת  לפי שהתורה נקראת לחם כמ״ש לכו לחמו בלחמי ועיין  ישמח אביו וגו׳ וכמ״מ רבינו הגאון שחלק אביו גורס  חכמתו וכן אמרו קדשים תהיו המקדם עלמו כו׳ וכמ״מ בזוהר ווי למאן דבני בניינא כו׳ וכמ״ש במ״כ ע״פ כי אבי ואמי עזבוני רק שנכח האדם להתגבר ולהרגיז ילר טוב על יצר הרע כמ״ש דוד הרגו  כו׳ וז״ם בני אנם: ואי הוו ב״א. ואפ"ה זכו למדרגתם הנפלאה: אנן חמדין, שגבר החמר בגלות התורה ומלות שאין לנו הרמ״מ ללחם כי נגרעו רובי מלות בגלות וכן כתיב מלכה ושריה בגויס אין תורה:  חמרתיה דרפב״י גנבוהו לסטים עבודת. היתה אזלס ג׳ ימיס ולח טעמא כלום: מחזרתה, שנמלכו להחזירה: אפקנא, נוליחה מכאן שלח ממות: תרעא. שער של רפנ״י: מתקנין אינון. נלח פסולת: ארימתון. אס  נתתם דמאי: לא כן אלפן. וכי לא למדמנו רצינו שהלוקח לבהמה פטור מדמי לפי שרוב עמי הארץ מעשרין הן ולח גזרו כשאינו אוכל נעלמו: מחמדה על נפשה. שיקמו דמאי: בוא וראה כו. לפי שמינויו היו  היא סוכה שאין לה גג ומדה מלמעלה: גגות צריפין. לפי שהניח ידו מחלה על גגות אמר מחלה גגות לריפין: סוכרא. מור שנמזוזות הדלת שבו תומכים הברית לנעול: עין סוכר כו'. כדפריסית: שופעת כמעיין.  דמים ומביאה צ׳ קנין א׳ מטאת וא׳ עולה כדין זנה: בעינא, בימא, והן לנדרה ועולות הן: זאב בא ליטול כו'. ונדרה קן א׳ להללת בנה ומיימי לה שמתוך שהיה חכם גדול ויודע טיב הלשונות הבין דבר זה ואמר  ) לפנינו ביומא שם היתה ש״ר מדרח מאי מדרח אמר רב פפא מטלקי דטייעי וכו׳.