מוֹסְרִין
הַאי דִין כֵיף מקורר מַיָּא וְְהַאי דִין כֵיף אִית בֵיהּ
שרברובי וְְעַד הֵיכָן שרברובותיה מָטֵי ' אָ ''רַ אֱלִיעֶזֶר
( אחא ) וּמֵת בְנוֹ בְצָמָא אָמַר רַבִי חֲנִינָא מַאן
דְאָמַר רַחֲמָנָא וּוְַתְּרָן יתוותרן בְנֵי מעויי אֶלָּא מַאֲרִיךְ
רוּחֵיהּ וְְגַבֵי דִידֵיהּ אָ ''רַ אַחָא כְתִיב וּסְבִיבָיו נִשְעֲרָה
מְאוֹד מְדַקְדֵק עִמָהֶן כְחוּט הַשַּעֲרָה אָ ''רַ יוֹסֵי ( בר
אבין ) לאֹ מִטַּעַם הַזֶּה אֶלָּא מִן מַה דִכְתִיב וְְנוֹרָא
הוּא עַל כָל סְבִיבָיו מוֹרָאוֹ עַל הַקְּרוֹבִים יוֹתֵר מִן
הָרְחוֹקִים רַבִי חגיי בְשֵם רַבִי שְמוּאֵל בַר נַחְמָן
מַעֲשֶה בְחָסִיד אֶחָד שֶהָיָה חוֹפֵר בוֹרוֹת שִיחִין
וּמְעָרוֹת לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים פַעַם אַחַת הָיְתָה בִתּוֹ
עוֹבֶרֶת לְהִנָּשֵא וּשְטָפָהּ נָהָר וַהֲוַון כָל עַמָא עָלְלִין
לְגַבֵי בַעֲוֹן מנחמתיה וְְלאֹ קִיבֵל עִלּוּי מִתְנַחֲמָא
עָאל רַבִי פִנְחָס בֶן יָאִיר לְגַבֵיהּ בָעֵי מנחמתיה וְְלאֹ
קִיבֵל עִלּוּי מִתְנַחֲמָא אָמַר לוֹן דִין הוּא חסידכון אָמְרוּ
לֵיהּ רַבִי כַךְ וְְכָךְ הָיָה עוֹשֶה כַךְ וְְכָךְ אֵירַע לֵיהּ אֲמַר
אֶפְשָר שֶהָיָה מְכַבֵד אֶת בוֹרְאוֹ בַמַיִם וְְהוּא מקפחו
בַמַיִם מִיָּד נָפְלָה הֲבָרָה בָעִיר בָאת בִתּוֹ שֶל אוֹתוֹ
הָאִיש אִית דְאַמְרֵי בסוכתא איתערית וְְאִית דְאָמְרִי
מַלְאַךְ יָרַד כִדְמוּת רַ ' פִנְחָס בֶן יָאִיר
וְהַצִּילָה: גְּבִינִי כָרוֹז: שֶהָיָה מַכְרִיז בְבֵית
הַמִקְדָש מֶה הָיָה אוֹמֵר עִמְדוּ הַכהֲֹנִים לַעֲבוֹדָה
וּלְוִיִּים לדוכנן וְְיִשְרָאֵל למעמדן אַגְרִיפַס
הַמֶלֶךְ שְמַע קוֹלוֹ עַד ח ' פַרְסָאוֹת וְְנָתַן
לוֹ מַתָּנוֹת הַרְבֵה: בֶן גֶבֶר עַל נְעִילַת
שְעָרִים: תִּירְגֵּם רַב קוֹמִי דְבֵית רַ ' שֵילָא קְרָא
גַּבְרָא אַכְרֵיז כָּרוֹזָא אֲמַר לֵיהּ אָמוּר קְרָא
תַּרְנְגוֹלָא אָ ''לֵ והתנינן בֶן גְּבַר אִית לָךְ
לְמֵימַר בַר תַּרְנְגוֹלָא: בֶן בְבֵי עַל הַפָקִיעַ:
שֶהָיָה ( מזווג ) מזייג פְתִילוֹת רַ ' יוֹסֵי
( אסי ) עָאל לכופרה בָעוּ ממנייא עֲלֵייהוֹן
פַרְנָסִים וְְלאֹ קיבלון מינהן עָאל וְְאָמַר קוּמֵיהוֹן
בֶן בְבֵי עַל הַפָקִיעַ וּמָה אִם זֶה שֶנִּתְמַנָּה
עַל הַפְתִילוֹת זָכָה לְהִימָנוֹת עִם גְּדוֹלֵי
הַדוֹר אַתֶּם שֶאַתֶּם נתמנין עַל חַיֵּי נְפָשוֹת
לְכ ''ש: בֶן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל:
כִי הָא דִּתְנֵינַן תַּמָן הֵנִיף הַסְּגָן בַסּוּדָרִין
וְְהִקִּיש בֶן אַרְזָה עַל הַצִּלְצָל:
הוּגְרַס בֶן לֵוְִי עַל הַשִּיר: אָמַר רַ ' אַחָא
נְעִימָה יְתֵירָה הָיָה יוֹדֵעַ וְְאָמְרוּ עָלָיו
עַל הוּגְרַס בֶן לֵוְִי שֶהָיָה מַנְעִים אֶת
קוֹלוֹ בִּזְמַר וּכְשֶהָיָה נוֹעֵץ גּוֹדְלוֹ בְתוֹךְ פִיו
הָיָה מוֹצִיא כַמָה מִינֵי זֶמֶר וְְהָיוּ
כָל אֶחָיו הַכהֲֹנִים נזקרין לוֹ בְבַת ראֹש:
בֵית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵה לֶחֶם הַפָנִים:
בֵית גַּרְמוּ הָיוּ בְקִיאִין בְמַעֲשֵה לֶחֶם הַפָנִים וברדייתו
וְְלאֹ רָצוּ לְלַמֵד שָלְחוּ חֲכָמִים וְְהֵבִיאוּ
אומנים מאלכסנדריאה שֶהָיוּ
בְקִיאִין בְמַעֲשֵה לֶחֶם הַפָנִים וברדייתו
לאֹ הּיּוּ בְקִיאִין בֵית גַּרְמוּ הָיוּ
מַסִּיקִין מִבִפְנִים וְרוֹדִין מִבַחוּץ וְְלאֹ הָיְתָה
מִתְעַפֶשֶת וְְאֵלּוּ הָיוּ מַסִּיקִין מִבִפְנִים
וְרוֹדִין מִבִפְנִים וְְהָיְתָה מִתְעַפֶשֶת כֵיוְָן
שֶיֵּדְעוּ חֲכָמִים בַדָבָר הַזֶּה אָמְרוּ
כָל מַה שֶּבָרָא הַקַּב ''הּ לִכְבוֹדוֹ בָרָא
שֶנֶּאֱמַר כלֹ פָעַל הּ ' לַמַעֲנֵהוּ שָלְחוּ אַחֲרֵיהֶם
וְְלאֹ רָצוּ לָבאֹ עַד שֶׁכָּפְלוּ לָהֶם שְכָרָן
יּ ''ב מָנֶה הָיוּ נוֹטְלִים וּנְתָנוֹ לָהֶם כ ''ד רַ
' יְהוּדָה אוֹמֵר כ ''ד הָיוּ
נוֹטְלִים וּנְתָנוֹ לָהֶן מֵ ''ח אָמְרוּ לָהֶן מִפְנֵי
מָה אֵין אַתֶּם רוֹצִים לְלַמֵד אָמְרוּ לָהֶן מָסוֹרֶת הִיא בְיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ שֶׁהַבַּיִת
הַזֶּה עָתִיד לֵיחָרֵב שֶלּאֹ יִלְמְדוּ אֲחֵרִים וְְיַעֲשוּ לִפְנֵי ע ''זּ שֶלָּהֶן בַדְבָרִים
הַלָּלוּ מַזְכִירִין אוֹתָן לְשֶבַח שֶלאֹ יֵצֵא בְיַד בְנֵיהֶם פַת נְקִיָּה מֵעוֹלָם שֶלּאֹ
יְהוּ אוֹמְרִים מִמַעֲשֵה לֶחֶם הַפָנִים הֵן אוֹכְלִים: בֵית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵה
הַקְּטוֹרֶת: שֶל בֵית אַבְטִינָס הָיוּ בְקִיאִין עַל מַעֲשֵי פִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת וּבְמַעֲלֶה
הֶעָשָׁן וְְלאֹ רָצוּ לְלַמֵד שָלְחוּ וְְהֵבִיאוּ אוּמָנִין מאלכסנדריאה שֶל מִצְרַיִם
וְְהָיוּ בְקִיאִין בפיטום הַקְּטוֹרֶת וּבְמַעֲלֶה עָשָן לאֹ הּיּוּ בְקִיאִין שֶל בֵית אַבְטִינָס
הָיְתָה מִתַּמֶּרֶת וְְעוֹלֶה כְמַקֵּל ופוסה וְְיוֹרֶדֶת וְְשֶל אֵלּוּ הָיְתָה פּוֹסָה מִיָּד כֵיוְָן שֶיֵּדְעוּ חֲכָמִים
בַדָבָר אָמְרוּ כָל מַה שֶּבָרָא הַקַּב ''הּ לִכְבוֹדוֹ בָרָא שֶנֶּאֱמַר כלֹ הַנִּקְרָא בִשְמִי לִכְבוֹדִי
בְרָאתִיו וְגו ' ( נ ''א כל מה שפעל הקב ''ה לא פעל אלא למענהו
שנאמר כל פעל ה ' למענהו ) שָלְחוּ אַחֲרֵיהֶם וְְלאֹ רָצוּ לָבאֹ עַד שֶׁכָּפְלוּ
לָהֶן שְכָרָן יּ ''ב מָנֶה הָיוּ נוֹטְלִין וּנְתָנוֹ לָהֶן כ ''ד רַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר כ ''ד
הָיוּ נוֹטְלִין וּנְתָנוֹ לָהֶן מֵ ''ח אָמְרוּ לָהֶן מִפְנֵי מָה אֵין אַתֶּם רוֹצִין לְלַמֵד אָמְרוּ
לָהֶן מָסוֹרֶת הִיא בְיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ שֶׁהַבַּיִת הַזֶּה עָתִיד לֵיחָרֵב שֶלּאֹ יִלְמְדוּ אֲחֵרִים וְְיִהְיוּ עוֹשִין כֵן
לִפְנֵי ע ''זּ שֶלָּהֶן בַדְבָרִים הַלָּלוּ מַזְכִירִין אוֹתָן לְשֶבַח שֶלּאֹ יָצָאת אִשָּה מִשֶּל אֶחָד מֵהֶן מְבוּשֶּמֶת מֵעוֹלָם וְְלאֹ עוֹד אֶלָּא כְשֶהָיָה אֶחָד מֵהֶן נוֹשֵא
אִשָּה מִמָקוֹם אַחֵר הָיָה פוֹסֵק עִמָהּ ע ''מֵ שֶלּאֹ תִתְבַּשֵֹּׂם שֶלּאֹ יְהוּ אוֹמְרִים מִמַעֲשֵה פִיטּוּם הַקְּטוֹרֶת הֵן מִתְבַשְּמוֹת לְקַיֵּים מַה שֶּנֶּאֱמַר וְִהְיִיתֶם
נְקִיִּים מֵה ' וּמִיִּשְרָאֵל אָ ''רַ יוֹסֵי פַעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹמֵד בִירוּשָלַםִ וּמָצָאתִי תִּינוֹק אֶחָד מָשָל בֵית אַבְטִינָס אָמַרְתִּי לוֹ בְנִי מאיּזּוּ מִשְפָחָה
אַתְּ אָמַר לִי מִמִשְפַחַת פְלוֹנִי אָמַרְתִּי לוֹ בְנִי אֲבוֹתֶיך לְפִי שֶנִּתְכַוְּוְנוּ לְרַבוֹת כְבוֹדָן וּלְמַעֵט כְבוֹד שָמַיִם לְפִיכָךְ כְבוֹדָם נִתְמַעֵט וְְכָבוֹד שָמַיִם
נִתְרַבָה אָמַר רַ ''ע שָח לִי שִמְעוֹן בֶן לוֹגָא מְלַקֵּט הָיִיתִי עֲשָבִים אֲנִי וְְתִינוֹק אַתָּה מִשֶּל בֵית אַבְטִינָס וְְרָאִיתִי אוֹתוֹ שְבָכָה וְְרָאִיתִי אוֹתוֹ
שֶשָּחַק אָמַרְתִּי לוֹ בְנִי לָמָה בְּכִיָּתָהּ אָמַר לִי עַל כְבוֹד שֶל בֵית אַבָא שֶׁנִּתְמַעֵט וְְלָמָה שחקתה אָמַר לִי עַל הַכָבוֹד הַמְתוּקָן לַצַּדִיקִים
לֶעָתִיד לָבאֹ וּמָה רָאִיתָ מַעֲלֶה עָשָן לְנֶגְדִי נוּמֵיתִי לוֹ בְנִי הַרְאֵהוּ לִי אָמַר לִי רַבִי מָסוֹרֶת בִידֵי מֵאֲבוֹתַי שֶלּאֹ לְהַרְאוֹתוֹ לִבְרַיְיהוּ אָ ''רַ יוֹחָנָן בֶן
נוּרִי מְלַקֵּט הָיִיתִי עֲשָבִים אֲנִי וְְזָקֵן פָגַע בֵי זָקֵן אָ ' מִשֶּל בֵית אַבְטִינָס וּמְגִילַּת סַמָנִים בְיָדוֹ אָמַר לִי רַבִי לְשֶעָבַר הָיוּ בֵית אַבָא צְנוּעִין וְְהָיוּ
כונן: לעוברים ושבים. לזכות הכניס: ולא מקבל עליה
תנחומין. שעל המת נגזר להשתכח מן הלב משא״כ על החי
כמ״ם וימאן להתנחם והיא היתה בחיים: אפשר הוה מכבד
בוראו במים. אם היה מכבד הכל בזהירות וכבוד למס שמיס
ולה פגם כלל והוא מקפחו במים נחמיה אלא ודאי תעלה:
עלתה, שנזדמן לה נם שהמזה בענף אחד ועלתה: אגריפס
המלך שמע קולו בשמנה פרסאות. אף דקולו של כ״ג היו
שומעין עשרה פרסחות כמ״ש מירימו היו שומעין קולו של
גביני כרו (תמיד ל' ע''ב) מ״מ ההיא עובדה הוס בסמוך שמנה
פרסחות ושמע המלך שהיה שס הז: קרא גברא, היה מפרס
מ״ם בפ״ק דיומה ולה היתה קריאת הגבר מגעת כו'. היינו
שקרה גברה ואכריז כרוזה האריך בלשונו דלה ליטעי שכוונתו
תרנגולת וגם הטמין כוונתו לראיה מדאמר גביני כרו מה היה
הראהו לי. לי בלכדי שאני בודאי אהיה זהיר שלא יגיע לע״ז
וליכא טעמא שמח יעשה לע״ז: מסורת בידי. ובבבלי שבועה:
לבריה. לטוס הדס מטוס גדר בדבר: רבי יוחנן. ובבכלי גרסינן
כ״י בן נורי ורבי ישמעאל בן לוגה במקום שמעון צ״ל לעיל:
ועד היכן מגיע חמימותים: וותרן. לעבור על כל פשעס: יתוותרון בני מעוי. יוותרו קשרי בני מעיו וילאו בתחלואים. ל״ח יהיו לו בני מעים ימיכים שהוא מורה לבריות לחטוא שסומכין
שימחול להם המקום ואינו כן חלה כל דרכיו משפט: אלא, שמאריך אפו וגובה מונו אע״ג שאינו גובה אותו מיד: וסביביו. לדיקיס הנדבקים בו: נשערה מאוד. לסון חוט השערה: ונורא
על כל סביביו, מטיל אימת משפטיו עליהם יותר מן הרחוקים: וחזון כל עמא, והיה כל העם נכנסין אזל החסיד לנחמו ולא רצה לקבל תנחומין: אמר. להן זהו חסידכס נתמיה הרי בועט
במידת הדין: והוא מקפחו במים. בתמיה וקיפוח הוא לשון חיתוך וקיצור: מיד נפלה. קול בעיר: בסוכתא איתעדית. בענף המד החזה עלמה ועלתה: קרא גברא, הא דתנן בפ״ק דיומה
נוסחאות ישנות בכל יום מורמין את המונח בקריאת הגבר מהו
תקלין חדתין
קריאת הגבר שהכריז הכרזה והיינו שקרא גביני כרו:
מפרטים ממסמס ג״כ לטובה לרפותן: כיף. סלע: מקרר.
אמרון ליה. דבית ר׳ שילה שיתרגס קרא התרנגול
מוליה מיס קריס: שרברוב. חמימות ועד היכן החמימות
שהוא נקרא גבר: אית לך מימד בר תרנגולא, נתניה
מגיע: ומת בנו בצמא. כי נמדה שאדם זהיר בה מאוד אס
אלא שס אדם ששמו גבר ה״נ קריאת הגבר אחדס
הוא פוגס קלמ נזה נעגם עליו ביותר כדמלינו בפ״ו דב״מ
קאי: ס״ג שהיה מזווג את הפתילות. וכ״ס ביומא
וס״פ שגדלן וקלען: בעי וכו׳. כלה למנות עליהן
פרנסיס ולא רצו לקבל על עצמן להיות פרנסיס על
סלבור שאין זה כבודן: זכה להימנות עם גדולי הדור.
עם הממונין המשובין שבישראל: כהאי דתנינן תמן.
תמיד פ׳ בתרא: נזקרין לו בבת ראש. נרמעין
מסברת קול: וברדייתו. ולכדומ' מן התנור: היו
על עבירות דלה איכפת ליה: יתוותרן בני מעיא. דאמרינן
מסיקין מבפנים. בתוך התנור ורודה מנמון לדפוס
שהיה בתנור שכך שנינו במנחומ ג' דפוסין היו שס
נומנו לדפוס ועדיין הוא בלק כמין דפוס היה לה
בתנור וכו׳ והיה הלמס דבוק מבחוץ לדפוס והיה
נאפה יפה שחוס התנור שולט נו: ואלו. אנשי
אלכסנדריה לא היו בקיאין לרדומה מן התנור אס
הוא דבוק מון לדפוס והיו דובקין אותן נמוך הדפוס
ולה היה נאפה כל לרכו מפני שעוני הדפוס מפסיק
בין הבלק לתנור ונתעפם: למענהו. לכבודו שלא יסה
למס שולחנו מנוול בעיפום: י״ב מנה היו נוטלים. כל
יוס מתרומת הלשכה: שלא יהיו אומרים ממעשה
וכו'. וכתיב והיימס נקיים מס׳ ומישראל: היתה
מתמדת ועולה. היה העשן עולה זקוף כתמר
ומתפשט בשמי קורה ואח״כ יוכל: היתה. מתפשטת
מיד למטה בתחילת עליית העשן: ממקום אחר. שלא
ידעה מנסגס: היה פוסק עמה שלא תתבשם. דהמדיר
את אשתו שלא תתקשט בח׳ מכל המינין יוליה וימן
כתובה לכך התנו עמה קודם הנישואין: לרבות כבודם.
שלא ימלאו בקיאין זולתס: נתמעט כבודם. במולכן
סנית: וכבוד שמים נתרבה. שאמרו העשרת סנטיס
הא אלהינו הא קטוט דאפי' לביתיה לא נסיב אפיה
וגם החומות המלו כן: על הכבוד המתוקן לצדיקים.
בבנין דלעתיד: הרי מעלה עשן לנגדי. ונזכרתי ע״י
כן חורבן הבית וגם בכבוד הלדיקים שנאמר בישעיה
ועל כל מקראיה ענן יומס ועשן וגו׳ ועשן זה ע״כ
היה כמעלה עשן דאל״כ החיך ישנו בחופה מפני
העשן חלה ודאי שהיה העשן מתפשט למעלה
משנת אליהו
א״ל אפשר הוה מכבד בוראו. עיין מה שפירטתי בקונטרס
אומר חז״ם הכריז כרוזה ובבבלי מסייע ליה מזה: א״ל קרא
תרנגולא. מסוס דמלא ברייתא היולה לדרך קודם קריאת הגבר
כו׳ בתרנגול בינוני כו׳ כדאמר ביומא (כ״ח): והתנן בן גבר
על כך. אית לך למימר כו׳ אלא ע״כ גבר שניהם במשמע
ואינו ראיה מה שנמלא פעם גבר על תרנגול ואילך ע"כ ס״ל
דהכח ליכא למיטעי אבל המס אי הוי פס אדם ס״ל למינקט
מפורם דלח ליטעי בתרנגולה אלא ש״מ קריאת הגבר באמת
תרנגולה ועובדה דגניני כרו מלתח החריתי ומה דאמר ולא
היה קריאת הגבר מגעת קאי על תרנגול וכ״מ בזמן: מזווג.
רואה שיהח שוין מטוס הידור: ולא קבלון מיניה. מטוס
ושנה את הרבנות. ורצו לברוח מן הכבוד. א״כ מרלו שלא
יכשלו במ״ם פרנס המטיל אימה כו׳: חיי נפשות עאכ״ז.
שלומה הכל והמלוה רבה וראוי להכניס א״ע מזה: דתנינן
תמן. פרק בתרא דתמיד: נזקרין. נרמעין מהכרעת הקול:
של אלו. של אלכסנדריה: ס״ג מבחוץ ואופין מבחוץ. וכ״ס
בבעלי שס ופי׳ רש״י הללו שכחו מאלכסנדריה לפי שלא היו
יודעים לכדות מן התנור שלא יהא נשבר לפי שהוא עשוי
כמין מינה פרולה כמין ספינה והיו יריאים לדבקס מבפנים
לתנור ואופין אותו מנמוך. ובגירסת הספריס מסוכם
בתוספתה והכא נמי החי שבשתה כיון דעל על: שכפלו להן.
מתרומת הלשכה: בפטום, לכתום הסממנין ולערבס יפה כמו
שאמר ממולח: ובמעלה עשן. שלא היו מכירין נעםב שהוא
מעלה עשן זוקף ומתמר כמקל: לשוק. כלומר שלא היו