Шкалим 15a

דְסִדְרָא לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵין נִסְכֵי עֵגֶל לְנִסְכֵי שוֹר ת ''לֵ כָכָה יֵעָשֶה לַשּוֹר הָאֶחָד מַגִּיד שֶלּאֹ חֵלֶק בֵין נִסְכֵי עֵגֶל לְנִסְכֵי שוֹר אוֹ לָאַיִל לָמָה נֶאֱמַר שֶהָיָה בַדִין אִם מָצָאנוּ שֶחִלֵּק בֵין נִסְכֵי בֶן שָנָה לְנִסְכֵי בֶן שנתיים לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵין נִסְכֵי שנתיים לְנִסְכֵי שָלש ת ''לֵ אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּה בַכְבָשִים לָמָה נֶאֱמַר שֶהָיָה בַדִין אִם מָצָאנוּ שֶחִלֵּק בֵין ניסכי כֶבֶש לְנִסְכֵי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵין נִסְכֵי כִשְבָה לְנִסְכֵי רָחֵל ת ''לֵ אוֹ לַשֶּה בַכְבָשִים אוֹ בָעִזִּים לָמָה נֶאֱמַר שֶהָיָה בַדִין אִם מָצָאנוּ שֶחִלֵּק בֵין ניסכי כֶבֶש לְנִסְכֵי אַיִל לְכָךְ נַחֲלוֹק בֵין נִסְכֵי גְדִי לְנִסְכֵי תַּיִשׁ ת ''לֵ אוֹ בָעִזִּים הִקִּיש קָטָן שבעזים לְגָדוֹל שבתישים מַה זֶּה בִשְלשֶת לוּגִּין אַף זֶה בִשְלשֶת לוּגִּין: וְְשֵם הַיּוֹם כָתוּב כו ': הַגַּע בְעַצְמְך שזייג אוֹתוֹ הַיּוֹם שָם מִשְמָר הָיָה כָתוּב עָלָיו הַגַּע בְעַצְמְך שזייג אוֹתוֹ הַמְשַמֵר שֵם הַיּוֹם שָם שַבָת שָם חוֹדֶש הָיָה כָתוּב עֲלֵיהֶן אֲפִילּוּ רוֹצֶה לזייג אֵין מָצוּי לזייג: הֲלָכָה ד* מַתְנֵי ' שְתֵּי לְשָכוֹת הָיוּ בַמִקְדָש אַחַת לִשְכַת חשאין וְְאַחַת לִשְכַת הַכֵלִים לִשְכַת חשאין יִרְאֵי חֵטְא נוֹתְנִין לְתוֹכָהּ בַחֲשַאי וְַעֲנִיִּים בְנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִין מִתּוֹכָהּ בַחֲשַאי לִשְכַת הַכֵלִים כָל מִי שֶהוּא מִתְנַדֵב כְלִי זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ וְְאַחַת לִשְלשִֹים יוֹם הַגִּזְבָרִין פוֹתְחִין אוֹתָהּ וְְכלֹ כְלִי שֶמְצָאוֹ בוֹ צוֹרֶךְ לְבֶדֶק הַבַיִת מַנִּיחִין אוֹתוֹ וְְהַשְּאָר נִמְכָרִין וּדְמֵיהֶן נוֹפְלִין ( ללשכת ) לְבֶדֶק הַבַיִת: גְּמָ ' רַ ' יַעֲקבֹ בַר אִידִי וְְר ' יִצְחָק בַר נַחְמָן הֲווֹן פַרְנָסִים וַהֲווֹן יָהֲבִין לְר ' חָמָא אֲבוּי דְר ' יהושעיה דִינָר וְְהוּא יָהֵיב לֵיהּ לְחוֹרָנִין רַבִי זְכַרְיָה חֲתָנֵיהּ דְר ' לֵוְִי הָיוּ הַכלֹ מַלִּיזִין עָלָיו אָמְרִין דְלָא צָרִיךְ וְְהוּא נְסַב מִן דִּדְמַךְ בַּדַּקִּין ואשכחין דַהֲוְָה מַפְלִיג לֵיהּ לְחוֹרָנִין רַבִי חִינָּנָא בַר פַפָא הֲוְָה מַפְלִיג מִצְוְָה בְלֵילְיָא חַד זְמַן פָגַע בֵיהּ רַבְּהוֹן דרוחייא אָ ''לֵ לאֹ כֵן אַלְפָן רַ ' לאֹ תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲך אָ ''לֵ וְְלאֹ כֵן כְתִיב מַתָּן בַסֵּתֶר יִכְפֶה אָף וְַהֲוְָה מִסְתְּפֵי מִינֵּיהּ וְַעֲרַק מִן קוֹמוֹי אָמַר רַבִי יוֹנָה אַשְרֵי נוֹתֵן לְדָל אֵין כְתִיב כָאן אֶלָּא אַשְרֵי מַשְכִיל אֶל דַל זֶה שֶהוּא מִסְתַּכֵל בְמִצְוְָה הֵיאַךְ לַעֲשוֹתָהּ כֵיצַד הָיָה רביּ ( יוחנן ) יוֹנָה עוֹשֶה כְשֶהָיָה רוֹאֶה עָנִי בֶן טוֹבִים שֶיָּרַד מִנְּכָסָיו הָיָה אוֹמֵר לוֹ בְנִי בִשְבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶנָּפְלָה לְך יְרוּשָה מִמָקוֹם אַחֵר טוֹל וְְאֶת פוֹרֵעַ מִן דַהֲוְָה נָסֵיב הֲוְָה אָ ''לֵ מַתָּנָה הִיא לָךְ חִיָּיא בַר אַדָא אִית הֲוְָה סָבִין ביומינון מַאן דַהֲוְָה יָהֵיב לְהוֹן מִבֵין רֵיש שַתָּא לצומא רָבָא הֲווֹן נָסְבִין מִן בָתַר כֵן לאֹ הֲווֹן נָסְבִין אָמְרִין דְשָׁתָן גַּבָן נְחֶמְיָה אִיש שִיחִין פָגַע בוֹ יְרוּשַלְמִי אָ ' אָ ''לֵ זְכֵה עִמִי חֲדָא תַּרְנְגוֹלְתָּא אָ ''לֵ הֵא לְך טומיתיה דְקוֹפָּד וְְזַבֵין קופד וְְאָכֵיל וּמִית וְְהָיָה צָוְַוְח וְְאָמַר בוֹאוּ וְְסָפְדוּ להרוגו שֶל נְחֶמְיָה נַחוּם אִיש גַם זוּ הָיָה מוֹלִיךְ דוֹרוֹן לְבֵית חָמִיו פָגַע בוֹ מוּכֵה שְחִין אָ ' אָ ''לֵ זְכֵה עִמִי מִמַה דְאִית גַּבָךְ אָמַר לֵיהּ מיחזור חָזַר וְְאַשְכְחֵיהּ מִית וְַהֲוְָה אָמַר לְקִיבְלֵיהּ עינייא דחמינך וְְלאֹ יִסְבוּן לָךְ יסתמיין יָדֶיהָ דְלָא פְּשָׁטָן מֵיתַן לָךְ יִתְקַטְעוּן רגלייא דְלָא רָהֲטָן לְמֵיתַן לָךְ יִתַּבְּרוּן ומטתיה כֵן סָלֵיק לְגַבֵיהּ רַ ' עֲקִיבָא אָמַר לֵיהּ אִי לִי שֶאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְך בְכָךְ אָמַר לֵיהּ אִי לִי שֶאֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְך בְכָךְ אָמַר לֵיהּ מָה אֶת מְקַלְּלֵנִי אֲמַר לֵיהּ וּמַה אֶת מְבַעֵט בְיִסּוּרִין רַבִי הוֹשַׁעְיָה רַבָה הֲוְָה רַבֵיהּ דְבָרֶיהָ חַד סַגִּי נְהוֹרָא וְַהֲוְָה יָלֵיף אֱכוֹל עִימֵיהּ בְכָל יוֹם חַד זְמַן הֲוְָה לֵיהּ אוֹרְחִין וְְלאֹ מְטָא מֵיכוֹל עִימֵיהּ בְּרַמְשָׁא סָלֵיק לְגַבֵיהּ אָ ''לֵ לאֹ יִכְעוֹס מָרִי עָלַי בְּגִין דַהֲוְָה לִי אוֹרְחִין יוֹמָא דִין דַאֲמָרִית דְלָא ליבזוי בִיקָרָא דְמָרֵי יוֹמָא דִין בְּגִין כֵן לאֹ אֲכַלִית עִם מָרִי יוֹמָא דִין אָ ''לֵ אַתָּה פייסתה לְמַאן דְּמִתְחֲמֵי וְְלאֹ חַמֵי דִין דְחָמֵי וְְלאֹ מתחמיים יְקַבֵל פיוסך אָ ''לֵ הָדָא מְנָא לָךְ אָ ''לֵ מָר ''אָ בֶן יַעֲקבֹ דְר ''אָ בֶן יַעֲקבֹ עָאל חַד דְסַגִּי נְהוֹרָא לְקַרְתֵּיהּ יָתֵב לֵיהּ רַ ''אָ בֶן יַעֲקבֹ לָרָע מִינֵּיהּ דְּיֵימְרוּן דאילולי דַהֲוְָה בַר נָשָא רָבָא לאֹ יִתֵב לֵיהּ רַ ''אָ בֶן יַעֲקבֹ לָרָע מִינֵּיהּ עָבְדִין לֵיהּ פַרְנָסָה דְּאִיקָר אָמַר לוֹן מַהוּ הֵכִין אֲמָרוּן לֵיהּ רַ ''אָ בֶן יַעֲקבֹ יָתֵב לָרָע מִינָּךְ וצלוי עִלּוּי הָדָא צְלוֹתָא אַתָּה גמלתה חֶסֶד לְמַאן דְּמִתְחֲמֵי וְְלאֹ חַמֵי דִין דְחָמֵי וְְלאֹ מִתְחָמֵי יִגְמוֹל יָתָךְ חֶסֶד: ( דלמא ) רַבִי חָמָא בַר חֲנִינָה וְְרַבִי הוֹשַעֲיָא ( רבה ) הָוְוּ מְטַיְּילִין בְּאִילֵין כְנִישְתָּא דְלוּד אָ ''רַ חָמָא בְר חֲנִינָא לְר ' הוֹשַעֲיָא כַמָה מָמוֹן שיקעו אֲבוֹתַי כַאן אָמַר לֵיהּ כַמָה נְפָשוֹת שיקעו אֲבוֹתֶיך כָאן לָא הֲוְָה אִית בְנֵי נַש דילעון בְאוֹרַיְיתָא רַבִי אֲבוּן עֶבֶד אִילֵּין תרעייה ריבב״ן מתני' לשכות. מדריס: חשאים. על שס שענייס בני טונים מתפרנסין ממנה בחשחי בלנעה שלא ימנייםו: כלי שמצאו בו צורך בדק הבית מניחין אותו. לצד״ס: ירושלמי מני קדמי מזנק מוליאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית [ואין קדי צה״צ] מוליאין את הראוי להן מקדסי מונה. והמניקן כלי שמלאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית ס״ד אותן שהקדיםו לקדםי מזבח הקדישו וקמני ודמיהן נופלין ללשכת בד״ה") כלומר בשעה שהקדיםו עיקר קדושתן לב״ס: הכתוב כו׳ דכנם עשרון א׳ ואיל ב׳ עםרוניס: ת״ל ככה יעשה לשור האחד. דבין גדול בין קטן נסכיו שוין ח״כ מהכא דשור בן יומו קרוי טור כדכתיב סור חו כשב או עז כי יולד: או לאיל למה נאמר. והלא כבר נאמר חו לחיל תעשה מנחה: בן שנה הוא כבש בן שנתיס הוא חיל: לבן שלש. שיהיה נסכיו יותר: קָרְבָן בין נסכי כבש, שהוא בן שנה לנסכי חיל שהוא בן שתי שנה: ת״ל ככה יעשה לשור האחד. כל נסכי שור אחד הן ושור בן יומו קרוי טור ורש״י במנחות פי׳ דמיתורה דלסון קדרים שכבר כתיב והקריב על כן הבקר מנחה וכן דרים בכולן והראשון כ״ל: ת״ל או לאול הא'. כיון שהוא איל כל נסכיו המל הן בין זקן או שהוא כן י״ג חדש: ת״ל או לשה בכבשים. כל מה שנכנסים שוות הס בנסכיהם: בין נסכי גדי, קטן למים גדול: הגע עצמך. ופריך הגע עלמך שהלניעו עד שיבוא היום ההוא בשנת הנחה ומאי מהני שכתוב עליו שס היום: ומשני שם משמר. של אותו שנת נמי היה כתוב עליו: ופריך הגע עצמך. שימתין מלי שנה עד שיבוא זמן המשמר שנית: ומשני שם היום. כמה ימים בשנת: שם השבת. כמה שנת בחולם: שם החדש היה כתוב עליהן. וגס מס המשמר שאינו מצוי שיזדמן שיהיו כולם ניוס ח׳ מכוון אלא להרבה שנים: הלכה ד מתני' לשכת חשאים. על שס שהנותנין בתוכה נותנין בסתר והמתפרנסיס ממנה נוטלין בסתר: ללשכת בדק הבית. ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית: גמ׳ הוון פרנסין. היו גבאי לדקה: זהוה יהיב ליה. לאמכיס שהיו העניים מתביישים לקבל מהגבאי: מליזין עליו. מדברין נו ואמרו שאינו צריך ליטול לדקה ונוטל: מן דדמך. כשמת בדקו ומצאו שלא נהנה ממה שקיבל חלה היה נותן לאחרים: הזה מפליג וכו׳. היה מחלק לדקה בלילה ומוליכה אצל העניים שלח לבייםן: חד זמן. פעם אחת פגע בו שכ של כוחות וא״ל לח כן למדתנו רבינו לח מסיג גבול רעך ולילה גבול של כוחות לילך ואין לבני אדם ללחם חז: מתן בסתר יכפה אף. ויליאתו זו כדי ליתן לדקה בסתר ראוי הוא שיסתיר עלמו מפניו: והוה. הכוח מתיירא ממנו שלא יכפהו וברח מלפניו: זהו שמסתכל במצות. הלדקה היאך לעשותה שלא ימניים העני: טול ואתה פורע. כשתקבל ירושתך: ה״ג א״ל יהא לך במתנה אר״ח בד אדא וכו'. וס״פ והוס א״ל חס לא כבר נאמר או לזבמ לכנם החמד: כבשה, נקנה דכנשים: יהיה לך לשלם הכי הוח לך במתנה כי היה מושם חולי רחלה. נקבה לעזיס: ת״ל או גו׳. מריבויה: או בעזים. והלא יתאמן העני לפרוע לו כשיראה שלא נפלה לו ירושה עזים בכלל כבשים הם: גדי. היינו במור: תיש. זקן: בג׳ לוגין. או כדי שלא יהיה לעני כגזל לפי דעתו: אית הוה סבין הוא רביעית הבין שההין י״ב לוג וכ״ה הסוגיה בבבלי (מנחות וכו׳. היו זקנים בימינו כל מה שהיו נותנין להס מר״ס לא ב זב א): הגע עצמך כד'. המתניתין מהדר כלומר מה בכך עד יוה״כ היו מקבלין ומשם ואילך לא היו מקבלין: שהיה כתוב עליו שם היום יכול הרמאי להמתין בשבוע האחרת אמרי דשתן גבן. מה שאנו לריכין לכל השנה כבר הוח שיגיע יום זה הכתוב במומס: שם משמר. ומשני שהיה כתוב אצלנו שהיו נותנין להם בימים אלו די פרנסתן לכל שס המשמר ובשבוע האחרת משמר אחר ולא יהיה יכול השנה כך נ״ל והיפה מראה פי׳ בזה פירושיס דחוקים: לרמחות. ופריך הרי יכול להמתין עד שיחזור חלילה זה המשמר זכה עמי. עשה עמי לדקה ותן לי תרנגולה מלא: ה״ג חזה היום: ומשני שס יוס ושנת ומדם כתוב שלא שייך שימתין א״ל הא לך טימיתא וזיל זבין קופר. וה״פ הח לך זמן הרבה עד שיארע כך: מתני' לשכת חשאים. על מטבע זו וקנה לך בשר: ואכל. בשר שור ומת: להרוגו שס שנותנין לתוכה בסתר והמתפרנסים ממנה נוטלים של נחמיה, שאילו נתן לו בשר תרנגולת שהיה רגיל בו בסתר: ללשכת בד״ה, ללשכה שנותנין בתוכה כל בד״ה: היה מי: א״ל מיחזור. כשיחזור יתן לו לאכול: אמר. גמ׳ לאוחרנין. מפני שהיו מתביישים לקבל מיד הגבחי וכמן לנגד המת עיניו שראו אותו ולא קבלוהו יהיו סתומין: להם מה שלקח שהוא לא היה צריך: מלעיזין. לשון לעז: ידים. דלה פשטו עלמן ליתן לעני יתקטעון: רגלים. מפליג. ממה שהיה נוטל: מצוה. לדקה: בלילא. מטוס ממן שלה כזו לקראתך ליתן לך ישברו: ומטתיה כן. ועלתה בסתר שלא לביים המקבלים וכמ״מ טב דלא יהביה כו׳: לא לו כך בעיניו וידיו ורגליו: א״ל. רבי עקיבא מה אתה תסיג. ובלילה זמן הכוחות ואמרו חל ילח מ״מ ימידי בלילה: מקללני: א״ל. שלבההכשה ולמה אתה מבעטו ביסורין מתן בסתר. וזה כל כוונתי בהליכתי בלילה ושלומי מלוה אינן דקאמרת חוי לי: הוה רביה דבריה. מלמד של בנו הים ניזוקין ובפרט שכופה אף: שהוא מסתכל במצוה, בהםכל סגי נהור והיה רגיל לאכול עם רבי הושעיה בכל יום: חד זמן וכו׳. פעם אחת היה לו לר״ה אורחיס ולה קרא לסגי נהור שיאכל עמו: ברמשא. לערב: א״ל. כ״ה לא יכעוס אדוני עלי שלה זמנמיך שתאכל עמי היוס לפי שהיו אורמין אזלי ואמרתי שלא לזלזל בכבודך שינייםוך הלכך לא אכלתי עמך יוס הזה: א״ל אתה פייסת. למי היו זקניס: מבין ריש שתא כו'. דגירסת הירושל' כל מזונותיו שנראה ואינו רואה אותו שרואה ואינו נראה והוא של הדס קלובין מר״ה ועד יוה״כ. והיה דעתם מזה שמר״ה הקב״ה יקבל פיוסך ותפלתך: א״ל. מנכ״ל הח לברך כן: ועד יוה״כ הוח קלבת מזונס לכל השנה ולכן עד יוה״כ היו מראב״י. מעובדה דראנ״י: דראב״י. נכנס סגי נהור נוטלין שעדיין לא נקלב להס במרוס ורשות בידס ליטול משא״כ לעירו ישב ראב״י למטה ממנו שיאמרו הבריות אילו אמר יו״כ שכבר נקלב להס פרנסתם על כל השנה מהסיבה לא היה סגי נהור זה גברה רצח לא הוה ראב״י יושב שהיה בידם ולא היו כולים ליטול חהו דשמא גבן של כל השנה למטה ממנו ועשו לו פרנסה ולדקס יקרה: אמר להון. אצלנו כבר: זכה עמי. עשה עמי לדקה והוא כמ״ם יותר ממה הסגי נהור מהו זה שנותנין לי כל כך: וצלי עלוי. שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שנאמר והתפלל סגי נהור זה על ראב״י האי מפלה: דלמא. ושם החים אשר עשיתי וגו׳: הא לך. מטבע זו וקנה לך חילופה מעשה: הוון מטיילין. בבתי כנסיות שבלול: כמה ממון כשר: ואכל. בסר סור ומת: להרוגו של נחמיה, שאילו נתן לו שיקעו אבותי בכאן. שהם בנו בתי כנסיות אלה בשר תרנגולת כהרגלו היה מי: נחום איש גם זו. סוגיה זו מסלהס: כמה נפשות שיקעו בבנין הזה. וכי לא היו איתמרה בבבלי במס׳ תענית (כא ח) וכאן יותר מדוקדקת: גם בני אדם שיעסקו בתוכה והיה ראוי להוציא ממון זה זו. שהיה אומר על כ״ד גם זו לטובה: דורון. בבבלי מפוכם עליהם לפרנסתם ונראה שהיה ידוע לר׳ הושעיה שהיו משא ג׳ חמורים מאכל ומשתה ומגדיס: מוכה שחין א׳. עניים בני תורה מזמן ההוא שניטלו תורמס מלומק שהיה נראה לעין חולה גדול וחלם: זכה עמי. לא אמר הפרנסה והיה ראוי לאבותיו של ר׳ ממח לפרנסס כמוכרח לזה מחד אלה שתזכה עמי בנתינתך לי ולא הפליג ולה יקפידו על הציור של בנין בהכ״כ: עבד. חלו לבית ממיו: אשכחיה. נחזירתו דמית: קאים כו. עמד לנגדו: עיני׳ דלא חמון כו׳. האשים עלמו על שלא הביט גודל מוליו ומליםומו וה״ל להזדרז: דלא פשטן. כמ״ש פתוח תפתח את ידך וגו׳: לך. שהיית נראה חולה גדול ופניו העידו נו: דלא רהטין. בתחילה וגם אילו היה רך יותר בחזירתו מירחתו ודאגתו על העני היה מולאו עדיין חי והיה מלילו: רביה דבריה. מלמד של בנו היה סגי נהור והיה רגיל לאכול עמו בכל יום מסוס כבודו: חד זמן כו'. פ״ח היו לר׳ אושעיה אוכמין ולה הכל עמו: לא יכעום. לא יתרעם אדוני עלי: דלא ליבזו. שלא יצזו כבודך שאינם מכירים אותך: מנא לך. הא ברכתח שהוא דרך חכמה: דראב"י, נא מד סגי נהור למקומו וישב ר״מ למטה הימנו כדי שיאמרו אילו לא היה סגי נהור זה גברה רצח לא היה יתיב רבי אלעזר בן יעקב למטה הימנו ועשו לו פרנסה בכבוד: מהו הכין, שראה שהפריזו על המלה