16aשלשה עשר שופרותפרק שישישקלים

תֵּן  וְַהֲלאֹ אָרוֹן  בְצִיּוֹן הָיָה מַה עָבְדִין לֵיהּ רַבָנָן סְכָךְ  שֶהוּא כקירוי שֶעֲדַיִין לאֹ נִבְנָה בֵית הַבְחִירָה  מִשֶּנִּגְנַז הָאָרוֹן נִגְנַז עִמוֹ צִנְצֶנֶת הַמָן וּצְלוֹחִית  שֶמֶן הַמִשְחָה וּמַקְלוֹ שֶל אַהֲרןֹ וּפְרָחָיו ושקדיו  וְְאַרְגָּז שֶהֵשִיבוֹ פְלִשְתִּים אָשָם לֵאלהֵֹי יִשְרָאֵל מִי  גְּנָזוֹ יאֹשִיָּהוּ גְּנָזוֹ כֵיוְָן שֶרָאָה שֶכָתוּב יוֹלֵךְ הּ ' אוֹתְך  וְְאֶת מַלְכְך אֲשֶר תָּקִים עָלֶיך אֶל גּוֹי אֲשֶר לאֹ יָדְעַת  אַתָּה וַאֲבוֹתֶיךָ עָמַד וּגְנָזוֹ הָדָא הוּא דִכְתִיב וְַיּאֹמֶר  לַלְוְִיִּם הַמְבִינִים וּלְכָל יִשְרָאֵל הַקְּדוֹשִים לַה ' תְּנוּ אֶת  אֲרוֹן הַקּדֶֹש בַבַיִת אֲשֶר בָנָה שְלמֹהֹ בֶן דָוְִד מֶלֶךְ  יִשְרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּא בַכָתֵף אָמַר לָהֶם אִם גוֹלָה  הוּא עִמָכֶם לְבָבֶל אֵין אַתֶּם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ עוֹד  לִמְקוֹמוֹ אֶלָּא עַתָּה עִבְדוּ אֶת הּ ' אֱלהֵֹיכֶם וְְאֵת עַמוֹ  יִשְרָאֵל: פִטּוּם שֶמֶן הַמִשְחָה וְְאַתָּה קַח לְך וְגו '  וְְקִידָה חֲמֵש מֵאוֹת וְגו ' שֶהֵן אֶלֶף וְַחֲמֵש מֵאוֹת מָנִים:  שֶמֶן זַיִת הִין שְנֵים עָשָר לוֹג שֶבוֹ שׁוֹלְקִין אֶת  הָעִיקָּרִין דִבְרֵי רַ ''מֵ רַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר שוֹלְקָן  הָיָה בַמַיִם וְְנוֹתֵן שֶמֶן עַל גַּבֵיהֶן מִשֶּׁהָיָה קוֹלֵט אֶת  הָרֵיחַ הָיָה מַעֲבִירוֹ כְדֶרֶךְ שהפטמין עוֹשִין הָדָא  הוּא דִכְתִיב שֶמֶן מִשְחַת קדֶֹש וְְגו ' תָּנֵי רַבִי  יְהוּדָה בֵי רַבִי אֶילְעַי שֶמֶן הַמִשְחָה שֶעָשָה משֶה  בַמִדְבָר מַעֲשֵה נִסִּים נַעֲשָה בוֹ מִתְּחִלָּה וְְעַד סוֹף  שֶׁמִּתְּחִלָּה לאֹ הָיָה בוֹ אֶלָּא שְנֵים עָשָר לוֹג שֶנֶּאֱמַר  שֶמֶן זַיִת הִין אִם לָסוּךְ בוֹ אֶת הָעִיקָּרִין לאֹ הָיָה בוֹ  סָפֵק עַל אַחַת כַמָה וְְכַמָה שֶהָאוּר בוֹלֵעַ וְְהָעֵצִים  בּוֹלְעִים וְהַיּוֹרָה בוֹלַעַת וּמִמֶּנּוּ נִמְשְחוּ הַמִשְכָן וְְכָל  כֵלָיו הַשּוּלְחָן וְְכָל כֵלָיו הַמְנוֹרָה וְְכָל כְלָיָה וּמִמֶּנּוּ  נִמְשְחוּ אַהֲרןֹ כהֵֹן גָּדוֹל וּבָנָיו כָל שִבְעַת יְמֵי המלואי  ' וּמִמֶּנּוּ נִמְשְחוּ כהֲֹנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים מֶלֶךְ בַתְּחִלָּה  טָעוּן מְשִיחָה מֶלֶךְ בֶן מֶלֶךְ אִין טָעוּן מְשִיחָה  מֵ ''ט קוּם מְשָחֵהוּ כִי זֶה הוּא זֶה טָעוּן מְשִיחָה וְְאֵין  בְנוֹ טָעוּן מְשִיחָה אֲבָל כ ''גּ בֶן כ ''גּ אֲפִי ' עַד עֲשָרָה  דוֹרוֹת טָעוּן מְשִיחָה וְְכוּלּוֹ קַיָּים לֶעָתִיד לָבאֹ הַה ''ד  שֶמֶן מִשְחַת קוֹדֶש יִהְיֶה זֶה לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם: אֵין  מוֹשְחִין הַמְלָכִים אֶלָּא ע ''גּ הַמַעְיָין שְנָא ' וְהִרְכַּבְתֶּם  אֶת שְלמֹהֹ בְנֵי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶר לִי וְְהוֹרַדְתֶּם  אוֹתוֹ אֶל גִיחוֹן וּמָשַח אוֹתוֹ שָם צָדוֹק הַכהֵֹן  וְְנָתַן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְרָאֵל אֵין מוֹשְחִין מֶלֶךְ  בֶן מֶלֶךְ אֶלָּא מִפְנֵי הַמַחֲלוֹקֶת מִפְנֵי מָה נִמְשַח שְלמֹהֹ  מִפְנֵי מחלוקתו שֶל אֲדוֹנִיָהוּ יוֹאָש מִפְנֵי עֲתַלְיָהוּ  יְהוֹאָחָז מִפְנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו שֶהָיָה גָּדוֹל מִמֶנּוּ ב '  שְנַיִם יֵהוּא מִפְנֵי יוּרָם לאֹ כֵן כְתִיב קוּם מְשָחֵהוּ  כִי זֶה הוּא זֶה טָעוּן מְשִיחָה וְְאֵין מַלְכֵי  יִשְרָאֵל טְעוּנִין מְשִיחָה אֶלָּא יְהוֹאָחָז מִפְנֵי יְהוֹיָקִים  אָחִיו שֶהָיָה גָּדוֹל מִמֶנּוּ שְתֵּי שָנִים וְְלאֹ יאֹשִיָּהוּ גְּנָזוֹ  הֲדָא אֲמָרָהּ באפרסמון נִמְשַח: אֵין מוֹשְחִין הַמְלָכִים  אֶלָּא מִן הַקֶּרֶן שָאוּל וְְיֵהוּא נִמְשְחוּ מִן הַפַךְ  הָיְתָה מַלְכוּתָן מַלְכוּת עוֹבֶרֶת דָוְִד וּשְלמֹהֹ  נִמְשְחוּ מִן הַקֶּרֶן הָיְתָה מַלְכוּתָן מַלְכוּת  קַיֶּימֶת: אֵין  מוֹשְחִין כהֲֹנִים מְלָכִים אָמַר רַבִי ( יונה אמר ר  ' אבי ) יוּדָה ענתונדרייא עַל שֵם  לאֹ יָסוּר שֵבֶט מִיהוּדָה אָמַר רַ ' חִיָּיא  בַר אַדָא לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים  עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְקֶרֶב יִשְרָאֵל מָה  כְתִיב בַתְרֵיהּ לאֹ יִהְיֶה לַכהֲֹנִים הַלְוְִיִּם  אָ ''רַ יוֹחָנָן הוּא יוֹחָנָן הוּא יְהוֹאָחָז  וְְהָא כְתִיב הַבְכוֹר יוֹחָנָן בְכוֹר לַמַלְכוּת אָ ''רַ יוֹחָנָן  הוּא שַלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ וְְהָכְתִיב  הַג ' צִדְקִיָּהוּ וְְהָרְבִיעִי שַלּוּם גּ ' לַתּוֹלָדוֹת ד  ' לַמַלְכוּת צִדְקִיָּהוּ שצידק עָלָיו מִדַת  הַדִין שָלוֹם שֶׁבְּיָמָיו שְלמֹהֹ מַלְכוּת בֵית  דָוְִד ( ריש לקיש אמר ) לאֹ שָלוֹם הֲוְָה שְמֵיהּ  וְְלאֹ צִדְקִיָּהוּ הֲוְָה שְמֵיהּ אֶלָּא מַתַּנְיָה הָדָא  הוּא דִכְתִיב וְַיִּמְלךְֹ מֶלֶךְ בָבֶל אֶת  מַתַּנְיָה דוֹדוֹ תַּחְתָּיו וְַיַּסֵּב אֶת שְמוֹ  צִדְקִיָּהוּ: אָ ''רַ יוֹחָנָן בְאַמָה שֶל שִשָּה טְפָחִים הָיָה הָאָרוֹן עָשוּי מַאן תְּנָא בְאַמָה  שֶל שִשָּה טְפָחִים רַ ' מֵאִיר הִיא  דִתְנַן רַ ' מֵאִיר אוֹמֵר כָל הָאַמוֹת הָיוּ בְבֵינוֹנִית רַ ' יְהוּדָה אוֹמֵר אַמוֹת הַבִנְיָן שִשָּה  שֶל כֵלִים חֲמִשָּה עַל דַעְתֵּיהּ דְר ''מֵ  דוּ אָמַר בְאַמָה שֶל ו ' טְפָחִים הָיָה  הָאָרוֹן עָשוּי אורכו שֶל אָרוֹן ט ''ו טְפָחִים דִכְתִיב אַמָתַיִם וְָחֵצִי אָרְכוֹ אַמְתָא אֲשִיתָא  וְאַמְתָא אֲשִיתָא וּפַלְגוּת אַמְתָא תְּלָתָא וְְאַרְבָעָה לוּחוֹת הָיוּ בוֹ שְנַיִם שְלָמִים וּשְנַיִם  שְׁבוּרִים דִכְתִיב אֲשֶר שִבַרְתָּ וְְשַמְתָּם בָאָרוֹן הַלּוּחוֹת הָיוּ כָל אֶחָד וְְא ' אָרְכוֹ ו  ' טְפָחִים רָחְבוֹ ( שלשה ) שִשָּה וְְתֵן אָרְכָן שֶל לוּחוֹת לְאוְרְֹכוְֹ שֶל אָרוֹן נִשְתַּיֵּיר שָם שְלשָה טְפָחִים  ס״ל כפשטה דקרא דכתיב קח לך בשמים רחם מר דרור ממש  מאות וקנמן במס מחליתו. מחליתו דמר דרור שהוא כ״ן  וקנה בשם ג״כ כ״ן וקלה מ״ק הכי חלף ות״ק: י״ב לוג שבו  שולקון את העיקרין. סנטמיס: ס״ג דברי רבי יהודה. וכ״ס  בכריתות פס: רבי יוסי אומר כו'. בבבלי שם מ״ל רבי יוסי  והלא לסוך העיקרין אינה ספק ופי׳ רש״י דהח שמן לא הוי  אלא י״ב לוג ועיקרין סוי טובה כילד עושה הביאו העיקרין  כולהו י״ב לוג קיימי לע״ל: אין מושחין מלך בן מלך. בבבלי  מפרט מקרא דכתיב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו  כל הימים ירושה היא: אלא מפני כו'. גרסינן ול״ג מחלה  מפני המחלוקת ובבבלי מפרש מנלן דכי התי מחלוקת בעי  משימה ולא כל דבעי מלכה מורים ליה מלכותה: לא כדין  כתיב כו׳. קושיא היא דפריך על הא דאמר שנמשה יהוא מפני  יסוכם והא כתיב כי זה וגו' דמשמע שאין אמר ממלכי ישראל  נמשח כלל אף מפני המחלוקת דלה מסתבר שנמעול בשמן  המשחה מפני המחלוקת כמ״ש בגמרא שם. ועוד פריך על  מ״ש שנמשח יהוחמז מפני כו׳ והלא יאשיהו גמזו לסמן  המשחה ויהואמו היה אחרי יאשיהו ובמה נמשח ופריק בחרה  מחתה על שניהם הד״ח באפרסמונה משמו שהם משמו חומס  באפרסמון ולא בשמן המשחה ומפרש ב׳ המלכים דסמיך להו  אהדדי בברייתא ואתיא כחוקימתח דבבלי סס: משבט יהודה.  ולא כהנים דחתו מלוי: אר״י הוא יוחנן כד. מייתי לה לפרוסי  דלא מקשי הר״י מברייתא דלעיל כדמפרם: והכתיב הבכור  יוחנן. וא״כ יהואמז הוי גדול וא״כ היאך קאמר יהואמז מפני  יהויקים המיו שהיה גדול ממנו: ומשני בכור למלכות. ולעולם  יהויקים הוה קשים ובבבלי פריך מר״י הברייתא ומשני הכי:  השלישי צדקיהו. הוא כמה דפריך בבבלי והח בדרי קמשיב  דהיינו שלישי רביעי ומשני שלישי לבנים רביעי למלכות:  רוחבן של לוחות לאורכו של ארון כו'. נשמיילו צ' טפחים  לס״מ היינו ליקח הס״מ מחס דעניה של ס״מ נ' טפחים  לפי שיעור ארכה סטה: שלשה טפחים. דד׳ לוחות למבן י״צ  השמונה בגדים והלין הוא המשוב שבהן: זהלא הארון בציון היה. בימי דוד ואיך קאמר והארון יושב בסוכות אלא ודאי דעל הארון השני שיולא עמהם למלחמה קאמר: סכך שהוא בקירוי. שהיה  יושב באוהל שעדיין לא נבנה בה״מ ולכך קורא אותו סוכה לסון סכך בעלמא והואיל והשרון לא היה מיושב וישראל במלחמה הממיר אוריה על עלמו שלא לשמש המטה: נגנז עמו צנצנת המן. דכתיב  בארון אשר אועד לך שמה וכתיב בלגלות המן ומן שמה מלא העומר מן ויליף שמה שמה גזירה סוה: וצלוחית שמן המשחה, דכתיב נו שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם וכתיב גני לכלנת  למשמרת לדורותיכם ויליף דורות דורות: ומקלו של אהרן. דכמי' למשמרת לחות לבני מרי ובלכלנת כתיב למשמרת: וארגז שהושיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. דכתיב משימו בארגז מלידו חלמה  גבי ארון הוס קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז: יולך ה׳  דארון קאי על ארון שהליך מונח בו: בציון היה. ואיך אמר  אותך וגו׳. ולחג שמח יגלה: תנו את הארון הקודש  והארון יושב בסוכות אע״כ דב׳ ארונות היו ואחרון דבמלחמה  בבית. הח התס הוה קאי אלא גניזה היא: אין אתם  קאמר: שלא בקירוי גרם, שעדיין לא נבנה בה״מ והיה באהל  מחזירין אותו למקומו. שאין מלות בכתף ישאו נוהגת  ולפי שעדיין לא היה הארון בבית החמיר אוריה על עלמו:  צלוים הז ועוד שיתחלל קדושת הארון בירידתו לכבל:  נגנז עמו צנצנת, בתוספתא שס ויליף מדכתיב בארון אשר  פיטום שמן המשחה וכו׳. מדפריך עלה לקמן מהח  מועד לך שמה וכתיב בלכלנת המן ומן שמה מלח העומר מן  דיחשים גנזו מנייתי ליה הכח ודלח כמהרח״פ: שהוא  ויליף גז״ש שמס שמס: וצלוחית כו'. דכמי׳ ניה לדורותיכם  אלף ות״ק מנים. דמפרש קרא כדכתיב דקנמן במס וקנה  וכן גבי לכלנת לדורותיכם ויליף דורות דורות: ומקלו כד'. יליף  בשם כל אחד לא היה אלא ר״ן מנה ודקשיח מחליתו  משמרת דכתיב ביה למשמרת וכן בלכלנת כתיב למשמרת:  דקנמון בשם למאי אתא י"ל דגזירת הכתוב הוא שיביא  וארגז כר', דכתיב משימו בארגז מלידו וממילא שמעינן דעמו  מ״ק מניס ומולהו ולוקח ממנו כ״ן מניס לסמן המשחה  נגנז: בבית אשר בנה כו׳. שס גמזו: ה״ג ונגנז פיטום של שמן  וכה״ג אמרינן במנחות מביא עשרון שלם ומולהו ומקריב  המשחה כיצד כו׳. וקאי אדלעיל למשיב בהנגנזין גס שמן  ומחלה חבר ודלא כמהר״ח פולדה: העיקרין. הן  המשחה ומפרט ענין שמן המשחה: שהן אלף ות״ק מנים.  הבשמים: שולקן היה במים. שיבלעו המיס וכסיליף  עליהם השמן לא יבלעו אותו העיקרין השמן המועט  הזה היה נבלע בעיקרין המרובין: וממנו נמשחו אהרן  וכד'. דכתיב שבעת ימים ימלא את ידכם וחיתקם משימה  לריבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא בס את ידס: מעונין  משיחה, דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו לימה קרה  והכהן שתחתיו מבניו מחי המשיח אלא הח קמ״ל דחפי׳  מבניו אי נמשח הוה כה״ג ואם לאו לא הוס כה״ג:  ושלקוס במים שיבלעו המים ולכשיליף עליהן השמן לא יבלעהו  הה״ד שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. דוס  והניף עליהן שמן המשחה וקלט את הריח וקפמו ומבירו  בגימטריא י״ב כלומר אף לדורות יהיה בגימטריה זה:  וקפחו את הרועה ביומה קפמו משה לשמן מעל העיקרין  אלא ע״ג מעין. שתמשוך מלכותו דסימנה מילמה היא:  ונתנו בכלומית ע״ס וה״נ הכח ודרים לה מקרא: רוקח כדרך  גיחון. מעין קטן סמוך לירושלס ולא זהו גימון הגדול  המפטמין, והתס מייתי לה דר׳ יהודה השיב לר״י וכי נס ה׳  היולה מגן עדן: מפני מחלוקת של אדוניהו. דכתיב  נעשה בשמן המשחה כו׳: כל שבעת ימי המלואים כו׳.  למען יאריך ימים וגו׳ בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל  כדמפרש נגמרה פרק קמח דיומא שבעת ימים ימלא וגו׳  המלכות ירושה ולה בעי משימה הבל אי איכא מחלוקת  ואיתקם משיחה לריבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא בס חמ  לאו ירושה היא ובעי משימה במחלה: ופריך לא כן כתיב  ידס: ה״ג מלך בן מלך אין טעון משיחה אבל כ״ג כד'. ול״ג  וכד׳. ואין מלכי ישראל טעונין משימה ויוכס מלך ישראל  מ״ט דכתיב כי זה וגו׳ דמזה דרים לקמן על מלכי ישראל  סוס: אלא יהואחז וכד'. כלומר סמי מכאן יהוח מפני  שח"ל כלל משימה וכ״ה בבבלי שס: כולן מעונין כו'. התס  יורם ומני יהואחז מפני יהויקים: ופריך ולא יאשיהו  מפרט מדכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו נימח קרה והכהן  גנזו. לסמן המשחה כדאמרי' לעיל ויהוחחז ויהויקים בני  שתחתיו מבניו מחי המשיח הח קמ״ל דאפילו מבניו ההוא  יאשיהו היו ואיך קאמרת דיהוחחו נמשח בשמן המסמה:  דמסמ ליה הוי כ״ג וא״ל משח כו׳: זה לדורותיכם. אלמה  ומסכי הדא אמרה. זאת אומרת שיהואמז בשמן  אפרסמון נמשח ולא בשמן המשחה א״כ ה״ק כיון  דעכ״ל דבשמן אפרסמון נמשח א״כ אין צריך להגיה  הברייתא דאף יהוא נשמן אפרסמון נמשח: אין מושחין  כהנים מלכים. ואע"פ שאינו זכ אזל שמן המשמה דהח  כבר נמשח כשנעשה כה״ג אפ״ה אין מושמין אותו  למלוכה כמלכי ישראל דאין מושמין אלא מלכי בית דוד:  לא יסור שבט מיהודה. וכל מלכות שאינו לירושה לעולם  אין נמשח בשמן המשחה: וכתיב בתריה לא יהיה  לכהנים הלוים. שאפילו למלך אין ממניס כהן וכ״ם  שאינן נמשחיס: הוא יוחנן הוא יהואחז. דבדברי הימים  כתיב ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי  צדקיהו הרביעי שלום ויוחנן הוא יהואמז דיהויקיס  ולדקיסו מלינו שמלכו לאחר יהואמז ש״מ דיהואמז הוא  יומכן: ופריך והא כתיב הבכור יוחנן. ולעיל אמריקן  שיהויקיס גדול מיהואמז שמי סניס: ומשני בכור  למלכות. שמלך ראשון: רביעי למלכות. שמלך יהושמז  ואמריו יהויקים ואחריו יכניס בנו ואחריו לדקיהו:  שצידק עליו. נבוכדנצר את הדין ואמר לו יה ילדיק  עליך את הדין אם תמרוד בי ולכך קרא שמו לדקיהו:  כל האמות. אפילו של כלים היו בינונית דהיינו נחמה  בת ששה טפחים: אמתא אשיתא. המה המת היה  שמו מתניה ואלו ב׳ שמות לשבחיו הס: בינונית. כל החמות  ספה טפחיס: אשר שברת ושמתם בארון. דאשר  בין של כלים בין של בנין היו נמדדות בבינונית שהיא חמה  שברת מיותר ללמדך דחף השבורות ישיס בארון וכל  בת ו׳ טפחים והיה קרויה בינונית מפני שים בת חמשה  לוח רמנו סלסה: ה״ג זרחבן שלשה. כן הוא נסוטה:  הימנה חלי חלבע כדתניא בפסחים פ״ו ב׳ אמות היו בסוסן  הבירה א׳ יתירה על של משה חלי חלבע (רש״י סוכה ג׳ ב׳)  ועי׳ עירובין ד׳: אמת הבנין. כגון מומת הבית ומזבמ  העולם: ושל כלים, ארון ושלמן ומזבמ הזהב. (רש״י במנחות  פ"ז מ׳): שנא׳ אשר שברת ושמתם וגו׳. סיסיס השברים  בארון. והכי איתא במנחות (ז״ט א׳): ס״ג ורוחבן שלשה תן