20aמעות שנמצאופרק שביעישקלים

עוֹלוֹת  בָעֵי משיזגה אסקופתיה בְגוֹ נַהֲרָא ואינשתה וְְאָזֵיל  לֵיהּ חָזַר בָעֵי מיסבינא אֲמַר לֵיהּ רַב אָסוּר לָךְ דְנָא  אֲמַר הַהִיא שָטַף נַהֲרָא וְְאַיְיתֵי חוֹרֵי דִנְבֵילָה  תַּחְתּוֹי חַד בַר נַש הֲוְָה מְהַלֵּךְ בְשוּקָא טָעֵין קופד  אֲתָא דַיְיתָא וחטפתיה מִינֵּיהּ וטלקתיה חָזַר בָעֵי  מיסבינא אָ ''לֵ רַב אָסוּר לָךְ דְנָא אָמַר בָשָר  דִנְבֵילָה הֲוְַוְת טָעֵינָא וטלקתיה וּנְסָבֵא הַהוּא אוֹחֲרָנָא  גִּינָאֵי שָטַף זִיקִין אֲתָא עוּבְדָא קוֹמִי רַ ' יִצְחָק בַר ''אָ  וְְאָמַר יֶחְכְּמוּן שפייא קיטרהון נקוניקה אִשְתַּכַח  בִכְנִישְתָּא דְּבּוּלֵי אֲתָא עוּבְדָא קוֹמִי רַבִי יִרְמְיָה אֲמַר  יתחכמון סקוריי ' עֲבִידְתְּהוֹן גְּדִי צָלִי אִשְתַּכַח  באסרטי דְּגוּפְתָא וְְהִתִּירוּהוּ מִשּוּם שְנֵי דְבָרִים מִשּוּם  מְצִיאָה וּמִשּוּם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים מִשּוּם מְצִיאָה  דְתָנֵי הַמַצִּיל מִיָּד הָאֲרִי מִיָּד הַגַּיִיס משונת הַיָּם  ומשונת הַנָּהָר ומאיסרטיא גְּדוֹלָה ומפלטיא גְּדוֹלָה  הֲרֵי אֵלּוּ שֶלּוֹ מִפְנֵי שֶהַבְעָלִים מתייאשין מֵהֶן מִשּוּם  רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים מִשּוּם שְחִיטַת נָכְרִי וְְאִישְתַּכַח מִן  דְבֵית רַבִי עִיגּוּל דגובנא אִישְתַּכַח בפונדקא דְלֵוְִי  וְְהִתִּירוּהוּ מִשּוּם שְנֵי דְבָרִים מִשּוּם מְצִיאָה וּמִשּוּם רוֹב  מְהַלְּכֵי דְרָכִים מִשּוּם מְצִיאָה דְתָנֵי הַמַצִּיל מִיָּד הַגַּיִיס  מִיָּד הָאֲרִי משונת הַיָּם ומשונת הַנָּהָר מאיסרטיא  גְּדוֹלָה ומפלטיא גְּדוֹלָה הֲרֵי אֵלּוּ שֶלּוֹ מִפְנֵי שֶהַבְעָלִים  מתייאשין מֵהֶן מִשּוּם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים מִשּוּם גְּבִינַת  נָכְרִי וְְאִישְתַּכַח מִן דְר ''אָ בַר ' יוֹסֵי אָ  ''רַ מְנָא קוֹמִי רַ ' יוֹסֵי וְַאֲנַן חַמְיָין רַבָנַן מַכְרִיזִין אָ  ''לֵ אֶת אֵין הוויתה מַשְכַח לאֹ נְסַבְתְּ רַבִי יוֹנָה אֲבוּךְ  לָא אֲמַר כֵן אֶלָּא אָמַר הַלְּוַאי כַד נִשְׁכַּח נִשְׁכָּח מִן  פִּיּוּסָא ולגוא אֲפִילּוּ כֵן אַשְכַח וְְלאֹ נָסֵיב:  הֲלָכָה ג* מַתְנֵי ' בְהֵמָה שֶנִּמְצֵאת מִירוּשָלַםִ  וְְעַד מְגַדֵל עֵדֶר וּכְמִדָתָהּ לְכָל  רוּחַ זְכָרִים עוֹלוֹת נְקֵבוֹת זִבְחֵי שְלָמִים רַבִי יְהוּדָה  אוֹמֵר הָרָאוּי לִפְסָחִים לִפְסָחִים קוֹדֶם לָרֶגֶל לֵ ' יוֹם  בָרִאשוֹנָה הָיוּ מְמַשְכְנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ עַד שֶהוּא מֵבִיא  ( עמה ) נְסָכֶיהָ חָזְרוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין אוֹתָהּ וּבוֹרְחִין  הִתְקִינוּ ב ''ד שֶיְּהוּ נְסָכֶיהָ בָאִין מִשֶּל צִבוּר אָרַ ''ש  זּ ' דְבָרִים הִתְקִינוּ ב ''ד וְְזֶה אֶחָד מֵהֶן נָכְרִי שֶשָּלַח  עוֹלָתוֹ מִמְדִינַת הַיָּם וְְשָלַח עִמָהּ נְסָכִים קְרֵיבִין מִשֶּלוֹ  וְְאִם לָאו קְרֵיבִין מִשֶל צִבוּר וְְכֵן גֵּר שֶמֵת וְְהִנִּיחַ  זְבָחִים אִם יֵש לוֹ נְסָכִים קְרֵיבִין מִשֶּלוֹ וְְאִם לָאו  קְרֵיבִין מִשֶל צִבוּר וּתְנַאי ב ''ד הוּא עַל כהֹ ''גּ שֶמֵת  שֶתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּל צִבוּר רַבִי יְהוּדָה  אוֹמֵר מִשֶּל יוֹרְשִין וּשְלֵימָה הָיְתָה קְרֵיבָה עַל הַמֶלַח  וְְעַל הָעֵצִים שֶיְהוּ הַכהֲֹנִים נֵאוֹתִין בָהֶן וְְעַל הַפָרָה  שֶלּאֹ יְהוּ מוֹעֲלִין בְאֶפְרָהּ וְְעַל הַקִּינִּין הַפְּסוּלוֹת שֶיְּהוּ  בָאוֹת מִשֶּל צִבוּר רַ ' יוֹסֵי אוֹמֵר הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּין  הוּא מִסָּפֵק אֶת הַפְּסוּלוֹת: גְּמָ ' רַ ' הוֹשַעֲיָא רַבָה  אָמַר לָבאֹ בִדְמֵיהֶן שָנוּ אָ ''לֵ רַבִי יוֹחָנָן אוֹמְרִים  לוֹ לָאָדָם צֵא וּמָעוֹל בְקָדָשִים אֶלָּא הִילְּכוּ בָהֶן אַחֵר  הָרוֹב אִם רוֹב זְכָרִים עוֹלוֹת אִם רוֹב נְקֵבוֹת זִבְחֵי  שְלָמִים וְְאֵין הַשְּלָמִים בָאִין מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת  כֵיצַד הוּא עוֹשֶה מוֹצִיאָן לְחוּלִּין וְְחוֹזֵר וְְעוֹשֶה אוֹתָן  ריבב״ן  ריבב "ן חִילֵּל. תָּהֵי בָהּ רַ ' יוֹחָנָן וְְכִי אוֹמְרִים לוֹ לְאָדָם  חֲטָא בִשְבִיל שֶתִּזְכֶה בהקרבתה אֶלָּא אָמַר רַ ' יוֹחָנָן  מַמְתִּין לָהּ עֵד שתומם וּמַיְיתֵי שְתֵּי בְהֵמוֹת אֶחָד  לְעוֹלָה וְְאֶחָד לִשְלָמִים וּמַסִּיק דִבְכָל מִידֵי לֵיכָא  לְסַפוּקָהּ: יְרוּשַלְמִי אָמַר רַ ' יוֹחָנָן אוֹמֵר לְאָדָם צֵא  וּמָעוֹל בְקָדָשִים אֶלָּא אִם רוֹב זְכָרִים עוֹלוֹת וְְאִם  רוֹב נְקֵבוֹת זִבְחֵי שְלָמִים וְְאֵין הַשְּלָמִים בָאִין מִן  הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת כֵיצַד עוֹשֶה מוֹצִיאָן לְחוּלִּין  ע ''יּ מוּם וְְחוֹזֵר וְְעוֹשֶה אוֹתָן עוֹלוֹת רַ ' זְעֵירָא אֲמַר כְמוֹ  דְאִתְּמַר תַּמָן תָּנַיִי ב ''ד עַל הַמוֹתָרוֹת שֶיִּקְרְבוּ  עוֹלוֹת כֵן אוֹמֵר הָכָא תָּנַיִי בֵית דִין עַל הָאוֹבְדוֹת  שֶיִּקְרְבוּ עוֹלוֹת אָמַר רַ ' יוֹסֵי לְר ' יַעֲקבֹ אֵין זֶה מֵזִיד  בתּמיּהּ אָ ''לֵ מִכֵּיוָן שֶהוּא תְּנוּיֵי ב ''ד אֵין זֶה מֵזִיד:  הָרָאוּי לְפֶסַח כְגוֹן זָכָר וּבֶן שָנָה וְְיֵש לְסָפֵק שֶמָא  פֶסַח הוּא הַנִּמְצָא וְְסָמוּךְ לַפֶסַח שְלשִים יוֹם וְְשֶמָא  קָנְאוֹ לְצוֹרֶךְ פֶסַח וְַעֲדַיִין אִיכָא לְסַפוֹקֵי בַאֲשַם  נָזִיר וּבְאָשָׁם מְצוֹרָע שֶהֵן בְנֵי שָנָה אֲבָל לאֹ שְכִיחָן:  מְמַשְכְנִין אֶת מוֹצְאֶיהָ. שִּיּ. יֵאֹ נְסָכֶיהָ מִשֶּלּוֹ בְעַל  כָרְחוֹ: מַתְנֵי ' נָכְרִי שֶשָּלַח עוֹלָתוֹ דְּגָרְסִינַן  בְחוּלִּין פ ''ק אִיש מַה ת ''לֵ אִיש אִיש מְלַמֵד שֶׁהַנָּכְרִים  נוֹדְרִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת כַיִּשְרָאֵל: עַל כהֵֹן גָּדוֹל  שֶמֵת שֶתְּהֵא מִנְחָתוֹ דְהַיְינוּ עֲשִירִית הָאֵיפָה  שֶלּוֹ קְרֵיבָה מִשֶּל צִבוּר וְְאָמְרִינַן בְפֶרֶק הַתְּכֵלֶת  [ דַף נֹב ] אָ ''רַ חבהו ב ' תַּקָּנוֹת הָוְוּ דְאוֹרַיְיתָא מִשֶּל  צִבוּר כֵיוְָן דְחָזוּ דמידחקא לִשְכָה תַּקִּינוּ דניגבו  מִיּוֹרְשִׁין כֵיוְָן דְחָזוּ דְקָא פָשְעִי בָהּ אוֹקְמוּהָ  אַדְאוֹרַיְיתָא. רַ ' יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֶּל יוֹרְשִין  בָאָה וּשְלֵימָה הָיְתָה קְרֵיבָה וְְתַנְיָא בְּפ ' הַתְּכֵלֶת  שְלֵימָה שַחֲרִית וּשְלֵימָה בֵין הָעַרְבַיִם ובקומץ  לְבוֹנָה הַבָא עִם הַחֲבִיתִין:) [ פְלִיגֵי אָמוֹרָאֵי הָתָם  ] וְְעוֹד תַּנְיָא הָתָם כהֹ ''גּ שֶמֵת וְְלאֹ מִינּוּ כהֹ ''גּ אַחֵר  תַּחְתָּיו מִנַּיִן שֶתְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּל יוֹרְשִין  ת ''לֵ וְְהַכהֵֹן הַמָשִיחַ תַּחְתָּיו מִבָנָיו יַעֲשֶה אוֹתָהּ  יָכוֹל יַקְרִיבֶנָּה חֶצְיָין ת ''לֵ אוֹתָהּ אוֹתָהּ שְלֵמָה וְְלאֹ  חֲסֵרָה דִבְרֵי רַ ' יְהוּדָה רַ ' שִמְעוֹן אוֹמֵר חקֹ עוֹלָם  חֻקָּה מִשֶּל עוֹלָם תְּהֵא כלּוּמר מִשֶּל צִבוּר: מַתְנֵי  ' עַל הַמֶלַח וְְעַל הָעֵצִים שֶיְהוּ הַכהֲֹנִים נֵאוֹתִין בָהֶן  אָמְרִי ' בהקומץ רַבָה [ דַף כָּא ] אֲמַר שְמוּאֵל לֵ ''ש אֶלָּא  לְקָרְבָן אֲבָל לַאֲכִילָה לָא וְְאַסֵּיק [ לְקָרְבָן ] לַאֲכִילַת  קָרְבָנָן וּמַאי אֲכִילָה אֲכִילָה דְחוּלִּין וְאָע ''גּ דְאָמַר  מָר יאֹכְלוּ אוֹתָהּ שֶיּאֹכְלוּ עִמָהּ חוּלִּין וּתְרוּמָה  כְדֵי שֶתְּהֵא הַחַטָּאת נֶאֱכֶלֶת עַל הַשּוֹבַע וְִיהֵא טַעַם קד:: יָם בְפִיו וְְיאֹכַל חוּץ לַעֲזָרָה חוּלִּין וּתְרוּמָה  הוא  חד בר גש. אדם אחד הלך לרמון בשר בנהר ונפל מידו והלך לו חזר וכלה ללקחו מתוך הנהר א״ל רב אסור לך בשר זה שאני אומר הראשון שטפו נהר והביא בשר המר של נבלה במקומו: חד בר  נש. אדם אחד הוה מהלך בשוק טעון בשר נא עוף ששמו דיה וחטפו ממנו והשליכו במקום אחר וכלה האדם ההוא לחזור ללקחו א״ל רב אסור לך הח שאני אומר בשר נבילה היתה נושאת וזרקמו  והשי שלקחו ממנו אכלה: גינאי, נהר ששמו גינאי שטף כולות של יין של ישראל ומלאוהו אמ״כ: יחכמון וכו'. יראו שופכי יין חם מכירין שזו היא קשריהן שקושרין הנודות יחד ויש להן סימן בקשרים  מומרים: נקוניקה. מין קנקן נמצא בבית הכנסת של עיר ששמה בולי והיה מלא יין: אמר יחכמון וכו'. יראו רושמי המניות בסיקרי אם יכירו שהוא מרוסס שלהס ה״ל סימן ומותר: באסרטיא  דגופתא. ברחוב של עיר שממס גופתה: משונת הים.  מקוס שהיס מגיע למס בשעה שהוא סוער: משום  שחיטת הנכרי. דאזלינן בתר רוב מהלכי דרכיס ובדרך  ההוא היו הכוב ישראל: ואשתכח דבית ר׳. ונתברר  אמ״כ שהיה הגדי משל בית ר׳ וכדין התירוסו: עיגול  דגובנא, עיגול של גבינה מלחו בפונדק של לוי והיו מס  כוב ישראל: ומשום רוב מהלכי דרכים. ולא חסרו מסוס  גבינות הנכרים: ואשתכח מן דר׳ אלעזר בר׳ יוסי. ומלאו  שהיה הגבינה של ראבר״י וכדין התירוסו (והר״ח פולדה  לא דק): א״ר מנא. לפני כ׳ יוסי ואנו כואין שחכמיס  מכריזין הפילו מולהין בפלטיה הגדולה ושאר מקומות  כיולה בהן: א״ל. אתה אם היית מולא דבר לא היית  נוכולו לעצמך ורבי יונה הביך לה המר כן הלח אמר  הלוחי שהמלה מליחה לפנים מן פיוסרום והוא מקוס  שרבים מצויין שס ולא הכריזנה: אפילו כן. סתמח לש״ס  קאמר הפ״ה פעם אחת מלה ר׳ יונה לפניס מן  פיוסכום והחמיר על עצמו והכריזו:  הלכה ג מתני' זכרים עולות. שאנו מולין שיצאו  מירושלים וכוב זכרים שבירושלים הן עולות  וכוב נקבות זצמי שלמיס: הראוי לפסחים. זכר בן שנה  מן הכבשים חו מן העזים פסחים והמולחו מותר  להקריבו לפסמו: קודם לרגל שלשים יום. משעה  שמתמילין לדרום בהלי פסח ואדם מפרים את פסחו:  ממשכנין את מוצאיה. המולה עולות הו שלמים היו  ממשכנין אותו עד שיביא נסכיה משלו שלמה עםרוניס  לפר ושני עשרונים לחיל ועשרון לכנס: מניחין אותה  ובורחין. כדי שלא להתחייב בנסכיה: שבעה דברים.  קמשיב לסו וחזיל: נכרי ששלח עולתו. דדרשינן חים חים  שנכריס נודריס נדריס ונדבות כישראל: שתהא מנחתו.  עשירית האיפה שכהן גדול מקריב בכל יום מחלימה  בבוקר ומחלימה בערב: קריבה משל צבור. בגמ׳ מפרס  טעמייהו דר״ם ור׳ יהודה: ושלימה היתה קריבה.  כשהיא באה משל לבור לר״ם או משל יורשים לר״י  עשרון שלס היתה קרינה ולח מני עשרון ובגמרא מפרם  מנכ״ל: שיהיו הכהנים נאותים בהן. דוקא לאכילת  קרבנות אבל לאכילת חולין אפילו אותן הנחכלין בעזרה  כדי שיאכלו הקרבנות על השובע אין כמומין בהן: שלא  יהיו מועלין באפרה. בגמ׳ מפרס לה: ועל הקינין  הפסולות. הממויבין קינין מניחין מעות ונותנין לסופר  וב״ד לוקמין המעות וקונין בהן קינין והבעלים הולכים  להס וסומכין על הב״ד שיקרינו קיניהן וחס פרמו  הקינים חו נמלחו פסולים תנאי ב״ד הוא שיקמו אמריס  מתרומת הלשכה ומקנים אותן לבעלים ויולאיס בהן ידי  מונמן: המספק את הקינים. אותן שפסקו עם הגזברים  תקלין חדתין  למכור להם כל הקינין הלריכין הוא חייב להחליף כל  בבשר שנתעלם מן העין והחמיר עליהן: משוגי בשר  שימלא נו פסול: גב׳ לבא בדמיהן שנו. כלומר חיהי  אסקופתיה. רמן בשר בנהר ונפל לנהר והזל ואחר כך כלה  ודאי לה קרבה וה״ק אם בח אדם זה המולאה לעשות  ליקמה מהנהר: ההיא שטף כו'. אסיר לו משום חומרה  לה תקנה ובח לקבל על עצמו חוב כל דמים שהוא בספק  שכטר ההוא שטף הנהר והביא אמר דנבילה: דייתא. מיה  ולהוליאה למולין ולהקדים את דמיה הם זכר הוא נתחייב  אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן: אומרים לאדם  וכו׳. דכל בהמות הקדם הראויה למזבמ חסור למלון  דכתיב אם בהמה טמאה ופדה בערכך ואמר מר  בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר אבל תמימים לא חם  שבא לימלך ולחוב בדמיה וכי נאמר לו עמוד ומטה  בבשר שנמלא בנהר: דבולי, שס מקוס: סיקוריא. אומן  לחללה מזיד בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמה  שסקרו בסיקרה לכםוס המניות: באסטרטיא. בשוק:  זו: אם רוב זכרים עולות. וס״פ דמתני׳ מס לוב  דגופתא. שס מקוס: משום מציאה. שכבר נתייחסו  בהמות שנמלמו זכרים כולן עולות וחס רונן נקבות אף  בעליהן: משונת הים, הן כיפין הסמוכין לנמל סיס: משום  זכרים שבהן שלמיס: ופריך ואין השלמים באין מן  שחיטת הנכרים. דרוב מהלכי דרכים שס היו ישראל:  הזכרים. נמי וא״כ חף זכרים נימום שמה שלמיס הן:  דבית רבי. מבית רבי היה הגדי: דגובנא. גבינה:  ומשני כיצד הוא עושה מוציאן לחולין. ע״מ שיחזרו  להיות עולות ואין זה חטא דהח עכ״פ מקרינה ע״ג  היית לוקח בלא הכרזה: הפיוסא ולפנים. מקוס שכניס שס: אפילו כן אשתכח. אפילו הכי שהיה רגיל  המזבח ויותר נ״ל דחף זה מן הקושיא אף לר״י קסיה  בפונדקא דלוי, שהיו מס רוב ישראל: מכריזין. אפי׳ בנמלח בסרטיה: את כו'. אילו היית מולא לה כילד הוא עושה וכו׳ אלא שמוליאן למולין ח״כ אף לר׳ הושעיה ל״ק ומשני דתנאי ב״ד  מיקל בדבר אפילו הכי פעם אחת מלא ולא עשה הלכה למעשה להקל לעצמו: מתני' זכרים עולות.  משנת אליהו  לומר הכי מ״מ פ״ח מלא בכה״ג ולא נסיב א״כ דקחי הרבי מנה אע״פ שאמרו לו בשם אביו שהיה נכרי וספא לי א״ל מרי עבדי וההוא טריפה הזה אמר כי בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן נאסור כל המקולין  מוצאיה. בהמות שמלחו מירושלים למגדל עדר שיביאו משלהן נסכיהן: עולתו. שמקבלין מהן נדרים  וליםנא דסוגיין משמע דעובדא חדא היא ולכן פירשתי בחד גוונא וכדפירש״י שס וכדי לקרב התלמודים ובירושלמי  לחלינן שמירושלים בחו למס ובגמרא מפרש טעמא: הראוי לפסחים. זכר בן שנה מן הכשניס חו מן לישנא קלילה הוא דנקט וכלישנא קמא דבבלי שם ועי׳ תוס׳ שס ד״ה אין דה״ק וכי נאסר ליקח בשר היום משאר  העזים והמולחו מותר להקריבו לפסמו: ל' יום, ששואלין ודורשין בהלכות פסח: ממשכנין את מקולין ולחום שכמו שמכרה לזה טריפה למוכר׳ במקולין אע״פ שלא הכריזו כן מכר להחרים המוכרים במקולין  ונדבות דדרשינן חים אים להביא את הנכריס: ד״י אומר משל יורשים, מפרט בגמרא: על המלח כו׳  שלא יהיו מועלין באפרה. בגמ׳ מפרס: הפסולות. אם נפסלו הקינין שלקחו בדמיס שנתנו בעליהם  לסופר תנאי ב״ד שיקח אותן משל לבור ומקנין אותם לבעלים שיצאו י״ח בהם: המספק את הקינון.  מקבל על עצמו לספק בכל עת שיצטרך קינין וכל האחריות עליו ולכן הם נפסלו עליו לספק: גב׳  עולה: לבא בדמיהן שנו. הן בעלמס חינם קרנים כלל חלה דמיירי הס נא אדם לזה מלוח תקנה  לבהמות חלו ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהן בספק ולהוליאן למולין ולהקדים את דמיהן אם  זכרים הן נמחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמח עולות הן: כיצד הוא עושה מוציא לחולין כו׳.