Шкалим 2a

אָ בְאֶחָד בַאֲדָר מַשְמִיעִין עַל הַשְּקָלִים וְְעַל הַכִלְאַיִם וּבַחֲמִשָּה עָשָר בוֹ קוֹרִין אֶת הַמְגִילָּה בַכְרַכִים וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְרָכִים וְְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְְאֶת מִקְוְוֹת הַמַיִם וְְעוֹשִין כָל צָרְכֵי הָרַבִים וּמְצַיְּינִין ( על ) [ אֶת ] הַקְּבָרוֹת וְְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִלְאַיִם: גְּמָ ' וְְלָמָה בְאֶחָד בַאֲדָר כְדֵי שֶיָּבִיאוּ יִשְרָאֵל אֶת שִקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן ותיתרם תְּרוּמַת הַלִּשְכָה מִן הַחֲדָשָה בִזְמַנָּהּ בְאֶחָד בְנִיסָן וּמָר רַבִי שְמוּאֵל בַר רַב יִצְחָק תְּרוּמַת הַלִּשְכָה כִּתְחִלָּתָהּ דִכְתִיב וְַיְהִי בַחדֶֹש הָרִאשוֹן בַשָּנָה הַשֵּנִית בְאֶחָד לַחדֶֹש הוּקַם הַמִשְכָן. וְְתָנֵי עֲלָהּ בְיוֹם שֶהוּקַּם הַמִשְכָן בוֹ בַיּוֹם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה רַבִי טָבִי רַבִי יאֹשִיָּה בְשֵם כָהֲנָא ) נֶאֱמַר כָאן חָדְשֵי וְְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵי מַה חָדְשֵי שֶנֶּאֱמַר לְּהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלָא מִנִּיסָן אַף חָדְשֵי שֶנֶּאֱמַר כָאן אֵין מוֹנִין אֶלָא מִנִּיסָן אָ ''רַ יוֹנָה שְבַק רַבִי טָבִי ראֹשָהּ דְמַתְנִיתָא וְְאָמַר סוֹפָהּ דַל כֵן כְּהָדָא דְתָנֵי זאֹת עוֹלַת חדֶֹש בְחָדְשוֹ יָכוֹל יְהֵא תּוֹרֵם בְכָל חדֶֹש וְָחדֶֹש ת ''לֵ בְחָדְשוֹ לְחָדְשֵי ( השנה ) בַחדֶֹש אֶחָד הוּא תּוֹרֵם לְכלֹ חָדְשֵי הַשָּנָה יָכוֹל בְאֵיזֶה חדֶֹש שֶיִּרְצֶה נֶאֱמַר כָאן חָדְשֵי וְְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵי מַה חָדְשֵי שֶנֶּאֱמַר לְּהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלָא מִנִּיסָן אַף חָדְשֵי שֶנֶּאֱמַר כָאן אֵין מוֹנִין אֶלָא מִנִּיסָן: מַהוּ מַשְמִיעִין. רַב הוּנָא אָמַר מַכְרִיזִין הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר וְַיִּתְּנוּ קוֹל בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם תַּמָן תָּנֵינַן אֵין בֵין אֲדָר הָרִאשוֹן לַאֲדָר הַשֵּנִי אֶלָּא מִקְרָא מְגִילָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רַ ' סִימוֹן בְשֵם רַ ' יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי אַף שימוע שְקָלִים וְְכִלְאַיִם בֵינֵיהֶם רַבִי חֶלְבוֹ וְְרַב הוּנָא רַב בְשֵם רַ ' חִיָּיא רַבָה הַכלֹ יוֹצְאִין בֵי ''ד שֶהוּא זְמַן קְרִיָּיתָהּ אָ ''רַ יוֹסֵי וְיָאוּת כְלוּם אָמְרוּ מַשְמִיעִין עַל הַשְּקָלִים לאֹ כְדֵי שֶיָּבִיאוּ יִשְרָאֵל אֶת שִקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן אִם אַתְּ אָמַר בַאֲדָר הָרִאשוֹן עֵד כַּדּוּן אִית בְשַתָּא שִיתִּין יוֹמִין כְלוּם אָמְרוּ יוֹצְאִין אַף עַל הַכִלְאַיִם לאֹ כְדֵי שֶיִּהְיוּ הַצְּמָחִין נִיכָרִין אִם אוֹמֵר אֶת בַאֲדָר הָרִאשוֹן עֵד כַּדּוּן אִינּוּן דַּקִּיקִין רַבִי חִזְקִיָּה שָאַל מֵעַתָּה בְנֵי בָבֶל מַשְמִיעִין עַל הַשְּקָלִים מֵראֹשוֹ שֶל ( חודש ) חוֹרֶף לאֹ כְדֵי שֶיָּבִיאוּ יִשְרָאֵל שִקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן ותיתרם תְּרוּמַת הַלִּשְכָה מִן הַחֲדָשָה בִזְמַנָּהּ בְאֶחָד בְנִיסָן הֲתֵיב רַ ' עוּלָּא קוֹמִי רַבִי מְנָא וְְהָא תָּנֵינַן בִשְלשָֹה פְרָקִים בַשָּנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְכָה בִפְרוֹס הַפֶסַח בִפְרוֹס הָעֲצֶרֶת בִפְרוֹס הֶחָג אֲמַר לֵיהּ ( לא ) נֵימַר אִילֵּין דְקָרִיבִין בִפְרוֹס הַפֶסַח אִילֵּין דרחוקין בִפְרוֹס הָעֲצֶרֶת וְאִילֵין דרחוקין מִנְּהוֹן בִפְרוֹס הֶחָג פירוש רבינו יהודה בן בנימין הרופא זצוק״ל: משנה א באחד באדר משמיעין על השקלים. לפי שלריך להביא בח׳ בניסן מתרומה חדשה כדאמר במגילה [דף כט:] זאת עולת חלם נמלטו מלם והבח קרבן מתרומה חדשה תמידין ומוספין הבחין בר״ח ניסן כקנין משקלים חדשים ולמה בחמד בחדר כדמניה דורשין בהלכות פסח קודס לפסח שלסיס יוס ואפי׳ לרשב״ג דהמר צ' שנתות הואיל ושולמנין יושבים במדינה בט״ו באדר מקדימין מח׳ בחדר: משמיעין. מכריזין כמו ויעבירו קול ביהודה וכן וישמע שחול את העם ומכריזין [על הכללים] לפי שלממין ניכרין ואעפ״כ לא היו עוקרין ומפקירין לאחר מקנה עד ט״ו באדר שיהא גדול קלת שיוכל לעוקרו: בכרכין. המוקפין חומה מימות יהושע בן נון: ומתקנין את הדרכי'. לפי שנתקלקלו מחמת המיס: זאת מקוות המים. שמא יכבו הנוטפין על הזומלין והטובל שס לא עלתה [לו] טבילה כדחניה בספרה אך מעין ובור מקוס מיס מעין מטהר מזומלין ואין המקוה מטהר מזומלין הלא נחשבוכן פי׳ נוטפין מי גשמים כדאמרי' בפ׳ במה חשה [שנת סה.] אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ומפלי ביומי תשרי. חי נמי לפי שמעיינות מממעטין נקין עושין מקוה ממי גשמים בחורף לצורך הקין כדאימה בתוספתא מו״ק כל מקום שאין בו ארבעים סחה מושכין לו אמת המים ומשלימין לו ארבעים סחה כדי שיהח כשר לסקוומ עליו: מציינין על הקברות. צרים מו״ק מכן מתקיין את הדרכים ואת הרחובות והמ מקוות המיס ועושין כל לרכי הרבים ומליינין על הקברות ויולאין על הכלחים משמע שבמולו של מועד היו יוצאין קשיח ליון אליון קשיח כלחים הכללים ליון חזיון ל״ק כדמפרם בירושלמי תפתר שירדו גשמים אחר שליינוהו בט״ו באדר ושטפו הליון וגם יש להקשות דרכים ורחובות הדרכים וכמונות ויש למרן שירדו גשמים וחזרו וקלקלו כדאמר בפ״ק דר״ה בניסן נמי שכימי קטרי כלאים הכלאיס ל״ק [כדממרן] בירושלמי כאן בבכיר כאן באפיל ובבבלי עוד מתרלין כאן בזרעים כאן בירקות גרסינן במ״ק [דף ו.] ועד כמה הן יוצאין כאותה ששנינו כל סאה שיש נה רובע זרע ממין אחר ימעט ובמסכת כלחיס היא שנויה: תקלין חדתין באחד באדר. מפרט בגמרא: משמיעין. מפרט בגמ׳: על השקלים. שיביאו שקליהן לירושלים: ועל הכלאים. שיעקרו הכלחים עד שלא יסייר רובע לבית סחה: בכרכין. המוקפות חומה מימות יצ״ן והח דלה מני במתניתין בי״ד קורין בכפרים ובעיירות גדולות מפרס בגמ' לקמן: ומתקנין את הדרכים, שנתקלקלו מימות בירושלמי שם פ״ג הביא להח דר׳ לוי עלה להלכה ד׳ ר״מ חדר שחל בשנת קורין נפרשת שקלים כו׳ מקדימין ר׳ לוי כו׳ לפיכך מקדימין וקורין כו׳ ומאי דקדמינן וקריכן שקלים לעולם בתחלת הדר הוא נמי מטעמה דהשמעת שקלים כדפירש״י במתני׳ הנ״ל (מגילה כט א) ד״ה קולין בפ׳ שקלים להודיע שיביאו שקליהן באחד כו׳. ושם בגמ׳ מפרט על הטמעת שקלים באחד באדר כיון דבניסן בעי הקרובי מתרומה חדשה קדמינן וקרינן באחד בחדר כי היכי דלימו שקלים למקדם ולפ״ז מרין טעמי בירושלמי וכן בבבלי על א׳ באדר. בטעמה דר״ל על ח׳ באדר ז״ל דלכך ההקדמה בח׳ להגן על זה המדם שנפל הפור לכלען כדגים ושינוי לישנא דבבלי שעתיד לשקול שקלים על כו׳ שקליהס לטקליו כו׳. מדוקדק מאד ע״פ מ״ש בילקוט דאסתר ועשרת אלפים ככר אר״ל גלוי וידוע שעתיד המן כו׳ מ״ל חס כלוכך כסף מן הגרוטאות שבניתי אני מניח ושוקל ע״י האומנים כו׳ א״ל הואיל ואתה כולה לקח׳ ממני אותם יהודים שמסכימים וחומרים ה׳ שקליהן הלכה א מתני' באחד באדר משמיעין על השקלים. צ'ד שולמין בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהם ולמה באחד בחדר מפרש בגמ׳: ועל הכלאים. מכריזין שימעטו הזרע החמר עד שלא ישאר בו רובע קב לסחה: בט״ו בו קורין את המגילה בכרכים, המוקפין חומה מימות יהושע בן נון איידי דבעי למתני דבט״ו באדר שלמנות יושבים במדינה מני כמי כל מה שהיו עושין נו ביום ולהכי לא מני שבי״ד קורין את המגילה בשאר עיירות דלח מם למיתני מה שנעשה בכל המדם: ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות. והשווקים שנתקלקלו בימות הגשמים בשביל עולי רגלים ח״כ בשביל הכולחים בשגגה כדכתיב מכין לך הדרך: ואת מקוות המים, אס נתרצה בהם טיט מנקין אותן ואם נמסר שיעורן ממשיכין להן מים וממלחין אותן: כל צרכי רבים, מפרש נגמרה: נוסחאות ישנות ומציינין את הקברות. שלח יחסילו עליהם הכהניס ועושי טהרות והליון הוח שממחיס סיד ושופכין אותו סביב הקצר ובימות הגשמים היה הסיד כמומ וצריך לחזור ולציינו: גמ׳ בעונתן. מזמכן קודס כ״מ ניסן כדי שיכולין לתרום תרומת הלשכה שממנה לוקמין קרבנות ללרכי השנה הנח מניסן והילך ולכך משמיעין נחמד בחדר שלסיס יוס קודס: תרומת הלשכה. הוא התרומה שמורמין מן הלשכה שנתנו בתוכה כל השקליס כלתנן לקמן פ״ג: ומר ד״ש בד״י. [ואמר] דהיינו טעמה דמורמין הלשכה דוקא בר״מ ניסן: כתחלתה. כמו שהיתה תרומה ראשונה בשעה שהוקס המשכן שהיתה בר״מ ניסן כן לדורומ נמי מר״מ ניסן מתחילין לתרוס מן המלם: נאמר כאן חדשי. זאת עולת מדם נמדסו למלסי השנה: ונאמר להלן חדשי. ראשון הוא לכם למדשי השנה: שבק רבי מבי וכו', הניח ר׳ עצי ריםא דבריימה ואמר הסיפא לחוד: דל כן. ולא נכון לעשות כן שקילר במקום שהיה לו להאריך דמסיפח לח שמעי' דמדאורייתא צריך להביא מן המלם: ת״ל בחדשו לחדשי. דה״מ למכתב זאת עולת המלם: בחדש אחד כו׳. וה״פ ואת עולת החדש נחרטו שיחדם ויביא מתרומה חדשה לכל מלטי השנה: יכול באיזה חודש שירצה. יתרוס לכל מדשי השנה: זיתנו קול ביהודה ובירושלם. להביא לה׳ משחת משה עבד ה׳ והיינו השקלים ש״מ שמכריזין על השקלים: תמן תנינן. מגילה פ״ק: אף שימוע שקלים וכלאים. איכא בין אדר ראשון לשני שאין משמיעין חלה בשני: ר׳ מלבו וכו׳ עד זמןמהקסם טל״ג: ויאות. ספיר קחמרת דשימוע שקלים וכלחים אינן חלה בשני: עד כדון וכו׳. עדיין ים בשנה קודס ״מ ניסן סטיס יוס ולמה יקדמו כל כך: עד כדון אינון דקיקין. עדיין הלמחיס דקיס ואינן ניכרין לידע חס הס כלחיס: מעתה. דעיקר טעם הכרזה כדי שיביאו בעונתן דוקא ח״כ למה משמיעין על שקליהס בחדר הא אי אפשר להן להביאן קודס ״מ ניסן וי״ג מראשו של חורף וה״ס לפי דבריך לריכין בני בבל להשמיע בראשו של חורף כדי שיבואו לירושלם נרחם מולם ניסן: והא תנינן. לקמן פ״ג: בפרוס הפסח. היינו ט״ו יוס דפרוס לסון מחלה הוא ושלסיס יוס קודס המג שואלין ולולסין: ה״ג א״כ. לפי משמעות משנה זו ממזמר דג׳ זמנים אלו קבעו לתרום משקלי הקרובים לירושלם בפסח והרחוקים קלת בעזרת והרחוקים ביותר בחג נמלה שדי אף לבני בבל בהכרזת חדר שעדיין ים פנאי שיביאו משנת אליהו באחד ולמה באחד באדר כו׳. בבבלי מגילה (ינב) אמר ר״ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו לתקן נאמד בחדר משמיעין על השקלים. ובירושלמי פ״ק דמגילה כ׳ לוי בשם השב״ל לפה הקב״ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל אמר מוטב שיקדיס כספן של בני לכספו של אותו הרשע לפיכך מקדימין הגשמים מתקנין אותן בשביל עולי רגליס ח״כ בשביל סגולים לערי מקלט כדכתיב תכין לך הדרך (דברים יט): מקואות המים. לנקותן מטיט חו להמשיך מיס לתוכן אס נמסרו משיעורן: כל צרכי הרבים. מפרט בגמרא: ומציינין את הקברות. נסיד כדי שיפרסו הכהניס ועוסי טהרות ולח יחסילו ולפי שביה״ג היה הסיד נימוח מחמת הגשם לכך היו צריכים לחזור ולליינן: ויוצאין אף כו'. מפ׳ בגמ׳: גב׳ כדי שיביאו וכו׳. מפני שנחמד בניסן היו בזמנן קודס כ״מ ניסן: תרומת הלשכה. שמורמין מן הלשכה שנאספו בתוכה כל השקלים כדתנן לקמן פ״ג: אד״ש בד״י. נח לפרט מה כחו לתרום תרומת הלשכה מן החדשה בא׳ בניסן דוקא: כתחלתה. כמו שהיתה תרומה ראשונה שתרמו ישראל במדבר: ס״ג לחדשי. זאת עולת מדם במדשו לחדשי השנה: להלן לחדשי. ראשון הוא לכם לחדשי השנה: שבק ד׳ טבי רישא כו׳. בתמיה דהח מסיפח לחוד לא ידעינן מידי: נאמר כאן לחדשי. דהל״ל נמלטו לשנה וע״כ הוס ידעינן מיניה דבחודש א׳ יהח מורס לכל השנה דהח כולה יתירה והשתא דכתיב נמי למדשי ע״כ לג'ם חמיא: כמה דתימא. כלומר הח לתקנו להכריז הסמכו חקרה דכתיב ויתנו וגו׳: זיתנו קול כו'. וסיפה דקרה להביא לה׳ משחת מסה עבד ה׳ ואיירי המס בשקלים כדמוכחי קראי דיהואם במלכים (3 יב) דכתיב כסף עובר והיינו הלמחים הם קטנים ואינם ניכרים לידע אם הם כלחיס: ר׳ חזקיה שאל מעתה כו'. כלומר שחל