בְשֵם רַ ''ש בֶן לָקִיש דבֹ ''ש הִיא דְאִי כְּב ''הּ עֲנִיִּים
אוֹכְלִים וּמְעַשְּרִין וְְא ''לֵ רַ ' יוֹסֵי שָמַעְנוּ שֶהוּא
פָטוּר מִמַעֲשֵר ד ''הּ מִשּוּם קְנָסָא:
הֲלָכָה ג* מַתְנֵי ' בַחֲמִשָּה עָשָר בוֹ שוּלְחָנוֹת
הָיוּ יוֹשְבִין בַמְדִינָה בְּכ ''הּ יָשְבוּ
בַמִקְדָש מִשֶּׁיָּשְׁבוּ בַמִקְדָש הִתְחִילוּ לַמִשְכָן אֶת מִי
מְמַשְכְנִין לְוְִיִּם וְְיִשְרְאֵלִים וְגֵרִים וְַעֲבָדִים מְשוּחְרָרִים
אֲבָל לאֹ נָשִים וְַעֲבָדִים וּקְטַנִּים וְְכָל קָטָן שֶהִתְחִיל
אָבִיו לִשְקוֹל עַל יָדוֹ שוּב אֵינוֹ פוֹסֵק אֵין מְמַשְכְנִין
אֶת הַכהֲֹנִים מִפְנֵי דַרְכֵי שָלוֹם אָמַר רַ ' יְהוּדָה
הֵעִיד בֶן בוּכְרִי בְיַבְנֶה כָל כהֵֹן שֶשּוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא
אָמַר לוֹ רַבָן יוֹחָנָן בֶן זַכַאי לאֹ כִי אֶלָּא כָל כהֵֹן
שֶאֵינוֹ שוֹקֵל חוֹטֵא אֶלָּא שֶהַכהֲֹנִים דוֹרְשִים מקּרא
זֶה לְעַצְמָן וְְכָל מִנְחַת כהֵֹן כָלִיל תִּהְיֶה לאֹ תֵאָכֵל
הוֹאִיל וְְעוֹמֶר וּשְתֵּי הַלֶּחֶם וְְלֶחֶם הַפָנִים שֶלָּנוּ ( הם
) הֵיאָךְ נֶאֱכָלִין: גְּמָ ' אֵין מְמַשְכְנִין אֶת הַקְּטַנִּים:
הָא לִתְבוֹעַ תּוֹבְעִין הָדָא דְּתֵימַר בְשֶהֵבִיא שְתֵּי
שְעָרוֹת אֲבָל אִם לאֹ הֵבִיא ב ' שְעָרוֹת לאֹ בַדא
וּלְמַשְׁכֵּן אֵין מְמַשְכְנִין ( עד שיביא שתי
שערות ) אָע ''פ שֶהֵבִיא ב ' שְעָרוֹת כיני מַתְנֵי ' אֵין
מְמַשְכְנִין אֶת הַכהֲֹנִים מִפְנֵי דֶרֶךְ הַכָבוֹד: אָמַר רַ '
יְהוּדָה הֵעִיד כו ': אָ ''רַ בֶרֶכְיָה טַעְמָא דְר ' יוֹחָנָן
בֶן זַכַאי זֶה יִתְּנוּ יּ ''ב שְבָטִים יִתְּנוּ רַ ' טָבִי בְשֵם
רַב הַמְנוּנָא כֵן מְשִיבִין חֲכָמִים לְר ''יּ חַטַּאת יָחִיד
מֵתָה אֵין חַטָּאת צִבוּר מֵתָה מִנְחַת הַיָּחִיד קְרֵיבָה
כָלִיל וְְאֵין מִנְחַת הַצִּבוּר קְרֵיבָה כָלִיל וְְקַשְיָא מְשִיבִין
לְאָדָם דָבָר שֶאֵינוֹ מוֹדֶה בוֹ דִתְנַן שֶאֵין חַטַּאת
צִבוּר מֵתָה רַ ' יְהוּדָה אוֹמֵר תָּמוּת וְְהוּא מוֹתִיב לָן זוּ
לאֹ נּדבתּ יָחִיד הִיא וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ כֵיוְָן שֶׁנִּמְסְרָה
לַצִבוּר כְמִי שֶהוּא נּדבתּ צִבוּר כְתִיב כָל הָעוֹבֵר
עַל הַפְקוּדִים רַ ' יְהוּדָה וְְרַ ' נְחֶמְיָה חַד אָמַר כָל דְעָבַר
בְיַמָא יִתֵּן וָחֳרָנָא אָמַר כָל דְעָבַר עַל פִּיקוּדַיָיא יִתֵּן
מַאן דְאָמַר כָל דְעָבַר בְיַמָא יִתֵּן מְסַיַּיע לָרִיב ''זּ
מֵ ''ד כָל דְעָבַר עַל פִּיקוּדַיָיא יִתֵּן מְסַיַּיע לְבֶן בוּכְרִי:
הֲלָכָה ד* מַתְנֵי ' אָע ''פ שֶאָמְרוּ אֵין מְמַשְכְנִין
נָשִים וְַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֲבָל
אִם שִקְלוֹ מְקַבְלִין מִיָּדָן הַנָּכְרִי וְְהַכוּתִי שֶׁשָּׁקָלוּ אֵין
מְקַבְלִין מֵהֶן וְְאֵין מְקַבְלִין מִיָּדָם קָנֵי זָבִין וּקְנֵי
זָבוֹת וּקְנֵי יוֹלְדוֹת וְְחַטָּאוֹת וְַאֲשָמוֹת זֶה הַכְלָל
כָל שֶנִּידָר וְְנִידָב מְקַבְלִין מִיָּדָן כלֹ שֶאֵינוֹ נִידָר
וְְנִידָב אֵין מְקַבְלִין מִיָּדָן וְְכֵן מְפוֹרָש עַל יְדֵי
עֶזְרָא שֶנֶּאֱמַר לאֹ לָכֶם וְָלָנוּ לִבְנוֹת בֵית
לֵאלהֵֹינוּ
ריבב
"ן כָל רְכוּשוֹ: מִשְנָה גּ בְּט ''ו בוֹ שוּלְחָנוֹת
יוֹשְבוֹת בַמְדִינָה. בְכָל מְקוֹמוֹת יִשְרָאֵל
לְהַחֲלִיף מעותיהם לְצוֹרֶךְ הַשְּקָלִים: [ בְּכ ''הּ
] יָשְבוּ בַמִקְדָש שֶבְנֵי הכפרין שֶהָיוּ סְמוּכִין
לִירוּשָלַיִם מַחֲלִיפִין שָם: הִתְחִילוּ. הַגַּבָאִין:
לַמִשְכָן. לִיכָנֵס לְבֵיתוֹ וְְלִיקַּח מַשְכוֹן עַד שֶיִּתֵּן
לוֹ חֲצִי הַשֶּקֶל שֶהָיוּ מְמַנִּין בְכָל עִיר וְָעִיר גַּבָּאִין
מָמוּנִין עַל כָךְ וְְשוֹפָרוֹת הָיוּ בַמְדִינָה לְקַבֵּץ שָם
הַכֶסֶף כְמוֹ שֶהָיוּ בַמִקְדָש כְדִתְנַן לְקַמָן: לְוְִיִּם
וְְיִשְרְאֵלִים. אֲבָל כהֲֹנִים לָא כדפרישית לְקַמָן
שֶלּאֹ הָיוּ רוֹצִין לִיתֵּן מִשּוּם שְיָרֵי הָעוֹמֶר: וְְלאֹ
קְטַנִּים. מַשְכוֹן לאֹ הּיּוּ לוֹקְחִין אֲבָל לִתְבוֹעַ
תּוֹבְעִין ומפ ' בִּירוּשַׁלְמִי כְּשֶׁהֵבִיא ב ' שְעָרוֹת
הַקָּטָן אָז תּוֹבְעִין מִמֶנּוּ אֲבָל לאֹ מְמַשְכְנִין וְְכָל
קָטָן שֶהִתְחִיל אָבִיו לִשְקוֹל עַל יָדוֹ אָע ''פ שֶלאֹ
הָיָה מְחוּיָּב אֵינוֹ פוֹסֵק מֵעַתָּה וּמְמַשְכְנִין
עָלָיו: תַּנְיָא בְּתוֹסֶפְתָּא פ ''ק נִתְמַשְׁכְּנוּ יִשְרָאֵל
עַל שִקְלֵיהֶן כְדֵי שֶיִּהְיוּ קָרְבְנוֹת צִבוּר מֵהֶן.
מִשֶּל לְמִי שֶעָלְתָה לוֹ נִימָא בְרַגְלוֹ הָרוֹפֵא
כוֹפְתוֹ וּמְחַתֵּךְ בִּבְשָׂרוֹ בִשְבִיל לְרַפְאוֹתוֹ כָךְ
אָמַר הַקַּב ''הּ יִתְמַשְׁכְּנוּ יִשְרָאֵל עַל שִקְלֵיהֶן
[ כְדֵי ] פיהא קָרְבְנוֹת צִבוּר קְרֵבִין מֵהֶן
מִפְנֵי שֶקָּרְבְנוֹת מְכַפְרִין וּמְרַצִּין בֵין יִשְרָאֵל
לַאֲבִיהֶן שֶבַשָּמַיִם שֶכֵן מָצִינוּ בִתְרוּמַת שְקָלִים
שֶׁשָּׁקָלוּ יִשְרָאֵל בַמִדְבָר שֶנֶּאֱמַר וְְלָקַחְתָּ אֶת
כֶסֶף הַכִפוּרִים: וְְאֵין מְמַשְכְנִין אֶת הַכהֲֹנִים
מִפְנֵי דַרְכֵי שַלִּים. אֲבָל לִתְבוֹעַ תּוֹבְעִין וְְר '
יְהוּדָה מְפָרֵש לָמָה אֵין מְמַשְכְנִין לְפִי שֶהָיוּ
סְבוּרִין שֶאֵין חַיָּיבִין בִּשְׁקָלִים שֶכָל כהֵֹן שֶאֵינוֹ
שוֹקֵל אִיכוּ חוֹטֵא וְְא ''לֵ רִיב ''זּ אִם אֵינוֹ שוֹקֵל
חוֹטֵא אֶלָּא שֶהַכהֲֹנִים דוֹרְשִין מִקְרָא זֶה וְְטוֹעִין
הֵם וּמְפָרֵש בִּירוּשַׁלְמִי אָמַר רַ ' טָבִי בְשֵם רַב
הַמְנוּנָא מְשִיבִין חֲכָמִים לְר ' יְהוּדָה חַטַּאת
יָחִיד מֵתָה אֵין חַטָּאת צִבוּר מֵתָה. מִנְחַת
יָחִיד קְרֵיבָה כָלִיל וְְאֵין מִנְחַת צִבוּר קְרֵיבָה
כָלִיל אָע ''נ דִלְרַבִי יְהוּדָה ס ''לֵ חַטַּאת צִבוּר
נַמִי מֵתָה. ובהקומץ רַבָה פָרֵיךְ וּלְבֶן בוּכְרִי
כֵיוְָן דִלְכַתְּחִלָּה לָא מִחַיַּיב לְאַתּוּיֵי כִי מַיְיתֵי
חוֹטֵא [ הוּא ] דְקָא מַיְיתִי חוּלִּין בָעֲזָרָה וְְה
''הּ דְיֵש לְהַקְשוֹת וְַהֲלאֹ אוֹכֵל שְיָרֵי הָעוֹמֶר
וּשְתֵּי הַלֶּחֶם וְְלֶחֶם הַפָנִים וּמְתָרֵץ דְמַיְיתֵי
וּמָסְרֵי לְהוּ לַצִבוּר וּמִנְחַת צִבוּר אֵינָהּ קְרֵיבָה
כָלִיל וְְאֵין כָאן מוּלִין לַעֲזָרָה. יְרוּשַלְמִי כְתִיב
כָל הָעוֹבֵר עַל הַפְקוּדִים רַ ' יוּדָה וְְר ' נֶחֱמֵי '
ח ''אָ כָל דְעָבַר בְיַמָא יִתֵּן וָחֳרָנָא אָמַר
כָל דְעָבַר עַל פִּקּוּדַיָּא יִתֵּן ע ''ד כָל דְעָבַר
בְיַמָא יִתֵּן מְסַיַּיע לָרִיב ''זּ וּמ ''ד כָל דְעָבַר עַל פִּקּוּדַיָּא יִתֵּן מְסַיַּיע לְבֶן
בוּכְרִי דְכהֲֹנִים לָא נִמְנוּ בְמִנְיָן יִשְרָאֵל מִבֶן כ ' שָנָה וּלְמַעְלָה: מִשְנָה ד אֲבָל
אִם שִקְלוֹ מְקַבְלִין מִיָּדָם. יְרוּשָׁלַ ' הָא לִתְבוֹעַ אֵין תּוֹבְעִין הָכָא אֶת אָמַר
תּוֹבְעִין וְְהָכָא אַתְּ אָמַר אֵין תּוֹבְעִין כָאן בְשֶהֵבִיא ב ' שְעָרוֹת כָאן בִשְלחַֹ
הֵבִיא ב ' שְעָרוֹת: הַנָּכְרִי וְְהַכוּתִי שֶׁשָּׁקָלוּ מְקַבְלִין מִיָּדָן. יְרוּשַלְמִי תיפתר
כְמַאן דַאֲמַר
כוּתִי כְנָכְרִי: וְְאֵין מְקַבְלִין מִיָּדָן קָנֵי זָבוֹת וְכו '. יְרוּשַלְמִי וְְכִי יֵש קָנֵי
זָבִין וְְזָבוֹת בנכרים אֶלָּא רֵישָא בנכרים וְְסֵיפָא בְכוּתִים. הָא דְתָנֵי אֵין
מְקַבְלִין אכותים קָאֵי וְְאִצְטְרִיךְ לְאַשְמַעִינַן מִשּוּם דְכוּתִים עוֹמְדִין בֵין
יִשְרָאֵל וּמְקַיְּימִין מִקְצָת מִן הַמִצְוֹת אַעַפִ ''כ אֵין מְקַבְלִין מֵהֶן וְאָע ''גּ
דְרַבָנַן גַּזוּר שֶיִּהְיוּ כְזָבִין לְכָל דִבְרֵיהֶם כְדֵי שֶיִּהְיוּ יִשְרָאֵל פְרוּשִין מֵהֶן וְְאֵין
מְקַבְלִין מֵהֶן אֶלָּא דָבָר הַנִּידָר והנידב דִכְתִיב אִיש אִיש מְלַמֵד שֶׁהַנָּכְרִים
נוֹדְרִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת כַיִּשְרָאֵל: לאֹ לָכֶם וְָלָנוּ. כלּוּמר אֵין לָכֶם עִמָנוּ
קָרְבָן
הרי הן של עניים. דספק לקט סן: ס״ג דבית שמאי היא ברם כבית הלל עניים מעשרין ואוכלין אמר רבי יוסי שמענו שהוא פטור מן המעשרות ד״ה משום קנס, וה״ס ממני׳ חמיה כב״ם דאמר
הפקר לעניים הפקר ולפיכך פטורין מן המעשר אבל כבית הלל אין לו דין לקט ומייבין במעשרות ורצי יוסי אמר שמענו שאפילו כבית הלל אתיח מתני' דכיון דקנסו רצון והפקירו השבליס שנוגעות
באכן הרי הוא כהפקר ב״ד ופטור מן המעשרות:
הלכה ג מתני' שולחנות, שס לשלמן שלפני השלמני שמקבל עליו וכן קורין המלפני שלמני בכל המשנה: במדינה, בירושלים וי״מ בכל ערי ישראל מון לירושלים והיו מחליפין מחצית השקל לכל מי
שלריך: ישבו במקדש. לפי שהיה הזמן
מתקרב היו יושבין במקדם כדי שימסרו להביא ולי״מ
במקדם היינו בירושלים: התחילו למשכן. ומוליאין
הענוט מביתו של מי שלא הניח שקלו: לוים. לאפוקי
ממ״ד כל דעבר על פקודייה: אבל לא נשים. ונתנו
אים כופר נפשו כתיב ולא חשה: ולא עבדים. דילפינן
לה לה מחשה: וקטנים, אפילו הביא שתי שערות והוא
פחות מבן עשריס: שוב אינו פוסק. אביו מלסקול
בשבילו שאומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה
והעמדת עליו זאת המלוה תן עליו תמיד עד שיגדל
ולא מפסוק: ואין ממשכנין את הכהנים. אע״פ
שמייבין במחלית השקל: מפני דרכי שלום. מפרס
בגמ׳: כל כהן ששוקל אינו חוטא. ואע"פ שאינו חייב
לשקול וסד״ח אס שוקל כמלח קרבן לבור קרב משל
יחיד קמ״ל דחינו מוטה לפי שהוא מוסרו לציבור
לגמרי: לעצמן. להנאתן ולח היא דמייבין לשקול חלה
שעומר ושתי הלחם לוקמין משקלי ישראל לבדן: גב׳
הא לתבוע תובעין. מן הנשים ועבדים וקטניס דדוקא
אין ממשכנין אותן: הדא דתימר. שמובעין מן הקטנים
דוקא כשהביא שתי שערות אע״ג שלא הגיע לכלל שניו:
אבל אם לא הביא שתי שערות. ולא הגיע לכלל סניו
אפילו מונעין לה: ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא
שתי שערות. ויגדיל שיגיע לכלל שניו ל״ח ס״ג ולמסכן
אין ממשכנין עד שיהיה בן כ׳. ולפ״ז ניחח הכל אף
הסוגיה דלקמן (הלכה ד׳): כיני מתניתא. כן צריך
לפרט מתני׳ דדרכי שלום היינו מפני הכבוד לפי
שעבודת הקרבנות עליהם וכי היכא דלא לימי לאכלויי
ולי נראה מפני הכבוד היינו שמחוייבים לנהוג בהס
כבוד דכתיב וקדשתו ואיסורח ליכא דכיון דתנאי ב״ד
הוח על העתיד לגבות הס מחלו להכהניס: י״ב שבטים
יתנו. זה בגימטריה שנים עשר והכהניס והלוייס בכלל:
כן משיבין חכמים לר״י. דחכמיס סובריס דלריב״ז
מותר להניח משקלי הכהניס עומר ושתי הלמס שלה
נאמר וכל מנחת כהן חלה במנחת כהן יחיד אבל לא
במנחה שים לו בשותפות עם הלבור: חטאת יחיד מתה
וכו'. כמו דמלינו שימיד מלוק מלבור שחטאת יחיד ממה
ואין מטאת לבור מתה ה״ג איכא לחלק בין מנחת יחיד
למנחת לבור: זקשיא וכו'. הש״ס לח סייס למילתיה דר׳
טוני ומקסי עליה א״כ הא דקאמר בסמוך והוא מותיב
לון שינויים הוא וכחלו קאמר אלא: שאין חטאת וכו׳.
ממני׳ היא נפ״ו דיומא: והוא משיב להן. וכי סקליס
לאו נדבת יחיד הן ולמה יביא מהן עומר ושתי הלחם:
כל דעבר בימא יתן. דהיינו כהניס ולוייס וישראלים
שכולן עברו ביס סוף: על הפקודים. היינו בין אומן
שנמנו לבדן בין אותן שנמנו עם ישראל יתנו תרומת ה׳
והח דכתיב בפרשת וחלה פקודי וכסף פקודי העדה
מנחת ככר וגו׳ דשמעינן דהכהנים ולויים לא נתנו היינו שהוא נידר
בתרומת החדנים אבל בתרומת שקלים לקרבנות לבור
סוסוו כולן: כל דעבר על פיקודייא. וכהנים ולוייס לא
עצרו במנין לפני משה הלא הוא הלך לפתמי ההליהס
ומנה אומן:
הלכה ד מתני' קני זמין וזבות. מוריס ובני יונה שזבין
חזנות מביאין ובכומייס איירי אבל בנכריס אין זבין חזנות: כל שהוא נידר ונידב
מקבלין מידן. דכתיב חים חים לרבות נכריס שנודריס נדריס ונדבות בישראל: וכן מפורש ע״י עזרא.
משנת אליהו
הלכה ג הא לתבוע כו׳ ואין ממשכנין עד שיהא בן עשרים, כך היא גירסת מרן הגאון נ״ע וכ״ה שיטת
הרוקח הגדול בסימן רל״צ וכ״ה שיטת הרע״צ. ומדברי הרמב״ס בפירושו נראה דגרי׳ כגי׳ הישנה
ועשה מתובעין וממשכנין חלוקה א׳. וא״ח להעמידה דהח מעיקרא דייק הדא דתימא בשהביא ב״ם וקחי על
מן המעשר אבל לב״ה איך רשאי להוסיף וליתן הנוגעות בארץ לעניים בתורת לקט ולפטור מן
הא דתנן אין ממשכנין אלמא ס״ל דבהביא ב״ש לתבוע הוא דמובעין אותו אבל אין ממשכנין אותו ואיך יחזור
המעשר ולכן עניים מעשרים ואוכלים. ואיכא דגרסי עניים ועשירים אוכלים. כלומר נחמיה וכי גס
סוגי׳ דגמ' לקמן הלכה ד׳ הח לתבוע כו׳ ועי' מוי״ט במתני׳ ד׳ ד״ה כל כהן כו׳ ולדברי הרב כו׳ אבל לא שנוגעות בארץ הן של עניים: דב״ש היא. דאמר הפקר לעניים הפקר ולפיכך יכול להוסיף ופטור
עשירים אוכלים זה ולכ״ה בעינן עד שיופקר אף לעשיריס: בד״ה משום קנס. דכיון דקנסוהו רבנן
והפקירו הנוגעות בארץ הרי הוא כהפקר ב״ד ופטור ממעשרות וס״מ להפקר ב״ד פוטר מן
המעסר: מתני' שלחנות. המלפניס: היו יושבים במדינה. בירושלים וי״מ בכל ערי ישראל
להחליף מחצית השקל להמביאים מטבע מדינתס: ישבו במקדש. לפי שהיה הזמן מתקרב ישבו
במקדם כדי שימסרו להביא: התחילו למשכן. לשאינם מביאים: לא נשים. דאים כתיב ולא חסה:
ולא עבדים. דהוקמו לאשה: זקטנים, אפי׳ הביא ב״ש חס הוא פחות מבן עשרים: שוב אינו פוסק. אביו מלשקול ע״י: הכהנים. אע״פ מחייבין נמחצית השקל: מפני דרכי שלום, מפרט בגמ׳: גמ׳
הא לתבוע תובעין. מן הקטנים: לא בדא. אינו בדין זה דחף אין מונעין אותו: ולמשכן אין ממשכנין עד שיהא בן כ׳. ושלם חילוקים בדבר. קטן שלא הביא ב' שערות אין מונעין אותו. הביא ב״ש
מונעין אותו שנעשה בה בר מיוצא דרבנן אבל אין ממשכנין. נעשה בן עשרים דאז נעשה בר מיובא דאורייתא כדכתיב מכן עשרים שנה ולמעלה אף ממשכנין אותו: כוני מתני'. כמו מני: מפני דרך
הכבוד. דאי טעמא דאין ממשכנין הכהנים מפני דרכי שלום ח״כ ישראלים נמי לא למשכנו דגבייהו מלינו בכ״מ שתיקנו חכמים מפני דרכי שלום ואפי׳ נכרים כדתנן להו סוף פרק המזקין אבל מפני
הכבוד מלינו שחולקים להם כבוד לכהנים יותר מישראלים חי משום וקדשתו חי משום שעבודת הקרבנות עליסס: מתני' אינו חוטא. ואע"פ שאינו מחויב לשקול וסד״א דאס שוקל נמלא קרבן לבור
קרב משל יחיד קמ״ל דאינו מוטל לפי שהוא מוסרו לגבור לגמרי: לעצמן. להנאתן ח״כ לדעתם וכלונס דס"ל דהוא דרשה גמורה ולא היה וכדמפרם בגמרא: האיך נאכלים. רס״ל שהוא קרבן יחיד
לפי שאינם רוצים ליתן אין מוסרין יפה: גב׳ כך משיבין חכמים לר״. לחכמים ס״ל כרינ״ז והשיבו לר״י לסברתו דס״ל שאינו חייב ח״כ למה קאמר דאינו מוטל הכי כמו שחלוק לבור מימיד נחטאת
דכיון שישקול וימסור לגבור נעשה קרבן לבור ובטלה דעתם: כל דעבר בימא, וכהנים ולויס נמי עברו בים וה״ק קרא כל העובר אשר עברו בי״ס על הפקודים בין שנמנו לנדס ובין שנמנו עם
ישראל כולם ימנו מרומת ה׳ והא דכתיב וכסף פקודי העדה וגו׳ והוא מספר ב״י בלא לוים ההיא בתרומת אדנים הוא דכתיב דלכ״ע אין לכהנים ולוים חלק בהס אבל החי קרא בתרומת שקלים
לקרבן איירי: כל דעבר על פקודייא. והיינו ישראלים לבדם הס שעברו על הפקודים לפני משה אבל כהנים ולויס לה עברו לפני משה אלה הוא הלך לפתמי ההליהס ומנה חומס: מתני' מקבלין