4bבאחד באדרפרק ראשוןשקלים

וּפְעָמִים  ומאיליהן הֵן בָאִין לְבַד ''הּ ( לכלי שרת ) מָה  עָבַד לָהּ רשב ''לֵ פֵתֶר לָהּ לאֹ לָכֶם וְָלָנוּ לִבְנוֹת  בֵית לֵאלהֵֹינוּ רַ '. חִזְקִיָּה אָ ''רַ סִימוֹן שָאַל  מֵעַתָּה אֵין מְקַבְלִין מֵהֶן לְאַמַת הַמַיִם  ולחומות הַעִיר וּמִגְדְלוֹתֶיהָ עַל שֵם  ( שנאמר ) וְְלָכֶם אֵין חֵלֶק וְגו ' (  אלו חייבין בקלבון תני אלו חייבין  בקלבון אחד ר ''מ אומר שני קולבנות  מתניתא דר ''מ דאמר ר ''מ אע ''פ  שאין שקלו תורה קלבנו תורה סבר  ר ''מ במי ששקלו שלם שהוא פטור  מהקלבון דאמר ) מַתְנִיתָא דְר ''מֵ  דְאָמַר רַ ''מֵ כְשֵם שֶׁשָּׁקָלוּ תּוֹרָה  כָךְ קלבנו תּוֹרָה קָסָבַר רַ ''מֵ בְנוֹתֵן  שִקְלוֹ שָלֵם שֶהוּא חַיָּיב בַקַּלְבוֹן  דְאָמַר רַבִי מֵאִיר כְמִין מַטְבֵעַ שֶל אֵש  הוֹצִיא הַקַּב ''הּ מִתַּחַת כָסָא כְבוֹדוֹ  וְְהֶרְאָהוּ לְמשֶה וְְאָמַר לוֹ זֶה יִתְּנוּ  כָזֶה יִתְּנוּ: נָתַן סֶלַע לִיטּוֹל שְקַל  חַיָּיב שְנֵי קולבונות אָ ''רַ אֶלְעָזָר  דְר ''מֵ הִיא ( דר ''מ אמר אחד  שקל שהוא נותן ואחד סלע שהוא  נוטל ) דְתַנְיָא אֵלּוּ חַיָּיבִין בַקַּלְבוֹן כו  ' קַלְבוֹן אָ ' וְְר ''מֵ אָמַר ב ' קולבנות  וּמָר רַב ד ''הּ הִיא דְאָמַר רַבִי מֵאִיר  אֶחָד שְקַל שֶהוּא נוֹתֵן וְְאֶחָד שְקַל שֶהוּא  נוֹטֵל וְְאֶחָד לּדבריּ תוֹרָה עַל דַעְתֵּיהּ  דְרַב גּ ' קולבנות אִינּוּן אֲתָא רַ ' יִרְמְיָה רַ  ' שְמוּאֵל בַר רַב יִצְחָק בְשֵם רַב שְלשָה  קולבנות אִינּוּן אָ ' שְקַל שֶהוּא נוֹתֵן  וְְאֶחָד שְקַל שֶהוּא נוֹטֵל וְְאֶחָד לְדָבָר  תּוֹרָה: הָאַחִין ) וְְהַשּוּתָּפִין שֶחַיָּיבִין  בַקַּלְבוֹן וּפְטוּרִין מִמַעְשַר בְהֵמָה בְּשֶׁחָלְקוּ  וְְחָזְרוּ וְְנִשְתַּתְפוּ שֶחַיָּיבִין בְמַעְשַר בְהֵמָה  וּפְטוּרִים  מִן הַקַּלְבוֹן בְשֶלּאֹ חָלְקוּ אֲמַר רַבִי לְעָזָר וְְהֵן שֶחָלְקוּ  גְּדָיִים כְנֶגֶד תְּיָישִים וּתְיָישִים כְנֶגֶד גְּדָיִים אֲבָל אִם חָלְקוּ  גְּדָיִים כְנֶגֶד גְּדָיִים וּתְיָישִים כְנֶגֶד תְּיָישִים הוּא  חֶלְקוֹ מִשָּעָה הָרִאשוֹנָה אָ ''רַ יוֹחָנָן אֲפִילּוּ חָלְקוּ  גְּדָיִים נֶגֶד גְּדָיִים וּתְיָישִים נֶגֶד תְּיָישִים כִלְקוּחוֹת  הֵן וּפְטוּרִין מִן הַמַעֲשֵר כְהַהוּא דִתְנֵינַן תַּמָן הַלָּקוּחַ  וְְשֶנִּיתָּן לוֹ בְמַתָּנָה פָטוּר מִמַעֲשֵר בְהֵמָה. רַ  ' חִיָּיא ( ר ' חזקיה ) אָמַר רַבִי יִרְמֵי ' בָעֵי  וְְלָמָה לִיתְּנָן אָמְרִין פְעָמִים שֶהֵן חַיָּיבִין בְזֶה וּבָזֶה  ריבב  ריבב  "ן מִן הקולבון לְגַמְרֵי דַאֲפִי ' קולבון אֶחָד  אֵינוֹ נִיתָּן. אֶלָּא מֵעַתָּה אֲפִילּוּ חָלְקוּ יַחְזְרוּ  וְְנִשְתַּתְפוּ שֶפְטוּרִין מִמַעְשַר בְהֵמָה פְטוּרִין  מִן הקולבון פִי ' יִפָּטְרוּ מִן הקולבון דְהָא  סֶלַע שְלמֹהֹ נוֹתֵן רַ ' בָא בְשֵם רַ ' אַבָא בַר הוּנָא  הִיא שְנֵי אַחִין שֶיָּרְשוּ אֶת אֲבִיהֶן הִיא שְנֵי גִיסִין  שֶיָּרְשוּ אֶת חֲמִיהֶן פִי ' הוֹאִיל וְְחָלְקוּ בְב ' בְנֵי  אָדָם שֶיָּרְשוּ מָמוֹן אָדָם אַחַר מֵעַלְמָא דְלאֹ הָוְֵי  תפוסת הַבַיִת חֲשִיבָא לְהוּ: כַמָה הוּא קולבין  מָעָה. יְרוּשַלְמִי לְהֵיכָן הקולבין הוֹלְכִין רַ '  מֵאִיר אוֹמֵר לִשְקָלִים כלּוּמר יִתְעָרְבוּ רַ '  אֶלְעָזָר אוֹמֵר לִנְדָבָה נּדבתּ קַיִץ לַמִזְבֵחַ רַ '  שִמְעוֹן שְזוּרִי אוֹמֵר רִיקּוּעֵי זָהָב צִיפוּי לְבֵית  קוֹדֶש הַקָּדָשִים בֶן עַזַּאי אוֹמֵר  שולחנין הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן בִשְכָרָן וְַי ''אָ לְהוֹצָאַת  דְרָכִים פִי ' לְאוֹתוֹ שֶהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתָם מעירן  לַמִקְדָש וּבְתוֹסֶפְתָּא אִינִי מֵבִיא דִבְרֵי יּ ''אָ כְלָל:  בקלבון  להו לבדק הבית לח מיקרי דבר מסוים: מה עבד לה רשב״ל. דערכין ומותר נסכים לדבר שאינו מסוים מיהא דמיין דקחסר רשב״ל: לבנות בית וגו'. דוקא הבנין הבית קפיד קרא אבל אכלי שרת וה״ה  שאר לרכי הבית לא קפיד קרא: מעתה, דקאמרת כיון דכתיב לבנות בית הבנין הבית קפיד קרא א״כ ה״ה לזרכי ירושלם אין מקבלין מהן כדכתיב שאין להם חלק בירושלס: מתני'. דתכן ואלו שחייבין  בקלבון משמע דאין לך מי שחייב בשקל שלא יהא חייב בקלבון חמיא כר״מ: ה״ג דר״מ אמר כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה סבר ר״מ בנותן שקלו שלם שהוא חייב בקלבון. וה״פ דרמ״ח לעולם  מייב בקלבון מן התורה אפי׳ נותן מחלית שקלו: כזה יתנו, שהוא נקי מכל סיג שהרי מהם היה והלכך כל השקלים לריכין קלבון שיהא הכסף הנקי שבהס ממלית השקל: ס״ג אחד שקל שהוא נותן  ואחד שקל שהוא נוטל. וה״פ הגזבר כריך ליקמ ממנו נוסחאות ישנות  שני קלבונות אחד בשביל השקל שהוא מחזיר לו ואחד  בשביל השקל שהוא נוטל ממנו שהיה צריך ליתן להםלמני:  דברי הכל היא. אפילו לרבנן צריך ליתן שמי קולבונות אס  נתן סלע וככול שקל קלבון אחד מפני שלא שקל שקל  האמור בתורה ואחד מהמלי שקל שמקבל מהגובר: ה״ג  על דעתיה דרב ג׳ קולבונות אינון אחד שקל שהוא נותן  וכו׳ ואחד לדבר תורה אתא ד׳ ירמיה וכו'. וס״פ לרב  אליבא דר״מ בנתן סלע ונטול שקל חייב ג׳ קולבונות חמד  לשקל שהוא נותן אילו היה נוטל מהשלחני ואחד לסקל  שהוא נוטל שאם מחליפו נותנין לו מלי שקל וקלבון וה׳  לדבר תורה שהוא צריך להוסיף על חלי שקל של תורה.  והרא״פ החליף הגרסאות והאריך בדברים ללא צורך  והגירסה שלפנינו עיקר: והן שחלקו וכו'. והוא דהוה  השותפות שלהמר חלוקת הירושה שותפו' להיפטר  ממעשר בהמה דוקא שחלקו הירושה לפי שוויה ולא לקח  כל אחד המחלה מן הבהמות שהיו בשעת מיתת אביהן  תקלין חדתין  דהשמח ליכא למימר דזהו חלקו דודחי בשעת מיתמ  ואינו אסור לר״י לקבל מהן אלא כשנותן להדיח לבד״ה ה״נ  אביהן היה מגיע לכל א׳ מלי הגדיים ומלי התייסיס  לרשב״ל: הן באין לכ״ש. ולה קחמר ר״ל דאין מקבלין אלה  והשתא קנין הוא שקונה זה מזה והבהמות שישנן בשעת  בשנכרי נותן מעצמו להדיח לבד״ה: רשב״ל פתר. כלומר  חלוקה פטורין ממעשר מטעם לקוח שהוא פטור  הוכחתו מפסטה דקרח דקאמר לה לכם ולנו משמע דקחסר  והעתידין לבוא פטורין מטוס שותפות: הוא חלקו משעה  הראשונה. ושס ירושה עליהן וכשחזרו ונשתתפו הדרא לה  פרישית בריש מכילמין לישנא דסאל: מתני' ואלו חייבין  שס תפיסת הבית כמעיקרה והבהמות שהיו בשעת חלוקה  בקלבון. כי כל אדם צריך ליתן מחצית השקל והשקל הנזכר  [אין] פטורין מטוס לקוח והעתידין לבוא חייבין דלאו  כסותפין הן: כלקוחות הן. דאין ברירה והיו מעיקרה  לקוחות והשתא שותפין: כהאי דתנינן תמן. בבכורות  פרק ט: הלקוח. או שניתן לו במתנה: ופטורין ממעשר  בהמה. איירי נשחלקו וכו׳ וכדפרישית במתני׳: ולמה לית  אנן אומדין. ארבעה דינים מלוקיס בדבר: בזה ובזה.  משנת אליהו  אמרו סיפח בכומים ולפיכך מקבלין מהן הטחות ומשמות כיון  שנתכוין לכפרה אולי ישוב אבל הנכרים אין מקבלין מהן מטאות  ומשמות לפי שאינו נדר ונדבה. ומ״ש ולפיכך מקבלין כו׳ כבר כתב  סמוי״ט דגירסתו במתני׳ ומטאות ואשמות ונדרים וכדבות מקבלין  ממחצית השקל ונתינתם אינו אלא מדת חסידות והוי החי  מחצית השקל גופיה ריבוי וכיומ להקדם ולכן פטורים  מקלנון: על ידו וע״י חבירו. דהיינו שיש להם שקל ח׳ סלס  ביחד ונותנים כן ביחד להקדם חייב בקלבון א׳ שכל א׳ היה  צריך ליתן חלי שקל ונותנים להקדש הקלנון שהיו לריכיס  להוסיף בעד החילוף: רמ״א ב׳ קלבונות. מפרט בגמרא:  הנותן סלע כו׳. פליגי אמוראי נגמרה מהן קמני לה:  דקלבונות מדין שקלים אלא ס״ל מטעם חילוף למוד ולכן פסק כחינך דס״ל לשלמניס ולס״ד. והנה לרש״י שיטה  והואיל ורוב ב״א נותנין כ״ח מחזית הסלע וקלבונו עמו כי מלטרפי נמי שנים ויהצי סלע סלס יהבי כמי קלבון שני