תַּחְתֵּיהֶן
וּפְעָמִים שֶהֵם פְטוּרִים מִזֶּה וּמִזֶּה הֵיךְ עֲבִידָא ( חלקו
את הנכסים ואח ''כ חלקו את הבהמה חייבין בזה
ובזה חלקו את הבהמה ואח ''כ חלקו את הנכסים
פטורין מזה ומזה ) חֶלְקוֹ הַנְּכָסִים וְְלאֹ חָלְקוּ
הַבְהֵמָה חַיָּיבִין בְזֶה וּבָזֶה חֶלְקוֹ הַבְהֵמָה וְְלאֹ חָלְקוּ
אֶת הַנְּכָסִים פְטוּרִים מִזֶּה וּמִזֶּה אָ ''רַ מְנָא הָדָא דְאַתְּ
אָמַר בְשֶלּאֹ הָיְתָה הַבְהֵמָה רוֹב אֲבָל אִם הָיְתָה
הַבְהֵמָה רוֹב הֵן הֵן עִיקָּר נְכָסִים רַ ' אָבִין אֲמַר רַ '
שְמִי בָעֵי מִפְנֵי שֶׁעֲשִׂיתֶן כְאָדָם אֶחָד אֵצֶל מַעְשַר
בְהֵמָה אֶת פוֹטְרוֹ מִן הַקַּלְבוֹן אָ ''לֵ לאֹ שָנְיָא הִיא
שֶהוּא נוֹתֵן סֶלַע אָ ' שְלֵימָה מֵעַתָּה אֲפִילּוּ חָלְקוּ
וְְחָזְרוּ וְְנִשְתַּתְפוּ חַיָּיבִין בְמַעְשַר בְהֵמָה וּפְטוּרִים
מִן הַקַּלְבוֹן וְְתָנֵינַן חַיָּיבִין בַקַּלְבוֹן וּפְטוּרִין מִמַעְשַר
בְהֵמָה: רַ ' בָא בְשֵם אַבָא בַר רַב הוּנָא הִיא שְנֵי
אַחִים שֶיָּרְשוּ אֶת אֲבִיהֶן הִיא שְנֵי גִיסִין שֶיָּרְשוּ אֶת
חֲמִיהֶן לְאֵיכָן הָיוּ הקלבנות נוֹפְלִין רַ ''מֵ אוֹמֵר
לִשְקָלִים רַבִי לְעָזָר אוֹמֵר לִנְדָבָה רַ ''ש שְזוּרִי אוֹמֵר
ריקוע זָהָב וְצָפוּי לְבֵית קוֹדֶש הַקָּדָשִים בֶן עַזַּאי
אוֹמֵר שולחנין הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן בִשְכָרָן וְְיֵש אוֹמְרִים
לְהוֹצָאַת דְרָכִים:
הֲלָכָה א* מַתְנֵי ' מְצָרְפִין שְקָלִים לְדַרְכּוֹנוֹת
מִפְנֵי מְשַוֵּי הַדֶרֶךְ כְשֵם שֶהָיוּ
שוֹפָרוֹת בַמִקְדָש כָךְ הָיוּ שוֹפָרוֹת בַמְדִינָה בְנֵי
הָעִיר שֶשָּלְחוּ אֶת שִקְלֵיהֶן וְְנִגְנְבוּ אוֹ שֶאָבְדוּ אִם
נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה נִשְבָעִין לַגִּזְבָרִין וְְאִם לָאו נִשְבָעִין
לִבְנֵי הָעִיר וּבְנֵי הָעִיר שוֹקְלִין תַּחְתֵּיהֶן נִמְצְאוּ אוֹ
שֶהֶחֱזִירוּם הַגַּנָּבִים אֵלּוּ וְָאֵלּוּ שְקָלִים וְְאֵין עוֹלִין לָהֶן
לַשָּנָה הַבָאָה: גְּמָ ' וְְיַעֲשוּ אוֹתָן מַרְגָּלִיּוֹת שֶמָא תֵזִיל
הַמַּרְגָּלִיּוֹת וְְנִמְצָא הַהֶקְדֵש מַפְסִיד כְּהַהִיא דִּתְנֵינַן
תַּמָן וְְכוּלָּן נִפְדִין בְכֶסֶף וּבְשָוְֶה כֶסֶף חוּץ מִשְּקָלִים
וְְאֵין פוֹדִין בְכֵלִים וְְא ''רַ שְמוּאֵל בַר רַב יִצְחָק
שֶמָא יזילו הַכֵלִים וְְנִמְצָא הַהֶקְדֵש מַפְסִיד
אוּף הָכָא נַמִי שֶמָא תֵזִיל הַמַּרְגָּלִיּוֹת
נִמְצָא הַהֶקְדֵש מַפְסִיד מַתְנִיתָא
בתקלין חֲדַתִּין אֲבָל בתקלין עַתִּיקִין לאֹ
בַדא וְְתָנֵי כֵן עַתִּיקִין בַמִקְדָש
וְְאֵין עַתִּיקִין בַמְדִינָה מַתְנֵי ' בַּשׁ ''ח
אֲבָל בְשוֹמֵר שָכָר לאֹ בַדא אָ
''רַ אַבָא וְַאֲפִילּוּ תֵּימַר בַּשׁ ''ש נִגְנְבוּ
בְלִסְטִים מְזוּיָּין אָבְדוּ כְמִי שֶטָּבְעָה סְפִינָתוֹ
בַיָּם אָ ''רַ יוּסְטִי ב ''רַ סִימוֹן אָתְיָא כמ
''ד תּוֹרְמִין עַל הַגָּבוּי וְְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת
בְרַם כמ ''ד אֵין תּוֹרְמִין לאֹ עַל הגיבוי ( ולא על
הממושכן ) וְְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת לאֹ בַדא: בְנֵי
הָעִיר שֶשָּלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם כו ': אָ ''רַ אֶלְעָזָר דְר ''ש
הִיא דְר ''ש אוֹמֵר קָדָשִים שֶהוּא חַיָּיב בְאַחֲרָיוּתָן
כנכסיו הֵן אָ ''רַ יוֹחָנָן ד ''הּ הִיא מִשּוּם שְבוּעַת תַּקָּנָה.
ע ''ד דְרַבִי יוֹחָנָן נִיחָא נִשְבָעִים לַגִּזְבָּרִים וְְאִם לָאו
נִשְבָעִים לִבְנֵי הָעִיר וּבְנֵי הָעִיר שוֹקְלִים אֲחֵרִים
שלא
ריבב
"ן מַתְנֵי אָ ' דַּרְכּוֹנוֹת. כְמוֹ דרכמוני זָהָב בְסֵפֶר עֶזְרָא: מִפְנֵי
מְשַוֵּי הַדֶרֶךְ. לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶן. יְרוּשַלְמִי וְְיַעֲשוּ
אוֹתָן מַרְגָּלִית כלּוּמר מִכָל הַשְּקָלִים יִקְנוּ מַרְגָּלִית
וְיָקֵלּוּ ממשואו ' יוֹתֵר. וּשְנֵי שֶמָא תזול הַמַּרְגָּלִית
וְְנִמְצָא הַהֶקְדֵש מַפְסִיד אֲבָל הדרכונות אֵין לָחוּש
שֶמָא יוּזְלוּ מֵהֶן הַמַּטְבְּעוֹת הַיּוֹצְאִין בִירוּשָלַיִם:
מַתְנִיתָא בתקלין חֲדַתִּין אֲבָל בתקלין עַתִּיקִין לאֹ
בַדא כלּוּמר בתקלין עַתִּיקִין מוּתָּר לִקְנוֹת מַרְגָּלִית
וְְלָא חָיְישִינַן שֶמָא תזול שֶאֵין בָאִין אֶלָּא לְחוֹמַת הַעִיר
וּמִגְדְלוֹתֶיהָ: בְנֵי הָעִיר שֶשָּלְחוּ אֶת שִקְלֵיהֶן אִם
נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מִן הַכֶסֶף שבלשכה וּנְתָנוּהוּ
בַקּוּפוֹת דְתַנְיָא בְּתוֹסֶפְתָּא פֶרֶק ב ' תּוֹרְמִין עַל
הַמַשְכוֹן וְְעַל הַגָּבוּי וְְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת נִמְצָא
שֶׁאוֹתָן הַשְּקָלִים בִרְשוּת הַקּוֹדֶש אַיְתִינְהוּ וְְנִגְנְבוּ
אוֹ נֶאֱבְדוּ נִשְבָעִין לַגִּזְבָרִין שֶׁהַהֶפְסֵד לַקּדֶֹש וְְאִם
תּאֹמַר וְְהָתְנַן בַשְּבוּעוֹת אֵין נִשְבָעִין עַל הַהֶקְדֵּשׁוֹת
דרעהו אָמַר רַחֲמָנָא וְְלאֹ הֶקְדֵש אָמְרִי ' בְפֶרֶק הַזָּהָב
אָמַר שְמוּאֵל הָכָא בְנוֹשֵא שָכָר עַסְקִינָן וְְנִשְבָעִין
לִיטּוֹל שְכָרָן אִי הָכֵי נִשְבָעִין לַגִּזְבָרִין נִשְבָעִין לִבְנֵי
הָעִיר מִבָעֵי לֵיהּ אֲמַר רָבָא נִשְבָעִין לִבְנֵי הָעִיר
בְמַעֲמַד הַגִּזְבָרִין כִי הֵיכִי דְלָא ניחשדינהו שֶלּאֹ
הִפְרִישׁוֹ שְקָלִים אִי נַמִי כִי הֵיכִי דְלָא ניקרינהו
פוֹשְעִים וְְהָא נִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ קָתָּנֵי וְְשוֹמֵר שָכָר חַיָּיב
בִגְנֵיבָה וְַאֲבֵידָה וְְהָכָא נְהִי דְלָא מְשַלְּמֵי דְשוֹמֵר
שָכָר פָטוּר לְשַלֵּם לַהֶקְדֵש דְכִי יִתֵּן אִיש אֶל רֵעֵהוּ כְתִיב
וְְלאֹ הֶקְדֵש אַגְרַיְיהוּ מִיהָא לפסוד אֲמַר רָבָא נִגְנְבוּ
בְלִסְטִים מְזוּיָּן אָבְדוּ שֶטָּבְעָה סְפִינָתוֹ בַיָּם דְהָוְֵי
אוֹנֶס וְְשוֹמֵר שָכָר פָטוּר בְאוֹנְסִין רַ ' יוֹחָנָן אָמַר הָא מַנִּי רַ '
שִמְעוֹן הִיא דְאָמַר קָדָשִים שֶחַיָּיבִין באמריותן
נִשְבָע עֲלֵיהֶן בְפֶרֶק מְרוּבָה אָמַר רַ ' שִמְעוֹן
קָדָשִים שֶחַיָּיבִין בְאַחְרַיּוּתָן חַיָּיב שֶאֵינוֹ חַיָּיב
בְאַחְרַיּוּתָן פָטוּר לְעִנְיַן תַּשְלוּמֵי כֵפֶל וּמִדְחַיָּיב
הַגַּנָּב כֵפֶל כְמָמוֹנוֹ דָמֵי. הָכִי נַמִי לְעִנְיַן שְבוּעָה.
הָתֵּינַח עַד שֶלּאֹ נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מִשֶּנִּתְרְמָה
הַתְּרוּמָה קָדָשִים שֶאֵין חַיָּיב באמריותן נִינְהוּ
דִתְנַן תּוֹרְמִין עַל הָאָבוּד וְְעַל הַגָּבוּי כו ' אָמַר רַ ' אֶלְעָזָר שְבוּעָה זוּ תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶלּאֹ יְזַלְזְלוּ בְהֶקְדֵשוֹת פִי ' שֶלּאֹ יְזַלְזְלוּ בִשְמִירָתָן נִשְבָעִין לִבְנֵי הָעִיר הוֹאִיל
גזברין
בקלבון ובמעשר בהמה: היך עבידא. כמו היכי דמי: ה״ג חלקו את הנכסים ולא חלקו את הבהמה חייבין בזה ובזה חלקו את הבהמה ולא חלקו את הנכסים פטורין בזה וכזה. וכ״ה בבכורות פ״ט.
והכי פירושו חלקו את הנכסים וחזרו ונשתתפו ולא חלקו בבהמה דגני קלבון הוו כשאר שותפין וגני בהמה הוו כתפוסת הבית: הן הן עיקר נכסיו, ואע"פ שחלקו את הנכסים ולא חלקו את הבהמה
פטורין מקלנון: רבי שמי. פריך וכי מפני שעשיתן כאדם אחד אכל מעשר בהמה הואיל ולא חלקו נאמר שיהיו פטורין מן הקלנון אע״פ שלא נתנו שקליהן מן ירושת אביהן ואע״פ שהצהמות הן עיקר
הנכסים אין לפטרן. כך למדתי ממגדל עו בשם הר״מ מקולי ודלא כהרש״פ ודבריו תמוסין: לא שנייא היא, שאני הכח שהוא נותן סלע שלימה מאותן המעות שהיו מגיעין על חלקו הלכך הכי הוא
כאילו לה חילקו: ופריך מעתה. לדבריך שעיקר הטעם
שפטורים לפי שהוא נותן הסלע השלימה ממה שהוא
מגיע על חלקו אפילו חלקו וחזרו ונשתתפו יהיו פטורין
ואכן לא מכן הכי: היא שני אחין וכו'. כלומר אין חילוק
כל שנה מכח ירושה הרי הוא כתפיסת הבית אע״ג שאינן
בירושה דאורייתא ולה שקל המותן בשבילס וים פירושים
אחרים בשמועה זו וזו הנ״ל לפוס פשטה השמעתתה:
שולחנין. סגנו השקלים במדינה כמ״ם הרמב״ס הן נטלו
אותן בשכרן: להוצאת דרכים, להביא השקלים לירוםלס:
סליק פרק ראשון
הלכה א מתני' מצרפין שקלים לדרכונות. בני
העיר שקבלו שקליהס יכולין להחליפן
לדרכונות והוא מטבע של זהב להקל מעליהם משהוי
הדרך: שופרות. מינות שפיהן לר למעלה ומרחיב והולך
כעין סופר כדי שלא יוכלו ליטול מהן כלוס והיו עומדין
בעזרה וכל אחד מביא שקלו ונותן נו: במדינה. בירושלס
ולדברי הרמב״ס נשאר ערי ישראל: ששלחו את שקליהן.
ביד שליח להוליכס ללשכה: אם נתרמה התרומה. סהיו
רגילים לתרום מהקופות לצורך הקרבנות והיו תורמין על
הגבוי ועל העתיד לגבות כדי שיהיה חלק בקרבנות אף
לאותן שעדיין לא שקלו: נשבעין. שלומים לגזבריס להואיל
ונתרמה התרומה על המעות הללו קודם שנאבדו הכי
נעשו כאילו היו ברשות הגזברים משעה שנתרמה
התרומה עליהן וכשנגנבו או אבדו ברשות הגזברים נגנבו
או אבדו הלכך נשבעים השלוחים לגזבריס ונפטרים ואע״ג
דאין נשבעין על ההקדשות בגמ׳ מתרן לה: ואם לאו.
שבשעה שאבדו עדיין לא נתרמה התרומה ברשות
הבעלים הבדו הלכך נשבעין לאנשי העיר: גב׳ ופריך
ויעשו אותן מרגליות. כלומר יקנו מרגליות בעד השקלים
ולה יצטרכו להולחת הדרכים: ומשני שמא תיזול
המרגליות. ויפסיד הסקדם: כהאי דתנינן תמן. בכורות
פ״מ: וכולן נפדין וכו'. כלו׳ וכל הנפדין כגון בכור חלס
והקדשות נפדין בכסף ובשוה כסף מון מן השקלים שהנא
לשקול מחצית השקל צריך שיתן אותו כסף נקי מטבע
מצוייר ולא שוה כסף ומני וסייר דחף מעשר שני והראיון
אינן אלא בכסף ולא סוה כסף: זאין פודין. מעשר שני
בכליס: מתניתא. דמכן שהיו סופרות במדינה דוקא
לתקלין מדמין לשקלים של שנה הבאה אבל לשקלים
תקלין חדתין
הישנים מי שלא שקל אשתקד לא היה סופרות במדינה
היך עבידא. היכי דמי: ס״ג חלקו את הבהמה ולא חלקו את
אלה צריך להביאן למקדם: ותני כן. ומניח נמי הכי:
הנכסים פטורים בזה ובזה. דכיון שמלקו בבהמה ומזכו
עתיקין במקדש. כדתנן לקמן פ״ו וגירסת הרמב״ס נראה
ומני כן עתיקין במקדם ועתיקין במדינה ולשון קושיא היה
וכי מכן הכי: מתניתין. דמכן נגנבו או שאבדו נשבעין
בבהמה נזיל לחומרה וכימה גלו הדעתייהו דלמיפלג בנכסים
ופטורין מלשלס דוקה בשומר מנס חיירי: אבל בשומר
כמי קיימי וליחייבו בקלבון קמ״ל הכי מפרם לה בבכורות (נו
שכר. אינו בדין זה אלא משלם בגניבה ואבידה ואינו נשבע:
3) חלקו את הנכסים וחזרו ונשתתפו דלגבי קלבון הו״ל
ליסטים מזויין. גנב מזויין דאונס הוא ולשמירה זו לא קבלו
כשותפין ומייבין ובנהמה דלא חלקו הו״ל עדיין שס תפוסת
עליסס: ברם כמ״ד וכו׳. אבל למ״ד אין מורמין על הגבוי
הבית על הבהמות ומייבין מזה ומזה: הדא דאמרת. דבשמלקו
אפי׳ נתרמה התרומה נשבעין לבני העיר והן סוקלין
הנכסים לחוד דחייבין בקלבון שלא היתה הבהמה סוס יותר
אחרים ממתיסס: דר״ש היא. הח דתנן להשומריס נשבעין
מהנכסים: הן הן עיקור נכסיו. ואפי׳ חלקו הנכסים ולה
אתיא כר״ם: דאר״ש. במסכת שבועות קדסיס שהמפקיד
הבהמות פטורים מקלנון דבתר רובא אזלינן: ד״ש בעי.
חייב באחריותן כדידיה דמיין ה״נ כיון דחייבין בני העיר
המתנימין פריך דקאמר לה חלקו פטורים מן הקלבון: לא
לשקול תחתיהן לחו כהקדמות נינהו הבל לחכמים אין כאן
שניא הוא. כלומר וכי לה שניא הוא דכיון דלא חלקו נותן סלע
שבועה דאין נשבעין על הקלטות: משום שבועת תקנה.
א׳ שלימה דעדיין קיימה תפוסת הבית ולח חשיב כהלואה:
מדאורייתא פטור לגמרי ורבנן הוא דתקון לה שלא יזלזלו
אפילו חלקו ונשתתפו. דנותנין נמי סלע ח׳ שלימה יהיו
בשמירת ההקדשות: ה״ג ע״ד דר״י ניחא נשבעין לגזברין
פטורין מן הקלבנון ומשני ר׳ ביבי הוא שני המין הוא שני
ואם לאו נשבעין לבני העיר משום שבועת התקנה אלא
גיסין כלומר כיון שחלקו אף שאח״כ השתתפו הוו כאמריס
לר״א נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין אחרים
לענין מיוב קלכון: רמ״א לשקלים, ר״מ לטעמיה דאמר לעיל
תחתיהן הדא היא דר״ש אלא נשבעין לגזברין
כשם ששקלו תורה כך קלבונו תורה: שולחנין. שגבו השקלים במדינה הן נוטלין אותן בשכרן:
משנת אליהו
להוצאת דרכים. להביא השקלים לירושלים וי״מ להולחות דרכים של השלמנים שהיו תחילה במדינה
הלכה א כשם שהיו שופרות במקדש כו'. עיין מ״ש בפי׳ כאן הוא לשון מרן הגאון שהיה שיטתו כן מזה
והולכים אמ״כ למקדם: הדרן עלך באחד באדר
כההיא דתנינן תמן כו׳. ול״ג ואין פודין בכלים דלא אידכר שס והכל בכלל שוה כסף דאינך אחריני ודאי נפדין
מתני' מצרפין שקלים לדרכונות. בני העיר שקבלו שקליהם יכולים להחליפן בדרכונות והוא מטבע של זהב בהס מון משקלים וגרם שמא יזילו היינו השוה כסף וה״כ שמא תזיל המרגליות כו׳: ותני כן עתיקין כו׳.
להקל מעליהם משאוי הדרך: שופרות. מינות שפיהן לר למעלה ומרחיב והולך כעין סופר כדי שלא
מתני' בשומר חנם כו׳. דברי הרמב״ם בפירושו כאן ובחיבורו פ״ג דשקלים אינם מובנים כלל. שסידר בנא שלימה
יוכלו ליטול מהם כלום והיו עומדים בעזרה וכל ח׳ מביא שקלו ונותן בו: במקדש. מקדם ממם ומדינה היינו
בכל העיירות דבירושלים לא היו לריכין להשופרות היו קבון להוליך למקדם: ששלחו את שקליהן. ביד שלימ התרומה קודם שנאבדו דאינו מחלק מס ובהלכה טו׳ סידר כל חלוקה דשומר שכר ומחלק בין נתרמה קודם לאחר
להוליכס ללשכה: אם נתרמה תרומה, מן הקופות שהיו תוכמין לצורך הקרבנות על הגבוי ועל העתיד לגבות
כדי שיהיה חלק הקרבנות אף לאותו שעדיין לא שקלו: נשבעין השלוחים לגזבר. דהואיל ונתרמה התרומה על
ההדדי ולכן פסק כתרוייסו כדרכו נכ״מ. דבסוגיין סתמא לתלמודא מוקי בשומר מנס כדאמר מתני' בש״מ לבט״ם
המעות הללו קודם שנאבדו הכי נעשו כאילו היו ברשות הגזברים משעה שנתרמה וברשותם נגנבו הלכך
נשבעים לגזברים שבועות השומרים: ואם לאו, שנטעה שאבדו עדיין לא נתרמה התרומה ברשות הנעלים
אבדו הלכך נשבעים לבני העיר ופטורים: שוקלין אחרים תחתיהן. ששקלים הראשונים ששקלו לא עלו להן:
גב׳ ויעשו אותן מרגליות, הרישה פריך המשי אין מלרפין למרגליות שהוא קל יותר: תיזיל המרגליות. וכן
וקאמר וכולן נפרין וכו׳: מתניתן, דקמני שהיו סופרות במדינה דוקא לתקלין מלמין דהיינו לשקלים של שנה
הבאה אצל למקלין עתיקין דהיינו למי שלא שקל אשתקד לא היו סופרות במדינה אלא צריך להביאן למקדם
דוקא: מתני'. דקמני נגנבו ונאנדו נשבעים השלומים ופטורים מלסלס: אבל בשומר שכר. אינו נדין זה
דש״ש אינו נפטר בשבועה אלא חייב בגניבה ואבידה: בלסטים מזויין. דהוי אונס ובאונס אפילו ש״ש פטור