6aמצרפין שקליםפרק שנישקלים

הֲלָכָה  הֲלָכָה ג* מַתְנֵי ' הַמְכַנֵּס מָעוֹת וְְאָמַר הֲרֵי אֵלּוּ  לְשִׁקְלִי בֵית שַמַאי אוֹמְרִין  מוֹתָרָן נְדָבָה וּביּתּ הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹתָרָן חוּלִּין  שֶׁאָבִיא מֵהֶן שָקְלִי שָוְִין שֶהַמוֹתָר חוּלִּין אֵלּוּ לְחַטָּאתִי  שָוְִין שֶהַמוֹתָר נְדָבָה שֶׁאָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי שָוְִין  שֶהַמוֹתָר חוּלִּין אָמַר רַבִי שִמְעוֹן מַה בֵין שְקָלִים  לְחַטָּאת אֶלָּא שֶל שְקָלִים יֵש לָהֶן קִצְבָה וְְלַחַטָּאת  אֵין לָהּ קִצְבָה רַ ' יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לִשְקָלִים אֵין  לָהֶן קִצְבָה שֶכְשֶעָלוּ יִשְרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שוֹקְלִין  דַּרְכּוֹנוֹת חָזְרוּ לִשְקוֹל סְלָעִים חָזְרוּ לִשְקוֹל טְבָעִין  בִקְּשוּ לִשְקוֹל דִינָרִין וְְלָא קּבלּוּ מֵהֶן אָ ''רַ שִמְעוֹן  אָע ''פ כֵן יָד כוּלָּן שָוְָה אֲבָל חַטָּאת זֶה מֵבִיא בְסֶלַע  וְְזֶה מֵבִיא בִשְתַּיִם וְְזֶה מֵבִיא בְשָלש: גְּמָ ' הַמְכֻנָּס  וְכו ' רַ ' יוֹסֵי בְשֵם רַ ' לְעָזָר מַה פְלִיגִין בִּמְכֻנָּס  פרוטרוט אֲבָל בְאוֹמֵר אֵלּוּ לְשִׁקְלִי כָל עַמָא מוֹדַיִי  שהמותרן נְדָבָה רַבִי חִיָּיא ( חזקיה ) וְְר ' בֵּיבָא בְשֵם  רַ ' לְעָזָר מַה פְלִיגִין בִּמְכֻנָּס פרוטרוט אֲבָל בְאוֹמֵר  אֵלּוּ לְשִׁקְלִי כ ''ע מוֹדַיִי שהמותרן חוּלִּין אָ ''רַ חִיָּיא  ( חזקיה ) מַתְנִיתָא מְסַיְּיעָא לְר ' בֵיבָי דִתְנַן אָמַר  רַ ''ש מַה בֵין שְקָלִים לְחַטָּאת אֶלָּא שֶׁהַשְּׁקָלִים יֵש  לָהֶן קִצְבָה וְְלַחַטָּאת אֵין לָהּ קִצְבָה מַה אֲנַן  קַיָּימִין אִם בְאוֹמֵר שֶׁאָבִיא מֵהֶן שָקְלִי כָל עַמָא מוֹדַיִי  שהמותרן חוּלִּין אִם בְאוֹמֵר שֶׁאָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי  כָל עַמָא מוֹדַיִי שֶהַמוֹתָר חוּלִּין אֶלָּא כַן אֲנַן קַיָּימִין  בְאוֹמֵר אֵלּוּ לְשִׁקְלִי שְקָלִים עַל יְדֵי שקצבתן מִן  הַתּוֹרָה מוֹתָרָן חוּלִּין חַטָּאת ע ''יּ שֶאֵין קצבתן מִן  הַתּוֹרָה מוֹתָרָן נְדָבָה מַה עָבַד לָהּ. רַבִי יוֹסֵי בְשֵם  רַבִי אֱלִיעֶזֶר פֵתֶר לָהּ בִּמְכֻנָּס פרוטרוט וּכְבֵית הִלֵּל  וְְהָא תָּנֵינַן מוֹתַר שְקָלִים חוּלִּין פֵתֶר לָהּ  בִּמְכֻנָּס פרוטרוט וּכְבֵית הִלֵּל וְְהָא תָּנֵינַן מוֹתַר  עֲשִירִית הָאֵיפָה חוּלִּין עוֹד הוּא פֵתֶר לָהּ בִּמְכֻנָּס  פרוטרוט וכב ''הּ ) הַמַפְרִיש שִקְלוֹ וְְסָבַר שֶהוּא  חַיָּיב וְְנִמְצָא שֶאֵינוֹ חַיָּיב לאֹ קִדֵש הַמַפְרִיש שְנַיִם  וְְסָבַר שֶהוּא חַיָּיב שְנַיִם וְְנִמְצָא שֶאֵינוֹ חַיָּיב  אֶלָּא אֶחָד אוֹתוֹ הַשֵּנִי מַה עָבֵיד לֵיהּ נִשְׁמְעֶנַּהּ מִן  הָדָא הִפְרִיש חַטָּאתוֹ וְְסָבַר שֶהוּא חַיָּיב וְְנִמְצָא  שֶאֵינוֹ חַיָּיב לאֹ קָדְשָהּ הִפְרִיש שְתַּיִם וְְסָבַר שֶהוּא  חַיָּיב שְתַּיִם וְְנִמְצָא שֶאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת אוֹתָהּ  שְנִיָּה מַה אֶת עָבַד לָהּ אֶלָּא רוֹעָה הָכִי נַמִי אֵלּוּ  לִנְדָבָה וָכָא הֵיאַךְ אוֹמֵר אַתָּה אֵלּוּ: רַבִי יוּדָא אוֹמֵר  כו ': דַּרְכּוֹנוֹת דִינָרִין חָזְרוּ לִשְקוֹל סִלְעִין כִּשְׁמוּעָן  חָזְרוּ לִשְקוֹל טְבָעִין פַלְגֵי סִלְעִין בִקְּשוּ לִשְקוֹל דִינָרִין  קְרָטִין וְְלָא קּבלּוּ עֲלֵיהֶן מִן הָדָא וְְהֱֶעמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוְתֹ  לָתֵת שְלִישִית הַשֶּקֶל בַשָּנָה לַעֲבוֹדַת בֵית אֱלהֵֹינוּ רַ  ' חִלְקִיָּה בְשֵם רַ ' אַחָא מִכָאן שֶצָּרִיךְ אָדָם  לְשָלש שִקְלוֹ גּ ' פַעֲמַיִם בַשָּנָה מִכָאן שֶאֵין מַטְרִיחִין  עַל הַצִּיבוּר יוֹתֵר מִג ''פ בַשָּנָה אָמַר רַ ' אָבִין מִכָאן  לּגּ ' סְאִין מִכָאן לְשָלש קוּפוֹת מִכָאן לּגּ ' הַפְרָשוֹת  כְתִיב זֶה יִתְּנוּ כָל הָעוֹבֵר עַל הַפְקוּדִים רַ ' יְהוּדָה  וְְרַ ' נְחֶמְיָה חַד אָמַר לְפִי שֶחָטְאוּ בְּמַחֲצִית הַיּוֹם יִתְּנוּ  מַחֲצִית הַשֶּקֶל וְְחַד אָמַר לְפִי שֶחָטְאוּ בְשֵש שָעוֹת בַיּוֹם  יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּקֶל דַעֲבַד שִיתָּא גרמסין רַ ' יְהוֹשֻעַ  בִי רַ ' נְחֶמְיָה בְשֵם רִיב ''זּ לְפִי שֶעָבְרוּ עַל עֲשֶרֶת  הַדִבְרוֹת יִהְיֶה נוֹתֵן כָל אֶחָד וְְאֶחָד עֲשָרָה גֵּרָה רַ '  בֶרֶכְיָה רַ ' לֵוְִי בְשֵם רַ ''ש בֶן לָקִיש לְפִי שֶמָכְרוּ בְכוֹרָה  שֶל רָחֵל בְעֶשְרִים כֶסֶף יִהְיֶה כאו ''אָ פוֹדֶה אֶת בְנוֹ  בְּכוֹרוֹ בְעֶשְרִים כֶסֶף רַ ' פִנְחָס בְשֵם רַ ' לֵוְִי לְפִי  שֶמָכְרוּ בְכוֹרָה שֶל רָחֵל בְעֶשְרִים כֶסֶף וְְנָפַל לְכָל אֶחָד  וְְאֶחָד מֵהֶם טָבְעָה לְפִיכָךְ יִהְיֶה כאו ''אָ נוֹתֵן שִקְלוֹ  טָבְעָה:  ריבב  "ן מַתְנֵי 'הַמְכַנֵּס מָעוֹת. בִפְרוֹטְרוֹט מוֹתָרָן  נְדָבָה לְקֵיץ הַמִזְבֵחַ. אִם אָמַר שֶׁאָבִיא מֵהֶן  שָקְלִי לאֹ הִקְדִיש אֶלָּא מַה שֶּצָּרִיךְ לְשָׁקְלוֹ.  יְרוּשָׁלַ ' לְטַעַם דבֹ ''הּ הַמַפְרִיש שִקְלוֹ  סְבוּר שֶהוּא חַיָּיב וְְנִמְצָא שֶאֵינוֹ חַיָּיב לאֹ  קִידֵש הַמַפְרִיש שְנַיִם סְבוּר שֶהוּא חַיָּיב  שְנַיִם וְְנִמְצָא שֶאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אֶחָד אוֹתוֹ  הַשֵּנִי מַה אֶת עֲבַד לֵיהּ נישמעיניה מִן הָדָא  הַמַפְרִיש חַטָּאתוֹ כְסָבוּר שֶהוּא חַיָּיב וְְנִמְצָא  שֶאֵינוֹ חַיָּיב. ) מִיכָן מוֹכִיחַ שֶאִם פָסַק לִיתֵּן  צְדָקָה כְסָבוּר שֶלּאֹ נָתַן וְְנִמְצָא שֶנָּתַן אֲפִי  ' אִם נֶתֶק לְיַד הַגַּבַּאי יָכוֹל ליקחם וְְה ''הּ  אִם סְבוּר שֶנָּדַר ב ' זוּזִין וְהִפְרִישָׁן וְְאָמְרוּ  לוֹ שֶלּאֹ נֶדֶר אֶלָּא אתד יָכוֹל ליקחם מִיָּד  הַגַּבַּאי: מַה בֵין שְקָלִים לְחַטָּאת. דבשקלים  אָמְרוּ בֵית הִלֵּל מוֹתָרָן חוּלִּין וּבְחַטָּאת מוֹדוּ  דמותרן נְדָבָה שְקָלִים שֶלָּהֶם קִצְבָה וְְלאֹ  הִקְדִיש אֶלָּא מַה שֶּצָּרִיךְ לְשָׁקְלוֹ אֲבָל חַטָּאת  אֵין לָהּ קִצְבָה בְדָמֶיהָ וְְדַעְתּוֹ הָיָה בִבְהֵמָה  שְמֵינָה אֲפִי ' אִם הָיוּ לוֹ הּ ' בְהֵמוֹת  הַכלֹ הִקְדִיש: אַף לִשְקָלִים אֵין לָהֶם קִצְבָה  כִּדְמְפָרַשׁ: מִשֶּעָלוּ בְנֵי יִשְרָאֵל מִן הַגּוֹלָה.  מַהֲדַר לְפָרֵש שֶׁהַשְּׁקָלִים אֵין לָהֶם קִצְבָה  שֶכְשֶעָלוּ שִקְלוֹ דַּרְכּוֹנוֹת לְפִי שֶהָעָם מוּעָט  לאֹ הָיָה דִי חֲצִי שְקַל לִיקַּח מֵהֶן תְּמִידִין  וְְכָל דְבָרִים הַבָאִים מִתְּרוּמַת הַלִּשְכָה עַל  כֵן שִקְלוֹ דַּרְכּוֹנוֹת חָזְרוּ לְאַחַר שֶנִּתְרַבָה  הָעָם וְְשַקְלֵי סֶלַע וְְעוֹד חָזְרוּ אַחֵר שֶהָעָם  רַב יוֹתֵר שִקְלוֹ טְבָעִים וּמְפָרֵש בִּירוּשַׁלְמִי  פַלְגֵי סִלְעָא  בִקְּשוּ לִשְקוֹל דִינָרִין לְאַחַר שֶהָעָם רַב מְאדֹ  וְְלאֹ קַבְּלִי מֵהֶן מִשּוּם דִכְתִיב וְְהֱֶעמַדְנוּ  עָלֵינוּ מִצְוְָה לָתֵת שְלִישִית הַשֶּקֶל רַ ' חִלְקִיָּה  בְשֵם רַ ' אַחָא מִכָאן שֶאָדָם צָרִיךְ לְשָלש  שִקְלוֹ גּ ' פַעֲמַיִם בַשָּנָה שֶאֵין מַטְרִיחִין  עַל הַצִּבוּר יוֹתֵר מִשָּלש פְעָמִים בַשָּנָה  מדהביאו תְּחִלָּה דַּרְכּוֹנוֹת יָכוֹל לְהַקְדִיש  כְבַתְּחִלָּה וְְנִמְצָא שֶהַכלֹ הִקְדִיש אַעַפִ ''כ יָד  כוּלָּן שָוְֶה וְְלאֹ הִקְדִיש יוֹתֵר מִשְּאָר הָעָם:  הלכה  הלכה ג מתני' המכנס מעות. כונס מעט מעט פרוטה אמר פרוטה לשקלו ואמר כשהתחיל לכנס הרי אלו לסקלי וכשבא לחשוב מה שכנס מלח שהותירו על שקלו: מותרן נדבה. יפלו לסופרות  שבמקדש שעומדין להקריב בדמיהן עולת קין למזבח וב״ש לטעמייהו דסברי הקדם בטעות שמיה הקדם: מותרן חולין. שלא נתכוין זה אלא עד כדי שקלו: שוין שהמותר חולין. להוי  כאומר בפירוש אם הכנים יותר משקל הביא מהן שקל והמותר יהיה מולין: אלו לחטאתי. הס כנס מעות ואמר הכי חלו לחטאתי מולו ב״ה שהמותר נדבה: מה בין שקלים לחטאת. מ״ש שקליס הס  אמר על ידו מליאה מעות הרי אלו לשקלי שמותרן חולין ומ״ס מטאת דמותרן נדבה: שקלים יש להן קצבה, דכתיב העשיר לא ירצה והדל לא ימעיט ובודאי לא היתה כוונתו אלה לשקל הבל מטאת אין  קלבה אם ירלה יביא בדמים מרוצים ונתפסו הדמים  אפילו הן מרובין ומותרן נדבה: דרכונות. מטבע של זהב  ממדי וסויה סלע ומחלה שאז היו לריכין הרבה לעבודת  הבית ושקלו הכנה: חזרו לשקול סלעים. כמשמעו סלע  שלס: טבעין. מלי סלע: דינרין. רביעית סלע: ולא קבלו  מהן. דרשאין להוסיף על שקל דאורייתא כפי הצורך ולה  לפחות ממנו: אעפ״כ יד כולם שוה. עני ועשיר שוקלין  בשוה כפי אשר קבלו עליהן לשקול אבל מטאת לעולם  אינו מוס שזה מביא בסלע וזה בשתיס חזה נשלם:  גמ׳ מה פליגין. כי פליגי: במכנס פרוטרוט. פרוטה  פרוטה וכדפרישית במתני׳: אבל. אם נטל ידו מליאה  מעות והמר הלו לסקלי ויש בו מותר ד״ס מודיס  שהמותר נדבה: מה בין וכו׳. וקס״ד דר״ס לכ״ע קחמר  למלתיס: מה אנן קיימין. רבי שמעון אסי קאי דקאמר  מה בין וכו׳: מה עביד וכו'. כלומר וכ״י במאי מוקים  מתנימין: פתר לה. למתני' דר״ם המכנס פרוטרוט  אליבא דב״ה קאי מ״ט קהמר מותרן מולין: ופריך והא  תנינן בסוף פרקין מותר שקלים חולין. וקס״ד דמתניתין  אתיא ככ״ע: נשמעינה מן הדא. כמו מא שמע: ה״ג  אותה השניה רועה. עד שיסתחב ויפלו דמיה לנדבה:  ה״נ אלו לנדבה. יפלו המותר מהן: היאך אתה אומר  אלו. סתמא דש״ס פריך איך קחמרת דהשני לנדבה לא  יהא אלא כנוכל הרבה מעות ואמר הרי חלו לשקלי דתנן  לב״ה מומרן מולין ולר׳ ביבי אפילו לב״ם מומרן מולין  כ״ם הכח שאמר בטעות הרי אלו לשקלי שמותרן מולין:  כשמוען. כמשמען סלעיס: קרטין. רביעית סלע: מן  הדא. הא דאמרינן שבימי עזרא שקלו דרכון שלס שמעינן  מסך קרא: ג׳ פעמים בשנה. ודרכון הוא סלע ומלי שהן  סלסה שקליס: מכאן שאין מטריחין. נדבות על הלבור  יותר מג׳ פעמים בשנה: מכאן לג׳ סאין וכו׳. דמכן בפרק  ג׳ בג׳ קופות של ג׳ סאין היו תורמין את הלשכה ג׳  פעמים בשנה ילפינן מדאמר עזרא לשלם השקל ג״פ  מתני' המכנס. כונס מעט מעט מעות ובשעה שהתחיל  רשב״ל נסנס: לפי שחטאו. בעגל נמחלית היוס: וחרנה אמר.  לכנס אמר הרי חלו לשקלי וכשנה לחשוב מה שכנם מלח  ואידך אמר: גרמסין. שס מטבע שהיתה בימי משה:  שהותירו על שקלו: מותרן נדבה. יפלו לסופרות שבמקדם  שעברו על י׳ הדברות. כשמטאו בעגל: בעשרים כסף.  שעומדין להקריב בדמיהן עולת קין למזבח דסברי הקדם  היינו דינרין דסלע ד׳ דינרין ופדיון בכור חמש סלעים:  בטעות סמיה הקדם: מותרן חולין. שלא נתכוין זה אלה  טבע. הן שני דיגרין מלי הסלע דבנימין לא היה עמהן:  כדי שקלו: שוין שמותר חולין. דהוה כאילו אמר בפירוש  משנת אליהו  אם חכנים יותר משקל שיקח מהן לשקלו והמותר יהה  במתני׳ ולהכי מוקי כר״ט דכנכסיו דמי ושייכא שבועה דנאנסו  מולין: גמ׳ מה פליגין. כי פליגי: במכנס פרוטרוט.  בכדי שיפטרו לשלם בגניבה ואבידה בדינא דש״ש ופריך המינה כו׳  כדפריטים במתני׳ הוא דס״ל לב״ה דמותכן מולין להוה  אבל נתרמה כו׳ ולא שייכא השבועה בכה״ג דנתרמה וע״ז משני  בטעות: אבל באומר אלו לשקלי. הס נטל ידו מלאה  במסקנה אלא אכ״א כו׳ ר״ל דבש״ם עסקינן ולא במעמד גזברין  מעות ואמר חלו לסקלי וים בו מותר מודה ב״ה דמומר  נדבה שאין כאן טעות דהח ידע כמה הן ח״כ נתכוין לכולן  שיהו לשקלים אלא שאין רשאי להרבות למחצית השקל לכך  המותר נדבה: דמותרן חולין. הואיל ואין כאן טעות שיוכל  מולין שפיר קאמר ר״ש מה בין אלא לר״י מה בין דקאמר  ר״ם הח בשקלים נמי מותרן נדבה: כב״ה. וטעמא דב״ה  הרמב״ס שפירשתי במתני׳ שבכל זמן נתנו מלי המטבע שהי׳  מפרס ר״ם: מותרן חולין. וקס״ד דמתני׳ חמיא ככ״ע  ובחומר חלו: נמצא שאינו חייב לא קדיש. כיון דפס שקל  המטבע חלה שרלו להקל לעלמס וליתן חלי המטבע דטבעין כמו  אינו מלה כלל פשיטה לן דלה קדשי כי קמבעיה לן היכה  דהפרים שנים ונמלא שאינו חייב אלא ח׳ כיון דע״כ שס  שקל חלה על אחת מהן: מתני' שקלים יש להם קצבה.  דכתיב העשיר לא ירצה וגו' אמרי' דודאי לא היתה כוונתו  אלא עד כדי שקלו אבל מטאת אין קלבה חס כזה יביא  בדמים מרוצים ונתפסו הדמים אפי׳ הן מרובין ומומרן  כדבה: דרכונות. בימי מלכות מדי היה להם מטבע זה  והוח של זהב ולפי שאז היו צריכים הרבה לעבודת הבית  ולפיכך שקלו מטבעות גדולות: חזרו לשקול סלעים.  סלעים ושקלו למחלית השקל חלי סלע: לשקול טבעון.