נִלְמוֹד
תַּמָן תָּנֵינַן רַמ ''אָ בְאֶחָד בֶאֱלוּל רַ ''הּ לְמַעְשַר
בְהֵמָה רַ ' אֶלְעָזָר וְְר ''ש אוֹמְרִים בְאֶחָד בְתִשְרֵי בֶן
עַזַּאי אוֹמֵר האלוליים ( הם ) מִתְעַשְּרִין בִפְנֵי עַצְמָן
אָ ''רַ חוּנָה טַעְמָא דְר ''מֵ עַד כָאן הֵן מתמצות לֵילֵד
מִן הַיְשָׁנוֹת מִכָאן וְְאֵילָךְ הֵן מַתְחִילוֹת לֵילֵד מִן
הַחֲדָשׁוֹת רַ ' יוֹסֵה בַר רַ ' בּוּן בְשֵם רַב חוּנָה טַעְמָא
דְר ''אָ וְְר ''ש לָבְשוּ כָרִים הַצּאֹן אֵלּוּ הַבְּכִירוֹת ועמקי
' יַעַטְפוּ בָר אֵלּוּ האפילות יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִירוּ אֵלּוּ
וְְאֵלּוּ נִכְנָסִים לַדִיר לְהִתְעַשֵּר אֲמַר בֶן עַזַּאי הוֹאִיל
וְָאֵלוּ אוֹמְרִים כָךְ וְָאֵלוּ אוֹמְרִים כָךְ יְהוּ האלוליים
מִתְעַשְּרִין בִפְנֵי עַצְמָן הָא כֵיצַד נוֹלַד לוֹ בָהּ ' בְאָב
וְְה ' בֶאֱלוּל וְְה ' בְתִשְרֵי אֵין מִצְטָרְפִין נוֹלַד לוֹ בָהּ
בְתִשְרֵי וְְה ' בְאָב הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּבֶן עַזַּאי מַכְרִיעַ
עַל דִבְרֵי תַּלְמִידָיו אֲתָא רַ ' יִרְמְיָה וְְר ' מְיָישָא בְשֵם
רַ ' שְמוּאֵל בַר רַ ' יִצְחָק שֶכֵן נֶחְלְקוּ עָלֶיהָ אָבוֹת
הָעוֹלָם וּמַאן נִינְהוּ אָבוֹת עוֹלָם תָּנָא רַ ' יוֹנָה קוֹמִי רַ
' יִרְמְיָה רַ ' יִשְמָעֵאל וְְר ''ע זאֹת אוֹמֶרֶת בֶן עַזַּאי
חָבֵר וְְתַלְמִיד הָיָה דְר ''ע אֵין תֵּימַר רַבֵיהּ אִית בַר נַש
אָמַר לְרַבֵיהּ הוֹאִיל וְְאֵלּוּ אָמְרוּ כָךְ וְְאֵלּוּ אָמְרוּ כָךְ
רַבִי אֲבוּן בְשֵם רַ ' שְמוּאֵל בַר רַב יִצְחָק שְמַע לָהּ
מִן הָדָא אָ ''לֵ בֶן עַזַּאי עַל הַחֲלוּקִין אָנוּ מִצְטַעֲרִין
אֶלָּא שֶבָאת לַחֲלוֹק עָלֵינוּ אֶת השווין זאֹת אוֹמֶרֶת
בֶן עַזַּאי חָבֵר וְְתַלְמִיד הֲוְָה לְר ''ע אֵין תֵּימַר רַבֵיהּ
אִית בַר נַש אָמַר לְרַבֵיהּ אֶלָּא שֶבָאת לַחֲלוֹק עָלֵינוּ אֶת
השווין: תַּמָן תָּנֵינַן כָל הַנּוֹלָדִין מֵאֶחָד בְתִשְרֵי
עַד כ ''ט בֶאֱלוּל הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין חֲמִשָּה לִפְנֵי ראֹש
הַשָּנָה וְְה ' לְאַחַר ראֹש הַשָּנָה אֵין מִצְטָרְפִין הּ ' לִפְנֵי
הַגּוֹרֶן וְְה ' לְאַחַר הַגּוֹרֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין אָמַר רַבִי
יוֹסֵה הָדָא אוֹמֶרֶת מַעְשַר בְהֵמָה לָא עָשוּ אוֹתָהּ
לָא כחנט וְְלאֹ כִּשְׁלִישׁ אֵין תֵּימַר כחנט לִיתְנֵי כָל
הַמְעוּבָרִים מֵאֶחָד בְתִשְרֵי עַד עֶשְרִים וְְתִשְעָה
בֶאֱלוּל אֵין תֵּימַר כִּשְׁלִישׁ לִיתְנֵי כָל הַנּוֹלָדִים עַד
עֶשְרִים וּשְנַיִם בֶאֱלוּל רַבִי שַמַאי בְשֵם רַבִי בֵיבָי
בְרַבִי חִיָּיא כִּשְׁלִישׁ עָשוּ אוֹתָהּ כְרַבִי שִמְעוֹן דְאָמַר
רַ ''ש מְחוּסַּר זְמַן נִכְנָס לַדִיר לְהִתְעַשֵּר קָם רַבִי
מְנָא עִם רַבִי שַמַאי אָ ''לֵ אַתְּ אַמְרָת חֲדָא מִילְּתָא
תַּמָן תָּנֵינַן בֶן עַזַּאי אוֹמֵר האלוליים מִתְעַשְּרִין
לְעַצְמָן לאֹ אֲפִי ' נוֹלַד עַד עֶשְרִים וְְתִשְעָה בֶאֱלוּל
אִית לָךְ מֵימַר בֶן עַזַּאי כְרַבִי שִמְעוֹן וְְלָא כְרַבָנַן
כַמָה דְאַתְּ אָמַר עַל דְרַבָנַן מַנִּיחָן לַשָּנָה הַבָאָה וְְהֵן
מִתְעַשְּרִין עַם בְנֵי שְנָתָן כֵן אַתְּ אָמַר עַל דְבֶן עַזַּאי
מַנִּיחָן לַגּוֹרֶן הַבָא וְְהֵן מִתְעַשְּרִין עַם בְנֵי אלולים
אָמַר רַבִי חִיָּיא ( חונה ) זאֹת אוֹמֶרֶת יָמִים
שֶהַבְכוֹר מְחוּסַּר זְמַן בָהֶן עוֹלִין לוֹ לְתוֹךְ שְנָתוֹ אָמַר
רַבִי מָנָא אָמַר רַ ' יוֹנָה אַבָא שָמַע לָהּ מִן הָדָא כָל
הַבְכוֹר אֲשֶר יִוָּלֵד וְגו ' הַזָּכָר תַּקְדִיש הָא כֵיצַד
מִשְּעַת לֵידָתוֹ אֶת מוֹנֶה לוֹ שָנָה:
הֲלָכָה ב* מַתְנֵי ' בְשָלש קוּפוֹת שֶל שָלש שָלש
סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְכָה
וְְכָתוּב עֲלֵיהֶן אֶל ''ף בֵי ''ת גימ ''לֵ רַבִי יִשְמָעֵאל
אוֹמֵר יְוְָנִית כָתוּב עֲלֵיהֶן אלפ ''אָ בֵית ''אָ גְּמָ ''אָ אֵין
הַתּוֹרֵם נִכְנָס לאֹ בְּפַרְגּוֹד חָפוּת וְְלאֹ בְמִנְעָל וְְלאֹ
בְסַנְדָל וְְלאֹ בַתְּפִילִּין וְְלאֹ בְקָּמֵיע שֶמָא יֵעָנִי וְַיּאֹמְרוּ
מֵעָוֹן הַלִּשְכָה הֶעָנִי אוֹ שֶמָא יַעֲשִיר וְַיּאֹמְרוּ מִתְּרוּמַת
הַלִּשְכָה הֱֶעשִיר שֶאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְרִיּוֹת
כְדֶרֶךְ שֶהוּא צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָקוֹם שֶנֶּאֱמַר
וְִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה ' וּמִיִּשְרָאֵל וְְאוֹמֵר וּמָצָא חֵן
וְשֵׂכֶל טוֹב בְעֵינֵי אֱלהִֹים וְְאָדָם: גְּמָ ' תַּמָן תָּנֵינַן
מְפַנִּין אֲפִילּוּ ד ' וְְחָמֵש קוּפוֹת רַ ' זְעֵירָא שָאַל אֶת
רַבִי יאֹשִיָּה כַמָה הוּא שִיעוּרָן שֶל. קוּפוֹת אֲמַר לֵיהּ
להם זמן בפרק השואל: מתני' וכתוב עליהן
אל"ף בי"ת גימ״ל, מפרט ביומה בסוף הוליחו לו
אמר ר׳ יוסי למה כתב עליהן חב״ג לידע איזה
נתרמה ראשון שמזוה בראשון לקנות ממנה תמידין
ומוספין ובתוספתח נמי מניח מפני שמתחילין
ומוליאין מן הראשונה: אלפא ביתא גמ״א. לסון יונית
לפי שלאחר שמלך אלכסנדרוס מלך יון על ירושלים
הכירו ישראל בלשון יונית וכתבו באותו הלשון שלא
יטעו בקופות איזו ראשונה *) ואין מסתפקיס מן
הראשונה קודם השניה ולא שניה קודס שלישית:
תקלין חדתין
שגם על מעשר בהמה עוברים על ב״ת כדדרשינן בר״ה (ה ב)
נחמיה דקס״ד דב״ע להכריע בין ר״מ ור״ם נא מדקאמר
הואיל והלו חומרים הואיל והלו חומרים לכך מתמה וכי אפשר
לומר שבה להכריע ביניהם והלה הם היו תלמידיו ודאי הוי מלי
למיקם אטעמייהו והוה ליה למקבע הלכה כמאן דמסתבר
טעמיה ולח להכריע. וכה״ג פריך בבבלי שלהי בכורות ומשני
משום שנחלקו בזה אבות העולם ולא הוי מלי למיקם אטעמייהו
ועל דבריהם של ר״י ור״ע המר הואיל והלו חומרים כך ואלו
חומריס כך: דאמר לרביה הואיל ואלו אומרים כך. ולא אמר
הספרים שיבושא הוא דעל. דההכרח הוא מב״ע לרבנן: זאת
אומרת וכו׳ עולין לו תוך שנתו גרסינן. מדאמר הכח לרבנן עם
בני שנתן ולב״ע עם החלולים של שנה הבאה משמע כיון שכשלס
מהח
מפרש דעובר על כל מאמר היינו לפי שהוא משהה טבלו דמיד בפרקי לידה חייב לעשר ואע״ג דקודם הגורן מותר למכור ולסחוט כדתנן בבכורות פרק במרח מ״מ משהגיע הגורן ויש לו הרבה
בהמות ה״ל כטבל מדרבנן א״כ בלשון קושיא קאמר וכי המשהם טבל זה עובר והראשון נראה: תמן תנינן. בבכורות פרק מעשר בהמה: ה״ג ר״ח וכ״ש אומרים נחמד בתשרי בן עזאי וכו׳:
האלוליים. אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני תשרי ולא עם בני אב וטעמיה מפרש בסמוך: עד כאן. עד אלול נמשך שהאחרונות יולדות מן אותן שנתעברו קודם ניסן דבהמה דקה עיבורה
ממשה חדשים: מכאן ואילך. לאחר אלול הן מאומן שנתעצרו לאחר ניסן והוה להו חדשות: לבשו כרים הצאן. מקרה הוא בספר תהלים לנשו כרים הלחן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו וה״ק
לנשו כרים הלחן מתלבשות הכבשים שמתעצרות: אלו
הבכירות. שמתעצרות מיד: ועמקים יעטפו בר. וחיכה
נמי לאן שמתעצרות בזמן שעמקיס יעטפו נר והזריעה
ניכרת יפה יפה והיינו בניסן ואע״ג דגס בחדר ניכר
הזריעה מ״מ באפלייתה אין הזריעה ניכרת יפה אלא
בניסן: אלו ואלו נכנסין לדיר להתעשר. דמפרס
יתרועעו לסון רעים וישירו כאילו כתיב יעשירו וקאמר
דנעשו ריעים ויעשירו אלו עם אלו: הואיל ואלו אומרין
כך וכו׳. רמ״ח נחמד באלול ור״ח וכ״ש חומרים נחמד
בתשרי ואין אנו יודעים הלכה כמאן הלכך יהו החלולים
וכו׳: ה״ג הח כילד נולדו לו ממשה באב וה׳ באלול חו ה׳
באלול וה׳ בתשרי אין מלטרפין: ס״ג נולדו לו ה׳ בתשרי
וה׳ באב מצטרפין, וה״פ ה׳ באב שלאחר תשרי מצטרפין
ואף על גב דמפסקי גרנות שתקנו חכמים: ופריך ובן
לכך תקנו שיעשר סמוך לרגל ויביא לירושלים בעלותו לרגל:
עזאי מכריע על דברי תלמידיו. שהרי ר״מ ור״ם היו
ר״ה. דמותן שיולדו קודם לכן אין נכנסין לדיר להתעשר עס
לאמר בן עזאי: שכן נחלקו עליה אבות העולם. מנליס
אותן שיולדו מכאן ואילך מטוס דהוס מלם ויסן: האלולים.
הראשונים: ד״י ור״ע, ועליהם אמר בן עזאי הואיל והלו
אותן שנולדו באלול אין מתעשרין לח עם בני מטרי ולא עם בני
וכו׳ ומכריע דבריהס: זאת אומרת. מבן עזאי תלמיד
אב כדמפרש טעמא לקמן: ע״כ מתמצות. עד אלול נמשך
חבר היה לר״ע: אין תימר שר״ע היה רבו של בן עזאי
שיולדות האחרונות מהמעוברות קודם ניסן דעיבורה של בהמה
נון וכי אדם אומר על דברי רבו הואיל ואלו כו׳. ומכריע
דקה ה׳ חדשים: אלו הבכורות. שמתעצרות בחדר: אלו
דבריו: שמע לה מן הדא. שתלמיד מבר היה לר״ע: אמר
האפלות. דדרים יעטפו מלסון העטופים ללבן דהיינו החפלות
לו בן עזאי וכו׳. מתני' בב״צ פרק מי שמת: אלא
שמעטיפות ומתאחרות מלקבל זכר עד ניסן: אלו ואלו כו׳.
שבאת. ולא קאמר שנה: תמן תנינן. בבכורות פרק
דרים יתרועעו לסון רעים וישירו לשון מעשר כמו יעשירו
מעשר בהמה: כל הנולדים באחד בתשרי. אמאן לר״מ
80 201 /9/06 רעים לכנוס לדיר יחד להתעשר: הואיל ואלו, ר״מ
וכ״ש דחמרו באחד בתשרי כ״ה למעשר בהמה:
אומר בא' באלול וכ״א וכ״ם אומרים נא׳ בתשרי: אין
מצטרפין. לכנסן לדיר חמד: לפני הגורן. מחלו שלם
אוצר החכמה מצטרפין. האלולין לא עם הנולדים באב דלגבייהו הן מדם ולא
גרנות שאין הגורן מפסיק: לא כחנט. לח כאילנות
עם ה׳ שנתשרי דלגבייסו סן ישן: ה׳ בתשרי וה׳ באב. כלומר
דאזלינן בהו לענין מעשר בתר מנטה כל שחנטו פירותיו
כאב שאמר תשרי מצטרפין אע״פ שים גרנות בינתים ובבצלי פס
קודס ט״ו שנט מתעשר לשנה שעברה: ולא כשליש.
פריך פשיטה ומשני מ״ד כי היכי דמפסקי שנים ה״נ מפסקי
כתנוחה וזיתים דאזלינן כהו נתכ שלים והיינו כשעת
גרנות קמ״ל כלתקן וכו׳: ב״ע מכריע על דברי תלמידיו אתא.
גמרן למשהביאו שלים ראוין לאכילה ע״י הלמק: אין
תימר כחנט. דאזלינן כהו נתכ מנטה ה״ל למתני כל
המעוברין מכ"ט באלול ואילך הן החדשות: אין תימר
כשליש. א״כ אף במעשר בהמה אזלינן בתר גמרן שהן
כחוין לסקרנה: ניתני כל הנולדים עד כ״ב בו. דהיינו
הנולדים שבעה ימים קודם ר״ה אצל הנולדים המ״כ
אינן ראוין להקרבה בשנה זו דהה כתיב מיוס השמיני
והלאה ממנו לי: כשליש עשו אותו. ולקטיה לך ליתני עד
כ״כ בו מתניתין ר״ם היה דסובר מחוסר זמן דהיינו
הואיל ורבי אומר כך: שמע לה מן הדא. שב״ע היה תלמיד
קודס שבעה נכנס לדיר להתעשר: את אמר הדא
וחבר לר״ע: שבאת. ולא הזכיר לסון רבי: מאחד בתשרי. אמאן
מילתא. דמתניתין כ״ס היא: האלוליים מתעשרות בפני
לר״ח וכ״ש דאמרי נחמד בתשרי כ״ה למעשר בהמה: לא
עצמן. מאי לחו הנולדים עד כ״ט בחלול מיקרי חלולייס
כחנט. כפירות האילן דאזלינן בתר מנטה לזמן מעשר שלהס
וכי אפשר לך לומר דבן עזאי סובר כר״ש ולה כרבנן
שחומס שחנטו קודס ט״ו בשבט מתעשר לשעבר: לא כשליש.
דפליגי על ר״ם וסברי דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר אלה
תבואה וזיתים אזלינן בתר גידולס עד כשלים: ליתני כל
ודאי הכל חזיל בתר לידה חה גמרו כמו מנוחה ואע״ג
המעוברין. דעיבור בבהמה כמנט באילן וליתני כל המעוברין
שאינן ראויין להקרבה: כמה דאת אמר וכו'. וכמו
מאחד בתשרי לאפוקי המעוברין קולס: עד כ״ב באלול. דראוי
דחמרת לרבנן דאותן שנולדו מכ״ב חלול עד ר״ה הן
להקרבה עד ר״ה שיהיה מ׳ ימים עם יוס כ״ב שנולד נו והוי
מתעשרין לאחר כ״ה עם אותן שנולדו קודס כ״ה ה״נ
כשלים במבואה חזיתי׳ שהוא גמרן למעשר ואלו שנולדו בכ״צ בו
לכן עזאי דסובר דחלוליים מתעשרות בפני עצמן מ״מ
הוא שימעשרו עם אותן שנולדו מח׳ בתשרי משא״כ אשר יולד
גורקן לא הוס עד פסח הבא כיון דלדידיה מספקה ליה
אמר כ״ב שאינו ראוי להקרבה עד כ״ה יתעשר לשנה הבאה:
דלמא מתחיל מחלול ואין להם גורן עד פסח מיהו חז
ר״ש כדעתיה. דס"ל דגס שאינו ראוי להקרבה דהיינו בכה״ג
מתעשרין עם החלולייס: זאת אומרת. מדמלרפיון לרבנן
דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר והוי כשלים עד כ״ט נו: עד
כל הנולדים בתוך השנה שעברו אע״ג דנולדיס בסוף
כ"ט באלול אית לך כו. דב״ע סתמה המר החלוליס דמשמע
השנה והס מחוסרי זמן שמעינן דחף בבכור מתחילין
דכל המודם וכאן לא מלי לתרולי הכי דר״ם לשיטתיה אזיל
שנתו מיוס הולדו וימים שהוא מחוסר זמן בהן מלרפיכן
כדקאמר ר״ם כדעתיה ול״ג ולה כרבנן דעיקר הפירכא משוס
לשנה: כל הבכור אשר יולד. תקדים לס׳ אלהיך: הא
דלחו לשיטותיה לה מסתבר לחוקמיה כר״ם כדאמר לר״ש גופיה
כיצד. שיקדים בכור הלח ממעי חמו הוא קדוש חלה
כדעתיה אבל לא משום שלא יסבור כרבי', שמלינו חוקיממה
ללמד מכי יולד מתחיל למנות קדושתו דשנתו מתחיל
כימידאה: ס״ג אלא כמה דאת אמר כו' כן את אמר על דרבנן
מיוס םכולל:
כד'. כלומר כמו לב״ע לריך אתה לפרם דאותן שנולדו מנכ״צ עד
הלכה ב מתני' תורמין את הלשכה. נוטלין
כ״ט מתעשרים לשנה הבאה עם בני שנתן ה״נ לרבנן. ומנה לה
הממון מתוך הקופות הגדולו' שתרמו
עסיק לפרושי הני מחוסרי זמן דמילתא דפשיטא הוא. וגירסת
בהן בר״ח ניסן והן היו כל אחת של ט׳ סאין ובכל מועד
היו תורמין מחלו קופות בקופות קטנות של ג׳ סאין
וכתוב על הלו הג׳ קופות שמחזקת כל א׳ מהן ג׳ סאין
א׳ ב׳ ג׳ כדי שיספקו ממנה לקרבנות לבור עד שתכלה
שנתו משעה שנולד חזיל ליה שנת מעשרו ונחשבים הימים
ואח״כ מן השניה ואחר כן מן הג׳: יונית כתוב עליהן.
שהוא מחוסר זמן בתוך השנה ס״מ בבכור ג״כ משבינן חלו
היו רגילים ציונית דכתיב יפת חלהיס ליפת וישכון באהלי
הימים בתוך שנתו דהיינו מיום הולדו ורבי מני דרים לה
שס יפיפיותו של יפת ישכון באהלי מס ואין לך לסון יפה
מקרה כיון דקדושתו מרחס מתחיל למנו׳ שנתו ג״כ מיום
בבני יפת כמו היונית: פרגוד חפות. כשהמלבום ארוך
סוללו: מתני' בג׳ קופו׳ כו׳. הממון כולו המוצא היו
וכופלין אותו מלמטה אותו הכפל קרוי פרגוד מפות ואין
מכניסין בלשכה המת ונוטלין מהן בג׳ קופות ומוליאין מפס
לש התורם נכנס עם השפה הכפולה ההיח שלא ימשלוהו
בכל מועד מהג׳ מועדות ואמר כאן כי מה שמוליאין בכל
שנתן בתוכה ממעות הלשכה: ולא בתפילין ולא בקמיע.
מועד משס היה נשלם קופות כל קופה מחזקת ג' סמין: אב״ג.
שלא יאמרו התיר התפר ונתן בתוכן מעות: גמ׳ כמה
בגמרא מפרש למה היה כתוב עליהן: יונית כתוב. שהיו רגילין
הוא שיעורן של קופות. אהא דתנן נפ׳ מפנין אפילו ד׳ וה׳ קופות של מכן וכו׳ קאי כמה מדות
נו: גב׳ ה״ג תמן תנינן. שנת קכ״ו: כמה הוא שיעורן של