8bבשלשה פרקיםפרק שלישישקלים

הַיְּשָנָה  נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָש ( תני ) דְתַנְיָא בְשָלש קוּפוֹת  שֶל שֶל שָלש שָלש סְאִין שֶהֵן תִּשְעָה סְאִין שֶהֵן  עֶשְרִים וְָשֶבַע סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְכָה וְְכָתוּב עֲלֵיהֶן  אֶל ''ף בֵי ''ת גימ ''לֵ מִפְנֵי מָה כָתוּב עֲלֵיהֶן אָ ' ב '  גּ ' לוֹמַר. מִסְתַּפֵק מִן הָרִאשוֹנָה קוֹדֶם לַשְּנִיָּה. וּמִן  הַשְּנִיָּה קוֹדֶם לַשְּלִישִית תַּמָן תָּנֵינַן הַמוֹצִיא יַיִן  כְדֵי מְזִיגַת הַכוֹס רַבִי זְעֵירָא שָאַל אֶת רַבִי יאֹשִיָּה  כַמָה שִיעוּרָן שֶל כוֹס אָ ''לֵ נּלּמד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָש  דְתָנֵי רַ ' חִיָּיא אַרְבַע כוֹסוֹת שֶאָמְרוּ יֶשְנָן  רְבִיעִית שֶל יַיִן בָּאִיטַלְקִי אָמַר רַבִי יוֹסֵי בַר אָבִין  מִשּוּם רַבִי יוֹחָנָן דְרַבִי יְהוּדָה הִיא דְתָנֵי מַיִם כְדֵי  גמיע רַ ' יְהוּדָה אוֹמֵר כְדֵי לָשוּף בָהֶן אֶת הַקִּילּוֹר  ( נ ''א ר ' יהודה אומר כדי מזיגת  הכוס ) יַיִן כְדֵי גמיע רַ ' יְהוּדָה אוֹמֵר  כְדֵי מְזִיגַת הַכוֹס מָזוּג בְכַמָה נשמעינה מִן  הָדָא מַיִם כְדֵי גמיע רַ ' יְהוּדָה אוֹמֵר  כְדֵי לָשוּף בָהֶן אֶת הַקִּילּוֹר ( נ ''א ר  ' יהודה אומר כדי מזיגת הכוס ) יַיִן כְדֵי  גמיע רַ ' יְהוּדָה אוֹמֵר כְדֵי מְזִיגַת הַכוֹס  הֲדָא אֲמָרָהּ מָזוּג כְדֵי מְזִיגַת הַכוֹס כַמָה  שִיעוּרָן שֶל כוֹס רַבִי אָבִין אֲמַר טֵיטַרְטוֹן  וּרְבִיעַ מַהוּ לִשְׁתּוֹתָן בְכֶרֶךְ אֶחָד מִדַאֲמַר  רַבִי מָנָא אָמַר רַבִי יוֹסֵי הִלֵּל אִם שְׁמָעָן  בְבֵית הַכְנֶסֶת יָצָא הֲדָא אֲמָרָהּ אִם שָׁתָאן בְכֶרֶךְ  אֶחָד יָצָא מַהוּ לִשְׁתּוֹתָן בפיסקן כְלוּם אָמְרוּ  שֶיִּשְתֶּה לאֹ כְדֵי. שֶיִּשְתֶּה וְְלאֹ שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר  אִם שָתָה בפיסקן אַף הוּא אֵינוֹ מִשְתַּכֵר  מַהוּ לָצֵאת בְיַיִן שֶל שְבִיעִית תָּנֵי רַב אוֹשַעֲיָא  יוֹצְאִין בְיַיִן שֶל שְבִיעִית מַהוּ לָצֵאת בקונדיטין  מִדְתָנֵי בַר קַפָרָא קוֹנְדִּיטִין כְיֵין הֲדָא אֲמָרָהּ  יוֹצְאִין בְיַיִן קוֹנְדִּיטִין מַהוּ לָצֵאת בְיַיִן מְזוּגִין מִדְתָנֵי  רַב חִיָּיא אַרְבָעָה כוֹסוֹת שֶאָמְרוּ יוֹצְאִין בָהֶן בֵין  חַיִּין וּבֵין מְזוּגִין וּבִלְבַד שֶיְּהֵא בָהֶן טַעַם וּמַרְאֶה יַיִן  אָמַר רַבִי יִרְמְיָה מִצְוְָה לָצֵאת בְיַיִן אָדוֹם שֶנֶּאֱמַר  אֶל תֵּרֶא יַיִן כִי יִתְאַדָּם כִי יִתֵּן בַכוֹס עֵינוֹ וְגו ' תָּאנֵי  מְבוּשָּל כמתובל מַהוּ לָצֵאת בְיַיִן מְבוּשָּל אָמַר רַבִי  יוֹנָה יוֹצְאִין  בְיַיִן מְבוּשָּל רַבִי יוֹנָה לְטַעְמֵיהּ דְרַבִי יוֹנָה כַד  הֲוְָה שָתֵי אַרְבַע אַרְבַע כָסֵי דְפִסְחָא הֲוְָה  חָזֵיק רֵישָא עַד חַגָּא חֲמִיתֵּיהּ חֲדָא  מַטְרוֹנִיתָא אָפוּי נְהִירִין אָמְרָה סָבָא סָבָא חֲדָא  מֵהָנֵי תְּלָת מָלִין אִית בְך אוֹ דשתוי  חַמְרָא אֶת אוֹ דְּמִלוֹי בְרִיבִית אֶת אוֹ דְמִגְדָל  חֲזִירֵי אֶת אָ ''לֵ תִּיפַח רוּחָא דְהַהִיא אִיתְּתָא דַחֲדָא מֵאִלֵּין תְּלָת מִילַיָא לֵית בִי אֶלָּא אוּלְפָנִי  שְכִיחַ לִי דְהָכֵי כְתִיב חָכְמַת אָדָם  תָּאִיר פָנָיו רַ ' אַבָהוּ אָתֵי לְטִבֶרְיָא חֲמוֹנֵיהּ תַּלְמִידוֹי  דְר ' יוֹחָנָן אָפוּי נְהוֹרִין אַמְרוּן תַּלְמִידִים לְרַבִי יוֹחָנָן  אַשְכַח רַבִי אַבָהוּ סִימֵא אֲתָא לְגַבֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי  אוֹרַיְיתָא חֲדַתָּא שָמְעַתְּ אָ ''לֵ תּוֹסֶפְתָּא עַתִּיקָא קְרָא  עָלֶיהָ חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָנָיו אָ ''רַ חָנִין לוֹגָא  דְאוֹרַיְיתָא תמונתא עַתִּיקָא דְּמוּרְיֵיסָא דְצִיפוֹרִי אָ  ''רַ יוֹנָה וחכמנא לָהּ ( דב ''ש ) דְבֵית רַבִי יַנַּאי  הֲוְָה מְכִילִין בָהּ דְבַש תְּנֵי חֵצִי שְמִינִית  טִבֵּרָנִית  ריבב״ן  ריבב״ן  לא בפרגוד חפות. לשון מפת חלוקו מלבוש שים לו  שפה שמא יחשדוהו שמלניע שס מכסף הלשכה: מעון  הלשכה, שנהנה מן ההקדם העני: תניא בתוספתא  בפ״צ הנכנס לתרום את הלשכה מפספסין בו בכניסה  וביליחה ומדברין עמו משעה שנכנס ועד שעה  שיולה ופריך בירושלמי וימלא פומיה מוי פי׳ שלה  יוכל להניח כסף בפיו אמר ר׳ תנחומא מפני הברכה  שצריך לברך בשעה שמפרים תרומה בקופות  להפריש תרומה ואם היה נפיו מוי לא היה יכול  לברך משום שנאמר ימלא פי תהלתך: מני הגזברין  היו מפספסין בקלקין פי׳ היו בודקין בשער כאסו  שמח הלניע שם כסף. מני ר״ש חומר קוון לא  יתרוס מפני החשד פי׳ קוון מל׳ קוולותיו תלתלים:  תקלין חדתין  קופות דתמן: סתום. קופות לממן: מן המפורש. קופות  להכח מפורש שהן של ג׳ סחין: דתני ג׳ קופות כו׳ שהן כ״ז  מאין. מפרש כמה עולה סכום כל הג׳ פרקים לאורויי שכל  הסכום צריך לגמור על קרבנות וקודם שיוגמר אינם רשאים  חומס חל כוס פרעה וגו׳ והמס לחו מזוגין וה״כ שתיקנו  נגדם בעינן שלא יהיו מזוגין או דלמא מהאי טעמא דאמר  רבנן המס כנגד ד׳ כוסות כו׳ קח את כוס היין כו׳ ולינס  כשאר יין שהוא מזוג: בין מיין בין מזוגין כמרין טעמי: טעס  נגד מי שהוא חזק הרבה ולזימנין אין בו טעם יין: ומראה  נגד מזוג שלפעמים מרוב מזיגת המים נשתנה המראה: ביין  אדום. כדין יין: ס״ג של מזוג בכמה. כמה שיעור מזיגה:  כדי מזיגת הכוס. ובשנת קי״ל כל המשקין שיעורן ברביעית  ח״כ מזוג ברביעית. והכח גרסינן לה ולח לעיל מינה דחכתי  לא חשמועינן דיולאין במזוג ואיך יפרם שיעורו: ה״ג מהו  לצאת ביין מבושל. מטוס דאמרינן בפ״ו דב״צ אין חומרים  קידום היום חלה על היין שראוי לנסך ע״ג המונח משא״כ  מבושל דאינו ראוי לנסך ע״ג המזבח וה״כ אין יולאין בו. או  דלמח הח דממעטין המס לחו משוס גריעותא דהח המרי׳  בפ״נ דתרומות רבי המיר לבשל יין של תרומה מפני  קָרְבָן  מהח מכילה הקופה: נלמד סתום מן המפורש. דבמתניתן מגן בקופות של ג׳ ג׳ סאין היו מורמין ה״ה קופות דמפנין בשל ג׳ סאין אייכי: תני בג׳ קופות וכו'. על אותן קופות שתרמו בהן  בראשונה מן הלשכה קאי וכדפרישית במתניתין וקאמר שהן היו של ט׳ סאין כל אמת ומהן היו מורמין ג׳ פעמים ג׳ קופות של ג׳ ג׳ סאין כפירוש הרמב״ס: לומר ליסתפק וכו'. כדפריסית  במתניתן: תמן תנינן. בשנת פרק המוליא יין כמה הוא שיעורן של כוסות. כוס המזכר במתניתין כמה שיעולו: ישנן רביעית של יין האיטלקי. דלכל כוס סגי ברובע רביעית יין כדי שימזגנו ויעמוד  על רביעית דכל המרא דלא דרי על [מד] תלת מיח לחו ממרח ה״ה כום דמתניתין בכוס של רובע רביעית איירי: מזוג בכמה, יהא חייב מי בעינן רביעית שלס חי סגי בכדי גמיעה (בפחות מזה):  מים רי״א כדי מזיגת הכוס. והיינו ג׳ חלקי רביעית ס״כ נוסחאות ישנות  במזוג שיעורו בכדי גמיעה: (חמר המגיה ובמסכת שבת  כתב הבעל קרבן העדה וז״ל הדח אמרה מזוג כדי מזיגת  הכוס. וה״פ כדרך בני אדם למזוג והיינו רביעית שלס  דחי ס״ד בפחות מרביעית ח״כ ציין סגי בפחות מרובע  רביעית שהכי אם ימזגנו עם מיס יהיה לו שיעור חשוב  הלא ודאי דרביעית שלס בעינן): כמה הוא שיעורן של  כוסות. אנו שאין ידוע לנו שיעורו של רביעית האיטלקי  במה נסער כוס של פסח: טיטרטון ורביע, מדה ששמה  טיטרטון כולה ועוד רביעית המלה הזאת תוסיף עליה  וממלא רביעית של תוכה שלס: מהו לשתותן. כל הארבע  כוסות בכרך אחד בזה אחר זה בלי הפסק בינתיס: בהלל.  של לילי פסחים הם שמעה בבית הכנסת שכך היה מנהגס  לומר הלל בלילי פסחים בצהכ״נ זכר למקדם שאמרו הלל  בשעת עשיית הפסח בצה״מ וקאר״י אם כוון לבו ללאת  בקריאה זו ילא וח"ל לאומרו עוד בביתו: הדא אמרה.  זאת אומרת שהס שמאן בבת אחת ילא שהרי אין דבר  מפסיק בין שלישי לרביעי: מהו לשתותן מפוסקין. פירוש  מהו שיהח מותר להפסיק בשתיית כוס אחד כמה  פעמים: ה״ג כלוס אמרו שישתה לח שישתכר: אם שותה  הוא מפוסקין אף הוא אינו משתכר. אבל אם ישמה נפעס  אמת דוקא הוא משתכר דיין מגרונו שבע: מהו לצאת  ביין של שביעית. כיון דלא קריכן ניה לכס וקס״ד דארבע  כוסות בעינן לכם כמו מלה וכי היכי דאין יוזאין במלה כן  אין יולחין בארבע כוסות חו לה: בקונדיטין. יין שים בו  כשמיס: מהו לצאת מזוגין. יותר מג׳ חלקיס: והוא שיהא  בהן טעם יין. משמע דאפילו עד ששה חלקים מיס יולאין  נו: ס״ג מבושל כדי תבל. צריך שיהא מנושל שיתן בו  הבישול טעם כתבלין אבל מבושל יותר מדאי לה: וחזיק  רישיה. וכשיצ ליה ראשו עד עלרת לכך הכשיר במבוטל  שאינו מזיק כל כך: חמתיה וכו׳. ראתה אותו אשה אחת  מטרי ארמייס שפניו מחירין: חדא מן תלת וכו׳. ח׳ מג׳  דברים אלו כך: או מלוה ברבית. שאין לו דאגת פרנסתו:  או מגדל חזירין. שמרוית הכנס: אלא אולפני שכיח לי.  חלי בהפסק מועט בשתיית הכוס. ומשום דאמרינן (סוכה מ״ט  תלמודי מזוי בידי. ל״א שמלוי לו לקדם דברים בתוכה והן  מחירין פניו: חמוניה. ראו אותו: אשכח רבי אבהו.  מליאה לכך פניו להובין: תוספתא עתיקתא. תוספתא  ישנה שלא ראה אותה מימיו מלח וראה בה דברים  חדשים ושמח נה: לוג דאורייתא. לוג הכתוב בתורה:  תמונתא וכו׳. מדה הישנה שמולדין נה המוריים  בלפורי: חכים אנא לה. מכיר אני המלה הזאת ולבית  רבי ינאי מולדין בה דבס ה״ג ולבית רבי ינאי: חצי  לצאת ביין של שביעית. דיין של שביעית אסור ליהנות נו  שמינית. מדת טבריה הישנה היא רביעית של תוכה:  כשהגיע זמן הביעור אלא צריך להפקירו אך דים לומר מלות  לאו ליהנות נימנו והחי מלוס היא לחייבו אף לעני למכור  כסותו בשביל ד׳ כוסות וכן לנשים החמירו בו כמו בעיקרי  מלוס: בקונדיטון. אם הוא כמו יין לפי שים בו נשמים:  קונדיטון כיין. לכל מילי: ביין מזוג. מיבעי ליה מטוס דברים  אבל גירסת רבינו אנהירינהו לעיינין דכל הסוגיות והתוספתה  פרק בתרא דפסחיס בירושלמי מפרשי טעמח דד׳ כוסות  נהירין וברירין כוותיה והכי הוא שיטת רש״י ותוס׳ בקדושין כ״ד  ולחד מ״ד נגד ד׳ כוסות דפרעה ואקמ את העננים וחשמט  א׳ וכ״ה שיטת הרע״נ ובירושלמי דשנת ר״פ מפגין מפורש דר״ז  שחל על הקופות דהחס ולה כתב של ג׳ קופות והשיבו ילמד סמוס  כו׳ והוא ממש כגירסת מרן וכן מורה כולה סוגיה דהכא דר״ז  שחל על מתני׳ דמכילתא החריתי כמו כמה שיעורו של כוס כו׳ ולה  היו באמת רק ג׳ קופות קטנות של ג׳ סאין המוזכרין במתני׳  וגמרא דקאמר בפרקין מכאן לשלשה פרקים לשלשה קופות כו׳.  וברים מכילתין דקאמר כולה כאחד היתה באה כו׳ ושלשה פרקיס  משוס פומבי לדבר כבר פרישנה המס דסוגיה דתמן אליבא דרבי  הישנה  יוסי דסבירא ליה אין מורמין על הע״ל. דלהכי קאמר פס דבני בכל  *) מהו לשתותן בפוסקין. סוסקין הוא שס כלי המחזיק כמה רביעית וכן  צריכים להשמיע מראשו של חורף ולדידיה הוא דמוכרח לחוקמי  הוא בהדיא בילקוט אסתר (בשם מדרש אבא גוריון) על פסוק והשתיה כדת  הכי דג׳ פרקים רק מטוס פומבי וכדפריטית המס. אבל למ״ד  חז״ל ש״כ לוי כך היה מכסים של אנשי פרם היה להם כוס גדול מחזיק ארבעים  עשירה שבכולן כו׳ וכדלקמן חלה דלר״מ כפסטי' דבכל המקומות  שמניות והוא נקרא פוסקא והם משקין בו לכל אחד ואחד כו' עכ״ל הילקוט.  (עקרי דיניס סי׳ י״ט בפס מקוס שמואל סימן ס״ו חומ כ״ט):  ואמר ה״ח מא״י על כל ישראל וחיפה בקטבלאות מפני שאנשי סוריה באים ושוקלין עליהם (ר״ל תרם ג׳ קופות של