מטבול יום דשרץ מה לטבול יום דשרץ
שכן במינו אב הטומאה כלי חרש יוכיח מה
לכלי חרש שכן מטמא מאוירו טבול יום
יוכיח וחוזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא
ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שמותרין
בחולין ופוסלין בתרומה כל שכן ככר שני
שפוסל בחולין דפוסל בתרומה ודור אחר
פריך מה להצד השוה שבהן שכן יש
בהן צד חמור ורבן יוחנן בן זכאי צד חמור
לא פריך תניא אמר רבי יוסי מנין לרביעי
בקודש שפסול ודין הוא מה מחוסר כיפורים
שמותר בתרומה פסול בקודש שלישי שפסול
בתרומה אינו דין הוא שיעשה רביעי בקודש
ולמדנו שלישי לקודש מן התורה ורביעי
מקל וחומר שלישי לקודש מן התורה מנלן
דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא
יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני ואמר רחמנא
לא יאכל רביעי מקל וחומר כדאמרן אמר ר׳
יוחנן טעם בריבי איני יודע מה הוא שהרי
תשובתו בצדו אוכל הבא מחמת טבול יום
יוכיח שפסול בתרומה ואינו עושה רביעי
בקודש דתניא אבא שאול אומר טבול יום
תחילה לקודש לטמא שנים ולפסול אחד ר׳
מאיר אומר מטמא אחד ופוסל אחד וחכמים
אומרים כשם שפוסל אוכלי תרומה ומשקי
תרומה כך פוסל אוכלי קודש ומשקי קודש
מתקיף לה רב פפא ממאי דר׳ יוסי כרבנן
סבירא ליה דילמא כאבא שאול ס״ל דאמר
לטמא שנים ולפסול אחד אי סלקא דעתך
כאבא שאול ס״ל לייתיה לרביעי בקודש
מאוכל שבא מחמת טבול יום ומה אוכל
הבא מחמת טבול יום דטבול יום גופיה מותר
בחולין אמרת עושה רביעי בקודש אוכל
שלישי
מטבול יום דשרץ. אדם שנגע בשרן ראשון לטומאה (3) היה ולא הואיל ואין חומר שנשניהס סוס: מנין לרביעי בקודש שהוא פסול.
חב הטומאה וכי טבל הותר לחולין ואסור לתרומה ואפי׳ לנגיעה ולא אמרינן טהור הוא כבתרומה: מחוסר כפורים. נטומחות הלריכות
דכתיב נמי הערב שמם בכלים במים יונח וטמח עד הערב וטהר קרבן כגון זב חנה ויולדת ומלורע: שמותר בתרומה פסול בקודש.
(ויקרא יא) והח לנגיעה הוא להשתמש בו תרומה וחשמעינן דכלי ביבמות ילפינן לה בפרק הערל (דף עד: 7)): שלישי שפסול בתרומה.
טבול יוס פסל ליס: שכן יש במינו
כדילפינן לעיל מטבול יוס: דין הוא
אב הטומאה. הס היה נוגע כלי זה
שיעשה רביעי בקודש. ולח מימח דיו
או אדם זה במת נעשה חב הטומאה
לנח מן הדין להיות כנדון ונימח הכי
לטמח אדם וכליס מאמר באוכל
שלישי שפסול בתרומה דיו הוא סיסה
שאינו נעשה חב הטומאה אפי׳ ע״י
פסול לקודם דחס כן בטיל ליה החי
מת דכתיב (במדבר יט) וכל אשר
קל וחומר דשלישי בקודם לה חילטריך
יגע בו הטמח יטמח ומסכה נפקה
דלח מיבעיה דכי היכי דבתרומה
לן טמא מת דמטמח הדס וכלים ועל
איימיניה בקל וחומר מטבול יוס הכי
כרמיך בטמח מת שיש לו טהרה
נמי התי קודם בההוח קל וחומר אלא
במקוה כתיבג דהח כתיב לעיל מינים
אפילו מן התורה למדנוהו והיינו
והזם הטהור על הטמא ורחץ במים
דקאמר למדנו שלישי לקודם מן התורה
דבר שיש לו טהכה (ג) נעשה אב
הילכך אי אמרינן דיו איפרך ליה
הטומאה במגע טמא מתי על ידי מגע
ק״ו כו׳: מי לא עסקינן. מי לא
המת ינחו חוכלים ומשקין וכלי חכם
מליכן למישמע מינה דחפי׳ נגע בשני
שאין לו טהכה: כלי חדש יוכיח.
כמי קאמר לח יחכל דהח בכל טמא
שאין במינו חב הטומאה ומטמה חמ
כתיב ושני איקרי טמח דכתיב כל
התרומה כשהוא ראשון וכ״ש שפוסלה
אשר בתוכו יטומח והחי בבשר שלמיס
אף אתה חל חתמה על ככר שני
כתיב דקלם נינהו: טעם בריבי.
שאע"פ שאין במינו חב הטומאה
טעמו של ר׳ יוסי שהוא מכס וגדול
יפסול דטעמה לחו צהב הטומאה
הדור איני יודע מהו שלמד רביעי
מלי: מה לכלי חרס כו׳ טבול יום
בקודם שהרי מקל וחומר זה מסונתו
יוכיח. שאין כלי שטף הראוי לטבילה")
כללו: אוכל הבא מחמת טבול יום.
מטמח מחויכו ופסיל תרומה: לא
שנגע נטבול יוס והוח של קדם או
ראי. טבול יוס כראי כלי חכם לומר
של תרומה יוכיח שפסול בתרומה מן
שטעם פסול התרומה תלוי מסוס
התורה כדפרישית לעיל") דבכלים נמי
שמטמה מחוירו דהח טבול יוס אינו
כתיב הערב שמם לגבי תרומה ואינו
מטמח מחויכו ופסיל ולא כחי כלי
אלא לנגיעה ואינו עושה רביעי
חכם להיות חב הטומאה במינו כרמי
נקודם לרבנן דפליגי עליה דאנא
טבול יוס דליכא למימר טעמא דטבול
שחול והמכו טבול יוס פוסל נקודם
יוס דפסיל בתרומה משוס דמין אב
ואינו מטמח לפסול חת מי שיחזור
הטומאה הוא דהא ליתח להח חומרה
ויגע בו וקל סלקא דעתח דר׳ יוסי
בכלי חכם ופסיל: הצד השוה שבהן.
כרבנן סבירא ליה הילכך תשובתו
כריך אתה למצוא חומר סוס בשניהס
בלדו דא״כ הכי נמי נדרם להאי
ק״ו לתלות בו טעם פסול תרומה
ומסו שיפסול חוכל הצה מחמת
טבול יוס לד השוה שבהן שמטמאין
טבול יוס את הקודם ומה מחוסר
כפוריס איקרי טמה דכתיב (ויקרא כג)
ובה שמותר בתרומה פסולע נקודם
אוכל הםמש וטהר מכלל דעד השמא
טמא הנוגע נטבול יוס שפסול
בתרומה וכלי חרם כתיב (שם יח)
מנור וכיריס (ה) דין הוח שיעשה
רביעי בקולם: טבול יום תחילה לקודש.
מעלה עםו יומן טמאים הם ופוסלין
בתרומה וכ״ם ככר שני דפסיל טפי
מטבול בקודש להיות טובול יוס
הללו כראשון יוס שהוח טמא ואסור בחולין שיפסול בתרומה: ובכל הספרים כתיב לטומאה ויטמה שני׳ בקדם זה מזה שאוכל שנוגע נטבול יוס
נעשה הלך השוה שבהן שמותר בחולין ופוסל בתרומה ולהך לישנא אין אדם שני ועושה את חבירו שלישי ושניהם קרויין טמאין שמקלקלין את
יכול לפרש חיזהו כלי חרם שמותר בחולין (ד) ופסולין" בתרומה אחרים והשלישי פוסל את הרביעי להיות הוא עצמו פסול אבל לא
ובדומק גדול יש לפרם כלי חכם המוקף למיד פתיל שמליל על חולין יפסול את התריס במגעו: רבי מאיר אומר מטמא אחד ופוסל
שבתוכו ואין מזיל על התרומה שבתוכו. והרבה גמגומין ותשובות אחד. הרי הוא כשחר שני שפוסל את התרומה והנוגע בו פוסל
וביטול שיטת הגמרא ים בדבר מדא דלא אשכחן דחינו כליל את הקודם כך טבול יום הפוסל את התרומה הנוגע בו טמח לקולם
בתרומה דבחגיגה (דף כה.) אמר אין מטאת ניללת בלמיד פתיל ולפסול עוד אחד: כך פוסל כו'. ואין הנוגע נטבול יוס פוסל
אצל תרומה לא מכן בה ועוד אין זה פוסל בתרומה דהח לח פסיל את הקודם אלא הוח עלמו פסול: ממאי דרבי יוסי כרבנן
סבירא מידי חלה אינו מגין ומאיליה היה נטמחת מאהל המת ועוד כל הלד ליה. למהוי תשובה נלדו דילמה כאבא שחול סבירא ליה
והוא השוה שבגמרא שבא ללמוד חומר צריך שיהא ממור וזה קל הדין דהוה מלי רב פפא למימר דילמה כר׳ מאיר סבירא ליה
דקאמר הצד השוה שבהן שמותרין בחולין ואין זו שיטה בכל הגמרא. ואין כאן עוד משונה דהח עביד רביעי אלא כבומח נקט
כלומר וללשון שפירשתי חל משיבני מה שאומר כלי חכם יוכיח שהיה לו מאן לימח לן דלח מחמיר כאבא שחול דילמה כוותיה סבירה
להביא הוכחה בדבר הדומה לטבול יוס שאע"פ שטהור למולין פסול ליה דחוכל הבא מחמת טבול יום חם של קודם הוש מטמה
חמד לתרומה שאין זו תשובה דאין צריך הוכחה אלא לסתור מסונתו ופוסל המד דההוא דנגע ציה פסיל ליה דאורייתא ואפילו הוי קמח
שתולה טעם החומרה דפסול תרומה מפני שהוא חב הטומאה תרומה פסול" לקודם מקל וחומר מממוסר כפוליס כדדרים
וקא מהדר ליה כלי חכם יוכיח שאין בו חומר זה ופוסל. וכן רבי יוסי לעיל ודרים ליה נמי הכח ומה מחוסר כפוליס שמותר
שיטת רוב הדינין כי ההוא דכל הבשר (חולין דף קטו:) מנין לבשר בתרומה פסול לקודש אוכל תרומה הבא מחמת טבול יוס
בחלב שאסור בהנאה קל וחומר ומה ערלה שלא נעבדה נה שפסול בתרומה אינו דין הוא שיעשה רביעי בקדם (1) והיכה
עבירה אסורה בהנחה בשר בחלב שנעברה בו עבירה נציסולו דהוה ליה דקודם עבוד רצון מעלה שיטמח אחד ויפסול אחד:
אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר דאיל סלקא דעתך כאבא שאול סבירא ליה. (1) מקל וחומר
ממן בפסח יוכיח מה לממן מנו כרת כלאי הכרם יוכיח והח דמחוסר כפוריס פסיל לקמח וממעלה דרבנן מטמא ליה כיון
כלאי הכרם נעבדה נו עבירה בזריעת׳ וממן בפסח נמי עבר דמדאורייתא פסיל ליה לההוח דנגע ניה ליימיה לרביעי בקודם
בצל יראה ולא דמו לערלה בקולה דידה וקא הויא הוכחה: מחוכל הבח מחמת טבול יוס: ומה אוכל הבא מחמת טבול
צד חמור. טבול יוס ים במינו אב הטומאה כלי חכם מטמח יום "] דטבול יום, שנה מכמו שרי בחולין עושה רביעי בקולם
מחויכו: ורבן יוחנן צד חמור לא פריך. לא חשיב ליה פירכא כלומר פוסל את הקודם מקל וחומר מממוסר כפוליס: