מַאן
וְַיֵּלְכוּ וְַיָּבאֹוּ א״ר יוֹחָנָן מִשּוּם רַבִי שִמְעוֹן בֶן
יוֹחַי מַקִּיש הֲלִיכָה לְבִיאָה מַה בִיאָה בְעֵצָה
רָעָה אַף הֲלִיכָה בְעֵצָה רָעָה וְַיְסַפְרוּ לוֹ
וְַיּאֹמְרוּ בָאנוּ וְגוֹ׳ וּכְתִיב אֶפֶס כִי עַז הָעָם
אָמַר רַבִי יוֹחָנָן ( סימן אמ״ת לבד״ו לוי״ה )
מִשּוּם ר״מ כָל לָשוֹן הָרָע שֶאֵין בוֹ דְבַר אֱמֶת
בִתְחִילָּתוֹ אֵין מִתְקַיֵּים בְסוֹפוֹ וְַיַּהַס כָלֵב אֶת
הָעָם אֶל משֶה אָמַר רַבָה שֶהֵסִיתָן בִדְבָרִים
פָתַח יְהוֹשֻעַ דְקָא מִשְתָּעֵי אָמְרִי לֵיהּ דֵין
ראֹש קְטִיעָה יְמַלֵּל אָמַר אִי מִשְתָּעֵינָא אָמְרִי
בִי מִילְּתָא וְְחָסְמִין לִי אָמַר לָהֶן וְְכִי זוֹ בִלְבַד
עָשָה לָנוּ בֶן עַמְרָם סָבְרִי בִגְנוּתֵיהּ קָא מִשְתָּעֵי
אִישְתִּיקוּ אָמַר לְהוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַיִם וְְקָרַע לָנוּ
אֶת הַיָּם וְְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָן אִם יאֹמַר עֲשוּ
סוּלָּמוֹת וְַעֲלוּ לָרָקִיעַ לאֹ נִשְמַע לוֹ עָלהֹ
נַעֲלֶה וְְיָרַשְנוּ אוֹתָהּ וְגוֹ׳ וְְהָאֲנָשִים אֲשֶר עָלוּ
עִמוֹ אָמְרוּ לאֹ נוּכַל וְגוֹ׳ אָמַר רַבִי חֲנִינָא בַר
פַפָא דָבָר גָּדוֹל דִבְרוּ מְרַגְּלִים בְאוֹתָהּ שָעָה
כִי חָזָק הוּא מִמֶנּוּ אַל תִּקְרֵי מִמֶנּוּ אֶלָּא מִמֶנּוּ
כִבְיָכוֹל אֲפִילּוּ בַעַל הַבַיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא
כֵלָיו מִשָּם אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְבֶיהָ הִיא דָרַש
רָבָא אֲמַר הקב״ה אֲנִי חֲשַבְתִּיהָ לְטוֹבָה וְְהֵם
חָשְבוּ לְרָעָה אֲנִי חֲשַבְתִּיהָ לְטוֹבָה דְכָל הֵיכָא
דְמָטוּ מֵת חֲשִיבָא דִידְהוּ כִי הֵיכִי דְנִיטְרְדוּ וְְלאֹ
לִשְאֲלוּ אַבַתְרַיְיהוּ וְְאִיכָא דְאָמְרִי אִיּוֹב נָח
נַפְשֵיהּ וְְאִטְרִידוּ כוּלֵּי עָלְמָא בְהֶסְפֵידָא הֵם
חָשְבוּ לְרָעָה אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְבֶיהָ הִיא וְַנְּהִי
בְעֵינֵינוּ כַחֲגָבִים וְְכֵן הָיִינוּ וְגוֹ׳ אָמַר רַב
מְשָרְשִיָּא מְרַגְּלִים שַקָּרֵי הָוְוּ בִשְלָמָא וְַנְּהִי
בְעֵינֵינוּ כַחֲגָבִים לְחַיֵּי אֶלָּא וְְכֵן הָיִינוּ בְעֵינֵיהֶם
מְנָא הֲוְוּ יָדְעִי וְְלָא הִיא כִי הָוְוּ מַבְרֵי אֲבֵילֵי
תּוּתֵי אַרְזֵי הָוְוּ מַבְרֵי וְְכִי חָזִינְהוּ סָלְקוּ יָתְבִי
בְאִילָנֵי שָמְעֵי דְקָאָמְרִי קָחָזֵינַן אֱינָשֵי דְדָמוּ
לְקַמְצֵי בְאִילָנֵי וְַתִּשָּא כָל הָעֵדָה וְַיִּתְּנוּ אֶת
קוֹלָם וְַיִּבְכוּ אָמַר רַבָה אָמַר רַבִי יוֹחָנָן אוֹתוֹ
הַיּוֹם [ עֶרֶב ] תִּשְעָה בְאָב הָיָה אָמַר הקב״ה
הֵן בָכוּ בְכִיָּה שֶל חִנָּם וְַאֲנִי אֶקְבַע לָהֶם
בְכִיָּה לְדוֹרוֹת וְַיּאֹמְרוּ כָל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אוֹתָם
בָאֲבָנִים וּכְתִיב וּכְבוֹד ה׳ נִרְאָה בְאהֶֹל מוֹעֵד אָמַר רַבִי חִיָּיא בַר אַבָא מְלַמֵד שֶנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְלַפֵי
מַעְלָה וְַיָּמוּתוּ הָאֲנָשִים מוֹצִיאֵי דִבַת הָאָרֶץ רָעָה בַמַגֵּפָה אָמַר רַבִי שִמְעוֹן בֶן לָקִיש שֶמֵתוּ מִיתָה מְשוּנָּה
אָמַר רַבִי חֲנִינָא בַר פַפָא דָרַש ר׳ שֵילָא אִיש כְפַר תְּמַרְתָא מְלַמֵד שֶנִּשְתָּרְבֵב
לְשוֹנָם וְְנָפַל עַל טִיבוּרָם וְְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מִלְּשוֹנָם וְְנִכְנָסוֹת בְטִיבוּרָם
וּמִטִּיבוּרָם וְְנִכְנָסוֹת בִלְשוֹנָם וְְרַב נַחְמָן בַר יִצְחָק אָמַר בְאַסְכָרָה מֵתוּ׃ וְְכֵיוְָן
שֶעָלָה הָאַחֲרוֹן שֶבְיִשְרָאֵל מִן הַיַּרְדֵן חָזְרוּ מַיִם לִמְקוֹמָן שֶנֶּאֱמַר וְַיְהִי בַעֲלוֹת הַכהֲֹנִים נוֹשְאֵי אֲרוֹן בְרִית ה׳
מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵן נִתְּקוּ כַפוֹת רַגְלֵי הַכהֲֹנִים אֶל הֶחָרָבָה וְַיָּשוּבוּ מֵי הַיַּרְדֵן לִמְקוֹמָם וְַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִלְשוֹם עַל כָל
גְּדוֹתָיו נִמְצָא אָרוֹן וְְנוֹשְאָיו וְְכהֲֹנִים מִצַּד אֶחָד וְְיִשְרָאֵל מִצַּד אֶחָד נָשָא אָרוֹן אֶת נוֹשְאָיו וְְעָבַר שֶנֶּאֱמַר וְַיְהִי
כַאֲשֶר תַּם כָל הָעָם לַעֲבוֹר וְַיַּעֲבוֹר אָרוֹן ה׳ וְְהַכהֲֹנִים לִפְנֵי הָעָם וְְעַל דָבָר זֶה נֱֶענַש עוּזָּא שֶנֶּאֱמַר וְַיָּבאֹוּ
עַד גּוֹרֶן כִידוֹן וְַיִּשְלַח עוּזָּא אֶת יּדוּ לֶאֱחוֹז אֶת הָאָרוֹן אָמַר לוֹ הקב״ה עוּזָּא נוֹשְאָיו נָשָא עַצְמוֹ לאֹ כָל שֶכֵן
וְַיִּחַר אַף ה׳ בעוזא וְַיַּכֵהוּ שָם עַל הַשַּל וְגוֹ׳ רַבִי יוֹחָנָן ור״א חַד אָמַר עַל עִסְקֵי שָלוּ וְְחַד אָמַר שֶעָשָה צְרָכָיו
בְפָנָיו וְַיָּמָת שָם עִם אֲרוֹן הָאֱלהִֹים א״ר יוֹחָנָן עוּזָּא בָא לעוה״ב שֶנֶּאֱמַר עִם אֲרוֹן הָאֱלהִֹים מָה אָרוֹן לְעוֹלָם
קַיָּים אַף עוּזָּא בָא לעוה״ב וְַיִּחַר לְדָוְִד עַל אֲשֶר פָרַץ ה׳ פָרַץ בעוזא א״ר אֶלְעָזָר שֶנִּשְתַּנּוּ פָנָיו כַחֲרָרָה אֶלָּא
מֵעַתָּה כָל הֵיכָא דִכְתִיב וְַיִּחַר ה״נ הָתָם כְתִיב אַף הָכָא לאֹ כְתִיב אַף דָרַש רָבָא מִפְנֵי מַה נֱֶענַש דָוְִד מִפְנֵי
שֶקָּרָא לְדִבְרֵי תוֹרָה זְמִירוֹת שֶנֶּאֱמַר זְמִירוֹת הָיוּ לִי חוּקֶּיך בְבֵית מְגוּרָי אָמַר לוֹ הקב״ה ד״ת שֶכָתוּב בָהֶן
הֲתָעִיף עֵינֶיך בוֹ וְְאֵינֶנּוּ אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת הֲרֵינִי מַכְשִילְך בְדָבָר שֶאֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶל בֵית רַבָן יוֹדְעִין
אוֹתוֹ דִכְתִיב וְְלִבְנֵי קְהָת לאֹ נָתָן כִי עֲבוֹדַת הַקּוֹדֶש וְגוֹ׳ וְְאִיהוּ אָתְיֵיהּ בְעֶגְלָתָא וְַיַּךְ בְאַנְשֵי בֵית שֶמֶש כִי רָאוּ
בַאֲרוֹן מִשּוּם דְרָאוּ וְַיַּךְ ( אלהים ) רַבִי אַבָהוּ וְְרַבִי אֶלְעָזָר חַד אָמַר קוֹצְרִין וּמִשְתַּחֲוְִים הָיוּ וְְחַד אָמַר מִילֵּי נַמִי אֲמוּר
וילכו ויבאו. לא גרסינן וכתיב [אלא]' וילכו יתירה הוא כיון דכתיב למקומם. שהכהניס עמדו במקומס עד שעברו כל העם וכשעברו
[לעילפון וישובו לא הוה ליה למימר חלה ויצאו חל מסה וגו׳: מקיש נמקו כפות רגלי הכהניס חל המרצה ונמשכו לאמוריהס פסיעה
הליכתן. שהלכו למור לביאמן: אף הליכתן בעצה רעה. שמתחילה אחת נמלחו כהנים מזד זה כו׳ ואע״ג דההוא קרא דויהי כאשר מס
להוציא דנה נתכוונו: אינו מתקיים. שמחזיקין אותן השומעין כבדחין כל העם לעבור קדיס דמשמע דהאי נתקו רגלי הכהניס בעבר השני
לפיכך חומר דבר המת תחילה כדי
כתיב לח הוי הכי חלה אין מוקדס
שיאמינו וחף מרגלים לכך פתחו
ומאוחר דאי כסדרן כתיב הח נפקי
בשבת הארץ תחילה: זיהם. שיתקן: אל
להו מן הירדן דכתיב ויעבור ארון ה׳
משה. בדברים שהתחיל לדבר נמסה
והכהניס לפני העם והעם מו עלו וכיון
והיו סבורים שבגנותו כולה לספר:
דארון והכהנים עלו ועברו אחריהם
שהסיתם בדברים. כלמפרם וחזיל:
עד שנחו לפניהס הרי ילחו מן הירדן
דחזייה. כלב ליהושע שכלה לדבר
ומחי מו דקאמר וילו יהושע את
ושיתקוהו בנזיפה ואמרו לו כאם
הכהנים לחמר עלו מן הירדן אלא
הקטוע ידבר מי שרחשו קטוע שאין
אין מוקדם ומאוחר והחי עלו מן
לו בניסי ליטול חלק בארץ הוא ידבר
הירדן דקאמר לסו הכי קאמר להו
בפנינו: וחסמין לי. משתקין אותי:
סלקו רגליכם להמוריכס ועודס נעצר
עלה נעלה. אף לסמיס הס ילוס
המזרחית וכתיב בתריה נתקו כפות
עלינו: ממנו. מן הקב״ה: אל תקרי.
רגלי הכהנים חל המרצה וישובו מי
לא גרסינן שאין הפרם קרייה בין ממנו
הירדן אל מקומס: נשא ארון את
הנאמר על יחיד שנדברים עליו
נושאיו ועבר. והיינו קרח קמח
לממנו של רבים שאומרים על עלמן:
דכתיב ויהי כאשר מס כל העם לעבור
אינו יכול להוציא כליו. אס הפקידס
[ויעצור] חלון ה׳ וגו׳: על עסקי
פס: בעל הבית. אדון העולם:
שלו. סגנה ססגג לאמוז נו: שעשה
אני חשבתיה לטובה. שהראיתיה
צרכיו. ושל לסון כי ישל זיתך (דברים
להס כאוכלת יושביה שמתיס נה
כח) ובשלייתה (מס) דבר המוטל
תדיר: שכיב איוב. שלא מגין
מלמעלה למטה: הארון קיים לעולם.
זכותו עליהם והיינו דקאמר כלבה)
שהרי נגנז כדאמר ביומא (דף כב:)
סר ללס מעליהם: ה״ג ולא היא כי
שגמזו יאשיהו: חדרה. עוגה שחופין
הוו מברי אבילי תותי ארזי הוו
על פני הגמלים: נענש דוד, שמת
מברי. ולא היו שקרנים מהת (ולא
עוזה על ידו: זמירות היו לי חוקיך
היו נראים בהן שקרנים") דאינהו
בבית מגורי. כשהייתי נוכח מפני
שמעינסו לחמורייס שקורין אומן
אויבי וחגור מפניהס הייתי משתעשע
מגבים דכי הוו אמוריים מצרין חמ
במוקיך והיו לי לזמיכות לשעשעני:
אציליהס כשחוזרין מן הקבר כדאמר
התעיף. לסון [כפול פו] וכפלת מתרגמיכן
לעיל דכל היכא דמטו שכיב חשיבה
ומיעוף (שמות כו) שחס מכפיל עיניך
מנייהו ומצרין לחבל סעודה לנחמו
לסתוס עין בהסח הדעת מהסתכל
מומי חרזי הוו מצרי להו': וכדחזינהו.
בהן מיד ואיננו: לא נתן. עגלות
והס ירחיס לעמוד לפניהס סלקי
משה לבני קהת לפי שים עליהם לשאת
וימצי במילני: וזרקום כלפי מעלה.
בכתף כי לא היו ממונים חלה על
(שלי) לרגוס חומס [וקחי] נמי
דבר קדושת הארון והשולמן [והמנורה
חכבוד ה׳: במגפה. מדלח קריכן
ומזבח הזהב]: זיך באנשי בית שמש.
במגפה משמע במיוחדת וראויה
לא בהך הכחהפ דדוד כתיב אלא
להס במדה כנגד מדה: באסכרה
כשהביאוהו הפרות מפלסמיס וחיידי
מתו. שהיא באה על לשון הרע
דאיירי בארון נקט לה: משום דראו.
כדאמרינן בבמה מדליקין (שבת דף
ונסתכלו בו ויך בתמיה: קוצרין
לג:): וכיון שעלה כו'. סיפח דבריימה
ומשתחוים היו. לא נטלו ממלאכתן
דלעיל היה חלה היידי דתנא נה
לכבדו. והחי ראו לסון בזיון כמו
ומכאן אתה מחשב לאשכול נקט לה
אל מרחוני שאני שחרחורת (שיר א):
לפרשת מרגליס הכח: שבו המים
מְלַמֵד שֶמֵתוּ מִיתָה מְשוּנָּה.
נִרְאֶה דְּרָעָה בַמַגֵּפָה דָרַש׃