לה.אלו נאמריןפרק שביעיסוטה

מאן  וילכו ויבאו א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן  יוחי  מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה רעה  אף  הליכה בעצה רעה ויספרו לו ויאמרו  באנו וגו׳ וכתיב אפס כי עז העם אמר  רבי יוחנן ( סימן אמ״ת  לבד״ו לוי״ה ) משום ר״מ כל לשון  הרע שאין בו דבר אמת  בתחילתו  אין מתקיים בסופו ויהס  כלב  את העם אל משה אמר  רבה שהסיתן בדברים פתח יהושע  דקא משתעי אמרי ליה  דין ראש קטיעה ימלל  אמר אי משתעינא אמרי בי מילתא  וחסמין לי אמר להן וכי זו  בלבד  עשה לנו בן עמרם סברי  בגנותיה  קא משתעי אישתיקו אמר להו  הוציאנו  ממצרים וקרע לנו את הים  והאכילנו  את המן אם יאמר עשו  סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו עלה  נעלה וירשנו אותה וגו׳  והאנשים אשר עלו עמו  אמרו לא נוכל וגו׳ אמר רבי חנינא  בר פפא דבר גדול דברו  מרגלים  באותה שעה כי חזק הוא ממנו אל  תקרי ממנו אלא ממנו  כביכול אפילו בעל הבית  אינו יכול להוציא כליו משם ארץ  אוכלת יושביה היא דרש  רבא  אמר הקב״ה אני חשבתיה  לטובה והם חשבו לרעה אני חשבתיה  לטובה דכל היכא דמטו מת חשיבא  דידהו כי היכי דניטרדו  ולא לשאלו אבתרייהו ואיכא דאמרי  איוב נח נפשיה ואטרידו  כולי עלמא בהספידא הם  חשבו לרעה ארץ אוכלת יושביה היא  ונהי בעינינו כחגבים וכן  היינו וגו׳ אמר רב משרשיא מרגלים  שקרי הוו בשלמא ונהי  בעינינו כחגבים לחיי אלא וכן היינו  בעיניהם מנא הוו ידעי  ולא היא כי הוו מברי אבילי תותי ארזי  הוו מברי וכי חזינהו סלקו  יתבי באילני שמעי דקאמרי קחזינן  אינשי דדמו לקמצי באילני  ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו  אמר רבה אמר רבי יוחנן  אותו היום [ ערב ] תשעה באב היה  אמר הקב״ה הן בכו בכיה  של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות  ויאמרו כל העדה לרגום  אותם  באבנים וכתיב וכבוד ה׳  נראה באהל מועד אמר  רבי חייא בר אבא מלמד שנטלו אבנים  וזרקום  כלפי מעלה וימותו האנשים מוציאי  דבת הארץ רעה במגפה  אמר רבי שמעון בן לקיש שמתו מיתה  משונה אמר רבי חנינא  בר פפא דרש ר׳ שילא איש כפר  תמרתא מלמד שנשתרבב  לשונם ונפל על טיבורם והיו תולעים  יוצאות מלשונם ונכנסות  בטיבורם  ומטיבורם ונכנסות בלשונם ורב נחמן  בר יצחק אמר באסכרה  מתו׃ וכיון שעלה האחרון שבישראל  מן הירדן חזרו מים למקומן  שנאמר ויהי בעלות הכהנים נושאי  ארון ברית ה׳ מתוך הירדן  נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה  וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו נמצא ארון ונושאיו וכהנים  מצד אחד וישראל מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר ויהי כאשר תם כל  העם  לעבור  ויעבור  ארון ה׳ והכהנים לפני העם ועל דבר זה נענש עוזא שנאמר ויבאו עד גורן  כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון אמר לו הקב״ה עוזא נושאיו נשא עצמו  לא כל שכן ויחר אף ה׳ בעוזא ויכהו שם על השל וגו׳ רבי יוחנן ור״א חד אמר על  עסקי שלו וחד אמר שעשה צרכיו בפניו וימת שם עם ארון האלהים א״ר יוחנן עוזא בא  לעוה״ב שנאמר עם ארון האלהים מה ארון לעולם קיים אף עוזא בא לעוה״ב ויחר  לדוד על אשר פרץ ה׳ פרץ בעוזא א״ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה אלא מעתה כל  היכא דכתיב ויחר ה״נ התם כתיב אף הכא לא כתיב אף דרש רבא מפני מה נענש  דוד מפני שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי אמר לו  הקב״ה ד״ת שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך  בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת  הקודש וגו׳ ואיהו אתייה בעגלתא ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון משום דראו ויך  ( אלהים ) רבי אבהו ורבי אלעזר חד אמר קוצרין ומשתחוים היו וחד אמר מילי נמי  אמור  למקומם. שהכהנים עמדו במקומם עד שעברו כל העם וכשעברו  נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה ונמשכו לאחוריהם פסיעה  אחת נמצאו כהנים מצד זה כו׳ ואע״ג דההוא קרא דויהי  כאשר תם כל העם לעבור קדים דמשמע דהאי נתקו  רגלי הכהנים בעבר השני כתיב  לא הוי הכי אלא אין מוקדם ומאוחר  דאי כסדרן כתיב הא נפקי להו  מן הירדן דכתיב ויעבור ארון  ה׳ והכהנים לפני העם והעם עלו  וכיון דארון והכהנים עלו ועברו  אחריהם עד שבאו לפניהם הרי יצאו  מן הירדן ומאי תו דקאמר ויצו  יהושע את הכהנים לאמר עלו מן  הירדן אלא אין מוקדם ומאוחר  והאי עלו מן הירדן דקאמר להו  הכי קאמר להו סלקו רגליכם  לאחוריכם ועודם בעבר המזרחית  וכתיב בתריה נתקו כפות רגלי  הכהנים אל החרבה וישובו מי  הירדן אל מקומם׃ נשא ארון  את נושאיו ועבר. והיינו קרא  קמא דכתיב ויהי כאשר תם כל  העם לעבור [ ויעבור ] ארון ה׳  וגו׳׃ על עסקי שלו. שגגה  ששגג לאחוז בו׃ שעשה צרכיו.  ושל לשון כי ישל זיתך ( דברים  כח ) ובשלייתה ( שם ) דבר המוטל  מלמעלה  למטה׃ הארון קיים לעולם.  שהרי נגנז כדאמר ביומא ( דף נב׃)  שגנזו יאשיהו׃ חררה. עוגה שאופין  על פני הגחלים׃ נענש דוד. שמת  עוזא על ידו׃ זמירות היו לי חוקיך  בבית מגורי. כשהייתי בורח מפני  אויבי ואגור מפניהם הייתי משתעשע  בחוקיך והיו לי לזמירות לשעשעני׃  התעיף. לשון [ כפול ] וכפלת מתרגמינן  ותיעוף ( שמות כז ) שאם תכפיל עיניך  לסתום עין בהסח הדעת מהסתכל  בהן מיד ואיננו׃ לא נתן. עגלות  משה לבני קהת לפי שיש עליהם לשאת  בכתף כי לא היו ממונים אלא על  דבר קדושת הארון והשולחן [ והמנורה  ומזבח הזהב ]׃ ויך באנשי בית שמש.  לא בהך הכאה דדוד כתיב אלא  כשהביאוהו הפרות מפלשתים ואיידי  דאיירי בארון נקט לה׃ משום דראו.  ונסתכלו בו ויך בתמיה׃ קוצרין  ומשתחוים היו. לא בטלו ממלאכתן  לכבדו והאי ראו לשון בזיון כמו  אל תראוני שאני שחרחורת ( שיר א )׃  מלמד שמתו מיתה משונה.  נראה דרעה במגפה דרש׃