מת
מעבירות שבידו אפילו תימא רבי יוסי
הגלילי כגון דעבד תשובה ויהב דמי אי
הכי הוה ליה לוקח וליהדר כיון דמעיקרא
בתורת גזילה אתא לידיה לא׃ ומי האיש
אשר נטע כרם כו׳׃ תנו רבנן אשר נטע אין
לי אלא נטע לקח וירש וניתן לו במתנה מנין
תלמוד לומר ומי האיש אשר נטע כרם
אין לי אלא כרם מנין לרבות חמשה אילני
מאכל ואפילו משאר מינין תלמוד לומר אשר
נטע יכול שאני מרבה הנוטע ארבעה אילני
מאכל וחמשה אילני סרק תלמוד לומר כרם
רבי אליעזר בן יעקב אומר כרם כמשמעו
לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ולמרכיב
והא אנן תנן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד
המרכיב אמר רבי זירא אמר רב חסדא לא
קשיא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת
היתר האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא
ילדה בילדה תיפוק לי׳ דבעי מיהדר משום
ילדה ראשונה אלא ילדה בזקינה והאמר
רבי אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה
ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה אמר רבי
ירמיה לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע להך
קמייתא לסייג ולקורות דתנן הנוטע לסייג
ולקורות פטור מן הערלה ומאי שנא ילדה
בזקינה דבטלה ומאי שנא ילדה בילדה דלא
בטלה התם אי מימליך עלה לאו בת מיהדר
היא הכא אי מימליך עלה בת מיהדר היא
[דהא מעיקרא לפירי קיימא ] מידי דהוה
אעלו מאיליהן דתנן עלו מאיליהן חייבין
בערלה ולוקמה בכרם של שני שותפין דהאי
הדר אדידיה והאי הדר אדידיה אמר רב
פפא זאת אומרת כרם של שני שותפין
אין חוזרין עליו מערכי המלחמה ומאי שנא
מחמשה אחין ומת אחד מהן במלחמה
דכולן חוזרין התם כל חד וחד קרינא ביה
אשתו הכא כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו
רב נחמן בר יצחק אמר במבריך אילן בירק
והאי תנא הוא דתניא המבריך אילן בירק
רבן שמעון בן גמליאל מתיר משום רבי
יהודה בן גמדא איש כפר עכו וחכמים
אוסרין כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן הא
מני רבי אליעזר בן יעקב היא לא אמר רבי
אליעזר בן יעקב התם כרם כמשמעו הכא
נמי נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב
לא כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום
רבי אליעזר בן יעקב ילדה פחותה מטפח
חייבת בערלה כל שנותיה דמתחזיא כבת
שתא והני מילי שתים כנגד שתים ואחת
יוצאה זנב אבל כוליה כרם קלא אית ליה כי
אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר
בן יעקב מת תופס ארבע אמות לק״ש דכתיב לועג לרש חרף עושהו אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום
רבי אליעזר בן יעקב חורגתא הגדילה בין האחין אסורה לינשא לאחין דמתחזיא כי אחתייהו ולא היא קלא
אית ליה למילתא ואמר רבי יצחק אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ אליעזר בן יעקב לקט שכחה ופאה שעשאן
בגורן הוקבעו למעשר אמר עולא לא אמרן אלא בשדה אבל בעיר קלא אית ליה למלתא ואמר רבי יצחק
אמר רבי יוחנן משום ר׳ אליעזר בן יעקב ילדה הפחותה מטפח אינה מקדשת את הזרעים והני מילי שתים
כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל כולי כרם מקדיש ואמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב
מעבירות שבידו. והחי אית ליה למיהדר מטוס הירח וכך הלבב: ודקשיח לך תיפוק לי משום דבעי למסדר מטוס ראשונה ליםני כגון
תלמוד לומר אשר נטע. מדלה כתיב חסר כרס נטע דרום ניה נמי שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו:
נטע מכל מקום ואפי׳ אינו כרס שהרי לא הזכיר כרס עדיין: תלמוד ומאי שנא מחמשה אחין. בריימה היא לקמן נפרקין (דף מה.): כולן
לומר כרם. דדמי לכרם ופחות שנכרמים ממשה גפניס סס: כרם חוזרין. מפני שהיא שומרת ינס לכולם: קרינא ביה אשתו. שמח
כמשמעו. ולח שהכ אילנות: חיללו.
לזה מתיינס: כל חד וחד לא משמע
מיעוטה לזה ולה לאמר: כאן
קרינא ביה כרמו. המיוחד לו שאין
בהרכבת איסור. ברייתא בהרכבת
לך בה גפן שאין לשניסי חלק בה:
איסור מין בשאינו מינו ומעטיס קרא
רב נחמן אמר. הח דקמני ממני׳
כדמעיט ולא מככו גבי בית פרט
מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלה
לגזלן: מבריך. שכופף [הזמורה או
בעי למיהדר משום קמח וחס מאמר
מין בשאינו מינו הוא וחימעיטה
לה הימור] נאכן: מרכיב. סנוקב
האילן ונוטל מן הרך שנענפי האילן
הרכבת איסור מולה חיללו פרט
ומוחצ לתוכו ועושה ענף נמוך הנקב
למצריך ומרכיב האי תנה הוא דאמר
ועושה ממין אותו אילן שנוכל ממנו
מותר: כפר עכו. כן שמס: הא
וישראל מותר להרכיב משני אילנות
מני. דקמני פרט למצריך ומרכיב
שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין
לחו סממח היה חלה סיפה דמילמה
דהוו ממין אחד זה מזה: האי
דרבי אליעזר בן יעקב היה ואפי׳
הרכבת היתר. דחוקמת ממני׳ בה
הרכבת היתר לח הדר עלה: פחותה
היכי דמי לחוזר מפני חילול ההרכבה:
מטפח. שהיא ספל קומה ולא מגבה
אי נימא ילדה בילדה. סחף זו
לעולס עד טפח: כל שנותיה. מדרבנן
שבקרקע שהרכיב את הענף בה
כל הימים ערלה נוהגת נה דמתמזיה
נטיעה היא ועדיין לא הגיעה לשנה
כנת שתה והרואה שאוכלין פירותיה
רביעית לחללה הח לחו משוס הרכבה
חומר שפירות ערלה מותרין: קלא
הדר דבלאו הרכבה נמי בעי למיהדר
אית ליה. הכל חומריס כרס ים
מן המלחמה מסוס ילדה ראשונה:
לפלוני משונה מכל הכרמים ויודעין
בזקינה. שכבר נתמללה: שסיבכה.
שהיה זקינה. להכי נקט שתיס כו׳
לשון נאחז בסבך (בראשית כב) שעםאה
דסבר לה כמאן דאמר במסכת
ענף מקינס: בטלה לגבי זקינה.
ברכות (דף לה.) כרס רבעי מכן
ואינה חייבת נערלה ואין בה דין
שאין ערלה נוהגת בנטיעה המת חלה
רבעי וכי מכן במסכת ערלה'' דמרכיב
בכרס שלסי: לקריאת שמע. שאסור
חייב בערלה [זקינה] בילדה מכן שחף
לקרות בארבע אמותיו מסוס לועג
אותו ענף חייב בערלה ואע״ג שקללו
לכם שזה קורה וזה אינו יכול לקרות:
מזקינה נעשה עכשיו ילדה שזו היח
חורגתא. במ חסמו: שגדלה בין
נטיעתו: לעולם ילדה בילדה. ולקשיח
האחין. בני הבעל מחשה אחרת:
לך בלא הרכבה נמי בעי למיהדר
דמתחזיא כי אחתייהו. מי שאינו
ממערכי המלחמה הקמייתא: כגון
מכיר בה ורואה אותה שגדלה חללו
דנטעה לקמייתא לסייג. כגון שהיתה
כסבור שהיא אחותו וחומר שנוסה
פרלה בגדר שדהו ונטעה בפרלה
חמותו: לקט שכחה ופאה שעשאן.
לסתוס לשון סוגה בשושניס (שיר ז)
העני גורן שכינס הרבה כאחד ועשה
גדולה בשוםניס: ולקורות. לקון
מסן כרי: הוקבעו למעשר. מדרבנן
ממנה קורות לכשתגדל: ומאי שנא
דמאן דמזי סבור שגדל נשלסו: וה״מ
ילדה בילדה. כי סך ילדה קמייתא
בשדה. שלא ידעו הכל (ח) שנכנסו מעט
דכזקינה היא לענין ערלה (דלאג)
מעט וסבורין שגדל שס חבל בעיר כל
בטלה הרכבה בה להפטר מן הערלה
שכיניו ראו שכינס על יד על יד ויודעין
כמומס: התם. גבי זקנה לחו נמ
שהן של לקט שכחה ופאה ופטור מן
אימלוכי היה לחזור ולהיות ילדה על
המעםר כדמניח בספרי) ונה הלוי כי
שום מחשבה אבל נטע לסייג חי
אין לו חלק ונחלה עמך בדבר שאין
ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה
לו בו חלק ונחלה עמך הוח בא
לפירות חייבת נערלה הילכך ילדה
וכוטל מעשר ראשון שלו ילא לקט
דקה מרכיב נגוס לאכילה חייבת
שכחה ופאה שיש לו חלק ונחלה עמך
נערלה ואע״ג דלא אימליך חקמייתא
שאף לעניים לויס הם מופקריס כשחל
הח מיהח לאכילה הוח ומהניה
עניי ישראל: אינה מקדשת את
מחשבה דעיקר דידה נמי אי סוס
הזרעים. מסוס כלאי הכרס דכתיב
משיב עלה הוס מהני מחשבה ואע״ג
כהו מקדם המלאה הזרע "). ונראה
דבשעת נטיעה לחו להכי נטעה:
לי דקסבר כדאמרינן במנחות (דף
מידי דהוה אעלו מאיליהן. דבשעת
טו:) קנבוס ולוף חסרה תורה שחר
נטיעה ליכל כוונה: ולוקמה בכרם
זרעים מדרבנן נינהו ובכי האי כרס
של שני שותפין. למה לי לחסלוכי
לא גזור רבין השאר זרעים: אבל
לשינויה דחיקה ננוטע לסייג
כוליה כרם. (5) גדול שהיה שפלת
ולקורות לוקמה בנוטע לאכילה
קומה הואיל ומשיבה גזור עליה:
ממ
ולקסיה