מג׃משוח מלחמהפרק שמיניסוטה

מֵת  מֵעֲבֵירוֹת שֶבְיָדוֹ אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִי יוֹסֵי  הַגְּלִילִי כְגוֹן דַעֲבַד תְּשוּבָה וְִיהַב דְמֵי אִי  הָכִי הֲוְָה לֵיהּ לוֹקֵחַ וְְלִיהֲדַר כֵיוְָן דְמֵעִיקָּרָא  בְתוֹרַת גְּזֵילָה אֲתָא לְיָדֵיהּ לאֹ׃ וּמִי הָאִיש  אֲשֶר נָטַע כֶרֶם כו׳׃ תָּנוּ רַבָנָן אֲשֶר נָטַע אֵין  לִי אֶלָּא נָטַע לָקַח וְְיָרַש וְְנִיתָּן לוֹ בְמַתָּנָה מִנַּיִן  תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִי הָאִיש אֲשֶר נָטַע כֶרֶם  אֵין לִי אֶלָּא כֶרֶם מִנַּיִן לְרַבוֹת חֲמִשָּה אִילָנֵי  מַאֲכָל וְַאֲפִילּוּ מִשְּאָר מִינִין תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶר  נָטַע יָכוֹל שֶאֲנִי מְרַבֶה הַנּוֹטֵעַ אַרְבָעָה אִילָנֵי  מַאֲכָל וְַחֲמִשָּה אִילָנֵי סְרָק תַּלְמוּד לוֹמַר כֶרֶם  רַבִי אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ אוֹמֵר כֶרֶם כְמַשְמָעוֹ  לאֹ חִילֵּל וְְלאֹ חִילְּלוּ פְרָט לְמַבְרִיךְ וּלְמַרְכִיב  וְְהָא אֲנַן תְּנַן אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְְאֶחָד הַמַבְרִיךְ וְְאֶחָד  הַמַרְכִיב אָמַר רַבִי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָא לָא  קַשְיָא כָאן בְהַרְכָבַת אִיסּוּר כָאן בְהַרְכָבַת  הֶיתֵּר הַאי הַרְכָבַת הֶיתֵּר הֵיכִי דָמֵי אִילֵימָא  יַלְדָה בְיַלְדָה תֵּיפוֹק לי׳ דְבָעֵי מֶיהֲדַר מִשּוּם  יַלְדָה רִאשוֹנָה אֶלָּא יַלְדָה בִזְקֵינָה וְְהָאָמַר  רַבִי אַבָהוּ יַלְדָה שֶסִּיבְכָהּ בִזְקֵינָה בָטְלָה  יַלְדָה בִזְקֵינָה וְְאֵין בָהּ דִין עָרְלָה אָמַר רַבִי  יִרְמְיָה לְעוֹלָם יַלְדָה בְיַלְדָה וּכְגוֹן דְנָטַע לְהַךְ  קַמָיְיתָא לִסְיָיג וּלְקוֹרוֹת דִתְנַן הַנּוֹטֵעַ לִסְיָיג  וְלְקוֹרוֹת פָטוּר מִן הָעָרְלָה וּמַאי שְנָא יַלְדָה  בִזְקֵינָה דְבָטְלָה וּמַאי שְנָא יַלְדָה בְיַלְדָה דְלאֹ  בָטְלָה הָתָם אִי מִימְלִיךְ עֲלָהּ לָאו בַת מִיהֲדַר  הִיא הָכָא אִי מִימְלִיךְ עֲלָהּ בַת מִיהֲדַר הִיא  [דְהָא מֵעִיקָרָא לְפֵירֵי קַיְימָא ] מִידֵי דַהֲוְָה  אַעָלוּ מֵאֵילֵיהֶן דִתְנַן עָלוּ מֵאֵילֵיהֶן חַיָּיבִין  בְעָרְלָה וְְלוֹקְמָהּ בְכֶרֶם שֶל שְנֵי שוּתָּפִין דְהַאי  הָדַר אַדִידֵיהּ וְְהַאי הָדַר אַדִידֵיהּ אָמַר רַב  פַפָא זאֹת אוֹמֶרֶת כֶרֶם שֶל שְנֵי שוּתְּפִין  אֵין חוֹזְרִין עָלָיו מַעַרְכֵי הַמִלְחָמָה וּמַאי שְנָא  מֵחֲמִשָּה אַחִין וּמֵת אֶחָד מֵהֶן בַמִלְחָמָה  דְכוּלָּן חוֹזְרִין הָתָם כָל חַד וְְחַד קָרֵינָא בֵיהּ  אִשְתּוֹ הָכָא כָל חַד וְְחַד לָא קָרֵינָא בֵיהּ כַרְמוֹ  רַב נַחְמָן בַר יִצְחָק אָמַר בְמַבְרִיךְ אִילָן בְיָרָק  וְְהַאי תַּנָּא הוּא דְתַנְיָא הַמַבְרִיךְ אִילָן בְיָרָק  רַבָן שִמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר מִשּוּם רַבִי  יְהוּדָה בֶן גַּמְדָא אִיש כְפַר עַכוֹ וְַחֲכָמִים  אוֹסְרִין כִי אֲתָא רַב דִימִי אָמַר רַבִי יוֹחָנָן הָא  מַנִּי רַבִי אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ הִיא לאֹ אָמַר רַבִי  אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ הָתָם כֶרֶם כְמַשְמָעוֹ הָכָא  נַמִי נָטַע כְמַשְמָעוֹ נוֹטֵעַ אִין מַבְרִיךְ וּמַרְכִיב  לאֹ כִי אֲתָא רַב דִימִי אָמַר רַבִי יוֹחָנָן מִשּוּם  רַבִי אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ יַלְדָה פְחוּתָה מִטֶּפַח  חַיֶּיבֶת בְעָרְלָה כָל שְנוֹתֶיהָ דְמִתְחַזְּיָא כְבַת  שַתָּא וְְהָנֵי מִילֵּי שְתַּיִם כְנֶגֶד שְתַּיִם וְְאַחַת  יוֹצְאָה זָנָב אֲבָל כוּלֵּיהּ כֶרֶם קָלָא אִית לֵיהּ כִי  אֲתָא רַב דִימִי אָמַר רַבִי יוֹחָנָן מִשּוּם רַבִי אֱלִיעֶזֶר  בֶן יַעֲקבֹ מֵת תּוֹפֵס אַרְבַע אַמוֹת לק״ש דִכְתִיב לוֹעֵג לָרָש חֵרֵף עוֹשֵהוּ אָמַר רַבִי יִצְחָק אָמַר רַבִי יוֹחָנָן מִשּוּם  רַבִי אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ חוֹרַגְתָּא הַגְּדֵילָה בֵין הָאַחִין אֲסוּרָה לִינָּשֵא לָאַחִין דְמִתְחַזְּיָא כִי אַחְתַּיְיהוּ וְְלָא הִיא קָלָא  אִית לֵיהּ לְמִילְּתָא וְְאָמַר רַבִי יִצְחָק אֲמַר ר׳ יוֹחָנָן מִשּוּם ר׳ אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ לֶקֶט שִכְחָה וּפֵאָה שֶעֲשָאָן  בְגוֹרֶן הוּקְבְעוּ לְמַעֲשֵר אָמַר עוּלָּא לָא אֲמַרַן אֶלָּא בַשָּדֶה אֲבָל בָעִיר קָלָא אִית לֵיהּ לְמִלְּתָא וְְאָמַר רַבִי יִצְחָק  אָמַר רַבִי יוֹחָנָן מִשּוּם ר׳ אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ יַלְדָה הַפְחוּתָה מִטֶּפַח אֵינָהּ מְקַדֶשֶת אֶת הַזְּרָעִים וְְהָנֵי מִילֵּי שְתַּיִם  כְנֶגֶד שְתַּיִם וְְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב אֲבָל כוּלֵּי כֶרֶם מִקְדִיש וְְאָמַר רַבִי יִצְחָק אָמַר רַבִי יוֹחָנָן מִשּוּם רַבִי אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ  מעבירות שבידו. והחי אית ליה למיהדר מטוס הירח וכך הלבב: ודקשיח לך תיפוק לי משום דבעי למסדר מטוס ראשונה ליםני כגון  תלמוד לומר אשר נטע. מדלה כתיב חסר כרס נטע דרום ניה נמי שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו:  נטע מכל מקום ואפי׳ אינו כרס שהרי לא הזכיר כרס עדיין: תלמוד ומאי שנא מחמשה אחין. בריימה היא לקמן נפרקין (דף מה.): כולן  לומר כרם. דדמי לכרם ופחות שנכרמים ממשה גפניס סס: כרם חוזרין. מפני שהיא שומרת ינס לכולם: קרינא ביה אשתו. שמח  כמשמעו. ולח שהכ אילנות: חיללו.  לזה מתיינס: כל חד וחד לא  משמע מיעוטה לזה ולה לאמר: כאן  קרינא ביה כרמו. המיוחד לו שאין  בהרכבת איסור. ברייתא בהרכבת  לך בה גפן שאין לשניסי חלק בה:  איסור מין בשאינו מינו ומעטיס קרא  רב נחמן אמר. הח דקמני ממני׳  כדמעיט ולא מככו גבי בית פרט  מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלה  לגזלן: מבריך. שכופף [הזמורה או  בעי למיהדר משום קמח וחס מאמר  הימור] נאכן: מרכיב. סנוקב  מין בשאינו מינו הוא וחימעיטה לה  האילן ונוטל מן הרך שנענפי האילן  הרכבת איסור מולה חיללו פרט  ומוחצ לתוכו ועושה ענף נמוך הנקב  למצריך ומרכיב האי תנה הוא דאמר  ועושה ממין אותו אילן שנוכל ממנו  מותר: כפר עכו. כן שמס: הא  וישראל מותר להרכיב משני אילנות  מני. דקמני פרט למצריך ומרכיב  שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין  לחו סממח היה חלה סיפה דמילמה  דהוו ממין אחד זה מזה: האי  דרבי אליעזר בן יעקב היה ואפי׳  הרכבת היתר. דחוקמת ממני׳ בה  הרכבת היתר לח הדר עלה: פחותה  היכי דמי לחוזר מפני חילול ההרכבה:  מטפח. שהיא ספל קומה ולא מגבה  אי נימא ילדה בילדה. סחף זו  לעולס עד טפח: כל שנותיה. מדרבנן  שבקרקע שהרכיב את הענף בה  כל הימים ערלה נוהגת נה דמתמזיה  נטיעה היא ועדיין לא הגיעה לשנה  כנת שתה והרואה שאוכלין פירותיה  רביעית לחללה הח לחו משוס הרכבה  חומר שפירות ערלה מותרין: קלא  הדר דבלאו הרכבה נמי בעי למיהדר  אית ליה. הכל חומריס כרס ים  מן המלחמה מסוס ילדה ראשונה:  לפלוני משונה מכל הכרמים ויודעין  בזקינה. שכבר נתמללה: שסיבכה.  שהיה זקינה. להכי נקט שתיס כו׳  לשון נאחז בסבך (בראשית כב) שעםאה  דסבר לה כמאן דאמר במסכת  ענף מקינס: בטלה לגבי זקינה.  ברכות (דף לה.) כרס רבעי מכן  ואינה חייבת נערלה ואין בה דין  שאין ערלה נוהגת בנטיעה המת חלה  רבעי וכי מכן במסכת ערלה'' דמרכיב  בכרס שלסי: לקריאת שמע. שאסור  חייב בערלה [זקינה] בילדה מכן שחף  לקרות בארבע אמותיו מסוס לועג  אותו ענף חייב בערלה ואע״ג שקללו  לכם שזה קורה וזה אינו יכול לקרות:  מזקינה נעשה עכשיו ילדה שזו היח  חורגתא. במ חסמו: שגדלה בין  נטיעתו: לעולם ילדה בילדה. ולקשיח  האחין. בני הבעל מחשה אחרת:  לך בלא הרכבה נמי בעי למיהדר  דמתחזיא כי אחתייהו. מי שאינו  ממערכי המלחמה הקמייתא: כגון  מכיר בה ורואה אותה שגדלה חללו  דנטעה לקמייתא לסייג. כגון שהיתה  כסבור שהיא אחותו וחומר שנוסה  פרלה בגדר שדהו ונטעה בפרלה  חמותו: לקט שכחה ופאה שעשאן.  לסתוס לשון סוגה בשושניס (שיר ז)  העני גורן שכינס הרבה כאחד ועשה  גדולה בשוםניס: ולקורות. לקון  מסן כרי: הוקבעו למעשר. מדרבנן  ממנה קורות לכשתגדל: ומאי שנא  דמאן דמזי סבור שגדל נשלסו: וה״מ  ילדה בילדה. כי סך ילדה קמייתא  בשדה. שלא ידעו הכל (ח) שנכנסו מעט  דכזקינה היא לענין ערלה (דלאג)  מעט וסבורין שגדל שס חבל בעיר כל  בטלה הרכבה בה להפטר מן הערלה  שכיניו ראו שכינס על יד על יד ויודעין  כמומס: התם. גבי זקנה לחו נמ  שהן של לקט שכחה ופאה ופטור מן  אימלוכי היה לחזור ולהיות ילדה על  המעםר כדמניח בספרי) ונה הלוי כי  שום מחשבה אבל נטע לסייג חי  אין לו חלק ונחלה עמך בדבר שאין  ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה  לו בו חלק ונחלה עמך הוח בא  לפירות חייבת נערלה הילכך ילדה  וכוטל מעשר ראשון שלו ילא לקט  דקה מרכיב נגוס לאכילה חייבת  שכחה ופאה שיש לו חלק ונחלה עמך  נערלה ואע״ג דלא אימליך חקמייתא  שאף לעניים לויס הם מופקריס כשחל  הח מיהח לאכילה הוח ומהניה  עניי ישראל: אינה מקדשת את  מחשבה דעיקר דידה נמי אי סוס  הזרעים. מסוס כלאי הכרס דכתיב  משיב עלה הוס מהני מחשבה ואע״ג  כהו מקדם המלאה הזרע "). ונראה  דבשעת נטיעה לחו להכי נטעה:  לי דקסבר כדאמרינן במנחות (דף  מידי דהוה אעלו מאיליהן. דבשעת  טו:) קנבוס ולוף חסרה תורה שחר  נטיעה ליכל כוונה: ולוקמה בכרם  זרעים מדרבנן נינהו ובכי האי כרס  של שני שותפין. למה לי לחסלוכי  לא גזור רבין השאר זרעים: אבל  לשינויה דחיקה ננוטע לסייג  כוליה כרם. (5) גדול שהיה שפלת  ולקורות לוקמה בנוטע לאכילה  קומה הואיל ומשיבה גזור עליה:  ולקסיה  ממ