שתחילת
מת תופס ארבע אמות לטומאה ותנא
תונא חצר הקבר העומד בתוכה טהור והוא
שיהו בה ארבע אמות דברי בית שמאי ב״ה
אומרים ארבעה טפחים במה דברים אמורים
שפתחה מלמעלה אבל פתחה מן הצד
דברי הכל ארבע אמות כלפי לייא אדרבה
מן הצד מידריד ונפיק מלמעלה אי אפשר
דלא מאהיל אלא במה דברים אמורים
שפתחה מן הצד אבל פתחה מלמעלה
ארבע אמות והני מילי חצר הקבר דמסיימא
מחיצתא אבל מת בעלמא תפיס׃ מי האיש
אשר ארש אשה כו׃ ת״ר אשר ארס
אחד המארס את הבתולה ואחד המארס
את האלמנה ואחד שומרת יבם ואפילו
חמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה כולן
חוזרין לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה
לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר
ולנתין לימא דלא כרבי יוסי הגלילי דאי
רבי יוסי הגלילי הא אמר הירא ורך הלבב
זה המתיירא מעבירות שבידו אפילו תימא
ר׳ יוסי הגלילי כדרבה דאמר רבה לעולם
אינו חייב עד שיבעול מה טעם לא יקח
משום לא יחלל משום הכי אינו לוקה עד
שיבעול תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר
ארש לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם
בית ויטע כרם ואח״כ ישא אשה ואף שלמה
אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה
בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ
מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם
אחר ובנית ביתך זו אשה ד״א הכן בחוץ
מלאכתך זה מקרא ועתדה בשדה לך זה
משנה אחר ובנית ביתך זה גמ׳ ד״א הכן בחוץ
מלאכתך זה מקרא ומשנה ועתדה בשדה
לך זה גמרא אחר ובנית ביתך אלו מעשים
טובים ר׳ אליעזר בנו של ר״י הגלילי אומר
הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה וגמרא
ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר
ובנית ביתך דרוש וקבל שכר׃ ואלו
שאינן חוזרין הבונה ביה שער כו׳׃ תנא אם
הוסיף בו דימוס אחד חוזר׃ ר׳ אליעזר אומר
אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר׃
תנא מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע׃ ואלו שאין זזין ממקומן בנה בית חדש וחנכו וכו׳׃ תנו רבנן אשה
חדשה אין לי אלא אשה חדשה אלמנה וגרושה מנין תלמוד לומר אשה מכל מקום אם כן מה ת״ל אשה
חדשה מי שחדשה לו יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו ת״ר לא יצא בצבא יכול בצבא הוא דלא
יצא אבל יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים תלמוד לומר ולא יעבור עליו לכל דבר יכול שאני מרבה
אף הבונה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה ת״ל עליו עליו אי אתה מעביר
אבל אתה מעביר על אחרים ומאחר דכתב לא יעבור לא יצא בצבא למה לי לעבור עליו בשני לאוין׃
מתני׳ ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו׳ ר׳ עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול
לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זהו המתיירא מן
העבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין הרי הוא הירא ורך הלבב
והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקיבו של עם מעמידין זקיפין
לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו
מת תופס ארבע אמות לטומאה. חכמים גזרו שיהח המת מטמח מחהיל על חלל הפתח: והני מילי כו׳. השמח מסדר לפרוסי
כל הנכנס בארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו
סייעתיה מהכח מדחילטריך למימני העומד לתוכו טהור ס״מ הני
ויהח סבור שלא החהיל ויש לחוש שמא יפסוט ירו ויחהיל ולאו
מילי הלר הקבר דמסיימה מחילמח דמערה למודיה ודחלר לחודיה
אדעתיה: ותנא תונא, וכן מני מנח דידן" נמשכה הנשנית בינינו
וים היכר בדבר אצל מת נעלמה המוטל בחויר מודו בית הלל דתפיס
בבית המדרש בסדר טהרות (אסלות
ארבע אמות מדחילטריך למימני
פט״ו מ״ח): חצר הקבר. שלפני המערה
העומד לתוכו טהור דחי נעלמה לא
כדאמר סדר בנין הקברות בננה
גזור למה לי לאשמועינן הכח דטהור:
בתרא (דף ק:) שעושין מערות גדולות
ואפי׳ היא לו שומרת יכם. שלח
של שמה על שם ומופר נכותליה
קדמה הוא חלה מכח המיו נחה לו:
סביב כוכין חרוכות כמדת המת
לקחה. מדלה כתיב לקח מיעוטה הוא
ומומנו לתוכן והמערה מקורה
למעוטי לקיחת איסור: כדרבה. דחמר
במקרה וכיסוי ועושה גומא רחצה
אין עבירה בקידושין עד שינעול
בלד המערה ופותח פי המערה
שיביא זרעו חו את האשה לידי חילול
לתוך הגומא "בכותל המערה כמין
וממזרח ונתינה אין עבירה בקידושין
פתח וחומה גומח היח מלר הקצר:
דלה כתיב ביהם לא יקח חלה לא
העומד בתוכו טהור. כל מקוס שהוא
יצא ") ולא מתחתן ") אצל אלמנה כתיב
עומד בס טהור דכיון דמערה
בה לא יקח וקימה היינו קידושין
חלוקה הימנה וממילותיה ניכרות לא
ואילטריך דרנה דלח תימה מקידושין
גזוכ רצון בממיס שבתוכה שיתפסו
עבד ליס חיסול: ונתינה. " מן
ד׳ אמות סביבותיה ללד המערה׳
הגבעונים דכתיב בהו וימכס יהושע
דכי גזור רצון ארבע אמות במת
למוטבי עליס׳ (יהושע ט) והן משבעה
המוטל בחויר וכגון למעלה אצל גג
חומות: ועתדה בשדה לך. וכלבה
המערה כדי להרחיק את האדם
בשדה מלאכתך לך: גמרא. לתת
מלהחהיל על הטומאה אבל כאן ים
סברא להבין בטעמי המשנה והלכה
היכר: והוא שיש בה ארבע אמות.
כדברי מי: אם הוסיף בו דימום
הוא דחשיבה מקום לעלמה חבל פחות
אחד. שורה של אבנים או בגובה או
מכאן בטלה חלל המערה ולא חשיבה
בעוני מו לח הוי על מכונו וקרינה
למיסוי מקוס לעלמס: וב״ה אומרים
ניס מלם: שמחדשין אותו. שאינו
ארבעה טפחים. הוי מקוס משוב
ממקייס: בשבוע. בשמיטה: אין לי
בכל דוכמח"): במה דברים אמורים.
אלא חדשה. כמולס: אלמנה וגרושה.
נ״ס אמרו ליה: כשפתחה של חצר
מאחר ונשאה זה: יכול אף בנה בית.
למעלה. שאין לה כניסת מדרון
מדם ולא חנכו יהח כזה שיהח נקי
במעלות מן הלד חלה כשיוכדין לה
מן הכל: מתני' ויספו השוטרים.
קופלין לה וכשעולין מתוכה מטפס
על דברי כהן: בקשרי. כשמתקשרים
ועולה. ולקמן פריך איפכא מסתברא:
לעמוד לפופיס שלה יפרידוס חויבים:
כלפי לייא. כנגד איפוא הפכת דבריך
לפיכך. שהירח זהו הירח מעבירות
לייה חיפוח כדהמר בברכות (דף נמ.)
מלה התורה בנה ונטע וחירם לחזור
כגני לייה כדיס שבוריס להיכן
בגללן כדי שיתלה בכך החזרה ולא
הולכים איפכא מסתברא מן הלך
ימניים לומר מעבירות שנידו הוא ירה
כשעשוי לחלר מדרון ללאת דרך לדדיס
ומוזר: ר׳ יוסי אומר כו׳. בגמרא
איכא למימר כיון דלא גזור רצון ארבע
מפרם צמחי פליג חדרבי יוסי הגלילי:
חמות במחילות ניכרות סגי לההי מלר
ובעקבו של עם. בסופו של עס
בארבעה טפחים והעומד בה הרי זה
שעומדים שלא יחזרו המכונים
טהור שאין לנו במה לטמחו דחינו
לאחריהס לנוס: מעמידין זקיפין
צריך לטפס ולעלות שיפשוט זרועותיו
מלפניהם. בראשה של לד המלחמה
ויחהיל וכנפיו על חלל הפתח דכי
מעמידין בני אדם גבורים ממנוניס לכך
נפיק מידדי ונפיק נשמט ונמסך
שחס יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו
לו מן הפתח של מערה ללד פתח
ויזקיפוסו ויגבירו את הכמי הלצה
של מלר ויולה לו: מלמעלה אי
בדבריהס: [ואחרים]. ואנסיס
אפשר דלא מאהיל. כיון דחינו חלה
אמריס מחמריהס: וכשילין של
ארבעה טפחים חי אפשר לו לפרום
ברזל בידיהם. לשמור שלא יכוסו.
כנפיו ולטפס ולעלות חלה חס כן
וכשילין כעין מלין שקורין ווכיי״ם: שתחלת