מד.משוח מלחמהפרק שמיניסוטה

שֶתְּחִילַּת  מֵת תּוֹפֵס אַרְבַע אַמוֹת לְטוּמְאָה וְְתָנָא  תּוּנָא חֲצַר הַקֶּבֶר הָעוֹמֵד בְתוֹכָהּ טָהוֹר וְְהוּא  שֶיְּהוּ בָהּ אַרְבַע אַמוֹת דִבְרֵי בֵית שַמַאי ב״ה  אוֹמְרִים אַרְבָעָה טְפָחִים בַמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים  שֶפִתְחָהּ מִלְמַעְלָה אֲבָל פִתְחָהּ מִן הַצַּד  דִבְרֵי הַכלֹ אַרְבַע אַמוֹת כְלַפֵי לַיָּיא אַדְרַבָה  מִן הַצַּד מִידְרִיד וְְנָפֵיק מִלְמַעְלָה אִי אֶפְשָר  דְלאֹ מַאֲהִיל אֶלָּא בַמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים  שֶפִתְחָהּ מִן הַצַּד אֲבָל פִתְחָהּ מִלְמַעְלָה  אַרְבַע אַמוֹת וְְהָנֵי מִילֵּי חֲצַר הַקֶּבֶר דִמְסַיְּימָא  מְחִיצָתָא אֲבָל מֵת בְעָלְמָא תָּפִיס׃ מִי הָאִיש  אֲשֶר אֵרַש אִשָּה כו׃ ת״ר אֲשֶר אֵרַס  אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְתוּלָה וְְאֶחָד הַמְאָרֵס  אֶת הָאַלְמָנָה וְְאֶחָד שוֹמֶרֶת יָבָם וְַאֲפִילּוּ  חֲמִשָּה אַחִין וּמֵת אֶחָד מֵהֶם בַמִלְחָמָה כוּלָּן  חוֹזְרִין לאֹ לָקַח וְְלאֹ לְקָחָהּ פְרָט לְאַלְמָנָה  לְכהֵֹן גָּדוֹל גְּרוּשָה וְַחֲלוּצָה לְכהֵֹן הֶדְיוֹט  מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְרָאֵל בַת יִשְרָאֵל לְמַמְזֵר  וּלְנָתִין לֵימָא דְלאֹ כְרַבִי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְאִי  רַבִי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָא אָמַר הַיָּרֵא וְְרַךְ הַלֵּבָב  זֶה הַמִתְיָירֵא מֵעֲבֵירוֹת שֶבְיָדוֹ אֲפִילּוּ תֵּימָא  ר׳ יוֹסֵי הַגְּלִילִי כְדְרַבָה דְאָמַר רַבָה לְעוֹלָם  אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶיִּבְעוֹל מַה טַּעַם לאֹ יִקָּח  מִשּוּם לאֹ יְחַלֵּל מִשּוּם הָכִי אֵינוֹ לוֹקֶה עַד  שֶיִּבְעוֹל תָּנוּ רַבָנָן אֲשֶר בָנָה אֲשֶר נָטַע אֲשֶר  אֵרַש לִימְדָה תּוֹרָה דֶרֶךְ אֶרֶץ שֶיִּבְנֶה אָדָם  בַיִת וְְיִטַּע כֶרֶם ואח״כ יִשָּא אִשָּה וְְאַף שְלמֹהֹ  אָמַר בְחָכְמָתוֹ הָכֵן בַחוּץ מְלַאכְתֶּך וְְעַתְּדָהּ  בַשָּדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶך הָכֵן בַחוּץ  מְלַאכְתֶּך זֶה בַיִת וְְעַתְּדָהּ בַשָּדֶה לָךְ זֶה כֶרֶם  אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶך זוֹ אִשָּה ד״א הָכֵן בַחוּץ  מְלַאכְתֶּך זֶה מִקְרָא וְְעַתְּדָהּ בַשָּדֶה לָךְ זֶה  מִשְנָה אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶך זֶה גמ׳ ד״א הָכֵן בַחוּץ  מְלַאכְתֶּך זֶה מִקְרָא וּמִשְנָה וְְעַתְּדָהּ בַשָּדֶה  לָךְ זֶה גְּמָרָא אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶך אֵלּוּ מַעֲשִים  טוֹבִים ר׳ אֱלִיעֶזֶר בְנוֹ שֶל ר״י הַגְּלִילִי אוֹמֵר  הָכֵן בַחוּץ מְלַאכְתֶּך זֶה מִקְרָא וּמִשְנָה וּגְמָרָא  וְְעַתְּדָהּ בַשָּדֶה לָךְ אֵלּוּ מַעֲשִים טוֹבִים אַחַר  וּבָנִיתָ בֵיתֶך דְרוֹש וְְקַבֵל שָכָר׃ וְְאֵלּוּ  שֶאֵינָן חוֹזְרִין הַבוֹנֶה בֵיהּ שַעַר כו׳׃ תָּנָא אִם  הוֹסִיף בוֹ דִימוּס אֶחָד חוֹזֵר׃ ר׳ אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר  אַף הַבוֹנֶה בֵית לְבֵנִים בַשָּרוֹן לאֹ הָיָה חוֹזֵר׃  תָּנָא מִפְנֵי שֶמְחַדְשִין אוֹתוֹ פַעֲמַיִם בַשָּבוּעַ׃ וְְאֵלּוּ שֶאֵין זָזִין מִמְקוֹמָן בָנָה בַיִת חָדָש וְַחֲנָכוֹ וכו׳׃ תָּנוּ רַבָנַן אִשָּה  חֲדָשָה אֵין לִי אֶלָּא אִשָּה חֲדָשָה אַלְמָנָה וּגְרוּשָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּה מִכָל מָקוֹם אִם כֵן מָה ת״ל אִשָּה  חֲדָשָה מִי שֶחֲדָשָה לוֹ יָצָא מַחֲזִיר גְּרוּשָתוֹ שֶאֵין חֲדָשָה לוֹ ת״ר לאֹ יֵצֵא בַצָּבָא יָכוֹל בַצָּבָא הוּא דְלָא  יָצָא אֲבָל יַסְפִיק מַיִם וּמָזוֹן וְִיתַקֵּן הַדְרָכִים תַּלְמוּד לוֹמַר וְְלאֹ יַעֲבוֹר עָלָיו לְכָל דָבָר יָכוֹל שֶאֲנִי מְרַבֶה  אַף הַבוֹנֶה בַיִת וְְלאֹ חֲנָכוֹ נָטַע כֶרֶם וְְלאֹ חִלְּלוֹ אֵרַס אִשָּה וְְלאֹ לְקָחָהּ ת״ל עָלָיו עָלָיו אִי אַתָּה מַעֲבִיר  אֲבָל אַתָּה מַעֲבִיר עַל אֲחֵרִים וּמֵאַחַר דְכָתַב לאֹ יַעֲבוֹר לאֹ יֵצֵא בַצָּבָא לָמָה לִי לַעֲבוֹר עָלָיו בִשְנֵי לָאוְִין׃  מתני׳ וְְיָסְפוּ הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵר אֶל הָעָם וְגוֹ׳ ר׳ עֲקִיבָא אוֹמֵר הַיָּרֵא וְְרַךְ הַלֵּבָב כְמַשְמָעוֹ שֶאֵינוֹ יָכוֹל  לַעֲמוֹד בְקִשְרֵי הַמִלְחָמָה וְְלִרְאוֹת חֶרֶב שְלוּפָה רַבִי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר הַיָּרֵא וְְרַךְ הַלֵּבָב זֶהוּ הַמִתְיָירֵא מִן  הָעֲבֵירוֹת שֶבְיָדוֹ לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָל אֵלּוּ שֶיַּחֲזוֹר בִגְלָלָן רַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר אַלְמָנָה לְכהֵֹן גָּדוֹל  גְּרוּשָה וְַחֲלוּצָה לְכהֵֹן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְרָאֵל בַת יִשְרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין הֲרֵי הוּא הַיָּרֵא וְְרַךְ הַלֵּבָב  וְְהָיָה כְכַלּוֹת הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָרֵי צְבָאוֹת בְראֹש הָעָם וּבַעֲקֵיבוֹ שֶל עַם מַעֲמִידִין זְקִיפִין  לִפְנֵיהֶם וְְאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְְכַשִּילִין שֶל בַרְזֶל בִידֵיהֶן וְְכָל הַמְבַקֵּש לַחֲזוֹר הָרְשוּת בְיָדוֹ לְקַפֵחַ אֶת שוֹקָיו  מת תופס ארבע אמות לטומאה. חכמים גזרו שיהח המת מטמח מחהיל על חלל הפתח: והני מילי כו׳. השמח מסדר לפרוסי  כל הנכנס בארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו  סייעתיה מהכח מדחילטריך למימני העומד לתוכו טהור ס״מ הני  ויהח סבור שלא החהיל ויש לחוש שמא יפסוט ירו ויחהיל ולאו  מילי הלר הקבר דמסיימה מחילמח דמערה למודיה ודחלר לחודיה  אדעתיה: ותנא תונא, וכן מני מנח דידן" נמשכה הנשנית בינינו  וים היכר בדבר אצל מת נעלמה המוטל בחויר מודו בית הלל דתפיס  בבית המדרש בסדר טהרות (אסלות  ארבע אמות מדחילטריך למימני  פט״ו מ״ח): חצר הקבר. שלפני המערה  העומד לתוכו טהור דחי נעלמה לא  כדאמר סדר בנין הקברות בננה  גזור למה לי לאשמועינן הכח דטהור:  בתרא (דף ק:) שעושין מערות גדולות  ואפי׳ היא לו שומרת יכם. שלח  של שמה על שם ומופר נכותליה  קדמה הוא חלה מכח המיו נחה לו:  סביב כוכין חרוכות כמדת המת  לקחה. מדלה כתיב לקח מיעוטה הוא  ומומנו לתוכן והמערה מקורה  למעוטי לקיחת איסור: כדרבה. דחמר  במקרה וכיסוי ועושה גומא רחצה  אין עבירה בקידושין עד שינעול  בלד המערה ופותח פי המערה  שיביא זרעו חו את האשה לידי חילול  לתוך הגומא "בכותל המערה כמין  וממזרח ונתינה אין עבירה בקידושין  פתח וחומה גומח היח מלר הקצר:  דלה כתיב ביהם לא יקח חלה לא  העומד בתוכו טהור. כל מקוס שהוא  יצא ") ולא מתחתן ") אצל אלמנה כתיב  עומד בס טהור דכיון דמערה  בה לא יקח וקימה היינו קידושין  חלוקה הימנה וממילותיה ניכרות לא  ואילטריך דרנה דלח תימה מקידושין  גזוכ רצון בממיס שבתוכה שיתפסו  עבד ליס חיסול: ונתינה. " מן  ד׳ אמות סביבותיה ללד המערה׳  הגבעונים דכתיב בהו וימכס יהושע  דכי גזור רצון ארבע אמות במת  למוטבי עליס׳ (יהושע ט) והן משבעה  המוטל בחויר וכגון למעלה אצל גג  חומות: ועתדה בשדה לך. וכלבה  המערה כדי להרחיק את האדם  בשדה מלאכתך לך: גמרא. לתת  מלהחהיל על הטומאה אבל כאן ים  סברא להבין בטעמי המשנה והלכה  היכר: והוא שיש בה ארבע אמות.  כדברי מי: אם הוסיף בו דימום  הוא דחשיבה מקום לעלמה חבל פחות  אחד. שורה של אבנים או בגובה או  מכאן בטלה חלל המערה ולא חשיבה  בעוני מו לח הוי על מכונו וקרינה  למיסוי מקוס לעלמס: וב״ה אומרים  ניס מלם: שמחדשין אותו. שאינו  ארבעה טפחים. הוי מקוס משוב  ממקייס: בשבוע. בשמיטה: אין לי  בכל דוכמח"): במה דברים אמורים.  אלא חדשה. כמולס: אלמנה וגרושה.  נ״ס אמרו ליה: כשפתחה של חצר  מאחר ונשאה זה: יכול אף בנה בית.  למעלה. שאין לה כניסת מדרון  מדם ולא חנכו יהח כזה שיהח נקי  במעלות מן הלד חלה כשיוכדין לה  מן הכל: מתני' ויספו השוטרים.  קופלין לה וכשעולין מתוכה מטפס  על דברי כהן: בקשרי. כשמתקשרים  ועולה. ולקמן פריך איפכא מסתברא:  לעמוד לפופיס שלה יפרידוס חויבים:  כלפי לייא. כנגד איפוא הפכת דבריך  לפיכך. שהירח זהו הירח מעבירות  לייה חיפוח כדהמר בברכות (דף נמ.)  מלה התורה בנה ונטע וחירם לחזור  כגני לייה כדיס שבוריס להיכן  בגללן כדי שיתלה בכך החזרה ולא  הולכים איפכא מסתברא מן הלך  ימניים לומר מעבירות שנידו הוא ירה  כשעשוי לחלר מדרון ללאת דרך לדדיס  ומוזר: ר׳ יוסי אומר כו׳. בגמרא  איכא למימר כיון דלא גזור רצון ארבע  מפרם צמחי פליג חדרבי יוסי הגלילי:  חמות במחילות ניכרות סגי לההי מלר  ובעקבו של עם. בסופו של עס  בארבעה טפחים והעומד בה הרי זה  שעומדים שלא יחזרו המכונים  טהור שאין לנו במה לטמחו דחינו  לאחריהס לנוס: מעמידין זקיפין  צריך לטפס ולעלות שיפשוט זרועותיו  מלפניהם. בראשה של לד המלחמה  ויחהיל וכנפיו על חלל הפתח דכי  מעמידין בני אדם גבורים ממנוניס לכך  נפיק מידדי ונפיק נשמט ונמסך  שחס יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו  לו מן הפתח של מערה ללד פתח  ויזקיפוסו ויגבירו את הכמי הלצה  של מלר ויולה לו: מלמעלה אי  בדבריהס: [ואחרים]. ואנסיס  אפשר דלא מאהיל. כיון דחינו חלה  אמריס מחמריהס: וכשילין של  ארבעה טפחים חי אפשר לו לפרום  ברזל בידיהם. לשמור שלא יכוסו.  כנפיו ולטפס ולעלות חלה חס כן  וכשילין כעין מלין שקורין ווכיי״ם: