מד׃משוח מלחמהפרק שמיניסוטה

וי״ו  שתחילת ניסה נפילה שנאמר נס ישראל  לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם  ולהלן הוא אומר וינוסו [ אנשי ] ישראל מפני  פלשתים ויפלו חללים וגו׳ בד״א במלחמות  הרשות אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין  אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר רבי  יהודה במה דברים אמורים במלחמות מצוה  אבל במלחמות חובה הכל יוצאין אפי׳ חתן  מחדרו וכלה מחופתה׃ גמ׳ מאי איכא בין  רבי יוסי לר״י הגלילי איכא בינייהו עבירה  דרבנן כמאן אזלא הא דתניא שח בין  תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר  עליה מעורכי המלחמה כמאן כר״י הגלילי  מאן תנא להא דתנו רבנן שמע קול קרנות  והרתיע הגפת תריסין והרתיע צחצוח  חרבות ומים שותתין לו על ברכיו חוזר כמאן  לימא רבי עקיבא היא ולא רבי יוסי הגלילי  בהא אפי׳ ר׳ יוסי הגלילי מודה משום דכתיב  ולא ימס את לבב אחיו כלבבו׃ והיה  ככלות השוטרים כו׳׃ האי מפני שתחילת  ניסה נפילה מפני שתחילת נפילה ניסה מבעי  ליה אימא מפני שתחילת נפילה ניסה׃  בד״א במלחמות הרשות כו׳׃ א״ר יוחנן  רשות דרבנן זו היא מצוה דרבי יהודה מצוה  דרבנן זו היא חובה דרבי יהודה אמר רבא  מלחמות יהושע לכבש דברי הכל חובה  מלחמות בית דוד לרווחה דברי הכל רשות  כי פליגי למעוטי עובדי כוכבים דלא ליתי  עלייהו מר קרי לה מצוה ומר קרי רשות  נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה׃  הדרן עלך משוח מלחמה  עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר כי  ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך  ושופטיך שלשה מבית דין הגדול שבירושלים  היו יוצאין רבי יהודה אומר חמשה שנאמר  זקניך שנים ושופטיך שנים ואין בית דין  שקול מוסיפין עליהן עוד אחד נמצא טמון  בגל או תלוי באילן או צף על פני המים  לא היו עורפין שנאמר באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים  נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עובדי כוכבים או לעיר שאין בה ב״ד לא היו עורפין אין מודדין  אלא לעיר שיש בה ב״ד׃ גמ׳ מאי קאמר אמר ר׳ אבהו ה״ק שנאמר וענו ואמרו ולהלן הוא אומר  וענו הלוים ואמרו וגו׳ מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש וסדר עגלה  ערופה כיצד כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך שלשה מב״ד הגדול שבירושלים היו יוצאין׃ רבי  יהודה אומר חמשה וכו׳׃ ת״ר ויצאו זקניך ושופטיך זקניך שנים ושופטיך שנים ואין בית דין שקול  מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי ר׳ יהודה ר׳ שמעון אומר זקניך שנים ואין ב״ד שקול  מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה ור׳ שמעון נמי הא כתיב ושופטיך ההוא מיבעי ליה למיוחדין  שבשופטיך ורבי יהודה מזקני זקניך נפקא ור׳ שמעון אי כתב רחמנא זקני הוה אמינא אפי׳ זקני השוק כתב  רחמנא זקניך ואי כתב רחמנא זקניך הוה אמינא אפי׳ סנהדרי קטנה כתב רחמנא ושופטיך למיוחדין  שבשופטיך ור׳ יהודה גמר זקני זקני מזקני העדה מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבעדה אי גמר  לגמרה לכולה מילתא מהתם זקניך ושופטיך למה לי אלא וי״ו ושופטיך למנינא ורבי שמעון  שתחילת ניסה נפילה. בגמ׳ פריך איפכא מצעי ליה שהניסה היה השם נפקא לן מיניה לענין עוסק נמלוה דלמר חובהי ולמר רשות  תחילת הנפילה: בד״א. דחוזרין מן המערכה וים שאינן זזין ופרים לן נמי רצח בהי מינייהו חיפליגו: מלחמות יהושע דלכבש.  ממקומן במלחמות סכסות: אבל במלחמות מצוה. כגון כיבוש אכן בהח ליכה למאן דקרי רשות דאפילו מונה נמי חיתה והעוסק בה  ישראל בימי יהושע הכל יולאין: רבי יהודה אומר כו'. מפרס בגמ׳: פטור מן המזוה ורבנן הוא דלא איכפת להו לקרותה מונה דדייס  גמ׳ עבירה דרבנן. לר״י הגלילי  לקרותה מלוה חלל הרשות שהרי אין  אפי׳ עצר על דברי סופרים מוזר  אנו לריכין הלח למצוא בה מעלה אחת  ולרבי יוסי עד שיעבור על דבר  ומלוה לגבי כמות מעלה היה: ומלחמת  מורה דומיה דחלמנה לכהן גדול  בית דוד. שכלמס באכס לובה להוסיפה  וכגון שנשאה דאיכא חיסול: סח  על ארץ ישראל ונשאר סביבותיה  בין תפילה לתפילה. בין הנמת  להעלות לו מנחה ומס עובד: דברי  תפילין של יד לתפילין של רחם:  הכל רשות. ואפילו רבי יהודה להח  סח. סיפר: עבירה היא בידו. אס  לחו מזוה קרי לה והעוסק בה אינו  לא חזר ובירך דהכי אמרי' במנחות  פטור מן המלוס: כי פליגי. ר׳ יהודה  (דף לו.) סמ מברך שמיס לח סמ  ורבנן נמלוס ורשות דלמר פטור מן  מברך אחת: ומים שותתין על  ברכיו. המלוה ולמר חייב במלחמה  שהיה מי רגליס מחמת יראה:  מפני למעוטי עובדי כוכביס דלח  שתחילת נפילה ניסה מבעי ליה.  לימו עלייהו:  תחילת משמע הגרמת הדבר והכי  הדרן עלך משוח מלחמה  מיבעי ליה למימר כשהן נסין זו  היא תחינת הגרמת הנפילה ובניסה  עגלה ערופה בלשון הקודש.  לא שייך למימר תחילה דהח ממם  נאמרת מה שהזקנים  אומרים ידינו לא שפכו והכהניס  קח ערקי: רשות דרבנן זו היא מצוה  חומרים כפר לעמך ישראל בלשון  דר׳ יהודה. ובאותה מלחמה שאמרו  הקודם הוזקקו מן התורה לאמרה:  חכמים שהיה רשות ואין מתן יולה  לה אמר נמי ר׳ יהודה דאין ממן  שנאמר כי ימצא חלל. ובגמרא פריך  יוצא לה הלח שרבי יהודה קורא  היכי יליף מהכא: היו יוצאין. ובאין  אותה מלוה ונפקא מינה לפוטרו  שס ומודדין מן החלל לצד העיירות  מסחר מלות בעודו עסוק בה  שסביבותיו לידע איזו קרובה: בגל.  כדמפרם רצח וחזיל: מצוה דרבנן.  גל של חנניס: נמצא סמוך לספר  דאמרו בה הכל יולחין אמר נמי כ׳  כו׳. מפרש טעמח בגמ׳: גמ׳ מאי  יהודה הכל יוצאין הלא דקרי לה  קאמר. היכי יליף לסון הקודם מהכא:  מונה ולחו מידי הםמעיק בהא חלה  ואין ב״ד שקול. אין עושין ב״ד  כולה משוס מלוס ורשות נקטו  שיהח יכול ליחלק סוס נסוה חלה  שיהח הכוב לצד המד לקיים החרי  פלוגתייהו אלא 3 משום דקרו רצון להח  רשות די להס חס קראו את זו  רבים להטות (שמות כג): למיוחדין.  מלוה ואפילו היה חובה שהרי אין  סכך דלשכת הגזית: מזקני זקניך.  הדבר חלה להעלותסג מעלה אחת  מדמלי למיכתב זקני וכתב זקניך  ולומר אצל מזו הכל יולאין וגבי  מיומלין שמקייך: זקני השוק.  רשות דייס לקרות חת שלמעלה  אע"פ שאינן סנהדרין: שופטיך.  ממנה מלוה ורבי יהודה דקרי  זקנים שהס שופטיס את ישראל:  לקמייתח מזוה לאשמועי' דהעוסק  מזקני העדה. דסמיכת פר העלם דבר  בה פטור מן המלוה והולרך להעלות  ואייתר ליה שופטיך להביא עוד שניס:  את זו מעלה אחת לומר אצל נזו  לגמרה לכולה מילתא מהתם. דהח  הכל יולחין הילכך קרייה מונה  רבי יהודה המס נמי חמשה קחמר  כדאיתא: אמר רבא כו׳. מילתיס דרבי  ויליף לה מקראי נפ״ק דסנהדרין":  יותקן מפרש ואזיל וקאמר דהא דאמר  אלא [וי״ו]] ושופטיך למניינא.  כלומר לח גמיר גז״ם וחילטרי׳  רבי יוחנן דחיפליגו רצון ורצי  שופטיך לסנהדרי גדולה כר״ם  יהודה באחת המלחמות בקריאת  סקס וי״ו