Сота 44b

וי״ו שֶתְּחִילַּת נִיסָה נְפִילָה שֶנֶּאֱמַר נֵס יִשְרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְתִּים וְְגַם מַגֵּפָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בְעַם וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וַיָּנוּסוּ [ אַנְשֵי ] יִשְרָאֵל מפנּיּ פְלִשְתִּים וְְיִפְלוּ חֲלָלִים וְגוֹ׳ בד״א בְּמִלְחֲמוֹת הָרְשוּת אֲבָל בְּמִלְחֲמוֹת מִצְוְָה הַכלֹ יוֹצְאִין אֲפִילּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְְכַלָּה מֵחוּפָתָהּ אָמַר רַבִי יְהוּדָה בַמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמִלְחֲמוֹת מִצְוְָה אֲבָל בְּמִלְחֲמוֹת חוֹבָה הַכלֹ יוֹצְאִין אפי׳ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְְכַלָּה מֵחוּפָתָהּ׃ גמ׳ מַאי אִיכָא בֵין רַבִי יוֹסֵי לר״י הַגְּלִילִי אִיכָא בֵינַיְיהוּ עֲבֵירָה דְרַבָנַן כְמַאן אָזְלָא הָא דְתַנְיָא שָח בֵין תְּפִילָּה לִתְפִילָּה עֲבֵירָה הִיא בְיָדוֹ וְְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעוֹרְכֵי הַמִלְחָמָה כְמַאן כר״י הַגְּלִילִי מַאן תְּנָא לְהָא דְתָנוּ רַבָנַן שְמַע קוֹל קְרָנוֹת וְהִרְתִּיעַ הֲגָפַת תְּרִיסִין וְהִרְתִּיעַ צִחֲצוּחַ חֲרָבוֹת וּמַיִם שׁוֹתְתִין לוֹ עַל בִרְכָיו חוֹזֵר כְמַאן לֵימָא רַבִי עֲקִיבָא הִיא וְְלאֹ רַבִי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בְהָא אפי׳ ר׳ יוֹסֵי הַגְּלִילִי מוֹדֶה מִשּוּם דִכְתִיב וְְלאֹ יִמַּס אֶת לֵבָב אָחִיו כִּלְבָבוֹ׃ וְְהָיָה כְכַלּוֹת הַשּׁוֹטְרִים כו׳׃ הַאי מְפַנֵּי שֶתְּחִילַּת נִיסָה נְפִילָה מִפְנֵי שֶתְּחִילַּת נְפִילָה נִיסָה מִבָעֵי לֵיהּ איּמא מִפְנֵי שֶתְּחִילַּת נְפִילָה נִיסָה׃ בד״א בְּמִלְחֲמוֹת הָרְשוּת כו׳׃ א״ר יוֹחָנָן רְשוּת דְרַבָנַן זוֹ הִיא מִצְוְָה דְרַבִי יְהוּדָה מִצְוְָה דְרַבָנַן זוֹ הִיא חוֹבָה דְרַבִי יְהוּדָה אָמַר רָבָא מִלְחָמוֹת יְהוֹשֻעַ לַכֶבֶש דִבְרֵי הַכלֹ חוֹבָה מִלְחָמוֹת בֵית דָוְִד לָרְוָוחָה דִבְרֵי הַכלֹ רְשוּת כִי פְלִיגִי לִמְעוּטֵי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים דְלָא לֵיתֵי עֲלַיְיהוּ מָר קָרֵי לָהּ מִצְוְָה וּמָר קָרֵי רְשוּת נָפְקָא מִינָּהּ לְעוֹסֵק בְמִצְוְָה שֶפָטוּר מִן הַמִצְוְָה׃ הדרן עלך משוח מלחמה עֶגְלָה עֲרוּפָה בִלְשוֹן הַקּוֹדֶש שֶנֶּאֱמַר כִי יִמָצֵא חָלָל בָאֲדָמָה וְְיָצְאוּ זְקֵנֶיך ושופטיך שְלשָֹה מִבֵית דִין הַגָּדוֹל שֶבִירוּשָלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין רַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמִשָּה שֶנֶּאֱמַר זְקֵנֶיך שְנַיִם ושופטיך שְנַיִם וְְאֵין בֵית דִין שָקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד נִמְצָא טָמוּן בְגַל אוֹ תָּלוּי בְאִילָן אוֹ צָף עַל פְנֵי הַמַיִם לאֹ הָיוּ עוֹרְפִין שֶנֶּאֱמַר בָאֲדָמָה וְְלאֹ טָמוּן בְגַל נוֹפֵל וְְלאֹ תָּלוּי בְאִילָן בַשָּדֶה וְְלאֹ צָף עַל פְנֵי הַמַיִם נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר אוֹ לְעִיר שֶרוּבָהּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים אוֹ לְעִיר שֶאֵין בָהּ ב״ד לאֹ הָיוּ עוֹרְפִין אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא לְעִיר שֶיֵּש בָהּ ב״ד׃ גמ׳ מַאי קָאָמַר אֲמַר ר׳ אַבָהוּ ה״ק שֶנֶּאֱמַר וְְעָנוּ וְְאָמְרוּ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְְעָנוּ הַלְוְִיִּם וְְאָמְרוּ וְגוֹ׳ מָה עֲנִיָּיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִלְשוֹן הַקּוֹדֶש אַף כָאן בִלְשוֹן הַקּוֹדֶש וְְסֵדֶר עֶגְלָה עֲרוּפָה כֵיצַד כִי יִמָצֵא חָלָל בָאֲדָמָה וְְיָצְאוּ זְקֵנֶיך ושופטיך שְלשָה מב״ד הַגָּדוֹל שֶבִירוּשָלַיִם הָיוּ יוֹצְאִין׃ רַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמִשָּה וכו׳׃ ת״ר וְְיָצְאוּ זְקֵנֶיך ושופטיך זְקֵנֶיך שְנַיִם ושופטיך שְנַיִם וְְאֵין בֵית דִין שָקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד הֲרֵי כָאן חֲמִשָּה דִבְרֵי ר׳ יְהוּדָה ר׳ שִמְעוֹן אוֹמֵר זְקֵנֶיך שְנַיִם וְְאֵין ב״ד שָקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד הֲרֵי כָאן שְלשָֹה ור׳ שִמְעוֹן נַמִי הָא כְתִיב ושופטיך הַהוּא מִיבָעֵי לֵיהּ לִמְיוּחֲדִין שֶבְשוֹפְטֶיך וְְרַבִי יְהוּדָה מִזִקְנֵי זְקֵנֶיך נָפְקָא ור׳ שִמְעוֹן אִי כָתַב רַחֲמָנָא זִקְנֵי הֲוְָה אָמִינָא אפי׳ זִקְנֵי הַשּוּק כָתַב רַחֲמָנָא זְקֵנֶיך וְְאִי כָתַב רַחֲמָנָא זְקֵנֶיך הֲוְָה אָמִינָא אפי׳ סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה כָתַב רַחֲמָנָא ושופטיך לִמְיוּחָדִין שֶבְשוֹפְטֶיך ור׳ יְהוּדָה גָּמַר זִקְנֵי זִקְנֵי מִזִקְנֵי הָעֵדָה מַה לְּהַלָּן מְיוּחֲדִין שֶבָעֵדָה אַף כָאן מְיוּחֲדִין שֶבָעֵדָה אִי גָּמַר לִגְמָרָהּ לְכוּלָּהּ מִילְּתָא מֵהָתָם זְקֵנֶיך ושופטיך לָמָה לִי אֶלָּא וי״ו ושופטיך לְמִנְיָנָא וְְרַבִי שִמְעוֹן שתחילת ניסה נפילה. בגמ׳ פריך איפכא מצעי ליה שהניסה היה השם נפקא לן מיניה לענין עוסק נמלוה דלמר חובהי ולמר רשות תחילת הנפילה: בד״א. דחוזרין מן המערכה וים שאינן זזין ופרים לן נמי רצח בהי מינייהו חיפליגו: מלחמות יהושע דלכבש. ממקומן במלחמות סכסות: אבל במלחמות מצוה. כגון כיבוש אכן בהח ליכה למאן דקרי רשות דאפילו מונה נמי חיתה והעוסק בה ישראל בימי יהושע הכל יולאין: רבי יהודה אומר כו'. מפרס בגמ׳: פטור מן המזוה ורבנן הוא דלא איכפת להו לקרותה מונה דדייס גמ׳ עבירה דרבנן. לר״י הגלילי לקרותה מלוה חלל הרשות שהרי אין אפי׳ עצר על דברי סופרים מוזר אנו לריכין הלח למצוא בה מעלה אחת ולרבי יוסי עד שיעבור על דבר ומלוה לגבי כמות מעלה היה: ומלחמת מורה דומיה דחלמנה לכהן גדול בית דוד. שכלמס באכס לובה להוסיפה וכגון שנשאה דאיכא חיסול: סח על ארץ ישראל ונשאר סביבותיה בין תפילה לתפילה. בין הנמת להעלות לו מנחה ומס עובד: דברי תפילין של יד לתפילין של רחם: הכל רשות. ואפילו רבי יהודה להח סח. סיפר: עבירה היא בידו. אס לחו מזוה קרי לה והעוסק בה אינו לא חזר ובירך דהכי אמרי' במנחות פטור מן המלוס: כי פליגי. ר׳ יהודה (דף לו.) סמ מברך שמיס לח סמ ורבנן נמלוס ורשות דלמר פטור מן מברך אחת: ומים שותתין על ברכיו. המלוה ולמר חייב במלחמה שהיה מי רגליס מחמת יראה: מפני למעוטי עובדי כוכביס דלח שתחילת נפילה ניסה מבעי ליה. לימו עלייהו: תחילת משמע הגרמת הדבר והכי הדרן עלך משוח מלחמה מיבעי ליה למימר כשהן נסין זו היא תחינת הגרמת הנפילה ובניסה עגלה ערופה בלשון הקודש. לא שייך למימר תחילה דהח ממם נאמרת מה שהזקנים קח ערקי: רשות דרבנן זו היא מצוה אומרים ידינו לא שפכו והכהניס דר׳ יהודה. ובאותה מלחמה שאמרו חומרים כפר לעמך ישראל בלשון חכמים שהיה רשות ואין מתן יולה הקודם הוזקקו מן התורה לאמרה: לה אמר נמי ר׳ יהודה דאין ממן שנאמר כי ימצא חלל. ובגמרא פריך יוצא לה הלח שרבי יהודה קורא היכי יליף מהכא: היו יוצאין. ובאין אותה מלוה ונפקא מינה לפוטרו שס ומודדין מן החלל לצד העיירות מסחר מלות בעודו עסוק בה שסביבותיו לידע איזו קרובה: בגל. כדמפרם רצח וחזיל: מצוה דרבנן. גל של חנניס: נמצא סמוך לספר דאמרו בה הכל יולחין אמר נמי כ׳ כו׳. מפרש טעמח בגמ׳: גמ׳ מאי יהודה הכל יוצאין הלא דקרי לה קאמר. היכי יליף לסון הקודם מהכא: מונה ולחו מידי הםמעיק בהא חלה ואין ב״ד שקול. אין עושין ב״ד כולה משוס מלוס ורשות נקטו שיהח יכול ליחלק סוס נסוה חלה פלוגתייהו אלא 3 משום דקרו רצון להח שיהח הכוב לצד המד לקיים החרי רשות די להס חס קראו את זו רבים להטות (שמות כג): למיוחדין. מלוה ואפילו היה חובה שהרי אין סכך דלשכת הגזית: מזקני זקניך. הדבר חלה להעלותסג מעלה אחת מדמלי למיכתב זקני וכתב זקניך ולומר אצל מזו הכל יולאין וגבי מיומלין שמקייך: זקני השוק. רשות דייס לקרות חת שלמעלה אע"פ שאינן סנהדרין: שופטיך. ממנה מלוה ורבי יהודה דקרי זקנים שהס שופטיס את ישראל: לקמייתח מזוה לאשמועי' דהעוסק מזקני העדה. דסמיכת פר העלם דבר בה פטור מן המלוה והולרך להעלות ואייתר ליה שופטיך להביא עוד שניס: את זו מעלה אחת לומר אצל נזו לגמרה לכולה מילתא מהתם. דהח הכל יולחין הילכך קרייה מונה רבי יהודה המס נמי חמשה קחמר כדאיתא: אמר רבא כו׳. מילתיס דרבי ויליף לה מקראי נפ״ק דסנהדרין": יותקן מפרש ואזיל וקאמר דהא דאמר אלא [וי״ו]] ושופטיך למניינא. רבי יוחנן דחיפליגו רצון ורצי כלומר לח גמיר גז״ם וחילטרי׳ יהודה באחת המלחמות בקריאת שופטיך לסנהדרי גדולה כר״ם סקס